עם ישראל
   
 שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:   |קולאז' של אישים יהודים. לחיצה על תמונה תוביל לשם האדם המופיע בה]] | |
| קולאז' של אישים יהודים. לחיצה על תמונה תוביל לשם האדם המופיע בה | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| כ-15.3 מיליון[1] | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
|
יהדות התפוצות (2022): 8,250,000 [3]:
שאר העולם: 163,000 הנתונים לגבי יהדות התפוצות הם לפי ההגדרה העצמית של אנשים המזדהים כיהודים הן כדת והן כלאום | |
| שפות | |
| עברית, שפות יהודיות. | |
| דת | |
| יהדות | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
| שומרונים, ערבים, עמים שמיים נוספים |
עם ישראל או יהודים הם עם שמי עברי ששורשיו ממשפחה מסופוטמית מסוף האלף השני; שנבחרו על ידי הקב"ה להיות עמו, אבותיה של האומה שחיו בסוף האלף השני ובתחילת האלף השלישי לבריאת העולם הם אברהם, יצחק ויעקב. שנים עשר בני יעקב היו אבותיהם של שנים עשר שבטי ישראל שגרו במשך מאות שנים במצרים, ובאמצע האלף השלישי הם יצאו ממצרים ובמעמד הר סיני קיבלו את מלכות ה' ותורתו, ונחלו את ארץ ישראל לקיים בה את התורה ולחיות בה כממלכת כהנים וגוי קדוש. לימים הקים ה' על עם ישראל את מלכות בית דוד למלכות עולם.
שמם ישראל ניתן להם על שם אביהם יעקב, המכונה גם "ישראל". השם יהודים הוא על שם ממלכת יהודה, אשר נותרה לבדה לאחר חורבן ממלכת ישראל בשנת ד'תפ"ב. בשנת ג'של"ח חרב בית המקדש והיהודים הוגלו לבבל. חלקם חזרו אליה עם תחילת מלכות פרס ובנו את בית המקדש השני. בתקופת החשמונאים חזרו היהודים לעצמאות מדינית לתקופה קצרה והורחבו גבולות הממלכה. במהלך התקופות מלכות יון ומלכות רומי בארץ ישראל היה מרכז חיי עם ישראל ותורתו בארץ ישראל, בה חיו התנאים והתחברה המשנה. במקביל שגשגה פזורה יהודית גדולה בכל אגן הים התיכון, ובתקופת בית שני הגיע אחוז היהודים באוכלוסיית העולם לשיאו ההיסטורי. בראשית האלף החמישי בימי האמוראים עבר המרכז לבבל שם חובר התלמוד הבבלי, ולאחר מכן נפוצו ישראל לארצות רבות וחיו בקהילות בכל מקומות מושבותם. תקופת הגלות נכרכה בתלאות מרות ורדיפות לצד תקופות שלווה ורווחה, הביאה פריחה תורנית משמעותית והשפעה על דתו ותרבותו של העולם כולו.
בעקבות התבוסות במרידות מול הרומאים חל פיחות בכוחו ומעמדו של היישוב היהודי בארץ ישראל, שמרכז כובדו עבר לגליל, ובתקופת שלטונה העוין של האימפריה הביזנטית הנוצרית הוא הפך למיעוט קטן.[4] היישוב היהודי המשיך להצטמצם במהלך השליטה המוסלמית בארץ, והגיע לכדי כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה, רובם בגליל המזרחי.[5] במהלך התקופה העות'מאנית התרחשו מספר עליות מאורגנות של יהודים שהרחיבו את היישוב הישן בכמה אלפי נפשות. עם הקמת התנועה הציונית החל גל של עליות המוניות אשר הגדילו את שיעור היהודים באוכלוסייה מכ-8% בסוף המאה ה-19 לכ-37% ערב הקמת המדינה.
במקביל, קהילות יהודיות הוסיפו להתבסס בארצות שונות, ולקהילות הוותיקות בארצות האסלאם ובאיטליה נוספו קהילות במרכז ומזרח אירופה ובספרד. בסוף מאה ה-15 גורשו היהודים מספרד, ונדדו בחלקם לאירופה ובחלקם לצפון אפריקה. בשנות ה-ת"ש לפני מלחמת העולם השנייה הגיעה אוכלוסיית היהודים בעולם לשיא מספרי של 16.7 מיליון נפש וייצגה 0.7% מהאוכלוסייה העולמית. במהלך המלחמה ביצעו גרמניה הנאצית ומשתפי הפעולה שלה את השואה, שבה הם רצחו בשיטתיות כשישה מיליון יהודים. מאז עלתה באיטיות שוב אוכלוסיית היהודים. כאשר הגדרת הזהות היהודית, במיוחד לאור שיעורים גבוהים של נישואי תערובת, משפיעה על המספר המדויק שיש לציין של היהודים בעולם. כיום מרוכזת האוכלוסיה היהודית בעיקר בשני מרכזים גדולים בארץ ישראל ובארצות הברית.
מדינת ישראל הוכרזה כמדינה יהודית. חוק השבות של המדינה מעניק זכות למתן אזרחות לכל יהודי בתפוצות. כ־45% מיהודי העולם חיים בישראל[1], היא המדינה היחידה שבה היהודים מהווים רוב, ושהאוכלוסייה היהודית שבה גדֵלה בזכות ריבוי טבעי. נכון לשנת 2021 יש ברחבי תבל כ־15.2 מיליון יהודים, המהווים מיעוט של כ־0.2% מאוכלוסיית העולם כולו[1].
היסטוריה
ערך מורחב – היסטוריה של עם ישראל
.png)
מאדם הראשון עד תקופת דור הפלגה הייתה תקופת השורשים בה כל בן אנוש יכל להגיע למדרגה רוחנית גבוהה, ולהיבחר להיות האב של העם הנבחר, לאחר חטא דור הפלגה תחילת האלף השלישי הקב"ה בחר באברהם העברי כאדם הנעלה באנשות להיות הוא וזרעו כעם הנבחר[6], אולם לא כל בניו הצטרפו להיות חלק מהעם היהודי אלא רק יצחק בנו, גם מבניו של יצחק נבחר רק יעקב בנו להיות המשך של העם היהודי[7], אברהם עזב את חרן מקום מגוריו בהשראת התגלות אלוקית וקבלת חזון לתיקון העולם ויצא להתיישב בארץ כנען עם שרה אשתו ובני לוויתם. בכך התחילה תקופת האבות בארץ ישראל. האבות והאימהות קבורים במערת המכפלה בחברון, מלבד רחל שנקברה בסמוך לבית לחם, בקבר רחל.
יעקב המכונה לראשונה גם בשם ישראל, ירד עם משפחתו הגדולה לגלות זמנית במצרים, שם השתקעו וצמחו לשלושה עשר שבטים שהיו לעם רב.
לאחר שבני ישראל יצאו ממצרים תחת הנהגתו של משה הם שבו אל הארץ שהובטחה לאבותיהם, כבשו אותה ויישבו אותה לאורך תקופת הנהגתו של יהושע בן נון, התיישבות שהמשיכה גם בחלק מתקופת השופטים. מצבת ישראל, שלפי השערת החוקרים נוצרה במאה ה-13 לפנה"ס, היא אחד הממצאים הארכאולוגיים המוקדמים ביותר שמראים כי התקיימה אוכלוסייה בשם "ישראל" בשטח ארץ ישראל.
בסביבות 2800 לספירה העברית (המאה ה-10 לפנה"ס) נוסד שלטון מלוכני בארץ ישראל, תחילה תחת שָׁאוּל בֶּן קִישׁ שהיה למלך ישראל הראשון. לאחריו נמשח דוד המלך, שכבש את ירושלים והכריז עליה כבירתה של ממלכת ישראל המאוחדת, ורכש את הר הבית מידי ארונה היבוסי כדי להקים מזבח מרכזי בירושלים לאלוקי ישראל. ממקום משכנו בעיר, שלט דוד על כל שבטי ישראל.
בסביבות שנת 970 לפנה"ס הפך בנו של דוד, שלמה, למלך ישראל. תוך עשור החל שלמה בבניית בית המקדש (שלימים יהיה ידוע כבית המקדש הראשון). לאחר מותו של שלמה (בסביבות 930 לפני הספירה), חל פילוג בממלכת ישראל המאוחדת ועשרת השבטים הצפוניים יצרו את ממלכת ישראל.
במאה השמינית לפנה"ס החל תור הזהב של האימפריה האשורית שהתפשטה מערבה אל הלבנט והשתלטה על רוב ממלכותיו. ממלכות יהודה וישראל יצרו קשרים דיפלומטיים עם האשורים ואף לחמו נגדם במהלך השנים במטרה שלא להשתעבד להם כמו שאר שכניהן. בין השנים 734 לפנה"ס ו-722 לפנה"ס, כבשו האשורים את ממלכת ישראל במספר שלבים עד לחורבנה הסופי, וכחלק ממדיניות הכיבוש שלהם, הגלו האשורים חלק מתושבי ממלכת ישראל[8] לשטחי האימפריה האשורית, ופיזרו אותם שם בפחוות שונות, וכך החלה תקופה המכונה גלות אשור. המחקר הארכאולוגי מצביע על כך שלאחר חורבן ממלכת ישראל ב־722/1 לפנה"ס, חלק מתושבי ממלכת ישראל שלא הוגלו לאשור נמלטו דרומה אל ממלכת יהודה ונטמעו בה.
תקופת בית המקדש הראשון הסתיימה בסביבות 586 לפני הספירה כאשר הבבלים כבשו את ממלכת יהודה והחריבו את בית המקדש. ב־538 לפני הספירה, חמישים שנים לאחר גלות בבל, המלך כורש, מלכה הראשון של הממלכה הפרסית, אישר ליהודים לחזור לישראל ולבנות מחדש את ירושלים ואת בית המקדש. אישור זה ידוע בשם הכרזת כורש.
