חול המועד

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חול המועדראשי תיבות: חוה"מ) הוא כינוי לימים שבין יום טוב הראשון ויום טוב האחרון של החגים פסח וסוכות. בחול המועד ישנן הגבלות הלכתיות שונות על מלאכה, אך הן מעטות יותר בהשוואה ליום טוב שבו אסורה כל "מלאכת עבודה" (מלבד מלאכות להכנת מזון ונוספות) ושבת שבה אסורה כל מלאכה. בנוסף ישנן הגבלות על נוהגי אבלות שונים. את ימי חול המועד מכבדים באכילה ושתייה ובלבישת בגדים חגיגיים. רבים מנצלים ימים אלו כדי לנפוש ולבלות, ובישראל מקומות עבודה רבים מוציאים את העובדים לחופשה מרוכזת בימים אלו[1]. בארץ ישראל חול המועד סוכות נמשך שישה ימים, וחול המועד פסח נמשך חמישה ימים, בעוד בחו"ל נגרע יום אחד מחול המועד בשל יום טוב שני של גלויות. במרבית השנים חלה שבת באחד מימי חול המועד, והיא מכונה 'שבת חול המועד'.

במקורות

בפרשת המועדות המופיעה בספר ויקרא (פרשת אמור) נאמר כי חג הסוכות וחג הפסח חלים שמונה ושבעה ימים (בהתאמה), כאשר היום הראשון והאחרון בהם הם 'מקרא קודש' או 'שבתון', אך אין התייחסות לתוכן הימים שביניהם, מלבד ציווי להקרבת קורבנות מיוחדים בימים אלו.

חול המועד סוכות

  • "בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה, חג הסכות שבעת ימים לה'. ביום הראשון מקרא קודש - כל מלאכת עבודה לא תעשו. שבעת ימים תקריבו אשה לה', ביום השמיני, מקרא קודש יהיה לכם, והקרבתם אשה לה', עצרת הוא, כל מלאכת עבודה לא תעשו." (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים ל"ד-ל"ו)
  • "אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי, באספכם את תבואת הארץ, תחוגו את חג ה' שבעת ימים; ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון." (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ל"ט)

חול המועד פסח

  • "ובחמשה עשר יום לחדש הזה, חג המצות לה', שבעת ימים מצות תאכלו. ביום הראשון מקרא קודש יהיה לכם - כל מלאכת עבודה לא תעשו. והקרבתם אשה לה' שבעת ימים; ביום השביעי מקרא קודש - כל מלאכת עבודה לא תעשו." (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים ו'-ח')

בתורה שבעל פה

בתורה שבעל פה, ישנה מסכת מיוחדת במשנה ובגמרא העוסקת בחלקה הגדול בדיני חול המועד - מסכת מועד קטן. בספרא ובגמרא מסכת חגיגה הובאו מדרשי הלכה על פיהם חול המועד אסור במלאכה. חלק מהראשונים הבינו ממדרשי ההלכה כי חלק מאיסורי המלאכה בחול המועד הם איסורים מהתורה, אך הדעה המקובלת בין הפוסקים היא כי דרשות אלו היו אסמכתאות, ולעיקר איסור המלאכה בחול המועד תוקף של דרבנן, ולא מהתורה[2].

איסור מלאכה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – איסורי מלאכה בחול המועד

לפי ההלכה, ישנן מלאכות שאסור לעשותן בחול המועד. בתלמוד, איסור זה נדרש מהמקרא[3], אולם ישנה מחלוקת בין הראשונים אם האיסור הוא מדאורייתא, כלומר נובע מפרשנות של המקרא, או מדרבנן, כלומר חידוש של חז"ל שרק הסמיכו אותו על המקרא[4].

ישנה מחלוקת בפוסקים, האם ל"ט המלאכות האסורות בשבת ויום טוב משום יצירה, אסורות באופן כללי גם בחול המועד מלבד אותן מלאכות שהותרו, או שבחול המועד אסורות רק מלאכות שיש בהן טרחה. על כל פנים, מסחר ודברים שיש בהם טרחה מרובה אסורים.

