קדיש

קַדִּישׁ הוא נוסח תפילה יהודי נודע, הנאמר בארמית בבלית. עיקרו של הקדיש הוא בקשה להתגדלות ולהתקדשות שמו של השי"ת והתגלות מלכותו בעולם. במרבית הנוסחים מופיעה גם בקשה לקירוב הגאולה וביאת המשיח, אולם בקשה זו אינה מופיעה בנוסח אשכנז ונוסח איטליה. על פי המקובלים הקדיש מעלה את התפילה בשלביה השונים לדרגות קדושה שונות.

במקורו נאמר הקדיש לאחר לימוד אגדה, אך בהדרגה נכנס לתפילות הציבור בבתי הכנסת. הקדיש משולב בין התפילות בבית הכנסת ונאמר בסיום תפילת העמידה, לאחר סיום פרק בתפילה, למשל אחרי פסוקי דזמרא, אחרי תפילת עלינו לשבח, ולאחר לימוד תורה שבעל-פה.

נוסח הקדיש

נוסח הקדיש
#	נוסח ארמי	תרגום לעברית
1	יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא.	יתגדל ויתקדש שמו הגדול
2	בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ	בעולם אשר ברא כרצונו
3	וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ	וימליך מלכותו
4	וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ	ויצמיח ישועתו ויקרב משיחו
5	לפי נוסח תימן מוסיפים:וְיִפְרוֹק עַמֵיהּ	ויפדה עמו
6	בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל,	בחייכם ובימיכם ובחייהם של כל בית ישראל
7	בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן.	במהרה ובזמן קרוב, ואמרו אמן
8	יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.	יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים.
9	יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם,	יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם
10	וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל	ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל
11	שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.	שמו של הקדוש ברוך הוא
12	לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא	למעלה מכל הברכות והשירות התשבחות
13	וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן.	והנחמות שאנו אומרים בעולם ואמרו אמן.
עד כאן חצי קדיש
כאשר אומרים קדיש תתקבל מוסיפים:
14	לפי מרבית קהילות הספרדים: תִּתְקַבַּל צְלוֹתָנָא וּבָעוּתָנָא עִם צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, קֳדָם אֲבוּנָא דְבִשְׁמַיָּא (וְאַרְעָא), וְאִמְרוּ אָמֵן.	תתקבלנה תפלותינו ובקשותינו עם תפילותיהם ובקשותיהם של כל בית ישראל לפני אבינו שבשמים (ובארץ) ואמרו אמן
	לפי תימן בלדי: תִּתְקַבַּל צְלוֹתְכוֹן וְתִתְעֲבֵיד בְּעוּתְכוֹן וּצְלוֹתְהוֹן וּבְעוּתְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּנָא דְּבִשְׁמַיָּא	תתקבלנה תפילותיכם ותיעשנה בקשותיכם ותפילותיהם ובקשותיהם של כל בית ישראל לפני אבינו שבשמים.
	לפי תימן שאמי: תִּתְקַבַּל צְלוֹתְכוֹן וְתִתְעֲבֵיד בְּעוּתְכוֹן עם צְלוֹתְהוֹן וּבְעוּתְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּנָא דְּבִשְׁמַיָּא, וְאִמְרוּ אָמֵן.	תתקבלנה תפילותיכם ותיעשנה בקשותיכם עם תפילותיהם ובקשותיהם של על בית ישראל לפני אבינו שבשמים, ואמרו אמן.
	לפי יתר הנוסחים: תִּתְקַבַּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא וְאִמְרוּ אָמֵן.	תתקבלנה תפלותיהם ובקשותיהם של כל בית ישראל לפני אביהם שבשמים ואמרו אמן
כאשר אומרים קדיש דרבנן מוסיפים:
15	עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן.	על ישראל ועל רבותינו ועל תלמידיהם ועל כל תלמידי תלמידיהם
16	נוסח אשכנז ונוסח ספרד: וְעַל כָּל מָאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא	ועל כל מי שעוסקים בתורה
	נוסח איטליה: דְּיָתְבִין דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּשְׁתָּא	שיושבים שעוסקים בתורה הקדושה
	נוסח הספרדים: דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּשְׁתָּא	העוסקים בתורה הקדושה
	תימן בלדי: דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא	העוסקים בתורה
17	דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אָתָר וְאָתָר,	אשר במקום הזה ואשר בכל מקום ומקום
18	יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן	יהא לנו ולהם ולכם
19	שְׁלָמָא רַבָּא	שלום רב
20	חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי	חן וחסד ורחמים
21	האשכנזים מוסיפים: וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפֻרְקָנָא	וחיים ארוכים ומזונות מרווחים וישועה
22	נוסח איטליה: מִן קֳדָם אֱ-לָהָנָא מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא	מלפני אלוקינו אדון השמים והארץ
	נוסח הספרדים: מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא	מלפני אדון השמים והארץ
	נוסח אשכנז ונוסח ספרד: מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא	מלפני אביהם שבשמים
	נוסח תימן: מִן קֳדָם אֲבוּנָא דְּבִשְׁמַיָא	מלפני אבינו שבשמים
23	וְאִמְרוּ אָמֵן.	ואמרו אמן.
מכאן ואילך מוסיפים בכל סוגי הקדיש למעט חצי קדיש
24	יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא	יהא שלום רב מן השמים
25	נוסח אשכנז: וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל	וחיים עלינו ועל כל ישראל
	נוסח ספרד ונוסח איטליה: וְחַיִּים טוֹבִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל	וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל
	נוסח הספרדים: חַיִּים וְשָׁבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל	חיים ושובע וישועה ונחמה והצלה ורפואה וגאולה וסליחה וכפרה ורווח והצלה לנו ולכל עמו ישראל
	תימן בלדי: וְסִיַּעְתָּא וּפֻרְקָנָא וּרְוַחָא וְחִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי עֲלֵיכוֹן וַעֲלַנָא וְעַל כָּל קְהָלְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם	ועזרה וישועה ורווחה וחן וחסד ורחמים עליכם ועלינו ועל כל קהלותיהם של כל בית ישראל לחיים ולשלום
26	וְאִמְרוּ אָמֵן.	ואמרו אמן.
27	עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם
28	עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל
29	ברוב הנוסחים מסיימים כדלקמן: וְאִמְרוּ אָמֵן.
	בנוסח תימן מסיימים כדלקמן: וִינַחֲמֵנוּ בְּצִיוֹן וְיִבְנֶה בְּרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם בְּחַיֵּינוּ וּבְיָמֵינוּ בְּקָרוֹב אָמֵן וְאָמֵן.