צאצאי בני ממלכת יהודה (כולל תושבי ממלכת ישראל שנטמעו בהם), שהוגלו על ידי נבוכדנאצר כבר בגלות יהויכין בשנת 597 לפנה"ס וכן לאחר חורבן הבית בשנת 586 לפנה"ס, הגיעו לבבל ושם הכו שורשים. לאחר חורבן הבית בידי טיטוס בשנת 70 ולאחר דיכויו של מרד בר כוכבא בשנת 135 באו פליטים נוספים מארץ ישראל לבבל[9]. בבבל היו ערים שאוכלוסייתן הייתה כמעט יהודית לגמרי, כגון נהרדעא על נהר פרת, סורא ופומבדיתא. בערים אלו נוסדו ישיבות, כגון ישיבת סורא וישיבת פומבדיתא, שנוהלו על ידי האמוראים, הסבוראים והגאונים. בתחילת המאה הראשונה מנו יהודי בבל כמיליון תושבים, וההערכה היא כי בין המאה השלישית ותחילת המאה השישית עלה מספרם ועמד על שני מיליון[10]. ערים וקהילות יהודיות רחבות התקיימו בשטחי בבל עד המאה ה־13 ברציפות. לאחר מכן התמעטה אוכלוסיית היהודים בבבל, שנדדו לעבר צפון אפריקה, אירופה וארץ ישראל, והקהילות בארצות אלה גדלו בחשיבותן.
בתחילה חלק קטן מיהדות בבל חזר לציון במספר גלי עלייה, בכדי לחדש בו את היישוב היהודי ולייסד מחדש את המקדש בירושלים. הקמת בית המקדש השני הושלמה בשנת 516 לפני הספירה. עם הזמן צמח והתרחב היישוב ביהוד מדינתא. בשנת 332 לפנה"ס כבש אלכסנדר הגדול את ארץ ישראל מידי ממלכת פרס ובכך התחילה התקופה ההלניסטית בארץ ישראל. ראשיתה תחת שושלת בית תלמי שבסביבות 200 לפני הספירה איבדה אותן לשושלת בית סלאוקוס. הסלאוקים ניסו לבנות מחדש את ירושלים כפוליס הלניסטית, תוכנית שכשלה כאשר בשנת 168 לפני הספירה פרץ מרד המכבים בהנהגתם של מתתיהו הכהן וחמשת בניו נגד אנטיוכוס הרביעי. בעקבות זאת, החלה מלכות החשמונאים בשנת 152 לפני הספירה, כאשר ירושלים שוב משמשת כבירת היהודים, והממלכה מפיקה מטבעות עצמאיים בעברית. מלכות החשמונאים נמשכה מעל מאה שנים שבמהלכן נכבשו, גוירו וסופחו לעם היהודי האדומים והיטורים, אולם אז כאשר רומא התחזקה, מינו הרומאים את הורדוס כמלך וסאל של רומא על היהודים בארץ ישראל. תקופת מלכות בית הורדוס נמשכה כמאה שנים. ע"פ ההלכה נחשבת גם תקופה זו לתקופת שלטון עצמאי יהודי ריבוני[11] עד לחורבן בית המקדש השני במרד הגדול.
כישלונו של המרד הגדול על ידי עם ישראל היושב ביהודה נגד הכובשים הרומאים בשנת 70 לספירה, כמו גם מרד בר כוכבא בשנת 135, הובילו לחורבנו החלקי של היישוב ולפיחות במעמדו המדיני, אולם היהודים נותרו הרוב בארץ לפחות עד המאה השלישית. הפיכת הדת הנוצרית לדתה הרשמית של האימפריה הרומית ויורשתה במזרח האימפריה הביזנטית, הובילה למדיניות שלטונית מתמשכת של פגיעה ביהודים ודתם, ורבים מהם נהרגו או ברחו לבבל, שבה הורשו היהודים לנהל את ענייניהם באופן אוטונומי[12]. הכיבוש הערבי־מוסלמי הביא לתפוצה נוספת של היהודים, ומאז הם התפזרו בשאר ארצות העולם. כמיעוט אתני, היהודים סבלו מרדיפות רבות, בעיקר באירופה ובמזרח התיכון – שם נחשפו מפעם לפעם לתופעות של שנאת ישראל ואנטישמיות (כגון מסעי הצלב, גזרות ת"ח ת"ט והשואה). לצד הרדיפות, היו גם תקופות של צמיחה כלכלית ותרבותית, ושגשוג, במקומות ובזמנים שונים (כגון תור הזהב בספרד, פורטוגל, גרמניה, ופולין).
מאז גלותם של היהודים מארץ ישראל, במשך כל הדורות, שאפו יהודים לחזור ממקומות גלותם ולעלות לארץ ישראל. הם עלו כיחידים ובקבוצות, בגלי עלייה שונים, ברישיון השלטונות ובלעדיו, וביקשו לחיות ולהיקבר בה, לקומם את הריסות הקהילות שחרבו או הידלדלו ולהקים קהילות חדשות במקומות נוספים. אלו מצאו בה יהודים המתגוררים בה מקדמת דנא, וקיבלו גם הם בתורם, את אחיהם העולים לרגל או העולים כדי להשתקע בארץ כמותם מכל פזורות ישראל.
בעת החדשה הוקמה תנועה לאומית יהודית – הציונות, ששאפה להקים מדינת לאום יהודית בארץ ישראל. בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 התחוללה הגירה המונית של מיליוני יהודים ממזרח אירופה, רובם היגרו לארצות הברית של אמריקה, וכמה מאות אלפים מהם הגיעו לארץ ישראל. לאחר השואה היגר חלק ניכר משארית הפליטה לישראל, וב־1948 הוקמה מדינת ישראל כמדינה יהודית. לאחר הקמת המדינה היגרו אליה יהודים רבים שנאלצו לעזוב את ארצות ערב, וכיום הקהילות היהודיות הגדולות ביותר מתקיימות בישראל ובארצות הברית.
אטימולוגיה
המילה "יהודים" גזורה מן השם המקראי יְהוּדָה. שם זה מופיע במקרא, תחילה כשמו של יהודה (בנו הרביעי של יעקב). בספר בראשית מצוין כי אמו של יהודה, לאה, קראה לו יהודה משום שרצתה להודות לאלקים על שאפשר לה להוליד כל כך הרבה ילדים: ”וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-ה' עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת” (כ"ט, לה). בהמשך מופיע שם זה כשמו של שבט יהודה משבטי ישראל (המורכב מצאצאיו של יהודה). לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת, נעשה שימוש בשם זה בשמה של ממלכת יהודה (הממלכה הדרומית) שהוקמה בנחלתם של שבט יהודה, שבט בנימין ושבט שמעון. אחרי חורבן בית שני שימשה המילה לתיאור אדם שהגיע מפרובינקיית יהודה. מאוחר יותר, החלה המילה לשמש כתואר לבני הדת היהודית, או לאנשים ממוצא אתני-לאומי יהודי, וממנו נגזר המונח יהדות.
בחלקים המוקדמים של התנ"ך עדיין לא מופיעה המלה "יהודי", ובני שבט יהודה, או ממלכת יהודה בשלביה המוקדמים, נקראים באופן קולקטיבי במונחים אחרים, במיוחד "איש יהודה" (למשל, בספר שופטים ט"ו: ”וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים, וַיַּחֲנוּ בִּיהוּדָה; וַיִּנָּטְשׁוּ בַּלֶּחִי. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יְהוּדָה, לָמָה עֲלִיתֶם עָלֵינוּ; וַיֹּאמְרוּ, לֶאֱסוֹר אֶת-שִׁמְשׁוֹן עָלִינוּ” (ט"ו, ט-י)).
המונח "יהודי" מאוחר יותר, ותחילתו בדורותיה האחרונים של ממלכת יהודה. ניתן לעקוב אחרי תהליך הפיכתה של מילה זאת מציון אדם שמוצאו מממלכת יהודה או אזור יהודה (כלומר, "יהודאי") למילה המציינת אדם השייך לקבוצה דתית או אתנית מסוימת (כלומר, "יהודי" במשמעותו המודרנית).
העדות הקדומה ביותר לתהליך זה מופיעה במנסרת סנחריב, שהיא טקסט אשורי המתעד כמה ממסעותיו הצבאיים של סנחריב וכולל בין השאר את הגרסה האשורית למצור על ירושלים בימי חזקיהו. חזקיהו נזכר שם בשמו תוך שימוש בכינוי "חזקיהו היהודי" (במשמעות "היהודאי"). במקביל, בגרסה המקראית לאותו מצור[13] מתואר נאום רבשקה אל הנצורים בשפה המקומית, המכונה שם "יהודית". כינוי "יהודית" לשפת ארץ יהודה מופיע גם בספר נחמיה: ”וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם” (י"ג, כד).
המילה יהודים מופיעה לראשונה בספר מלכים ב' פרק טז' פסוק ו': ”בָּעֵת הַהִיא, הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ-אֲרָם אֶת-אֵילַת לַאֲרָם, וַיְנַשֵּׁל אֶת-הַיְּהוּדִים, מֵאֵילוֹת; וארמים (וַאֲדֹמִים), בָּאוּ אֵילַת, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה” (ט"ז, ו). בסיומו של ספר מלכים[14] מוזכר כי ישמעאל בן נתניה הרג את גדליהו בן אחיקם ואת ”הַיְּהוּדִים, וְאֶת-הַכַּשְׂדִּים, אֲשֶׁר-הָיוּ אִתּוֹ, בַּמִּצְפָּה” (כ"ה, כה). המילה "יהודי" מופיעה בספר ירמיהו (ירמיה, ל"ד, ט') שם יהודי הוא (פחות או יותר) שם נרדף לעברי: ”לְ֠שַׁלַּח אִ֣ישׁ אֶת־עַבְדּ֞וֹ וְאִ֧ישׁ אֶת־שִׁפְחָת֛וֹ הָעִבְרִ֥י וְהָעִבְרִיָּ֖ה חָפְשִׁ֑ים לְבִלְתִּ֧י עֲבָד־בָּ֛ם בִּיהוּדִ֥י אָחִ֖יהוּ אִֽישׁ”. אזכורים של המילה "יהודים" מופיעים גם בסופו של ספר ירמיהו (ירמיה, נ"ב, כ"ח-ל') שם מוזכרים שלושת גלי ההגליה שבוצעו בידי הבבלים – תחילה ”זֶה הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְרֶאצַּר בִּשְׁנַת-שֶׁבַע יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה”, בגל השני ”מירושלים נפש שמונה מאות שלושים ושניים”, ובגל השלישי ”יהודים נפש שבע מאות ארבעים וחמישה”. בסופו של דבר מופיע סיכום של "כל נפש" שהוגלו – "יהודים" ו"מירושלים" יחד – "ארבעת אלפים ושש מאות". בבירור, בהקשר זה פירושו של "יהודים" הוא "תושבי חלקי יהודה שמחוץ לירושלים".
