ראש השנה
 | |
| שמות נוספים | יום הזיכרון, יום תרועה |
|---|---|
| סיבה | יום הדין, יום המלכת ה', יום בריאת אדם הראשון, ואחד מראשי השנה בלוח העברי. |
| מנהגים | תקיעה בשופר, אכילת מאכלים מתוקים המסמלים ברכות שונות לשנה החדשה, ובפרט תפוח בדבש. |
| מתקשר עם | עשרת ימי תשובה ובסופם יום הכיפורים. |
| מועד | |
| תאריך התחלה |
א' בתשרי
ה'תשפ"ו |
| תאריך סיום |
ב' בתשרי
ה'תשפ"ו |
ראש השנה החל בחודש תשרי הוא חג מהתורה ואחד מראשי השנה היהודיים. הוא מצוין כחג בא' וב' בתשרי ופותח את עשרת ימי תשובה עד יום הכיפורים. שני הימים נחגגים כיום טוב; הראשון מדאורייתא והשני מדרבנן.
הציווי בתורה מורה על עשיית יום א' בתשרי "יום תרועה" ולכן מצוות החג העיקרית היא תקיעת שופר. יום זה נחשב בהלכה ליום הראשון בשנה במניין השנים ובמניין שנות השמיטה והיובל. יום זה הוא יום דין, שבו מכתירים בני האדם את ה' כמלך המשגיח ובוחן כל אדם על מעשיו.
לפי הכלל לא אד"ו ראש, היום הראשון של ראש השנה אינו חל בימים ראשון, רביעי ושישי.
כינויי החג
בתורה מכונה החג ”יום תרועה”[1] או ”זיכרון תרועה”.[2] השם ”ראש השנה” בהתייחסות לא' בתשרי מופיע לראשונה במשנה, במסכת שביעית ובמסכת ראש השנה.[3] בלוח השנה במגילות קומראן, וכן בתפילות ראש השנה ובברכות הנאמרות בו, נקרא החג ”יום הזיכרון”. ראש השנה ויום הכיפורים יחד נקראים "הימים הנוראים" או "ימי הדין".
עשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים נקראים "עשרת ימי תשובה", ובלשון מליצית מקובל לכנותם כימים ש"בין כֶּסֶּה לעשור". ”כֶּסֶּה” רומז לראש השנה ולמולד הירח ביום זה, כאשר הירח כביכול "מתכסה", בעקבות המדרש המקשר לראש השנה את הפסוק בתהילים: ”תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ”.[4] עם זאת, יש שפירשו את הפסוק כמתייחס לתקיעה בשופר שנערכה בבית המקדש בכל ראש חודש.[5]
מקור החג
בתורה
על פי המקרא, היום הראשון של החודש השביעי (הוא תשרי במניין החודשים המתחיל בחודש ניסן) הוא יום טוב שבו שובתים ממלאכה ומקריבים קרבנות מיוחדים. עיקר החג הוא מצוות ה"תרועה" שמוזכרת הן בספר ויקרא והן בספר במדבר:
- ”דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ. כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַ-ה'.” (ויקרא כ"ג, כ"ג-כ"ה) ”וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם. וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ.” (במדבר כ"ט, א'-ו')
.jpg)
הארכת החג ליומיים בתקופת חז"ל
בעבר קידוש החודש היה נעשה על פי עדים שהעידו בבית הדין בירושלים על ראיית הירח החדש. מכיוון שלא יכלו לדעת מראש מתי יבואו עדים, חגגו תמיד את ראש השנה ביום הראשון שבו הייתה אפשרות לראיית המולד, ואם לא באו עדים באותו יום – חגגו גם את היום הבא. בנוסף, בזמן בית המקדש, אם העדים באו ביום הראשון אך רק בשעה מאוחרת ("מן המנחה ולמעלה"), היו צריכים לחגוג את היום השני גם כן.[6] בפועל מסופר שתמיד היו מגיעים עדים ביום הראשון בזמן, כך שבירושלים תמיד חגגו את ראש השנה רק יום אחד.[7] לעומת זאת, מחוץ לירושלים הייתה מגיעה ההודעה על תחילת החודש באיחור, ולכן תמיד נאלצו לחגוג את ראש השנה במשך יומיים מפאת הספק. באותה תקופה, בחוץ לארץ נאלצו לחגוג גם את כל שאר המועדים במשך יומיים, מכיוון שנדרש זמן רב עד שהגיעו השליחים להודיע בדיעבד על זמן קידוש החודש.