נוסח הרמב"ם: "יתגדל ויתקדש שמיה רבא בעלמא די ברא כרעותיה, וימלוך מלכותיה ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה ויפרוק עמיה. בחייכון וביומיכון ובחייהון דכל בית ישראל, בעגלא וכו'".

בנוסח הספרדים הקדמון, המופיע בכתבי היד, הקטע "לעילא... דאמירן בעלמא" נאמר בעברית, ונוסחו: "למעלה מכל הברכות השירות התושבחות והנחמות האמורות בעולם".

סוגי הקדיש

ישנם מספר סוגים של קדיש הנבדלים בתוספות המוספות על עיקר הקדיש:

חצי קדיש

מכונה גם קדיש לעילא. חצי קדיש הוא קדיש בו אומרים רק את עיקר הקדיש ללא תוספות.

חצי קדיש נאמר לרוב בין קטעים בתפילה כדי להבדיל ביניהם. למשל, חצי קדיש נאמר לפני תפילת שמונה עשרה במנחה ובערבית, בין פסוקי דזמרא לקריאת שמע וברכותיה, ובין תפילת שמונה עשרה לאשרי וובא לציון. חצי קדיש נאמר גם לאחר קריאת התורה. אצל האשכנזים נאמר חצי קדיש כדי להבדיל בין קריאת התורה ובין קריאת המפטיר ואצל הספרדים כדי להבדיל בין קריאה בכל ספר תורה כאשר קוראים במספר ספרי תורה. רוב יהודי מרוקו וגם חלק מקהילות יהודי גאורגיה, אומרים חצי קדיש בסיום התפילה.

חצי קדיש נאמר לרוב על ידי שליח הציבור. אולם ישנם המעבירים את חצי הקדיש שבסוף קריאת התורה לעולה לתורה ובעדות בהם אומרים בסוף התפילה חצי קדיש ולא קדיש יתום, ישנם המוסרים קדיש זה ליתום.

קדיש תתקבל

מכונה גם קדיש שלם (בעיקר בסידורים אשכנזיים). בקדיש זה אומרים את שורות 1–14 ו-24–29, והוא מכונה קדיש תתקבל בשל המילה הפותחת בקטע המייחד אותו (שורה 14). בקדיש תתקבל נוספות על עיקר הקדיש שלוש בקשות:

1. לקבלת תפילות עם ישראל
2. לחיים טובים לעם ישראל
3. לשלום על ישראל

קדיש תתקבל נאמר פעם אחת בלבד בכל תפילה, לאחר תפילת העמידה, בגלל הבקשה לקבלת תפילות עם ישראל הכלולה בה. הוא נאמר גם לאחר אמירת סליחות כבקשה שיתקבלו הסליחות ברצון (אך הספרדים אומרים קדיש תענו ותעתרו). בתפילת מנחה ותפילת ערבית צמוד קדיש תתקבל לסוף תפילת שמונה עשרה, אולם בתפילת שחרית ובערבית של מוצאי שבת מצמידים לשמונה עשרה את הקדושה של ובא לציון והקדיש נאמר רק אחרי "ובא לציון".

קדיש תתקבל נאמר על ידי שליח הציבור ויש המקפידים שיהיה זה שליח הציבור בזמן תפילת השמונה עשרה.

קדיש יהא שלמא

מכונה גם קדיש יתום בגלל המנהג לתת את הזכות לאומרו לאדם אבל או לאדם המציין את יום פטירתו של קרוב משפחה. קדיש יהא שלמא הוא כמו קדיש תתקבל, למעט הבקשה על קיבול התפילות (כלומר הוא מכיל את שורות 1–13 וכן 24–29). הוא מכונה קדיש יהא שלמא בשל המילה הפותחת בקטע שנאמר בו (שורה 24).