המילה "יהודים" מופיעה מספר פעמים גם בספר נחמיה. לדוגמה: ”וַיָּבֹא חֲנָנִי אֶחָד מֵאַחַי הוּא וַאֲנָשִׁים מִיהוּדָה וָאֶשְׁאָלֵם עַל-הַיְּהוּדִים הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר-נִשְׁאֲרוּ מִן-הַשֶּׁבִי וְעַל-יְרוּשָׁלָםִ” (א', ב).
גם בספר זכריה מוזכרת המילה "יהודי" בפסוק ”בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם"” (זכריה ח', כג).
ולבסוף, מגילת אסתר היא המקום המפורסם בתנ"ך שבו המילים "יהודי" ו"יהודים" מופיעות מספר רב של פעמים, במשמעות הדומה לזאת הקיימת עד היום, של פזורי עם ישראל הנפוצים בארצות רבות ומאורגנים בקהילות אוטונומיות[15].
על המשמעות האמונית והדתית של השם, אמרו חז"ל "כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי". הדבר נלמד מהפסוק בספר דניאל[16] בו כונו חנניה מישאל ועזריה שסירבו לסגוד לצלם "גוברין יהודאין"[17]. עוד אמרו חז"ל שכל עם ישראל נקראו על שם יהודה, ועל כך נאמר: "יהודה אתה יודוך אחיך"[18].
שמות נוספים
- ערך מורחב – עברים
בספרי המקרא אנו מוצאים כינויים נוספים לעם, המכונה בו "עברים" (להרחבה על מקור השם ראו עברים#אטימולוגיה), כינוי נוסף הוא "בני ישראל" ("בנות ישראל" לנשים) או "עם ישראל" על שום ייחוסם במקרא ליעקב, המכונה גם "ישראל". בסופו של דבר, בשלב כלשהו בהיסטוריה נוצר מצב שבו כל בני עם ישראל כונו או החלו להיקרא בשם: "יהודים" ללא קשר להשתייכותם השבטית. המונח "העם היהודי" הופיע לראשונה בימיה הראשונים של התנועה הציונית.
עם ישראל מכונה גם "עם הספר"[19] על היותו נושא התנ"ך, ו"עם הנצח" בשל היותו אחד מן העמים העתיקים ביותר, שקיים כבר אלפי שנים.
מיהו יהודי
- ערך מורחב – מיהו יהודי
השאלה "מיהו יהודי" נמצאת במחלוקת בשיח הדתי, הפוליטי, המשפטי והחברתי. היהדות מוגדרת הן כדת, הן כלאום, הן כקבוצה אתנית, והן כתרבות. במדינת ישראל, 'יהודי' הוא גם סטטוס בעל השלכות משפטיות, לדוגמה חוק השבות ויום המנוחה בשבוע.
הגדרה
התורה היא דתו של העם היהודי והמאפיין התרבותי הראשון במעלה של האתניות היהודית, בניסוחו של רבי סעדיה גאון: "אומתנו איננה אומה כי אם בתורותיה"[20]. אך אי האמונה בדת היהודית או אי שמירת המצוות בפועל אינן מבטלות את ההגדרה כיהודי. כך למשל, גם אנשים שמגדירים עצמם "יהודים חילונים", "יהודים חופשיים" או אתאיסטים מוגדרים כיהודים מבחינת ההלכה. ההלכה רואה את קיום היהדות כייעודו וחובתו של בן הלאום היהודי באשר הוא, ואין היא מכירה ביציאה ממנה. הדבר הובע באימרת חז"ל: "ישראל אף על פי שחטא - ישראל הוא"[21].
לפי ההלכה, כל מי שנולד לאם יהודייה הוא יהודי, אף אם הצהיר מפורשות על המרת דת, וכן כל אדם שעבר גיור כהלכה הוא יהודי. אמנם בנוגע לכשרות דינית ולזכויות חברתיות מסוימות, מעמדו ההלכתי של מומר הוא כשל נכרי. השקפות הלכתיות שלפיהן המרת דת מבטלת לחלוטין את יהדותו של אדם היו קיימות בימי הביניים[22], אך השפעתן הייתה זניחה[דרוש מקור] .
היהודים התייחדו כקבוצה דתית ואתנית לאורך אלפי שנים, ושמרו על זהותם, ייחודם הרוחני וקיום תורתם. כך שרדה השפה העברית כשפת קודש עד לתחייתה בסוף המאה ה-19. לאורך ההיסטוריה סבלו היהודים מרדיפות על רקע דתם ומוצאם. בעידן המודרני, נהוג לכנות תופעה זו אנטישמיות. שיאן של הרדיפות האנטישמיות התחולל במלחמת העולם השנייה, בשואת יהודי אירופה.
בחוק השבות מוגדר "יהודי", לעניין חוק זה: "מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר והוא אינו בן דת אחרת". לפי חוק זה, יהדותו של אדם נקבעת על פי אחד משני גורמים:
- יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה. זהות האב אינה רלוונטית.
- גיור: משרד הפנים מכיר בגיור שנעשה מחוץ לישראל על ידי קהילה יהודית מוכרת (אורתודוקסית, קונסרבטיבית או רפורמית), לעומת זאת, בישראל מוכר גיור אורתודוקסי בלבד, למעט גיור רפורמי וקונסרבטיבי שנעשה עבור תושבי קבע או אזרחים חוקיים במדינת ישראל.
קבוצות יהודיות
- ערך מורחב – אתניות יהודית
היהודים נחשבים קבוצה אתנית, אך גם בתוך קבוצה זו יש ונעשית חלוקה אתנית המבחינה בין יהדות אשכנז לבין יוצאי ארצות האסלאם וצאצאיהם ("יהדות ספרד" או "מזרחים"). החלוקה מתבססת על עולם חברתי שונה שבו חיו שתי הקבוצות במהלך מאות שנות הגלות, שבמסגרתו התעצבה, בין השאר, תרבות יהודית-דתית מובחנת. החלוקה בין שתי הקבוצות היא גסה וגבולותיה נזילים. כך, למשל, יהדות תימן ויהדות אתיופיה נחשבות לעיתים לקבוצות נפרדות; ונעשית לעיתים הבחנה בין צאצאי מגורשי ספרד ובין שאר הקבוצות הלא-אשכנזיות.
על אף המגוון הרב, מרבית האוכלוסייה היהודית המודרנית מורכבת מיהודי אשכנז – לפחות 70% מכלל יהודי העולם (90% לפני מלחמת העולם השנייה והשואה). כתוצאה מהגירתם מאירופה במשך תקופות המלחמה, מהווים יהודי אשכנז רוב בולט בקרב היהודים בארצות העולם החדש, שבעבר לא הכילו קהילות יהודיות, כגון ארצות הברית, קנדה, בריטניה, ארגנטינה, אוסטרליה, ברזיל וכן בדרום אפריקה. בצרפת, ההגירה המרובה של יהודי צפון אפריקה הובילה לבסוף לכך שמספרם עבר את קהילת היהודים האירופאיים שגרו בה לפני כן. האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל היא כור היתוך של עדות יהודיות רבות מרחבי העולם. רבים מבני העדות השונות מתחתנים אלו עם אלו, כך שקשה להגדיר היום את יהדות ישראל כיהדות עדתית.
קבוצות יהודיות קטנות יותר כוללות את יהדות גאורגיה ויהודי ההרים (שמוצאם מאזור הקווקז); יהדות הודו שכוללת בתוכה את קהילת בני ישראל, קהילת בני מנשה, קהילת יהודי קוצ'ין וקהילת בני אפרים; עדת הרומניוטים (שמוצאם מאזור חבל הבלקן ואסיה הקטנה); קהילת ביתא ישראל (יהדות אתיופיה); יהדות בוכרה (שמוצאה ממרכז אסיה) ויהדות סין.