לאחר המעבר ללוח העברי הקבוע וביטול קידוש החודש על פי הראייה, המשיכו בחוץ לארץ לשמור על יום טוב שני של גלויות בכל המועדים כדי שלא לשנות מן המנהג.[8] השאלה שהתעוררה הייתה כיצד לנהוג בארץ ישראל: האם להמשיך לחגוג את ראש השנה במשך יומיים, כפי שנהגו בזמן קידוש החודש על פי הראייה, או שבארץ ישראל ניתן לסמוך לגמרי על הלוח הקבוע ולחגוג את ראש השנה ביום א' בתשרי בלבד.
הראשונים נחלקו בעניין זה והשמיעו טענות שונות לשני הצדדים.[9] משאלת רב ניסים גאון ותשובת רב האי גאון נראה שבמשך תקופה מסוימת נהגו בארץ ישראל לחגוג יום אחד בלבד.[10] לפי המובא בספר המאור, תלמידי הרי"ף שבאו לארץ הנהיגו למעשה כפסיקתו[11] וכך התקבל להלכה.[12] לעומת העדויות מחוץ לארץ, פיוט של הקליר מעיד על יומיים ראש השנה וכן משמע מפיוט של רבי פינחס ברבי יעקב הכהן.[13] כמו כן, ספר הפטרות מירושלים מהמאה ה-11 מציין יומיים ראש השנה.[14] לעומתם נמצאה תשובה מארץ ישראל ממנה מוכח שעשו רק יום אחד.[15] מסמך נוסף מגניזת קהיר מציין שבארץ ישראל חוגגים את כל החגים יום אחד ואילו בסוריא חוגגים ראש השנה יומיים ושאר החגים יום אחד.[16] הקראים מקיימים את "יום תרועה" במשך יום אחד בלבד. בחלק מהקהילות הרפורמיות והרקונסטרוקטיביות מקיימים מועד זה יום אחד, הן בארץ ישראל והן בחוץ לארץ.
טיבו של ראש השנה
מהתורה, יומו הראשון של ראש השנה הוא יום טוב ומצווים לשבות בו ממלאכה, מלבד מלאכת אוכל נפש שהותרה ביום טוב. מצווה נוספת מהתורה המיוחדת ליום זה היא מצוות תקיעת שופר. לעומת זאת, יומו השני של ראש השנה אינו מהתורה אלא מדרבנן, ויש איסור מלאכה וחיוב תקיעת שופר מדרבנן, כדין היום הראשון.
אופיו של החג כפי שהוא מופיע במקרא הוא עמום ונסתר. על פי מקורות מאוחרים יותר, לראש השנה יש מספר היבטים נוספים.
המלכת ה' על העולם
ראש השנה נחשב ליום שבו ממליכים באי עולם את האלוקים עליהם. זהו אחד ההסברים לתרועה ולשמחה המאפיינים את החג, בהיותם תואמים את הנהוג בטקסי הכתרה שבהם קבלת המלך נעשית בלבוש חגיגי, בשמחה ובתרועת חצוצרות. כפי שמופיע בפיוט ונתנה תוקף:
- ”וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם כִּי הוּא נורָא וְאָיֹם וּבו תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ וְיִכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת.”
מוטיב זה חוזר פעמים רבות בתפילות ראש השנה, ובפרט בתפילת מלכויות זכרונות ושופרות המיוחדת שנאמרת בתפילת מוסף. רעיון זה מתקשר לדברי המדרש, ויקרא רבה, פרשה כ"ט, פסקה א', שראש השנה הוא התאריך שבו נבראו אדם וחוה, ועל כן זהו היום הראשון שבו מלך ה' על בני האדם.
יום דין לכל בני האדם
ראש השנה נחשב ליום שבו דן האלוקים את כל באי העולם אודות מעשיהם בשנה שעברה וכפועל יוצא מה יקרה בשנה הבאה. קביעה זו מקורה בספרות חז"ל:
- ”בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר (תהלים, ל"ג, ט"ו): היוצר יחד לבם, המבין אל כל מעשיהם.” (משנה, מסכת ראש השנה, פרק א', משנה ב') ”[ו]אדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים.” (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ט"ז עמוד א') ”הכול נידונין בראש השנה וגזר דינם מתחַתֵם ביום הכיפורים” (תוספתא ראש השנה).