בקהילות האשכנזים היה נהוג שרק אדם אחד אומר את קדיש היתום, ובמקרה שמספר אנשים ביקשו לומר את הקדיש, היו מחלקים ביניהם את הקדישים בתורנות או בהגרלה. מנהג הספרדים, שהתפשט גם לרוב הקהילות האשכנזיות בארץ ישראל, הוא שמספר אנשים אומרים ביחד את הקדיש. ישנם בתי כנסת המבקשים מאומרי הקדיש להתקבץ ביחד במקום אחד כדי לומר את הקדיש זה ליד זה בקצב אחיד, אולם בבתי כנסת רבים אומרי הקדיש אומרים אותו כל אחד ממקומו בקצב משלו.

קדיש יהא שלמא נאמר לאחר שיר של יום ובסוף התפילה, לאחר אמירת פרק תהילים או לאחר עלינו לשבח.

קדיש דרבנן

מכונה גם קדיש על ישראל בשל המילה הפותחת בקטע המייחד אותו (שורה 15). קדיש דרבנן מכיל את השורות 1–13, וכן 15–29 ובנוסח תימן גם חלק של הקדיש הגדול. הקדיש בעיקרו הוא שבח והודיה לה', ובפרט שבח אחר הלימוד, כעין ברכת התורה לאחריה. "מכאן אמרו קרא אדם תורה נביאים וכתובים ויודע להשיב בהם - ישמרם בידו, וישבח ויברך ויגדל וירומם ויקדש לשמו של מי שאמר והיה העולם. שנה סדר אחר או שני סדרים ויודע בהם - ישמרם בידו, ויברך ויקדש לשמו של הקב"ה, ואצל מי ששונה הלכות" וכו' (תנא דבי אליהו רבא סוף פ"ה).

קדיש זה נאמר בסיום לימוד תורה שבעל-פה, וכולל שלוש בקשות לאחר עיקר הקדיש. במקום הבקשות המופיעות בקדיש תתקבל לקבלת התפילה, בקדיש דרבנן מופיעות בקשות לברכה עבור לומדי התורה, חכמי התורה וכל תלמידיהם. בדומה לקדיש יהא שלמא, גם קדיש זה נאמר בקהילות רבות על ידי אבלים.

קדיש הגדול

קדיש הגדול נאמר בסיום מסכת ועל ידי יתומים בעת קבורת הנפטר, ולמנהג התימנים ועדות המזרח גם בתשעה באב. תימנים נוהגים לומר קדיש הגדול בהזדמנויות רבות אחרות, למשל לאחר לימוד תורה, במקום קדיש דרבנן.

על פי נוסח אשכנז:

”יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי הוּא עָתִיד לְאִתְחַדְתָּא, וּלְאַחֲיָאה מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא יַתְּהוֹן לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנָא קַרְתָּא דִּי יְרוּשְלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מִן אַרְעָא, וּלְאָתָבָא פּוּלְחָנָא דִּי שְׁמַיָּא לְאַתְרָהּ, וְיַמְלִיך קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בּמַלְכוּתֵה וִיקָרֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא. בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא (בעשי"ת לְעֵלָּא לְעֵלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן. יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשי"ת הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:”

קובץ:Tsiduk-hadin.JPG

לוח "צידוק הדין" עם "קדיש הגדול" בבית העלמין בפלטיצ'ן, רומניה

על פי נוסח תימן בלדי:

”יתגדל ויתקדש שמיה רבא: (אמן).
דעתיד לחדתא עלמא, ולאחאה מיתיא, ולמפרק חייא, ולמבני קרתא ירושלם, ולשכללא היכלא קדישא, ולמעקר פולחנא נוכראה מן ארעא, ולאתבא פולחנא די שמיה לאתריה, בהדריה בזיויה וביקריה.
וימלוך מלכותיה ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה ויפרוק עמיה.
בחייכון וביומיכון ובחייהון דכל בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן: (אמן).
יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא: יתברך: (אמן).
וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתעלה ויתהדר ויתהלל ויתנשא שמיה דקדשא בריך הוא: (אמן).
לעילא לעילא מכל ברכתא שירתא ותשבחתא ונחמתא, דאמירן בעלמא ואמרו אמן: (אמן).
על ישראל ועל רבנן ועל תלמידיהון ועל כל תלמידי תלמידיהון, דעסקין באוריתא (קדישתא), די באתרא הדין, ודי בכל אתר ואתר, יהא להון ולנא חנא וחסדא ורחמי, מן קדם אבונא דבשמיא ואמרו אמן: (אמן).
יהא שלמא רבא, מן שמיא וסיעתא ופורקנא ורוחא וחנא וחסדא ורחמי, עליכון ועלנא ועל כל קהלהון דכל בית ישראל לחיים ולשלום ואמרו אמן: (אמן).
עושה שלום במרומיו, הוא ברחמיו וחסדיו יעשה שלום, עלינו ועל כל ישראל, וינחמנו בציון ויבנה ברחמיו את ירושלים בחיינו ובימינו בקרוב אמן ואמן:”

על פי נוסח הספרדים תחילת הקדיש בדומה לתימנים עם שינויים מועטים. בסוף הקדיש, במקום על ישראל, אומרים ”תתכלי חרבא וכפנא ומותנא ומרעין בישין יעדה מננא ומנכון ומעל עמיה ישראל ואמרו אמן”.

קדיש תענו ותעתרו

קדיש תענו ותעתרו הוא קדיש מיוחד הנאמר בנוסח הספרדים והתימנים. קדיש זה נאמר לאחר הסליחות והוא מחליף את קדיש תתקבל בכל תפילות ראש השנה ויום הכיפורים (למעט תפילת ערבית של ראש השנה). בכמה קהילות הוא נאמר גם במקום קדיש תתקבל הנאמר לאחר ההושענות בהושענא רבא, אך ישנן קהילות שכלל אינן אומרות אותו בהושענא רבא.