הדמיון התורשתי בין היהודים בתפוצות
- ערך מורחב – מחקרים גנטיים על יהודים
פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו למכלול ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: ספקולטיבי ובעייתי, ייתכן שכלל אין מקום..ההרכב הגנטי של אוכלוסיות של יהודים אשכנזים, ספרדים ומזרחים מראה מוצא מזרח תיכוני משותף במידה רבה.[23][24] לדברי הגנטיקאי דורון בכר ועמיתיו, הדבר "מוכיח את מוצאם של פזורי היהודים בעברים ובעם ישראל הקדום של אזור הלבנט" ואת "תפוצתם של תושבי ארץ ישראל העתיקה בכל רחבי העולם הישן".[25][26] הארי אוסטרר, מנהל התוכנית לגנטיקה אנושית במרכז הרפואי לנגון באוניברסיטת ניו יורק, סבור כי "ניתן לזהות מוצא יהודי באמצעות ניתוח גנטי".[27]
מהמחקרים עולה כי השושלות האבהיות של רוב העדות היהודיות מקורן במזרח התיכון. שושלות אבהיות אלו דומות מאוד לאלו שנמצאו באוכלוסיות אחרות באזור הלבנט.[28] כ-35% עד 43% מהגברים היהודים נמצאים בשושלת האבהית המכונה הפלוגרופ J ותתי-ההפלוגרופים שלה (הבולטים בהם הם J1, J2). הפלוגרופ זה שכיח במיוחד במזרח התיכון ובדרום אירופה.[29] 15% עד 30% מהגברים היהודים משתייכים להפלוגרופ E1b1b (או E-M35) ותת-ההפלוגרופים שלו, השכיחים באזור המזרח התיכון, צפון אפריקה ודרום אירופה. ממצא זה עולה בקנה אחד עם המסורת המציבה את רוב המקורות היהודיים האבהיים באזור המזרח התיכון. לעומת זאת, השושלות האימהיות של האוכלוסיות היהודיות הן לרוב הטרוגניות יותר. חלק מהחוקרים הציעו שזכרים יהודים רבים שיצאו מארץ ישראל נשאו נשים מקומיות שהתגיירו, במקומות שהתיישבו בהם. מנגד, הגנטיקאי דורון בכר מצא ראיה לכך שכ-40% מהיהודים האשכנזים מקורם בארבע אימהות מייסדות בלבד שהיו ממוצא מזרח תיכוני.[28] במקרה של יהודים אשכנזים וספרדים, שתי אוכלוסיות שהתגלתה ביניהן קרבה גנטית רבה, מקור התערובת הלא-יהודית הוא מאזור דרום אירופה.[25][30][31]
שאלת הדמיון התורשתי בין יהודים המתגוררים בקהילות שונות ברחבי העולם מעוררת עניין רב בשיח הציבורי בישראל ובתפוצות, בייחוד לאור ההבדלים החזותיים בין יהודים מארצות שונות[32][33]. עוד בשלהי המאה ה-19 זיהו אנתרופולוגים וחוקרי תורת הגזע פנוטיפים שחורים בגזע היהודי ופנוטיפים יהודיים בשבטים שונים באפריקה, כחלק מהשיח המדעי והפסבדו-מדעי באירופה[34][33]. קיבוץ הגלויות שחל עם הקמת מדינת ישראל הקל על מציאת הבסיס התורשתי למחלות נדירות השכיחות יותר אצל יהודים. מחקרים בגנטיקה אבולוציונית אנושית שהחלו להתפרסם בשלהי שנות ה-90 של המאה ה-20 בחנו את הדמיון התורשתי בין יהודים מתפוצות שונות, על סמך מקטעים קטנים על כרומוזום Y או הגנום המיטוכונדרי של מספר נבדקים שנדגמו מכל קבוצות אוכלוסייה. כרומוזום Y עובר מאב לבנו ולכן מעיד על השושלת האבהית של הנבדק, ואילו גנום מיטוכונדרי עובר מהאם לצאצאיה ולכן מעיד על השושלת האימהית של הנבדקים.
במחקר שפורסם בשנת 1997 במגזין Nature, נבדקה תפוצת טיפוסים שונים של כרומוזום Y ביהודים מארצות ומעדות שונות, כהנים ושאינם כהנים. נמצא שהתפלגותו בקרב הכהנים שונה מאוד מהתפלגותו בקרב היהודים שאינם כהנים, בעוד שבשאר הכרומוזומים שאינם תלויים דווקא באב לא נמצאה שונות משמעותית בין הקבוצות. ממצאים אלו מעידים כי רבים מהכהנים חולקים שושלת אבהית מובחנת[35][36]. מחקרים אחרים העלו כי מאפיין תורשתי זה שכיח גם בקרב אוכלוסיות ערביות במזרח התיכון, ומוצאו באב קדמון משותף שחי לפני יותר מ 3.5 אלפי שנים[37][38]. כך למשל נמצא המאפיין התורשתי הנ"ל בקרב כשליש מהנבדקים מתימן, כרבע מהנבדקים מעומאן וכחמישית מהנבדקים מהנגב, מעיראק ומכורדיסטן, כולם לא יהודים. ממצאים אלה מעידים כי המאפיין התורשתי הכהני קדום מהעם היהודי עצמו, והימצאו או היעדרו אינם מעידים כשלעצמם על מוצאו הכהני של הנבדק, או אפילו על יהדותו[39].
במחקר נוסף שהתפרסם בשנת 2000 נדגמו מקטעים מכרומוזום Y של 336 זכרים יהודים משבע תפוצות שונות, לצד 1,035 זכרים לא-יהודים מ-22 קבוצות אוכלוסייה[40]. לטענת החוקרים, הדמיון התורשתי שנמצא בין הנבדקים היהודים מן הגלויות השונות תומך באפשרות כי מקורן באוכלוסייה ישראלית (Israelite population) משותפת שחוותה הסתעפות גאוגרפית ובעקבותיה – התפתחות עצמאית[41].
במחקר משנת 2001 שנערך על ידי פרופ' אריאלה אופנהיים מהאוניברסיטה העברית ועמיתיה, נדגמו מקטעים מכרומוזום Y של 526 נבדקים המייצגים שש אוכלוסיות מזרח תיכוניות (אשכנזים, ספרדים, יהודים ישראלים ממוצא כורדי, כורדים מוסלמים, ערבים מוסלמים מישראל ומהרשות הפלסטינית ובדואים מן הנגב)[42]. המחקר בדק את הדמיון התורשתי בין הקבוצות הנבדקות במטרה למצוא האם יהודי ספרד ויהודי אשכנז הם בני אותו עם קדום. אחת ממסקנות המחקר הייתה כי יש דמיון רב בין כרומוזום Y של יהודים ממוצא כורדי, ספרדי ואשכנזי. החוקרים העריכו כי השינויים בכרומוזום בקרב האשכנזים עשויים להיות תוצאה של התבוללות בקנה מידה קטן עם הסביבה האירופית. כמו כן הראה המחקר על קרבה תורשתית בין היהודים לבין עמים תושבי צפון הסהר הפורה – כגון: כורדים, טורקים וארמנים, שייתכן שמקור הקרבה בין היהודים והאוכלוסיות הללו הוא באוכלוסיות הילידיות הקדומות במזרח התיכון. כמו גם העיד המחקר כי קיים קשר גנטי כלשהו בין היהודים לבין הערבים מישראל ומהרשות הפלסטינית, אך הצביע על כך שקרבה גנטית זו היא פרה-היסטורית ומעידה על אב קדמון משותף בתקופה הנאוליתית. לפי המחקר, שתי הקבוצות האחרונות (ערביי ישראל וערבים פלסטינים) הן בעלות קרבה תורשתית בעיקר לשבטים באזור תימן.
בשנת 2004 רפאל פלק כתב כי הממצאים המתפרסמים בספרות המדעית בנושא מוצא היהודים עודם ראשוניים, וניתן להעניק להם פרשנות שונה בתכלית מזו המצוטטת בציבור הרחב[43].
לפי מחקר שערך ד"ר דורון בכר בעבודת הדוקטור שלו בהדרכת פרופ' קרל סקורצקי מהפקולטה לרפואה בטכניון ושפורסם ב-2006, מוצאם של 3.5 מיליון יהודים, שהם 40% מיהודי אשכנז, מארבע נשים מזרח-תיכוניות שהיגרו לאירופה לפני כ-2,000 שנה וחיו באזורים שונים, וייתכן שאף במאות שונות ושהחומר הגנטי שלהן נמצא גם ביהודים לא-אשכנזים אם כי בכמות נמוכה יותר, מה שמעיד על מוצא משותף בין היהודים האשכנזים לבין קהילות יהודיות לא-אשכנזיות גם מבחינת הגנים הנקביים (mtDNA)[44][45].
בשנת 2008 דווח כי מוטציות השכיחות בגנום המיטוכונדרי של נבדקים משבטים ברברים וערבים בצפון אפריקה (M1 ו-U6) אינן מאותרות כלל אצל נבדקים מיהדות צפון אפריקה. זאת אף מסורות מסוימות על התגיירותם של מספר שבטים לפני עליית האסלאם. ממצא זה מחליש את הסברה כי יהדות צפון אפריקה גדלה באופן משמעותי הודות להתייהדות המונית, או לנישואי תערובת בין יהודים לבין ערבים או ברברים מצפון אפריקה. גם האחוז הנמוך של גנים תת-סהריים בתוך יהודי צפון אפריקה (1.3% ביהודי מרוקו, 2.7% ביהודי תוניס ו-3.6% ביהודי לוב) בהשוואה לריכוזם בגנום הברברי המיטוכונדרי (20%–25%) והקשר הגנטי בין יהודי ארצות אלה לבין יהודי אשכנז החליש טענה זו משמעותית[46].
שני מחקרים רחבי-היקף שהתפרסמו ביוני 2010 דיווחו על מידה גבוהה של דמיון תורשתי בין קהילות יהודיות מארצות שונות באירופה, באסיה, באפריקה וחצי האי ערב[47][48][49][50][51]. ממצאים אלה תומכים בסברה כי מידת ההתבוללות של יהודים עם לא-יהודים או נישואים עם גרים הייתה משנית למדי בהשוואה לקשרי החיתון בין יהודים לבין עצמם, בתוך הקהילה ועם קהילות יהודיות מארצות אחרות. באחד המחקרים נטען עוד, כי כתוצאה מקשרי חיתון חוזרים ונשנים בין אותן שושלות יהודיות, מידת הדמיון התורשתי בין שני יהודים זרים זה לזה דומה לזו של שני בני דודים מדרגה חמישית באוכלוסייה שאינה מתחתנת בתוך המשפחה[47]. מידה גבוהה במיוחד של דמיון תורשתי בין בני הקהילה נמדדה בקרב יהודים מאיראן ומעיראק, קהילות שנפרדו מיהדות אירופה ומיהדות סוריה לפני כ־100–150 דורות[47]. לאור זאת הציעו החוקרים כי התגיירות המונית בתקופה ההלניסטית והרומית של ארץ ישראל הביאה לשינוי משמעותי במטען התורשתי של ששת מיליון היהודים שחיו בתחומי הקיסרות הרומית[47].