התלמוד מבסס את הרעיון שכל מאורעות השנה נקבעות בראשיתה, על הפסוק ”עיני ה' א-לוהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה.” התלמוד מקשר זאת גם לפסוק בתהילים: ”תקעו בחודש שופר, בכסה ליום חגנו, כי חוק לישראל הוא משפט לא-לוהי יעקב”. הרמב"ן מבאר שקביעת אופיו של ראש השנה בתור יום דין כבר נרמז במקרא כאשר החג נקרא "יום זיכרון" ובכך שהוא חל סמוך ליום הכיפורים.
רעיון זה מוזכר בכמה מן הפיוטים הנאמרים בתפילות ראש השנה, וכן מוזכר בתפילת מלכויות זכרונות ושופרות הנאמרת בתפילת מוסף: ”ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב איזו לשלום, איזו לרעב איזו לשבע, ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמוות.” עיקר הפיוט ונתנה תוקף עוסק בהיבט זה: ”אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוֹכִיחַ וְיוֹדֵעַ וָעֵד וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה. וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת. וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּו...”.
.jpg)
.jpg)
בתלמוד הבבלי מסופר על שלשה ספרים הנפתחים לקראת ראש השנה אשר רש"י מפרשם כ"ספרי זיכרון של מעשה הבריות". הבריות נכתבות כל אחת לאחד מן הספרים האלה כמסופר:
- ”אמר רבי יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בראש השנה. אחד של רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה. בינוניים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכיפורים. זכו נכתבין לחיים, לא זכו נכתבין למיתה.” (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ט"ז עמוד ב')
על כן, מראש השנה ועד ליום הכיפורים נהוג לאחל: "גמר חתימה טובה".
הוגים רבים עמדו על הסתירה לכאורה שבין אופיו הרציני של היום בתור יום דין, לבין האופי החגיגי והשמח שלו כיום מועד. בתלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק א' מוסבר שהשמחה בראש השנה מבטאת את הביטחון של עם ישראל באל, שלא יאונה לו כל רע בדין. התייחסות ראשונה לעניין ניתן לראות בציוויו של נחמיה לגבי אופיו של היום:
הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַה' אֱלֹהֵיכֶם, אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ; כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. וַיֹּאמֶר לָהֶם: לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ, כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ, וְאַל תֵּעָצֵבוּ, כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם.
קיימת אי בהירות כלפי הזמן המדויק בו נידונים בראש השנה, האם זה בלילה הפותח את היום או בבוקרו של יום.[17] בתלמוד ירושלמי מובאת גם הדעה שכל אחד נדון בראש השנה אך גזר דינו יחתם במועד כלשהו ולאו דווקא בראש השנה: ”אית תניי תני כולהם נידונין בראש השנה וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בזמנו.” (תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק א', הלכה ג' (דפוס וילנא: דף ז', עמוד א'))
תחילת השנה
ערך מורחב – ראשי שנים ביהדות
בספרות חז"ל נקרא החג לראשונה "ראש השנה" ונקבע תפקידו כתאריך קובע למניין שנה חדשה בעיקר לדינים הנוגעים בחקלאות, תרומות ומעשרות, שמיטה ויובל, שנות ערלה ונטע רבעי: ”באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות.” (משנה, מסכת ראש השנה פרק א')
בתורה לא נכתב דבר על כך שיום זה הוא תחילתה של שנה חדשה, ונכתב במפורש שהחודש הראשון הוא חודש ניסן, ואילו חודש תשרי הוא החודש השביעי. הרמב"ן בדרשתו לראש השנה מציע להבחין בין תחילת השנה, שהיא בתשרי, לבין תחילת מניין החודשים, שהיא בניסן כזכר ליציאת מצרים. הוא מוצא הד לכך במה שכתוב במקרא לגבי חג הסוכות: ”...וחג האסיף בצאת השנה...” (שמות, כ"ג, ט"ז), כלומר לאחר שיצאה והסתיימה השנה הקודמת.