מלאכות שהותרו

בחול המועד הותרו שבעה סוגי מלאכות:

  • צורכי אוכל נפש: הכנת מזון למועד. מותר מעשה אומן, מותר לתכנן מראש מלאכה זו במועד, ומותר לעשותה בשכר לאחרים. מותר גם לעשותה בפומבי, אם ניכר שעושה לצורך המועד.
  • מכשירי אוכל נפש: שימוש בציוד להכנת מזון וטיפול בצרכי הגוף, לשם רפואה והיגיינה. אם תכנן מראש מלאכתו למועד, מותר רק מעשה הדיוט. מותר לעשות בשכר לאחרים.
  • שאר צורכי המועד: לדוגמה שטיפת רצפה, או תיקון רכב. מותר מעשה הדיוט בלבד, ובתנאי שלא תכנן מלאכתו למועד. אסור לעשות לאחרים בשכר.
  • מלאכת דבר האבד: מלאכה שאם לא תעשה, ייגרם לאדם נזק או הפסד. מותר גם מעשה אומן, ולאחרים בשכר. כל זאת רק בתנאי שלא דחה את המלאכה בכוונה לחול המועד כשהיה יכול לעשותה מקודם.
  • מלאכה לצורך מצווה: מעשה אומן מותר אם עלול להפסיד את ההזדמנות לקיום המצווה, ואפילו אם תכנן מראש את המלאכה למועד. לעשות בשכר לאחרים, מותר רק אם זמן המצווה במועד, וישתמש ברווח לשמחת המועד. מעשה הדיוט מותר גם לצורך אחרי החג, אם לא יהיה לו זמן.
  • צורכי רבים: לדוגמה לתקן דרכים או מקווה. מותר גם מעשה אומן לצורך המועד, לתכנן מראש מלאכתו למועד, ולעשות לאחרים בשכר.
  • פועל שאין לו מה לאכול: מותר לו לעשות כל מלאכה בשכר עבור אחרים.

מנהגי כבוד החג

אבלות

אין מתאבלים ואין מספידים נפטרים בחול המועד.

הנחת תפילין

בארץ ישראל נהוג שלא מניחים תפילין בחול המועד, כפי שנהוג בשבת ויום טוב. בחוץ לארץ רבים מניחים תפילין בלי ברכה, אך יש, בעיקר מבין החסידים, שאין מניחים. מנהגים אחרים מחלקים בין רווקים לנשואים, וישנם עוד מנהגים רבים בעניין.

איסור גילוח ותספורת

חכמים אסרו לגלח ולהסתפר בחול המועד. סיבת האיסור היא מפני כבוד הרגל (חג), כדי שאנשים לא ידחו את התספורת והגילוח לחג, ויכנסו לחג כשהם מנוולים בשיער מגודל. מי שלא התגלח או הסתפר מסיבות מובנות, כגון שהיה שבוי או בבית כלא, התירו לו חכמים לגלח במועד. בימינו, כשרבים נוהגים להתגלח בכל יום, יש מתירים להתגלח כיוון שגם מי שהתגלח בערב החג צריך להתגלח שוב בתוך המועד, על מנת שלא יראה מנוול במועד.[5]

סדר התפילה

מעמד ברכת כהנים בכותל בחול המועד סוכות תשס"ט

בתפילות שחרית, מנחה וערבית מתפללים תפילת עמידה רגילה ומוסיפים בה את תפילת יעלה ויבוא. אחרי חזרת הש"ץ של תפילת שחרית, קוראים את ההלל (בפסח הלל בדילוג ובסוכות הלל שלם, ונוספת נטילת לולב לפני ההלל והושענות אחרי), ולאחר מכן קוראים בתורה ומחלקים את הקריאה לארבעה קוראים. אחרי קריאת התורה מתפללים תפילת מוסף של חג. גם בברכת המזון מוסיפים יעלה ויבוא.

שבת חול המועד

גם בשבת מתפללים תפילת עמידה בשחרית, מנחה וערבית בלא שינויים, למעט יעלה ויבוא. בקריאת התורה בשחרית קוראים פרשיות מיוחדות והפטרות מיוחדות, ובמנחה את תחילת הפרשה של השבת הבאה (או, אם בשבת הבאה עדיין יש חג, של שבת שאחריה). תפילת מוסף היא בנוסח של יום טוב, אך מזכירים בו שבת.

עלייה לרגל

בזמן בית המקדש, מי שאיחר מלהקריב עולת ראייה ביום טוב הראשון, יכל להשלים ולהקריב בימי חול המועד. כיום, רבבות נוהרים אל רחבת הכותל המערבי בימי חול המועד כדי לקיים זכר למצוות העלייה לרגל. כמו כן, אלפים מגיעים בחול המועד לכותל המערבי למעמד ברכת כוהנים מסורתי, בו מאות כוהנים מברכים את העם. עם זאת לדעת רבים מהפוסקים קיום זכר לעליה לרגל הוא רק בראיית רצפת הר הבית כך כתוב גם בספר תשובות והנהגות שכתב הרב משה שטרנבוך[דרוש מקור] וכן הורה רב העיר העתיקה הרב אביגדר נבנצל[דרוש מקור].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

מודעה רבה: המכלול נועד לעיון בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית כלל.