באפריל 2011 פורסם מחקר שנערך על ידי פרופ' דייוויד רייך והדוקטורנטית פרייה מורג'אני מאוניברסיטת הרווארד. מחקר זה נערך בשיטה שונה ממחקרים גנטיים אחרים: במקום לבדוק את כרומוזום Y בלבד או את הגנום המיטוכונדרי (mtDNA) בלבד, נעשתה בדיקה של שינויים נקודתיים לרוחב הגנום כולו[52]. המחקר בדק יהודים מתפוצות שונות ו-15 אוכלוסיות מאפריקה שמדרום לסהרה, ומצא כי 3% עד 5% מהגנום הממוצע של יהודי העולם המודרניים (אשכנזים, מזרחיים וספרדים) מקורו באוכלוסיות אפריקאיות שמדרום לסהרה. זמן הופעתם של הגנים האלה בתוך הגנום היהודי הוא מלפני 72 דורות שהם לפני כ-2,000 שנה, דהיינו בתקופה ההלניסטית; עם זאת אין הסבר ודאי לקשרי החיתון הללו בין אוכלוסיות יהודיות לבין כאלה שמוצאן באפריקה השחורה בתקופה הזו[53]. המחקר מצא כי השיעור הממוצע של גנים תת-סהריים בכל רחבי המזרח התיכון משתנה עם המיקום הגאוגרפי עד דרום אירופה (השיעור מתמעט ככל שעולים צפונה), אך מקורם בתקופות מאוחרות יותר מהתקופה ההלניסטית. בקרב אוכלוסיות בלבנט ובמזרח הים התיכון (סוריה, לבנון, ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית), השיעור הממוצע של גנים תת-סהריים בגנום עומד על בין 4% ל-15%, וזמן כניסתם לגנום תוארך לזמן שלפני 32 דורות, כלומר ימי הביניים – תקופה שהתקיימו בה קשרים הדוקים עם מצרים. ואילו בקרב אוכלוסיות בדרום-אירופה השיעור הממוצע הוא 1% עד 3%, ומקור הגנים הללו לפני 55 דורות דהיינו סוף ימי התקופה הרומית וזמן הכיבוש הערבי. החוקרים מסיקים שבאלפי השנים האחרונות התקיים קשר בלתי פוסק בין אפריקה לאזורנו באמצעות סחר בעבדים שהגיעו לערי החוף.
ב-8 באוקטובר 2013 פורסם בכתב העת המקוון "נייצ'ור קומיוניקיישנס ג'ורנל" מחקר גנטי בנושא "מוצאם המיטוכונדרי של יהודי אשכנז" שנערך על ידי מרטין ריצ'רדס מאוניברסיטת לידס שבבריטניה יחד עם חוקרים נוספים. לפי המחקר, בעוד שמחקרים גנטיים הובילו לקבלה רחבה של המסורת שמוצא השושלות הגנטיות העיקריות שנמצאו אצל יהודי אשכנז, המהווים את רובו של העם היהודי, הוא בלבנט, הרי שניתוח מפורט יותר מעלה שרק מוצא הגברים שייסדו את הקהילות הוא במזרח התיכון, ואילו הגנום המיטוכונדרי, שמקורו באימהות הקדומות, הוא כ-80% ממוצא אירופאי, כ-8% מזרח תיכוני והשאר ממוצא אינו ברור. לפי המחקר, הגל הגדול הראשון של היטמעות נשים מקומיות ביהדות אשכנז אירע ככל הנראה לפני כאלפיים שנה באיטליה, עם אירועים מאוחרים יותר שאירעו במערב אירופה ובמרכזה.[54] לדברי ריצ'רדס התרומה הניכרת ביותר ליהודי אשכנז מגיעה מצפון איטלקים, מה שלדעתו מעיד על כך שמוצא יהודי אשכנז הוא ביהדות רומא העתיקה. על המחקר כולו מתח ביקורת הגנטיקאי הישראלי הבכיר דורון בכר מבית החולים רמב"ם שערך מחקר על יהודי אשכנז ב-2006, והגיע למסקנות אחרות; בריאיון ל"ניו יורק טיימס" טען בהר שאת טענותיו שיפריכו את תוצאות מחקרו של ריצ'רדס יחווה קודם במאמר אקדמי ורק אחר כך יוציא הודעה לתקשורת[55].
מחקר משנת 2014, מצא כי בקרב יהודים אשכנזים, קיימת שכיחות גבוהה של גנים מיטוכונדריים (המועברים מאם לבתה) מקבוצת הפלוגרופ K, המעידים למעשה על מוצא קדום מהמזרח התיכון. המחקר סתר למעשה את תוצאות מחקרו של ריצ'רדס משנת 2013, שטען כי הנשים האשכנזיות הראשונות היו אירופאיות במוצאן[56][57].
מחקרים אלו ואחרים תומכים בתפיסה המסורתית, שלפיה קהילות היהודים בעולם מקורן באוכלוסיות ישראליות קדומות שהוגלו. בעיתונות מצוטטים מחקרים כעין אלה כהפרכה לתאוריות שלפיהן רבים מיהודי העולם מקורם בגויים שקיבלו על עצמם את היהדות בתהליך של גיור המוני, כמו במקרה של הכוזרים[58][59][60][61]. אף כי ייתכן שקבוצות כמו הכוזרים התבוללו בקבוצות יהודיות שונות – במקרה של הכוזרים, ביהדות אשכנז – השפעתן על המטען התורשתי הזכרי של נבדקים אשכנזיים כיום נמוכה למדי[62][41]. נטען כי עצם קיומה של אסמכתא מדעית לדמיון תורשתי לעם ישראל השפיע על גיבוש זהותם של בני שבט הלמבה ושל קהילת בני ישראל בהודו, כמו גם על הגדרתם העצמית למול שכניהם[34].
דמוגרפיה יהודית
- ערך מורחב – אוכלוסיית היהודים בעולם לאורך ההיסטוריה
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא כתיבה חובבנית.
נדידות במהלך ההיסטוריה
- החל מהמאה ה-13 לפנה"ס, תקופת הברזל הראשונה, איכלסה קבוצה אתנית חדשה – שבטי ישראל - את אזור ההר והגליל בארץ כנען, לימים: ממלכת יהודה וממלכת ישראל.
- בשנים 722–734 לפנה"ס נכבשה ממלכת ישראל על ידי צבא האימפריה האשורית החדשה, חלק מתושביה הוגלו ממנה לפרובינציות אשוריות בצפון מסופוטמיה, כשחלק מהנותרים נטמעים בממלכה השכנה, ממלכת יהודה.
- בשנת 586 לפנה"ס נכבשה ממלכת יהודה בידי צבא האימפריה הנאו-בבלית, שהגלתה חלק מהאוכלוסייה לבבל.
- עם נפילת בבל בידי הממלכה האחמנית-הפרסית, ועם עליית כורש לשלטון, ניתנה ליהודים אוטונומיה בארץ ישראל שנקראה פחוות יהודה. בעקבות זאת שבה קבוצה מהגולים מבבל לארץ ישראל (יהודה באותם ימים) והוקם בית המקדש השני.
- בתקופות ההלניסטית והרומית התקיימה תנועה גדולה של יהודים באימפריה. עקב חיכוך עמם רבו תופעות הגיור ופנייה למסורת פסאודו-יהודית של קבוצות ובודדים ברחבי האימפריה.
- בעקבות כישלון המרד הגדול (בשנת 70 לספירה), מרד התפוצות (בשנת 117 לספירה) ומרד בר כוכבא (בשנת 135 לספירה) – הוגלו יהודים רבים או נמכרו לעבדות ברחבי האימפריה הרומית. עם זאת, נשאר בארץ ישראל ריכוז יהודי גדול במשך מאות שנים אחרי חורבן בית המקדש, עד שהתדלדל בימי הביניים. במשך תקופה זו עבר המרכז היהודי העולמי לבבל, ובהדרגה התפזר לתפוצות שונות, כמו צרפת ("אשכנז") חצי האי האיברי ("ספרד"), מאוחר יותר לפולין, ובהמשך גם לארצות הברית.
- גירוש ספרד – בשנת ה' רנ"ב (1492) גורשו יהודי ספרד משטחי ממלכת ספרד, בהוראת מלך ספרד פרננדו השני מלך ארגון ואשתו איזבלה הראשונה מקסטיליה. הגירוש התרחש לאחר כיבוש ספרד המורית בידי מלכות ספרד הנוצרית. לאחר גירוש זה גורשו גם יהודי פורטוגל משטחי מדינתם. גירושים אלה גרמו להגירת המוני יהודים (יש הטוענים כ-200,000 איש) לארצות צפון אפריקה, לבולגריה, לצרפת, לאיטליה, לגרמניה, ללבנט (בין היתר גם לשטחי האימפריה העות'מאנית), לארצות השפלה, לבריטניה ואף ל"עולם החדש" שהתגלה בשנת הגירוש. הגירוש נומק על ידי מנהיג האינקוויזיציה תומאס דה טורקמדה בכך שעזיבת היהודים תביא להיטמעותם הסופית של היהודים שהתנצרו בחברה הספרדית.
- במשך כל השנים הללו נשאר גרעין קטן של יישוב יהודי בארץ ישראל, שידע עליות ומורדות. בעת החדשה החלה עלייה המונית של יהודים ארצה, בעיקר בעקבות ייסוד הציונות. עלייה זו הביאה בהמשך להקמת מדינת ישראל.