כבר בלוח גזר מופיעים "ירחי האסיף" ("ירחו אספ"), שהם כנראה תשרי וחשוון, כשני חודשי השנה הראשונים. עם זאת, לוח גזר כתוב כלוח חקלאי ולאו דווקא בהקשר דתי או לאומי. נראה שכבר בתקופות מוקדמות הייתה נהוגה שנה חקלאית שהחלה בסתיו.[18]
אירועים היסטוריים
בתלמוד הבבלי מובאת מחלוקת בין התנאים רבי אליעזר ורבי יהושע, מתי התרחשה בריאת העולם. לדעת רבי אליעזר העולם נברא בתשרי, ולדעת רבי יהושע בניסן. בנוסף, מובאת רשימה של אירועים ששלושה מהם התרחשו בראש השנה לכל הדעות: ”תניא רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות, בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה, רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל. רבי יהושע אומר: בניסן נברא העולם, בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה, רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל” (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י' עמוד ב'). במדרשים פירשו שהבריאה לדעת רבי אליעזר החלה בכ"ה באלול, והיום השישי, שבו נברא אדם הראשון שהוא תכלית היצירה, היה ראש השנה.[19]
לפי פסיקתא רבתי,[20] עקידת יצחק הייתה בראש השנה, ולכן קוראים בתורה בראש השנה פרשה זו. אם כי רוב האחרונים מביאים שהעקידה אירעה ביום הכיפורים.[21]
תקיעת שופר
- ערך מורחב – תקיעת שופר
בתורה מכונה החג "יום תרועה" או "זיכרון תרועה" אך הקשר בין כינויים אלו לתקיעת שופר אינו מופיע באופן מפורש. המונח תרועה מופיע במקרא גם בהקשר של תקיעה בחצוצרות. במועדים מסוימים נהגו לתקוע במשכן ובמקדש בחצוצרה[22] באופן הבא: ביום שהציווי בו הוא לתקוע בשופר (כמו בראש השנה) - התקיעה לוותה בחצוצרות, ובתעניות, שבהן המצווה היא תקיעה בחצוצרות - השופר ליוה את החצוצרה.[23]
טעמים רבים נאמרו בהסבר מצוות התקיעה בשופר, וביניהם: המלכת האל, תשובה, התחברות אל המימד הרוחני שבמציאות[24], זכירת מעמד הר סיני, התעוררות לתשובה בעקבות קול התרועה המכניס מורך ללב וכן בלבול השטן. הרמב"ם מבאר בהלכות תשובה:
- ”אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו: כלומר עורו עורו ישנים משינתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם; ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה.” (משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות תשובה, פרק ג', הלכה ד')
התלמוד הבבלי במסכת ראש השנה מבאר מדוע יש דווקא להשתמש בקרנו של איל לקיום מצוות תקיעת שופר[25]:
- ”אמר רבי אבהו למה תוקעין בשופר של איל אמר הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני” (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ט"ז עמוד א')
קיום המצווה
לתקיעת שופר יש צלילים שונים הידועים כתקיעה, שברים ותרועה: תקיעה - היא תקיעה אחת ארוכה וממושכת, שברים - היא רצף של שלוש תקיעות קצרות (מכונות בתלמוד גם גניחות) ותרועה - היא רצף של תשע תקיעות מהירות (מכונות בתלמוד גם יללות). כדי לצאת ידי חובת תקיעות נפסק שיש לשמוע שלושים קולות - שלוש פעמים "תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה", שלוש פעמים "תקיעה, שברים, תקיעה", ושלוש פעמים "תקיעה, תרועה, תקיעה". בנוסף, מוזכר שתוקעים סדר זה פעמיים - פעם אחת "כשהן יושבין" ופעם נוספת "כשהן עומדין", והטעם שניתן לדבר הוא "כדי לערבב את השטן".[26] יש שביארו שמשמעות הדבר היא שריבוי התקיעות מורה על חיבוב המצווה ומוסיף לזכויותיהם של עם ישראל.[27].
למעשה נהוג לתקוע בבית הכנסת לפחות מאה או מאה ואחת תקיעות. יש שכתבו שמספר זה מכוון כנגד מאה יבבות שיבבה אמו של סיסרא על פי המסורת.[28] התקיעות מתבצעות לפני תפילת מוסף ובמהלכה, כשהסדר המדויק מצוי בחילוקי מנהגים בין העדות השונות. הספרדים תוקעים את חלק מהתקיעות תוך כדי תפילת הלחש, בעוד אצל רבים מקהילות האשכנזים לא נוהגים כן, אלא תוקעים רק בחזרת הש"ץ ולאחריה.