קדיש זה הוא למעשה קדיש תתקבל מורחב הכולל הוספה של קטע הפותח במלים "תענו ותעתרו ברחמים מן השמים" לפני המלים "תתקבל צלותנא ובעותנא" (שורה 14 לעיל). הנוסח לסליחות הוא קצר יותר מהנוסח של ראש השנה, יום הכיפורים והושענא רבא. הנוסח בראש השנה, יום הכיפורים והושענא רבא כולל גם הוספה של בקשה לפתיחת שערים, לפי אקרוסטיכון אלפביתי (לדוגמה: שערי אורה, שערי ברכה וכו'). אצל הספרדים במערב אירופה כולל הנוסח שער אחד בכל אות (שערי אורה, שערי ברכה, שערי גילה וכו'). בשאר קהילות הספרדים (וכן אצל התימנים) ישנו נוסח מורחב יותר הכולל חמישים שערים (שערי אורה, שערי אהבה ואחוה וכו'), גם בסדר אלפביתי.

נוסח קדיש תענו ותעתרו הכולל חמישים שערים:

תֵּעָנוּ וְתֵעָתְרוּ בְּרַחֲמִים מִן הַשָּׁמַיִם. תְּקֻבַּל צַעֲקַתְכֶם. תִּשָּׁמַע תְּפִלַּתְכֶם בְּרָצון. וְיֵעָנֶה קול עֲתִירַתְכֶם. וְיִפְתַּח ה' אֱלקֵינוּ לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּ וְאַחְיוֹתֵינוּ בְּכָל מָקום שֶׁהֵם (שהם חמישים כנגד חמישים שערי בינה)

שַׁעֲרֵי אורָה. שַׁעֲרֵי אַהֲבָה וְאַחְוָה. שַׁעֲרֵי בְּרָכָה. שַׁעֲרֵי בֵּית מִקְדָּשׁו. שַׁעֲרֵי גְאֻלָּה. שַׁעֲרֵי גִילָה. שַׁעֲרֵי דִיצָה. שַׁעֲרֵי דֵעָה וְהַשְׂכֵּל. שַׁעֲרֵי הוד וְהָדָר. שַׁעֲרֵי הַצְלָחָה וְהַרְוָחָה. שַׁעֲרֵי וַעַד טוב. שַׁעֲרֵי וָתִיקוּת. שַׁעֲרֵי זָכִיּות. שַׁעֲרֵי זְרִיזוּת. שַׁעֲרֵי חֶדְוָה. שַׁעֲרֵי חָכְמָה. שַׁעֲרֵי חֵן וָחֶסֶד. שַׁעֲרֵי חַיִּים טובִים. שַׁעֲרֵי טָהֳרָה. שַׁעֲרֵי טַל וּמָטָר לִבְרָכָה. שַׁעֲרֵי יְשׁוּעָה. שַׁעֲרֵי כַפָּרָה. שַׁעֲרֵי כַלְכָּלָה. שַׁעֲרֵי כָבוד. שַׁעֲרֵי לִמּוּד תּורָה לִשְׁמָהּ. שַׁעֲרֵי לֵב טוב. שַׁעֲרֵי מָזון. שַׁעֲרֵי מְחִילָה. שַׁעֲרֵי נֶחָמָה. שַׁעֲרֵי נְעִימוּת. שַׁעֲרֵי סודות תּורָתו. שַׁעֲרֵי סְלִיחָה. שַׁעֲרֵי עֶזְרָה. שַׁעֲרֵי פְדוּת. שַׁעֲרֵי פִּרְיָה וְרִבְיָה. שַׁעֲרֵי פַרְנָסָה טובָה. שַׁעֲרֵי צְדָקָה. שַׁעֲרֵי צָהֳלָה. שַׁעֲרֵי קומְמִיּוּת. שַׁעֲרֵי קִבּוּל תְּפִלּות. שַׁעֲרֵי קִבּוּץ גָּלֻיּות. שַׁעֲרֵי רְפוּאָה שְׁלֵמָה. שַׁעֲרֵי רַחֲמִים. שַׁעֲרֵי רָצון. שַׁעֲרֵי שָׁלום. שַׁעֲרֵי שַׁלְוָה. שַׁעֲרֵי תורָה. שַׁעֲרֵי תְפִלָּה. שַׁעֲרֵי תְשׁוּעָה. שַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה.

וְיָסִיר מִתּוכְכֶם קִנְאָה וְשִׂנְאָה וְתַחְרוּת. וִיקַיֵּם בָּכֶם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: ה' אֱלקֵי אֲבותֵכֶם יסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים, וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. וְיִכְתָּבְכֶם הָאֵל בְּסֵפֶר חַיִּים טובִים. וְכֵן יְהִי רָצון וְנאמַר אָמֵן:

תוכן הקדיש והתפתחותו

נוסח החלק הראשון של "הקדיש" מ"יתגדל" עד "ואמרו אמן" נתקן ע"י אנשי כנסת הגדולה אחר שנתחלל שם ה' בחורבן בית המקדש, להתפלל שיתגדל ויתקדש שמו, הביטוי "שמו הגדול" מופיע בנאום ההכתרה של דוד בספר שמואל: "כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול". אל משפט זה נוספה הפתיחה "יתגדל ויתקדש" וכו', על-פי הפסוק "והתגדלתי והתקדשתי" (יחזקאל לח, כג)

המשפט המרכזי בקדיש הוא ”יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא”, המבוסס על שני פסוקים: "יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם" (תהילים קיג, ב) ו"להוא שמה די אלקא מברך מן עלמא ועד עלמא" (דניאל ב, כ).