דמוגרפיה יהודית בתחילת הספירה
מספר היהודים נע בין 3,000,000 לבין 10,000,000. לדעת הסופר הסורי בר הבראוס אשר חי במאה ה- 13 היו במאה הראשונה לספירה כשבע מיליון יהודים שהיו תחת האימפריה הרומית, שלום בארון מגדולי חוקרי היהדות הסכים עם תפיסתו זו של בר הבראוס. יש הדוחים מספרים גבוהים אלו והם מעמידים את מספרם של היהודים בין שלוש לארבע מיליון. לעומת זאת יש מן החוקרים הסבורים כי היו כעשר מיליון יהודים בתקופה זו[63].
במאה ה-3 מנו יהודי בבל כ-1,000,000 תושבים, והערכה היא כי עלה מספרם בין המאה ה-4 למאה ה-7 ל-2 מיליון[64].
דמוגרפיה יהודית בימי הביניים
מספר היהודים במאה ה-11 ועד המאה ה-13 לא עלה לדעת כל החוקרים על יותר ממיליון, ויש הסבורים כי אף פחות מזה[63], יהדות אשכנז בזמן מסעי הצלב (סוף המאה ה-11) לא מנתה יותר מארבעת אלפים נפש[65] החוקרים מעריכים כי באותו הזמן תשעים וחמש אחוז מן היהודים היו ספרדים ופחות מחמש אחוז היו אשכנזים. על פי מספריו של בנימין מטודלה בספר מסעותיו על מספר היהודים בכל עיר נראה כי היו בערך כשבע מאות אלף יהודים ברחבי העולם ואף פחות מזה.
יש לציין כי הירידה הניכרת במספר היהודים בעולם מתחילת ימי הספירה ועד ימי הביניים לא הייתה אצל היהודים בלבד, החוקרים מעריכים כי אוכלוסיית העולם במאה הראשונה לספירה ובמאה האחד עשרה לספירה היו כמעט שוות, עלייה מינורית של עשרים או שלושים מיליוני בני אדם[66].
דמוגרפיה יהודית במאות האחרונות
גודלה של האוכלוסייה היהודית לתפוצותיה השונות השתנה לאורך המאות, וככל אומה נלוו לה תקופות של שגשוג ופריחה, למול תקופות של שפל והכחדה. כמו כן את צאצאיה האתניים של ממלכות יהודה וישראל המקוריות לא ניתן להעריך כיום, ונושא זה נחקר בכלים גנטיים, אולם קיימות הערכות חלופיות.
על פי סרג'ו דלה-פרגולה, חוקר הדמוגרפיה של העם היהודי, בסביבות שנת 1000 לספירה חיו בעולם כמיליון יהודים, ומספר זה נשאר יציב לאורך כ-700 שנה. אולם מתחילת המאה ה-18 צמחה האוכלוסייה היהודית במהירות גדולה ובשנת 1800 הגיע מספר יהודי העולם לכ-2.5 מיליון, בשנת 1900 הוא נסק ל-10.5 מיליון, ועד שנת 1940 גדל בכ-6 מיליון נוספים[67]. בשנת 1939 היוו היהודים 0.75% מאוכלוסיית העולם[68].
לפי אחת ההערכות, הכוללת את כל מי שמחשיב עצמו כיהודי בין אם הוא נחשב ליהודי על פי ההלכה ובין אם לא (מלבד האוכלוסייה היהודית בישראל שכלולה כולה), אבל לא את אלה שאינם רואים עצמם כיהודים בין אם הם יהודים על פי ההלכה ובין אם לא, מספר היהודים הכולל ברחבי העולם עומד על בין 12 ל-14 מיליון. לפי הסוכנות היהודית, נכון לשנת 2007 ישנם 13.2 מיליון יהודים ברחבי העולם, מתוכם 5.4 מיליון יהודים (40.9%) חיים בישראל, 5.3 מיליון יהודים (40.2%) חיים בארצות הברית, והיתר מפוזרים בקהילות שונות ברחבי העולם[69]. כיום יהודים מהווים כמעט רבע אחוז (0.227) מכלל אוכלוסיית העולם. אף על פי כן, הערכת המספר המדויק הכולל של היהודים ברחבי העולם קשה, בעקבות גורמים פוליטיים המכירים כיהודים גם בעלי זיקה ליהדות כמו קרבה לדת, וזיהוי של קרבה משפחתית לעם היהודי, דברים חסרי משמעות מבחינה הלכתית.
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה[70] מספר היהודים במאות האחרונות:
| שנה | סך הכל יהודים בעולם (אלפים) |
מתוכם בארץ ישראל (אלפים / אחוזים בקירוב) | |
| 1882 | 7,800 | 24 | 0 |
| 1900 | 10,600 | 50 | 1 |
| 1914 | 13,500 | 85 | 1 |
| 1922 | 14,400 | 84 | 1 |
| 1925 | 14,800 | 136 | 1 |
| 1931 | 15,700 | 175 | 1 |
| 1939 | 16,600 | 449 | 3 |
| 1948 | 11,500 | 650 | 6 |
| 1955 | 11,800 | 1,590 | 13 |
| 1970 | 12,630 | 2,582 | 20 |
| 1980 | 12,840 | 3,283 | 26 |
| 1990 | 12,886 | 3,947 | 31 |
| 2000 | 13,212 | 4,955 | 38 |
| 2010 | 13,925 | 5,803 | 42 |
| 2021[1] | 15,200 | 6,983 | 45 |
דמוגרפיה יהודית בימינו
לפני מלחמת העולם השנייה מספר היהודים עמד על כ-16.6 מיליון. לאחר השואה והקמת מדינת ישראל מנה מספרם כ-11.5 מיליון. על פי נתוני הוועד היהודי-האמריקאי משנת 2019, חיו בעולם כולו כ-14.7 מיליון יהודים[71], לפי ההתפלגות הבאה:
- ישראל – 6,841,000
- צפון אמריקה – 6,092,000
- אירופה – 1,340,200
- דרום אמריקה ומרכז אמריקה – 378,000
- אוקיאניה – 125,600
- אפריקה – 72,000
- אסיה (מלבד ישראל) – 34,100
אולם יש הבדל בין גורמים שונים המעריכים את מספר היהודים בעולם. על פי רוב אין מספרים המבוססים על סקר מקיף, וכן ישנה מחלוקת באשר להגדרת מיהו יהודי. לפיכך אפשר למצוא הערכות הנעות בין 12 מיליון ל-17 מיליון. בנוסף יש מחלוקת בין החוקרים לגבי המגמות הדמוגרפיות של אוכלוסיית היהודים בעולם. מצד אחד, אין ספק שאוכלוסיית היהודים במדינת ישראל היא במגמת עלייה בעוד שזו שמחוץ לישראל היא במגמת ירידה. אולם גם כאן יש מחלוקת בין החוקרים (וראו את ההפניות בסוף המאמר).
התבוללות
- ערך מורחב – התבוללות
התבוללות בקרב יהודים התרחשה כל הזמן, בין אם מבחירה חופשית ובין אם בכפייה. היו קהילות יהודיות, כמו יהודי קאיפנג, שנעלמו לחלוטין במהלך ההיסטוריה. הופעת תנועת ההשכלה בקרב היהודים במאה ה-18 ומתן האמנציפציה ליהודים במאה ה-19 באמריקה ובאירופה האיצו את תהליך ההתבוללות. רבים מהיהודים התערו בתרבות החילונית והפסיקו לקחת חלק בקהילות היהודיות. כיום, בעיקר בצפון אמריקה ובמזרח אירופה[63], כמחצית ואף יותר מן הנישואים של היהודים הם נישואי תערובת, וכתוצאה מכך הולך וקטן מספר היהודים מדי שנה. בצרפת, כשליש מנישואי היהודים הם נישואי תערובת.
אירועים בעלי השפעה דמוגרפית
בניגוד לנצרות, שרואה עצמה כדת אוניברסלית, ובהתאם השקיעה מאמצים בניצור אוכלוסיות גדולות (בין אם בשכנוע או בכוח), וכן בניגוד לאסלאם שיצר תנאים נוחים להתאסלמות ולעיתים באמצעות שימוש בכוח – היהדות לרוב ערמה קשיים בפני המתדפקים על דלתותיה (ראו את הפרק גיור). כך למשל בכל המקרא לא ניתן למצוא מצווה לגייר עמים שכנים ובמיוחד לא משבעת עמי כנען, בהם יש להילחם מלחמת חורמה. אף על פי כן, היו לאורך ההיסטוריה היהודית עמים שלמים שעברו גיור כמו האדומים במאה ה-1 לפנה"ס והכוזרים במאה ה-10 לספירה. היהדות קובעת הליך מורכב יחסית של גיור ודורשת קיום מספר רב של מצוות מעשיות.
בתולדות היהודים בולטים אירועים אחדים שגרמו לצמצום מספר היהודים בעולם:
- שתי מרידות כושלות באימפריה הרומית שאירעו ביהודה במאה ה-1 ובמאה ה-2 לספירה החלישו מאוד את החברה היהודית. אומנם אחרי המרד הראשון (המרד הגדול) הייתה התאוששות, אולם כישלון המרד השני, מרד בר כוכבא, גרם לנזקים בלתי הפיכים לחוסנה הארגוני והכלכלי של החברה היהודית בארץ ישראל.
- המרכז היהודי הגדול בבבל, שהיה מחוץ לשליטה רומית או נוצרית, נכבש במאה ה-8 בידי ערבים מוסלמים, יחד עם חלקים נרחבים אחרים במזרח התיכון ובצפון אפריקה. המוסלמים לא רדפו את היהודים בתקופה זו, אולם האסלאם הפך בהדרגה לדת הדומיננטית של האזור, והיווה אלטרנטיבה ליהדות מבחינות רבות[דרושה הבהרה]. לשם השוואה: גם מספר הזורואסטרים, שמרכזם היה אף הוא באזור זה, פחת בתקופה זו במידה רבה.