חז"ל גזרו שאין תוקעים בשופר ביום ראש השנה שחל בשבת, מחשש שהתוקע שלא יידע לתקוע היטב ילך לבקי בדבר והשופר יטולטל ברשות הרבים, דבר המהווה חילול שבת[29]. גם בראש השנה שחל בחול קיים איסור מדברי חכמים לתקוע בשופר שלא לצורך קיום המצווה, כשם שנאסרה השמעת קול בשאר כלי זמר בשבתות ומועדים.[30]
תפילות ראש השנה
- ערכים מורחבים – תפילות ראש השנה, מלכויות זכרונות ושופרות
בראש השנה נהוג להרבות בתפילות, לפי מנהג האשכנזים לכל הפחות עד חצות היום (אמצע היום),[31] ולמנהג הספרדים מסיימים לפני חצות היום כדי שלא ייחשב כצום. תפילות שחרית ומוסף ארוכות במיוחד, חגיגיות וכוללות פיוטים. הפיוטים משתנים בין העדות וכך גם הלחנים. הדגש בתפילות ופיוטים הוא על המלכת האל ועל העמידה לפניו בדין.
הפיוט הפותח את תפילות החג, לפי מנהג הספרדים, הוא "אחות קטנה" שנאמר עם שקיעת החמה ותחילתה של השנה החדשה. פיוט מפורסם הנכלל בנוסח התפילה (בעיקר האשכנזי), הוא ונתנה תוקף המיוחס לרבי אמנון ממגנצא, כנראה דמות אגדית[32].
בתוך תפילת העמידה של מוסף נאמרות שלוש חטיבות תפילה מיוחדות - מלכויות זכרונות ושופרות - הכוללות גם פסוקים מהתנ"ך המבטאים את שלושת הנושאים האלו. לפני תקיעת שופר נהגו קהילות ספרד לשיר את הפיוט "עת שערי רצון להפתח". פיוט זה חובר על ידי יהודה שמואל אבן עבאש, ותוכנו - סיפור עקידת יצחק.
בקריאת התורה, קוראים ביום הראשון את סיפור לידת יצחק וגירושם של הגר וישמעאל, אשר מלאך אלוהים הצילם מגוויעה בצמא, ומפטירים בספר שמואל א', פרק א', פסוק א' עד פרק ב', פסוק י' (בנוסח רומניא הפטירו בפרק ב', פסוקים א'-כ"א). ביום השני קוראים את פרשת עקידת יצחק, ומפטירים בספר ירמיהו, פרק ל"א, פסוקים א'-י"ט (בנוסח רומניא הפטירו בפרק ל"א, פסוק י"ט עד פרק ל"א, פסוק כ"ט). אצל האשכנזים נוהגים לקרוא את הקריאה בניגון מיוחד ומרטיט.
מנהגים
- ערכים מורחבים – תשליך, התרת נדרים
- התרת נדרים: בערב ראש השנה נהוג לערוך טקסי התרת נדרים, כשכל אדם מבקש התרה בפני שלושה אנשים שמהווים מעין בית דין, שבכוחו לשחרר את האדם מהבטחותיו.[33]
- איחולים וכרטיסי ברכה: נהוג לאחל בליל ראש השנה "כתיבה וחתימה טובה" או "לשנה טובה תיכתבו ותיחתמו" ויש המוסיפים "לאלתר לחיים טובים".[34] החל מהמאה ה-14 נהגו לשלוח איחולים כאלה בכתב לפני ראש השנה.[35] מסוף המאה ה-19, לאחר המצאת גלויות הדואר, נפוץ מאוד מנהג שליחת כרטיסי ברכה שהוכנו עבור החג. מסוף המאה ה-20 דעך השימוש בכרטיסי נייר והוחלף בברכות טלפוניות ובשיגור ברכות בדואר אלקטרוני ובפלטפורמות לשיתוף ולהעברת מסרים מיידיים.