התרגום ירושלמי מייחס את אמירת "יהא שמיה וכולי' ליעקב אבינו, שאחר שחשש שמבניו יצא זרע פסול, ענו בניו שמע ישראל וכולי' ענה יעקב ואמר יהא שמיה רבא מברך לעלמי עלמין.

במעלת אמירת יהא שמיה רבה הובא במדרש משלי (וצוטט במלואו בפירוש 'מחזור ויטרי' הקדום):

בעולם.

אמר רבי סימון: אימתי הקב"ה מתעלה בעולמו? בשעה שישראל נאספים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ונותנין שבח וקילוס לפני בוראן.

רבי ישמעאל אומר: בשעה שישראל נאספין בבתי מדרשות ושומעין אגדה מפי חכם, ואחר-כך עונין: "אמן יהא שמיה רבא מבורך", באותה שעה הקב"ה שמח ומתעלה בעולמו, ואומר למלאכי השרת "בואו וראו עם זו שיצרתי בעולמי, כמה הן משבחין אותי". (מדרש משלי, פרק "חכמת נשים").

חז"ל אומרים כי "כל העונה 'אמן יהא שמה רבא מברך' בכל כוחו (במלוא הכוונה שלו) – קורעים לו גזר דינו" (שבת קי"ט ע"ב).

יתר הנוסחאות שנהגו העם לאמר בקדיש נוסף בחתימת התלמוד ועד ימי רבנן סבוראי והגאונים.

פרופ' יוסף היינימן, מצביע על קשר בין הפתיחה של נוסח הקדיש לפתיחה של תפילה על הגשמים המופיעה בתלמוד הירושלמי (מסכת תענית, פרק א, הלכה ג). נוסח התפילה שם הוא : "יתגדל יתקדש יתברך יתרומם שמך מלכנו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו" (שאת ממניען זו מזו). חוקרים בעידן המודרני הפנו את תשומת הלב לכך שלהתייחסות בתפילה זו אך ורק ל"שם", אך מתוך השמטת השם המפורש ואפילו כינוי, יש משמעות רבה בטקסיות של אמירת הקדיש על מתים, בכך שהוא מעודד את ההתבוננות בקהילה (המניין - קבוצת עשרת המתפללים הדרושה לצורך אמירת התפילה) והקבלה שלהם את היעדר יכולת ההבנה המלאה, ולכן ההתייחסות רק לשמו, ולא לו עצמו. חלק ניכר מתפילה זו הוא קריאה בין אומר הקדיש ובין ציבור העונים, וכן איחולים הדדיים.

חכמי ישראל והמקובלים פירשו רמזים במניין המילים והאותיות בנוסח הקדיש:

בקדיש תקנו ט"ו שבחים: יתגדל, ויתקדש, וימליך, יתברך, וישתבח, ויתפאר, ויתרומם, ויתנשא, ויתהדר, ויתעלה, ויתהלל, ברכתא, ושירתא, תושבחתא, ונחמתא - כנגד ט"ו "שיר המעלות" שאמר דוד. וכן בתפילות "ישתבח" ו"אמת ויציב" ישנם ט"ו שבחים (ראב"ן ס" י"ב)

הגאונים מונים רק עשרה שבחים: יתגדל, ויתקדש, ויתברך, וישתבח, ויתפאר, ויתרומם, ויתנשא, ויתהדר, ויתעלה ויתהלל - כנגד "עשרה מאמרות" בהן נברא העולם. ולכן אין אומרים קדיש פחות מעשרה (לקוטי הפרדס עניין קדיש).

הציבור עונה: יהא שמיה רבא מברך, לעלם ולעלמי עלמיא. שהן ז' תיבות וכ"ח אותיות, כמניין המילים והאותיות בפסוק הראשון של התורה: בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. על סמך זה אמרו שהעונה יהא שמיה רבא וכו' כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית.

שפת הקדיש

במקור התפילה נאמרה בעברית. מאוחר יותר נקבע שיש לומר את הקדיש בארמית בבלית – שפת הגמרא.

אמירת התפילה בארמית, מקורה בעממיותו של ה"קדיש", שנתקן לאמרו בשפה, שהייתה שפת העם בתקופת התלמוד - היא השפה הארמית, כמו תפילות אחרות שנשתמרו בשפת העם בשל היותן נחלת הכלל. על פי המסורת מלאכים המעלים את נוסח התפילה "לשמים" בודקים את קדושתו של המתפלל. אם המתפלל אינו מספיק הגון במעשיו ("טובל ושרץ בידו") אז המלאכים יחסמו את שערי התפילה, בפני אותו חוטא. כל זה אם המתפלל שח בכל שפה שאינה ארמית. המלאכים אינם מבינים "ארמית" ולכן אינם יכולים לחסום דברי תפילה וקדושה הנאמרים בשפה הארמית. משום כך אף קבעו לומר קטעים בתפילה דווקא בשפה הארמית כמו תפילת "בריך שמיה" – לפני הוצאת ספר התורה, והקדיש על סוגיו השונים.