- במהלך ההיסטוריה סבלו היהודים מרדיפות ואף ממעשי טבח המוניים. דוגמא לרדיפות בימי הביניים באירופה המערבית הם מסעי הצלב, כאשר הצלבנים, בדרך ל"שחרור" ארץ הקודש מידי המוסלמים, פגעו בקהילות יהודיות. האחרון והגדול שברדיפות ומעשי הטבח הוא השואה במהלך מלחמת העולם השנייה שבה נספו כ-6 מיליון יהודים, כשליש מן היהודים בעולם. רדיפה ידועה אחרת היא גירוש ספרד (ראו גם: אנטישמיות, עלילות דם ופוגרום).
- המרת דת בכפייה. לעיתים אולצו יהודים להמיר את דתם בכפייה בגזרות שמד שונות. אחת התופעות הבולטות בהקשר זה היא האנוסים בימי הביניים שהוכרחו לקבל על עצמם את הדת הנוצרית בספרד, בפורטוגל, ובדרום אמריקה. כך, למשל, אירע ליהדות פורטוגל בשנת 1497. על היקפה הגדול של המרת הדת מעיד מחקר גנטי שהתפרסם ב-2008, וממנו עולה כי ל-20% מתושבי חצי האי האיברי יש שורשים יהודיים[72][73].
- התבוללות של יהודים, כלומר עזיבתם בפועל את היהדות והיטמעותם בחברה בקרבה חיו. לעזיבת היהדות היו טעמים שונים במהלך ההיסטוריה, אך לרוב היו אלה טעמים חברתיים וכלכליים. ההתבוללות לרוב הייתה ביחס ישר לליברליות ולפתיחות של החברה הכללית כלפי היהודים. לקראת סוף המאה ה-18, בעקבות האמנציפציה ליהודים במערב אירופה (בעיקר בגרמניה), הגיעה ההתבוללות של היהודים בעמי אירופה לממדים גדולים. כך גם הדבר קורה בעשורים האחרונים בקרב קהילות בקרב יהדות בתפוצות. בהם שיעורי הנישואים הבין דתיים גבוה מאוד. מה שמסביר את קצב גידול האוכלוסייה האיטי יחסית של היהודים מאז שנות השישים של המאה ה-20[63].
אולם שרידתו של העם היהודי עוררה תמיד התייחסות בקרב הוגים רבים. הסופר מארק טוויין כתב על כך:
אם הסטטיסטיקה מדויקת, הרי שהיהודים הם רק אחוז אחד של הגזע האנושי. כוכב קטן מהבהב, עכור ועלוב, האובד בזוהר שביל החלב. הגיוני שכמעט ולא היה צריך לשמוע אודות היהודי - אבל שומעים ותמיד שמעו עליו. הוא זוהר ככוכב לכת בשמיים לא פחות מן המעצמות הגדולות. חשיבותו המסחרית מרקיעה שחקים בחוסר כל יחס למספרו באוכלוסייה הכללית. תרומתו לרשימת הכבוד של אישים בספרות, מדע, אומנות, מוזיקה, כלכלה, רפואה ומדעי הרוח חורגת מכל קנה מידה. הוא ידע להילחם על נפשו, בכל הדורות, גם כאשר ידיו כפותות לאחור. מותר לו להתהדר בכך. המצרים, הבבלים והפרסים קמו בזמנם, מילאו את שמינו ככוכבי שביט עד שזיוום דעך ונמוג לחלוטין; בעקבותיהם באו היוונים והרומאים ברעמים כבירים עד שנשתתקו ונעלמו; עמים אחרים זינקו והחזיקו בלפיד הגדול עד שֶכָּבה, וכיום הם יושבים בחשכה תחת השמש. היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם ועוד איננו מראה סימני התדרדרות, גם לא תופעות של זיקנה, לא תשישות ולא אובדן תנופה. ערנותו לא כהתה וחכמתו לא פגה. כל הברואים חדלים פרט ליהודי, כל עוצמה כורעת רק שלו שרירה וקיימת. מהו סוד חיי הנצח?
— מאמרו של טוויין, "בנושא היהודים"
ראו גם
- יהדות
- מיהו יהודי
- היסטוריה של עם ישראל
- שבטי ישראל
- שפות יהודיות
- יהדות התפוצות
- אנטישמיות
- הגניוס היהודי
- רשימת ערכים העוסקים ביהדות התפוצות
- מחקרים גנטיים על יהודים
- תנ"ך ובפרט תורה
לקריאה נוספת
- אלי בר-נביא (עורך), תולדות עם ישראל מימי האבות עד ימינו, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 1994. (הספר בקטלוג ULI)
- אביתר פריזל, אטלס כרטא לתולדות עם ישראל בזמן החדש. (הספר בקטלוג ULI)
- אליעזר בן-רפאל, אבי בראלי, מאיר חזן, עופר שיף (עורכים), היהודים בהווה: כינוס ופיזור - בהוקרה ליוסף גורני, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תש"ע 2009 (הספר בקטלוג ULI).
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: יהדות |
| ערך מילוני בוויקימילון: יהודי |
| ערך מילוני בוויקימילון: בני ישראל |
 ציטוטים בוויקיציטוט: יהודים |
- אקונומיסט, ערב תשע"ג, יהדות העולם משגשגת, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2012
- המכון למדיניות העם יהודי
- רפאל ינקלביץ, היחס בין גודל האוכלוסייה היהודית לנוכרית בארץ-ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, קתדרה 61, ספטמבר 1991, עמ' 175-156
- Who is a Jew?, The Economist, January 11th 2014 (באנגלית)
- ירון דרוקמן, מספר היהודים בעולם עדיין נמוך מאשר לפני השואה, באתר ynet, 10 באוקטובר 2015
- מרדכי קפלן, על רקונסטרוקציה של מושג העם היהודי.
- עיונים: כתב עת לחקר ישראל, הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
יהודים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 נתוני מספר היהודים בעולם ערב ראש השנה תשפ"ב, באתר הסוכנות היהודית בארץ ישראל.
- ^ אוכלוסיית ישראל בפתחה של שנת 2023, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
- ^ [1]
- ^ יואל רפל, תולדות ארץ ישראל, חלק ב', עמ' 357.
- ^ רבקה שפק-ליסק, היהודים תחת הכיבוש הערבי- מוסלמי (640 – 1071), באתר אימגו
- ^ דרך ה' חלק ב' פרק רביעי.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ל"א עמוד א'
- ^ לפי חוקרים שונים כדוגמת קאסוטו, הרטום וגם פינקלשטיין היו הגולים לאשור בני המעמד הגבוה שהיוו סיכון לשלטון האשורי החדש בארץ מחשש שימרידו נגדם את יתר האוכלוסייה.
- ^ מרדכי וורמברנד ובצלאל ס. רות, עם ישראל - תולדות 4000 שנה - מימי האבות ועד חוזה השלום, עמ' 95.
- ^ Dr. Solomon Gryazel, "History of the Jews - From the destruction of Judah in 586 BC to the preset Arab Israeli conflict", p. 137
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג', הלכה א'
- ^ רפאל ינקלביץ, היחס בין גודל האוכלוסייה היהודית לנוכרית בארץ-ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, קתדרה 61, ספטמבר 1991, עמ' 160.
- ^ ספר מלכים ב', פרק י"ח; ספר ישעיה, פרק ל"ו; ספר דברי הימים ב', פרק ל"ב
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ה, פסוק כ"ה
- ^ גם מרדכי שהיה משבט בנימין נקרא יהודי (רש"י על מגילת אסתר, פרק ב', פסוק ה')
- ^ ספר דניאל, פרק ג', פסוק י"ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ג עמוד א'. על פי דעה אחת במסכת סנהדרין, דף צ"ג עמוד ב' חנניה מישאל ועזריה לא היו משבט יהודה (תוספות ד"ה כל הכופר)
- ^ פסיקתא זוטרתא בראשית פרק מט סימן ח
- ^ מקור הכינוי בקוראן
- ^ האמונות והדעות מאמר ג
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"ד עמוד א'
- ^ שו"ת דברי יציב אבן העזר סימן סב ענף א אות ז
- ^ Katsnelson, Alla (3 ביוני 2010). "Jews worldwide share genetic ties". Nature. doi:10.1038/news.2010.277.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Frudakis, Tony (2010). "Ashkenazi Jews". Molecular Photofitting: Predicting Ancestry and Phenotype Using DNA. Elsevier. p. 383. ISBN 978-0-08-055137-1.
- ^ 25.0 25.1 Behar DM, Yunusbayev B, Metspalu M, Metspalu E, Rosset S, Parik J, Rootsi S, Chaubey G, Kutuev I, Yudkovsky G, Khusnutdinova EK, Balanovsky O, Semino O, Pereira L, Comas D, Gurwitz D, Bonne-Tamir B, Parfitt T, Hammer MF, Skorecki K, Villems R (ביולי 2010). "The genome-wide structure of the Jewish people". Nature. 466 (7303): 238–42. Bibcode:2010Natur.466..238B. doi:10.1038/nature09103. PMID 20531471.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Ostrer H, Skorecki K (בפברואר 2013). "The population genetics of the Jewish people". Human Genetics. 132 (2): 119–27. doi:10.1007/s00439-012-1235-6. PMC 3543766. PMID 23052947.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Atzmon G, Hao L, Pe'er I, Velez C, Pearlman A, Palamara PF, Morrow B, Friedman E, Oddoux C, Burns E, Ostrer H (ביוני 2010). "Abraham's children in the genome era: major Jewish diaspora populations comprise distinct genetic clusters with shared Middle Eastern Ancestry". American Journal of Human Genetics. 86 (6): 850–9. doi:10.1016/j.ajhg.2010.04.015. PMC 3032072. PMID 20560205.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 28.0 28.1 Lucotte G, Mercier G (2003). "Y-chromosome DNA haplotypes in Jews: comparisons with Lebanese and Palestinians". Genetic Testing. 7 (1): 67–71. doi:10.1089/109065703321560976. PMID 12820706.