- תשליך: ביום הראשון של ראש השנה (או ביומו השני במקרה שהיום הראשון חל בשבת לפי מנהג האשכנזים, ויהודי גאורגיה), הולכים אחרי הצהריים למקור מים ואומרים בו את תפילת תשליך, שהיא בקשה להשלכת העבירות אל "מצולות ים". במקומות שבהם לא היו מקווי מים קרובים נהגו לעלות למקום גבוה שממנו צופים עליהם. מקובל לנער את שולי הבגדים כסמל להתנערות מהעוונות[36] יש שהתנגדו למנהג זה.[37]
- הימנעות משינה ביום: יש הנוהגים להימנע משינה ביומו של ראש השנה, על פי דברי התלמוד הירושלמי שהובאו אצל הפוסקים,[38] שהישן בראש השנה ישן מזלו.
סעודת החג והסימנים
- ערך מורחב – סדר ליל ראש השנה
בליל החג נהוג לערוך סעודה חגיגית בסדר אכילה מיוחד הכולל אכילת מאכלים סימבוליים המכונים "סימנים" ואמירת תפילות לפני אכילת אותם המאכלים אשר דומה מבחינת הצליל לשם המאכל.
מקור המנהג בדברי האמורא אביי בתלמוד, המציין שיש לאכול "קרא" (דלעת או קישוא), "רוביא" (מין שעועית, או חילבה), "כרתי" (כרישה), "סלקא" (סלק, תרד או עלי מנגולד) ו"תמרי" (תמרים). בתקופת הגאונים מוזכרת גם אכילת דבש, בשר שמן וראש כבש. היסוד לאכילת מזונות שמנים ומתוקים קדום מאוד, וכבר בספר נחמיה מוזכר שעזרא ונחמיה הורו לעם בראש השנה "לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם" (ספר נחמיה, פרק ח', פסוק י').
בתקופת הראשונים הוזכרה גם אכילה של רימון, תפוח ודגים. רק בסוף תקופת הראשונים, אוחד בקרב יהדות אשכנז המנהג של אכילת הדבש עם מנהג אכילת התפוח למנהג המפורסם של אכילת תפוח בדבש, שהתפשט גם במקומות אחרים. בעקבות מנהג זה התפשט הנוהג לאכול גם עוגת דבש במהלך החג. מאכלים רבים נוספו במרוצת הדורות, אשר שונים לעיתים בקרב עדות ישראל השונות. בקהילות מסוימות אוכלים תמר בראש השנה שמשמעותו תם מר. כלומר תסתיים המרירות ותתחיל המתיקות.[39]
הימנעות מאכילת מאכלים מסוימים
מנהג קדום מתקופת הגאונים הוא להימנע מאכילת מאכלים חמוצים. מנהג נוסף שמקורו ביהודי אשכנז הוא הימנעות מאכילת אגוזים מחמת שני טעמים: האחד, שהאגוזים מרבים ליחה, וקיים חשש שיטרידו את המתפללים בזמן התפילות; ונימוק נוסף הוא כיוון שאגוז הוא בגימטריה "חטא" (בלי האות "א" שאינה נשמעת בקריאה), ומן הראוי להימנע בראש השנה מכל דבר המזכיר חטא.[40] המילה חטא מופיעה באיות "חט" בהרבה מכתבי יד של ספרות חז"ל, ובמיוחד בכתבי היד שהיו בידי הראשונים המאוחרים שבאשכנז, דבר שמסביר ללא דוחק את הגימטריה.[41] יש נמנעים מאכילת מאכלים שחורים.
יש שכתבו להימנע מלאכול דגים מפני שבספר נחמיה[42] מוזכר הדג בכתיב "דָּאג" שדומה ללשון 'דאגה', אבל כשחל ראש השנה בשבת אין לבטל המנהג לאכול דגים[43], אבל המנהג המקובל בהרבה מקומות לאכול דגים לסימן שנפרה ונרבה כדגים[44].
ראו גם
- תחילת שנה חדשה - על ראש השנה בתרבויות העולם
- מניין השנים בלוח העברי
לקריאה נוספת
- ש"י עגנון, ימים נוראים, הוצאת שוקן, 1998, "ספר ראשון והוא ספר ראש השנה", עמודים טו-קלט.