בסידור ארץ ישראל הוחזר הקדיש לעברית כפי שהיה במקורו.

הלכות ומנהגי הקדיש

הקדיש נאמר רק כשיש לפחות מניין. האומר את הקדיש חייב לעמוד בעת אמירתו, ויכוון את גופו לכיוון מזרח. ביחס לציבור המנהגים חלוקים: האשכנזים נוהגים לעמוד ואילו שאר העדות נוהגים לשבת, אך אם היחיד עמד בעת תחילת אמירת הקדיש עליו להשאר לעמוד עד עניית "אמן יהא שמה רבא" ואז מותר לשבת. אין פוחתין משבעה קדישים בכל יום. והגאונים סמכום לפסוק 'שבע ביום הללתיך'. האשכנזים נוהגים שרק אבל אחד אומר קדיש בכל פעם, ומנהג הספרדים שיאמרו כולם יחד, האחד אומר בקול רם, והשאר עונים אחריו בקול נמוך מילה במילה.

הקשר בין הקדיש והאבל

אמירת קדיש בסמיכות לפטירה של אדם, מוסברת בכמה טעמים, שהעיקריים שבהם:

א. הוא תפילה לזכות ולעילוי נשמת הנפטר.

ב. קידוש שמו של הבורא בזמן הצער על המוות שמהווה אלמנט של צידוק הדין .

אמירת 'קדיש יתום' על הנפטר היא מנהג ואין לה מקור בתלמוד הבבלי או בתלמוד הירושלמי. כמו כן מנהג זה אינו מופיע בספר משנה תורה לרמב"ם.

מקור המנהג אינו ברור. יש טוענים שמקור המנהג הוא בסדר רב עמרם גאון המורה על אמירת קדיש על ידי הבן על קבר הוריו, מנהג הנוהג עד ימינו. נוסח קדיש זה שונה מעט מקדיש היתום הנהוג בימינו. אכן קדיש זה הוא מעין צידוק הדין, ולפי הסבר זה אמירת 'קדיש היתום' על המת לאחר המוות היא מעין צידוק הדין כלפי שמיים. כוונת המונח 'צידוק הדין' בהקשר זה היא שאומר הקדיש מעיד שהוא אינו רואה במות קרובו חוסר צדק בהנהגת ה' בעולם.

הסבר אחר למקורו של המנהג מצוי במדרש תנא דבי אליהו זוטא (פרק י"ז) ובו מסופר על אדם נושא משא עצים שרבי יוחנן בן זכאי פגש בדרך. אותו אדם סיפר לרבי יוחנן בן זכאי על עצמו שהוא חטא ומשום כך אין לו מחילה גם לאחר מותו. הסיכוי היחיד למחילה על חטאו הוא אם בנו של אותו חוטא יאמר 'ברכו את ה' המבורך' ואז תצא נשמתו של אותו חוטא מהגיהנום.

כתב האריז"ל, שהקדיש שאומרים בשנה הראשונה הוא להעלות אביהם מגהנום לגן עדן, והקדיש ביום הזיכרון, הוא להעלותן מגן עדן עצמו למדרגה יותר גדולה ומעולה. וזהו שאמרו חז"ל 'בן מזכא אבא'= בן מזכה את אביו (סנהדרין ק"ד).

בשו"ת הריב"ש (סימן קט"ו) נאמר שהמנהג הוא לומר קדיש במשך כל שנים עשר החודשים שלאחר המוות. הסבר פשוט לאמירת קדיש דווקא במשך שנים עשר חודשים הוא דברי האמורא רב בתלמוד הבבלי במסכת ברכות: "אין המת משתכח מהלב אלא לאחר שנים עשר חודש...". כלומר קדיש יתום נאמר כל עוד זיכרון המת חזק מאד בתודעת היתום, ואלו שנים עשר החודשים הראשונים לאחר המוות^{[דרוש מקור]}.

כיום בין האשכנזים רווח מנהג שהבן אומר קדיש על הוריו במשך אחד עשר חודשים ולא יותר. אחד ההסברים לכך הוא שלפי המסורת באגדה ובמדרש תקופת שהותם של הרשעים בגיהנום היא שנים עשר חודשים. כדי שהנפטרים לא ייראו כרשעים הזקוקים להצלה כל אותם שנים עשר החודשים, אומרים קדיש רק במשך אחד עשר חודשים. הסבר זה משתלב במדרש שצוין לעיל המסביר את אמירת קדיש היתום כמאמץ של אומר הקדיש לרומם את נשמתו של הנפטר.

יהודי עדות המזרח, נוהגים שכאשר מגיע החודש האחד עשר לפטירה, מפסיקים למשך שבוע (כדי שלא יראה שהמנוח הוא בכלל הרשעים שנענשים בגיהנום שנים עשר חודש), ולאחר שבוע שוב ממשיכים עד סיום השנה (לפחות), מפני שהקדיש נועד גם להעלות את נפש הנפטר ואין מטרתו רק להציל מדין הגיהנום.

אמירת קדיש על אב ועל אם מבוססת גם על הסיפור באליהו זוטא (סוף פי"ז) על אדם שחזר מעולם האמת וסיפר לרבי עקיבא שעבר על עבירות חמורות רבות, ויוכל לצאת מן הגיהנום רק אם בנו יעלה לתורה ויאמר "ברכו את ה' המבורך". לאחר שלימדו את בנו את הברכה והוא עלה לתורה ובירכה, נגלה אותו אדם בחלומו של רבי עקיבא והודה לו. מסיפור זה למדו שאמירת דבר שבקדושה יש בכוחה לסייע לנשמת האב.