- ^ Semino O, Magri C, Benuzzi G, Lin AA, Al-Zahery N, Battaglia V, Maccioni L, Triantaphyllidis C, Shen P, Oefner PJ, Zhivotovsky LA, King R, Torroni A, Cavalli-Sforza LL, Underhill PA, Santachiara-Benerecetti AS (במאי 2004). "Origin, diffusion, and differentiation of Y-chromosome haplogroups E and J: inferences on the neolithization of Europe and later migratory events in the Mediterranean area". American Journal of Human Genetics. 74 (5): 1023–34. doi:10.1086/386295. PMC 1181965. PMID 15069642.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Zoossmann-Diskin A (באוקטובר 2010). "The origin of Eastern European Jews revealed by autosomal, sex chromosomal and mtDNA polymorphisms". Biology Direct. 5: 57. doi:10.1186/1745-6150-5-57. PMC 2964539. PMID 20925954.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Balter, Michael (8 באוקטובר 2013). "Did Modern Jews Originate in Italy?". Science. AAAS.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Kahn SM, The multiple meanings of Jewish genes, Cult Med Psychiatry. 2005 Jun;29(2):179-92, PMID 16249949
- ^ 33.0 33.1 סטיבן קפלן, היהפוך אתיופי עורו? ביתא ישראל (יהודים אתיופים) ושיח גזעי, African Affairs 98:535-550 (1999)
- ^ 34.0 34.1 Parfitt T, Egorova Y., Genetics, history, and identity: the case of the Bene Israel and the Lemba, Cult Med Psychiatry. 2005 Jun;29(2):193–224 PMID 16249950
- ^ Skorecki K, Selig S, Blazer S, et al. (January 1997). "Y chromosomes of Jewish priests". Nature 385 (6611): 32, K. Skorecki, S. Selig, S. Blazer, R. Bradman, N. Bradman, P. J. Waburton, M. Ismajlowicz, M. F. Hammer, Y chromosomes of Jewish priests, Nature 385, 1997-01-02, עמ' 32 doi: 10.1038/385032a0.
- ^ מגזין מכון ויצמן, האם אפשר לספק הוכחה מדעית להשערה כי גברים יהודיים מסוימים הם צאצאים למשפחות כוהנים?, באתר "הידען", 31 במרץ 2009
- ^ Ornella Semino et al., Origin, Diffusion, and Differentiation of Y-Chromosome Haplogroups E and J: Inferences on the Neolithization of Europe and Later Migratory Events in the Mediterranean Area, American Journal of Human Genetics 74:1023–1034, 2004.
- ^ Ekins JE, E.N. Tinah, N.M. Myres, K.H. Ritchie, U.A. Perego, J.B. Ekins, L.A.D. Hutchison, L. Layton, M.L. Lunt, S.S. Masek, A.A. Nelson, M.E. Nelson, K.L. Pennington, J.L. Peterson, T. Tolley, S.R. Woodward, An Updated World-Wide Characterization of the Cohen Modal Haplotype, ASHG meeting October 2005
- ^ Bonnie Schrack, Cohen does not equal CMH,CMH does not equal Cohen — only in J1 do they coincide, GENEALOGY-DNA-L Archives, 13 April 2007
- ^ Hammer, M. F.; A. J. Redd, E. T. Wood, M. R. Bonner, H. Jarjanazi, T. Karafet, S. Santachiara-Benerecetti, A. Oppenheim, M. A. Jobling, T. Jenkins, H. Ostrer, and B. Bonné-Tamir (May 9, 2000). Jewish and Middle Eastern non-Jewish populations share a common pool of Y-chromosome biallelic haplotypes, Proceedings of the National Academy of Sciences 97: 6769., PMID 10801975
- ^ 41.0 41.1 Hammer2000
- ^ Almut Nebel, Dvora Filon, Bernd Brinkmann, Partha P. Majumder, Marina Faerman, and Ariella Oppenheim. "The Y Chromosome Pool of Jews as Part of the Genetic Landscape of the Middle East." The American Journal of Human Genetics 69:5 (November 2001): 1095–1112. Abstract:
- ^ רפאל פלק, ציונות והביולוגיה של היהודים, הוצאת רסלינג, 2004
- ^ "40% מהאשכנזים הם צאצאים של ארבע אמהות קדמוניות" מתוך אתר "הידען", 20 בינואר 2006.
- ^ אחיה ראב"ד, מחקר: 40% מהאשכנזים - צאצאי 4 אמהות, באתר ynet, 13 בינואר 2006
- ^ Counting the Founders: The Matrilineal Genetic Ancestry of the Jewish Diaspora
- ^ 47.0 47.1 47.2 47.3 Atzmon, G., et al., Abraham's Children in the Genome Era: Major Jewish Diaspora Populations Comprise Distinct Genetic Clusters with Shared Middle Eastern Ancestry. The American Journal of Human Genetics. 86(6): p. 850–859. PMID 20560205
- ^ Behar, D.M., et al., The genome-wide structure of the Jewish people, Nature. 466(7303): p. 238–242.
- ^ דודי גולדמן, מחקר עולמי חדש מגלה: נמצא הגֶן היהודי, באתר ynet, 7 ביוני 2010
- ^ יונתן הללי, מחקר: כל היהודים הם לבנטינים מהמזה"ת, באתר nrg, 10 ביוני 2010
- ^ Studies Show Jews’ Genetic Similarity
- ^ Finding the genetic trail
- ^ Genes Tell Tale of Jewish Ties to Africa
- ^ "A substantial prehistoric European ancestry amongst Ashkenazi maternal lineages, Nature Communications 4, Article number: 2543 doi:10.1038/ncomms3543 "
ראו גם סוכנויות הידיעות, ברומא התנהג כמו אשכנזי, באתר ישראל היום, 9 באוקטובר 2013 - ^ "Genes Suggest European Women at Root of Ashkenazi Family Tree" מאת ניקולס ווייד באתר ה"ניו יורק טיימס.
- ^ Eva Fernández, Alejandro Pérez-Pérez, Cristina Gamba, Eva Prats, Ancient DNA Analysis of 8000 B.C. Near Eastern Farmers Supports an Early Neolithic Pioneer Maritime Colonization of Mainland Europe through Cyprus and the Aegean Islands, PLOS Genetics 10, 2014-06-05, עמ' e1004401 doi: 10.1371/journal.pgen.1004401
- ^ ראו Genetic Studies on Jews
- ^ "New York Times Y Chromosome"
- ^ Genetics and the Jewish identity by Diana Muir Appelbaum and Paul S. Appelbaum, The Jerusalem Post.11 בפברואר 2008.Israel News | The Jerusalem post, www.jpost.com
- ^ שי זמיר, יהודים הכי דומים גנטית לתושבי המזרח התיכון, באתר ynet, 10 ביוני 2010
- ^ ynet, מחקר: לכל יהודי העולם מוצא גנטי משותף, באתר ynet, 6 ביוני 2010
- ^ Nebel, Almut; Dvora Filon, Bernd Brinkmann, Partha P. Majumder, Marina Faerman, and Ariella Oppenheim (November 2001). "The Y Chromosome Pool of Jews as Part of the Genetic Landscape of the Middle East". The American Journal of Human Genetics 69 (5): 1095–112. A. Nebel, D. Filon, B. Brinkmann, P. P. Majumder, M. Faerman, A. Oppenheim, The Y chromosome pool of Jews as part of the genetic landscape of the Middle East, American Journal of Human Genetics 69, 2001-11, עמ' 1095–1112 doi: 10.1086/324070, Ariella Oppenheim, Marina Faerman, Partha P. Majumder, Bernd Brinkmann, Dvora Filon, Almut Nebel, The Y Chromosome Pool of Jews as Part of the Genetic Landscape of the Middle East, The American Journal of Human Genetics 69, 2001-11-01, עמ' 1095–1112 doi: 10.1086/324070
- ^ 63.0 63.1 63.2 63.3 טלי פרקש, יהדות ארה"ב מתכווצת: 58% מתבוללים, באתר ynet, 1 באוקטובר 2013
- ^ [Dr. Solomon Gryazel, "History of the Jews - From the destruction of Judah in 586 BC to the preset Arab Israeli conflict", p. 137]
- ^ חכמי אשכנז הראשונים, אברהם גרוסמן, פרק עשירי.
- ^ Angus Maddison, The World Economy: Historical Statistics, Statisticall Appendix (2007, ggdc.net). Estimates cited are for the beginning of the 1st millennium ("year 0"), the beginning of the 2nd millennium ("year 1000"), and for the beginning each century since the 16th (years 1820 and 1913 are given for the 19th and 20th century, respectively, as Maddison presents detailed estimates for these years), and a projection for the year 2030.
- ^ סרג'יו דלה פרגולה, "צמיחה, שבר והמשכיות בעם היהודי לפני ואחרי השואה: מבט דמוגרפי", בתוך: בשביל הזיכרון סדרה חדשה 3 (תשס"ט), עמ' 2–11; בתוך: בימי שואה ופקודה: מקראה, האוניברסיטה הפתוחה, חלק ג (עריכה: דן מכמן, חגית כהן), יחידה 9, עמ' 385–387.
- ^ סרג'יו דלה פרגולה, "צמיחה, שבר והמשכיות בעם היהודי לפני ואחרי השואה: מבט דמוגרפי", בתוך: בשביל הזיכרון סדרה חדשה 3 (תשס"ט), עמ' 2–11; בתוך: בימי שואה ופקודה: מקראה, האוניברסיטה הפתוחה, חלק ג (עריכה: דן מכמן, חגית כהן), יחידה 9, עמ' 391.
- ^ Jewish people near zero growth
- ^ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, דמוגרפיה יהודית במאות האחרונות, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 04.09.2018
- ^ ראו כאן
- ^ כתבה ב"ניו יורק טיימס", 5 בדצמבר 2008.
- ^ The Genetic Legacy of Religious Diversity and Intolerance: Paternal Lineages of Christians, Jews, and Muslims in the Iberian Peninsula
| יהדות | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.png)
36674420יהודים