- הרב משה הררי, מקראי קודש - הלכות ראש השנה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: ראש השנה |
 ציטוטים בוויקיציטוט: ראש השנה |
 טקסט בוויקיטקסט: ראש השנה |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ראש השנה |
- ראש השנה: פריטי מקור ומשאבי הוראה, באתר החינוך של הספרייה הלאומית
- כתבות וסיפורים על טקסטים, שירים ומנהגים של ראש השנה, מתוך בלוג "הספרנים", הספרייה הלאומית
- פרטים ומידע על ראש השנה באתר הספרייה הלאומית
- פורטל ראש השנה - מאמרים, סיפורים, מתכונים ועוד, אתר בית חב"ד
- שיעורים והרצאות בנושא ראש השנה, אתר הידברות
- מאמרים אודות החג, דברי תורה ומתכונים, באתר כיפה
- ראש השנה - הדף המיוחד באתר ישיבה
- תכנים על ראש השנה באתר של סיון רהב-מאיר
- עדין שטיינזלץ, ראש השנה ותפילותיו, דבר, 1 באוקטובר 1978
- מידע על ראש השנה בקטלוג הספרייה הלאומית
- בין ראש השנה הישראלי לראש השנה הבבלי, באתר ישיבת הר ברכה
ראש השנה, דף שער בספרייה הלאומית- אסופת מאמרים בנושא ראש השנה, באתר אסיף
- הערך "ראש השנה", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
הלכות ראש השנה
- הלכות ראש השנה לרמב"ם - מבוארות ממפעל משנה תורה
- הלכות ראש השנה בקיצור שולחן ערוך
- הרב אליעזר מלמד, הלכות ראש השנה באתר פניני הלכה
- ראש השנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ ספר במדבר, פרק כ"ט, פסוק א'.
- ^ ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק כ"ד.
- ^ מטבע הלשון מצוי גם בספר יחזקאל, פרק מ', פסוק א' בהתייחסות לי' בחודש
- ^ ספר תהלים, פרק פ"א, פסוק ד'
- ^ פירושו הראשון של הרב אברהם אבן עזרא על הפסוק.
- ^ משנה, מסכת ראש השנה, פרק ד', משנה ד'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ט עמוד ב'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת עירובין, פרק ג', הלכה ט'.
- ^ דעת הרי"ף לעשות שני ימים ודעת תלמידו רבינו אפרים מקלעת חמאד המצדד לעשות יום אחד. דבריהם הובאו בדברי הרא"ש מסכת ביצה פרק א סימן ד, ובספר הפסיקה בית יוסף סימן תרא
- ^ אוצר הגאונים, מסכת ביצה, עמוד 4 ועמוד 9.
- ^ המאור הקטן, מסכת ביצה, דף ה עמוד ב.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות קידוש החודש, פרק ה', הלכה ח'. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"א, סעיף ב'.
- ^ עזרא פליישר, לוח מועדי השנה בפיוט לר' אלעזר בירבי קיליר, תרביץ, כרך נ"ב, חוברת ב'.
- ^ צילום הספר באתר הספרייה הלאומית, מאמר עליו של עזרא שבט.
- ^ מרדכי עקיבא פרידמן, מנהג אבותיכם בידיכם: תשובה מן הגניזה על יום טוב שני של גלויות, תרביץ, כרך פ"ג (ה'תשע"ה) חוברת ד', עמודים 557-603.
- ^ ספריית אוניברסיטת קיימברידג', אוסף טיילור-שכטר, AS 144.1
- ^ להרחבה על כך, ראו: הרב ישראל דנדרוביץ, זמן הדין בראש השנה - בבוקר או בלילה בתוך: קובץ ישורון, גיליון כז, אלול תשע"ב, עמודים תשנט - תשצ.
- ^ The Evidence for an Autumnal New Year in Pre-Exilic Israel Reconsidered
- ^ ויקרא רבה, פרשה כ"ט, פסקה א'. פסיקתא דרב כהנא, פיסקא כ"ג. פרקי דרבי אליעזר, פרק ח'.