עיקר הטעם של אמירת הקדיש, לפי שאין מיתה בלא חטא, ורובם מתים בעוון חלול השם, שלא יכופר אותו עון עד שימותון. וכשהקב"ה נפרע מן החוטא, אז שמו מתקדש, שנאמר 'ונשפטתי' ואחר כך 'והתגדלתי' 'והתקדשתם'. לכך עומד הבן של החוטא הזה שמת, ואומר לפני התיבה יתגדל ויתקדש, כלומר מתנחם אני על מיתת אבי, הואיל ושמו של אבי שבשמים מתגדל ומתקדש על ידי מיתתו, ומיד מתכפר עון חלול השם שעשה. וזהו דוגמת הנדונים בבית דין, שהוצרכו בני משפחתם לבא לומר לבית דין יפה דנתם, להורות שאין בלבם על בית דין כלום.

בעקבות המנהג שהבן אומר קדיש על ההורים אחר מותם נולד ביידיש כינוי שמכנים הורים את בנם: "דו ביסט מיין קדיש" (יידיש: "אתה הקדיש שלי").

יש נוהגים שנכדים אומרים קדיש בשביל סבא או סבתא, שבני בנים הרי הם כבנים. ומהר"י קולין (סי' ל') כתב דלא הוו כבנים ממש, ועשה פשרה שאם יש אבל אחר שהוא הבן, יאמר הבן קדיש שתי פעמים והנכד יאמר רק פעם אחת (מטה משה ח"א סי' רט"ו).

בקרב חלק מיהודי תימן כלל לא נהגו לומר 'קדיש יתום' על המת.

אמירת קדיש בפי נשים אבלות

אמירת קדיש בפי נשים אבלות נדונה בין פוסקי ההלכה:

מעיקר הדין אין מניעה הלכתית לכך, ויש מגדולי הפוסקים שהתירו לנשים לומר קדיש, אך לא בבית הכנסת. אולם, יש שהביעו חשש שמא יסיקו הנוכחים בטעות שהאישה הצטרפה כחלק מהמניין, ויבואו בעתיד לצרפה למניין עשרה, בניגוד להלכה. הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, שספרו "גשר החיים" התקבל כספר בסיסי בהלכות אבלות, כותב שלמעשה הדבר תלוי במנהג: ישנן קהילות בהן מאפשרים לבת לומר קדיש אף בבית הכנסת ויש שאין מאפשרים זאת. אך לדעתו הלכה זו היא דווקא בבת קטנה מגיל 12; לאחר גיל זה לא נהגו לאפשר לה לקרוא קדיש בבית הכנסת.

רבני ליטא התירו לנשים לומר קדיש יתום, גם בבית הכנסת, בכניסה לעזרת הגברים, או ממקומן בעזרת הנשים. ”בכל הדורות נהגו שלפעמים היתה נכנסת אשה ענייה לבית המדרש לקבל צדקה, או אבלה לומר קדיש”, עדויות ברוח זו, נמצאות בספרי הלכה נוספים.

למעשה, אמירת קדיש על ידי אישה, נדירה במגזר האורתודוקסי בישראל, אך לעיתים ישנם מקרים חריגים בהם נאמר הקדיש גם מפי אשה, כך ב-2014 קראה הרבנית רחלי שפרכר-פרנקל בטקס האשכבה לבנה בקיבוץ שעלבים, את התפילה לצד בעלה ובנה השני.

יום הקדיש הכללי

יום עשרה בטבת נקבע על ידי הרבנות הראשית לישראל כיום הקדיש הכללי לזכר קורבנות השואה שמקום קבורתם ותאריך מותם לא נודע. ביום זה נוהגים להדליק נרות נשמה, לומר "קדיש" ותפילה לעילוי נשמות הנספים.

שינויים בקדיש

• בראש השנה וביום הכיפורים ובעשרת ימי תשובה כופלים "לעילא" בקדיש, מפני שבימים אלו הקב"ה מתעלה יותר מפי בריותיו, שהוא יושב על כיסא דין והכל צריכים לפארו ולבקש רחמים ממנו (לבוש סי' תקפ"ג).
• הצבור עונים אמן אחר יתגדל ויתקדש שמיה רבא, אבל אומר הקדיש צריך לחברו אל "בעלמא דברא כרעותיה", כי הוא עניין אחר להורות על המקום שצריכים להגדיל שמו הגדול, ואחר כך מתחיל המאמר בחייכון וביומיכון וגו' להורות על הזמן שיתגדל שמו הגדול.
• מה שעונין אמן, יהא שמיה רבא, הם שני דברים: כי "אמן" מתייחס למה שאומר הש"ץ 'יתגדל', ומן 'יהא שמיה רבא' מתחיל שבח חדש. על כן צריך להפסיק מעט בין 'אמן' ל'יהא שמיה רבא', ויאמר 'יהא שמיה רבא' כמשפט אחד (סוכה ל"ט).

הקדיש בעידן המודרני

שינויים בתנועה הרפורמית

התנועות הרפורמיות השונות בעולם הותירו את הקדיש בארמית ולא שינו אותו לשפת המדינה, גם בתקופות בהן רוב התפילה נאמר בשפת המדינה. במדינת ישראל התנועה ליהדות מתקדמת נוהגת לומר את הקדיש בארמית, אך תנועת הנוער וחוגים מסוימים מעודדים את אמירת הקדיש בתרגומו העברי מתוך ניסיון לקרבו אל הציבור.