- ^ סוף פסקה מ"א
- ^ ראה 'חזון עובדיה', ימים נוראים, עמ' קי, הערה ו
- ^ ראו לדוגמה: ספר במדבר, פרק י', פסוק ה'; ספר תהלים, פרק צ"ח, פסוק ו'; תוספתא סוכה פרק ד; יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ד' י' יב'
- ^ ראו: משנה, מסכת ראש השנה, פרק ג', משנה ג'
- ^ תולדות יעקב יוסף פרשת וילך
- ^ דעת רבי יוסי להכשיר תקיעה בשל פרה נדחית (ראו תוספות על ראש השנה טז א וכו:)
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ט"ז עמוד ב'
- ^ רש"י, מסכת ראש השנה, דף ט"ז עמוד ב', ד"ה כדי לערבב
- ^ הערוך ערך ערב, הובא בטור אורח חיים סימן תקצ"ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ט עמוד ב'
- ^ מגן אברהם ומחצית השקל סימן תקפח סעיף קטן ד
- ^ רמ"א סימן תקפד סעיף א
- ^ דניאל גולדשמידט, מחזור לימים הנוראים, כרך א ראש השנה עמוד מב הערה 39, באתר אוצר החכמה
- ^ המנהג מובא לראשונה בספר שני לוחות הברית תחילת מסכת יומא
- ^ טור ורמ"א סימן תקפ"ב סעיף ט
- ^ משלוח כרטיסי ברכה - מקור המנהג, באתר משרד החינוך
- ^ הגהת הרמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקפ"ג, סעיף ב'
- ^ ראו תשליך#התנגדות למנהג
- ^ דברי הירושלמי לא מצויים בנוסחי הירושלמי המצויים בידינו. הוזכר לראשונה בדרשת ר"י אבן שועיב לראש השנה. ראו עוד אהרן מושקוביץ, על מנהג ההימנעות משינה בראש השנה ומקורותיו, עץ חיים אלול תשע"ז, חלק כ"ח עמ' שי"ח-שכ"ד.
- ^ הרב יצחק בלומנטל, אכילת גזר בראש השנה - איסור?, באתר כיכר השבת, 24 בספטמבר 2014
- ^ מהרי"ל הלכות שופר סימן ב, רמ"א סימן תקפג סעיף ב
- ^ דניאל שפרבר, מנהגי ישראל, כרך ד' עמוד 49
- ^ ספר נחמיה, פרק י"ג, פסוק ט"ז
- ^ כף החיים תקפג ט
- ^ אבודרהם סדר תפילת ראש השנה ד"ה גרסינן
| חגי ישראל ומועדיו | ||
|---|---|---|
| חגים מהתורה | ראש השנה • יום הכיפורים • סוכות • שמיני עצרת • ערב פסח • פסח • שביעי של פסח • פסח שני • שבועות • חול המועד |  |
| חגים מדרבנן או מסורת | אסרו חג • הושענא רבה • שמחת תורה • חנוכה • ט"ו בשבט • פורים • ל"ג בעומר • ט"ו באב | |
| ימים מיוחדים | שבת • ראש חודש • חודש אלול • עשרת ימי תשובה • פורים קטן • ראש השנה למלכים ולרגלים • ספירת העומר • בין המצרים | |
| תעניות חובה | צום גדליה • עשרה בטבת • תענית אסתר • י"ז בתמוז • תשעה באב | |
| תעניות אחרות | יום כיפור קטן • תענית בכורות • כ' בסיוון • שובבי"ם • תענית בה"ב • תעניות גשמים • ז' באדר | |
| שבתות מיוחדות | שבת מברכים • שבת שובה • שבת שירה • שבת שקלים • שבת זכור • שבת פרה • שבת החודש • שבת הגדול • שבת חזון • שבת נחמו | |
| מועדי עדות | יום שמחת כהן • סיגד • י"ט כסלו • פורים שני • בסיסה • סהרנה • מימונה • תענית כ' בסיוון | |
| ראש השנה | ||
|---|---|---|
| מצוות החג | תקיעת שופר |  |
| מנהגים | מנהגי ערב ראש השנה • התרת נדרים • סימני ראש השנה • שנהיה לראש ולא לזנב • תפוח בדבש • תשליך | |
| תפילות החג | תפילות ראש השנה • תפילת תשע • מלכויות זכרונות ושופרות | |
| פיוטי ראש השנה | אחות קטנה • הנני העני ממעש • ונתנה תוקף • וכל מאמינים • היום הרת עולם • ארשת שפתינו • עת שערי רצון להפתח • לא-ל עורך דין | |
| מראש השנה עד ליום הכיפורים | עשרת ימי תשובה • ימים נוראים • תפילת אבינו מלכנו • סליחות • בין כסה לעשור • כפרות | |
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
36853254ראש השנה