בנוסח הקדיש נעשו לפעמים שינויים קלים. ברוב הקהילות הרפורמיות נהוג להרחיב את סיומת הקדיש בנוסח "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ועל כל בני האדם/ועל כל יושבי תבל".

צביה ולדן אמרה "קדיש" בהלוויית אמה סוניה פרס בשנת 2011, בנוסח הרפורמי הכולל את התוספת "ועל כל בני האדם". גם בטקס הלוויית שמעון פרס היא אמרה "קדיש" על אביה בנוסח זה.

היבטים מוזיקליים

המלחין אורי קיין שילב קדיש בעיבודו לסימפוניה החמישית של מאהלר, אותו הקדיש לאבל על נספי השואה.

בעדות המזרח

בני עדות המזרח נוהגים לומר את הקדיש של ליל שבת ושל שחרית וחלק גם בתפילת ערבית במוצאי שבת בניגונים שונים לפי אופיה של השבת באים יש שמחה של הולדת הבת או חתן וכלה קדיש במקאם צבא או לרגל הולדת הבת במקאם ביאת או אם קוראים בתורה בפרשת חטא העגל או מיתת שני בני אהרון או צום משעה באב במקאם חיג"אז.

לקריאה נוספת

מקורות

• ש"י עגנון, "פתיחה לקדיש - אחר מטתם של הרוגי ארץ ישראל", בספר סמוך ונראה, הוצאת שוקן.

מחקרים

• יורם ורטה וירון דוד (עורכים), תום ותהום: תפילת הקדיש בספרות העברית: אנתולוגיה, תל אביב: הוצאת עם עובד והמדרשה באורנים, 2010.
• מיכאל ויצמן, "תפילת הקדיש וה"פשיטתא" לדברי הימים", בתוך: חקרי עבר וערב, מוגשים ליהושע בלאו, (עורך: ח' בן-שמאי), תל אביב: אוניברסיטת תל אביב; ירושלים: האוניברסיטה העברית, תשנ"ג, עמ' 261–290.
• משה חלמיש, ‫ לנוסח "ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה"", הקבלה בתפילה, בהלכה ובמנהג, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תש"ס 2000, עמ' 619–626 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")

• Hanoch Avenary and Rochelle L. Millen, "Kaddish," Encyclopaedia Judaica; ed. Michael Berenbaum and Fred Skolnik, 2nd ed, Vol. 11. Detroit: Macmillan Reference USA, 2007. 695-698. (Gale Virtual Reference Library)
• Sara R. Horowitz, "Kaddish—The Final Frontier," Studies in American Jewish Literature 29 (2010), pp. 49-67. (Project Muse) (על הקדיש כמרכיב בסיסי בזהות היהודית)

קישורים חיצוניים

• רשימת מאמרים על קדיש באתר רמב"י

מחקר:

• דוד אסף, ספר הקדיש: מקורו משמעותו ודיניו, חיפה תשכ"ו, באתר היברובוקס)
• אהרן קלרמן, קדמוניות ה'קדיש', שנתון "שאנן" יח (תשע"ג), 129–150
• ישראל מ' תא-שמע, קצת ענייני קדיש-יתום ומנהגיו, 'תרביץ' נג,ד (תשמ"ד), 559–568, באתר JSTOR
• חיים א' כהן, ‫"יתגדל ויתקדש": (עיון בצמיחתה של מסורת הגייה חדשה), מסורות ח (תשנ"ד), 59–69

• Andreas Lehnardt, "Therefore they ordained to say it in Aramaic": some remarks on language and style of the Kaddish," Jewish Studies at the Turn of the Twentieth Century: Proceedings of the 6th EAJS Congress; ed. Judit Targarona Borrás and Angel Sáenz-Badillos, vol. I (1999), pp. 303-310, בגוגל ספרים

אחר:

• מ. צינוביץ, "קדיש": (ליום הזכרון הכללי), הצופה, 11 בינואר 1949
• מ. ש. גשורי, הקדיש ונעימותיו, הצופה, 30 בספטמבר 1951
• קדיש יתומה - מאמרים על נשים וקדיש יתום באתר דעת
• הרב אליעזר מלמד, ‏דיני קדיש יתום, באתר ישיבה
• אמירת קדיש בתפלה על פי תורת הקבלה באתר קדיש יתום
• הקדיש - על הקדיש, מתוך הספר 'התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית' לאלבוגן.
• על נוהגי אמירת קדיש בגטו וילנה, בתוך התערוכה "ירושלים דליטא: סיפורה של הקהילה היהודית בווילנה", באתר יד ושם
• זמיר כהן, מעלת הקדיש, הרצאת וידאו באתר הידברות.
• פירוש מילולי וענייני של הקדיש, מאמר באתר ברסלב מאיר
• דודו כהן, מדוע אומרים קדיש על אדם שנפטר?, מתוך תשובת השבוע במדור רוח באתר mako.
• יאיר אטינגר, האם השכולה שגרמה גם לרב הראשי לענות אחריה אמן, באתר הארץ, 2 ביולי 2014
• קובי נחשוני, על קבר אביה: הבת אמרה "קדיש" בנוסח ליברלי, באתר ynet, 30 בספטמבר 2016

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0