חלאקה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חלאקה, בהילולה של רבי שמעון בר יוחאי, על ידי מוהרא"ש מברסלב
ביצוע החלאקה, 1992
ביצוע החלאקה, 1992
ביצוע החלאקה, 1992
ביצוע החלאקה, 1992

חלאקהערבית: حلاقة, תגלחת; או ביידיש: אָפּשערן, נהגה: Opshern, לסַפר. בחב"ד: אָפּשֶׁערנִיש[1], תספורת.) הוא טקס תספורת יהודי, הנערך לילדים כשהם מגיעים לגיל שלוש.

יש נוהגים לערוך את החלאקה בל"ג בעומר בהר מירון ליד קבר רבי שמעון בר יוחאי, ומספרים שם את כל הילדים שיום הולדתם השלישי חל בין יום הראשון של חג הפסח לל"ג בעומר. כי, לפי המנהג, אין לספר את הילד לפני יום ההולדת השלישי שלו. אולם, כיוון שלא מספרים מתחילת ספירת העומר עד ל"ג בעומר, לכן ממתינים לל"ג בעומר (של אותה שנה). הטקס נעשה בליווי נגינה של כליזמרים. יש שנהגו לערוך את החלאקה בקבר שמואל הנביא או בקבר שמעון הצדיק בירושלים, כאשר בשנים האחרונות רווח המנהג לערוך את החלאקה בכותל המערבי.

המנהג

לקראת החלאקה, בהילולת רבי שמעון בר יוחאי

המנהג חדש יחסית, והוא מובא לראשונה רק בתחילת תקופת האחרונים. לראשונה הוא מוזכר בשו"ת הרדב"ז[2], כמנהג שרווח אז להסתפר בקבר שמואל הנביא ולתרום לצורכי המקום כמשקל השיער הגזוז[3].

רבי חיים ויטאל מספר שרבי ישראל שרוג העיד לו שהאר"י ביום ל"ג בעומר "הוליך את בנו הקטן שם (=למירון) עם כל אנשי ביתו, ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע, ועשה שם יום משתה ושמחה". אולם הוא מסיים בהערה: "אבל איני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אחר כך... וכתבתי כל זה להורות כי יש שורש במנהג הנזכר", כלומר הוא מפקפק במשמעות הקבלית של המנהג[4].[דרוש מקור][מפני ש...]

המנהג התפשט בהדרגה ברחבי יהדות ארצות ערב, עד לתימן[5] ומרוקו. בקרב האשכנזים המנהג לא היה מקובל, אך לאחר בואם לארץ ישראל קיבלו את המנהג מהספרדים, ובהמשך הוא התפשט אף ליהדות אשכנז שבחוץ לארץ. גם בתוך האשכנזים המנהג התקבל תחלה אצל החסידים, ואחר כך בצורה פחותה אצל שאר הקהילות.

מקור המנהג

החוקר אברהם יערי משער כי ייתכן שהמנהג במירון הוא המשכו של המנהג לעלות לקבר שמואל הנביא בנבי סמואל בכ"ח אייר (יום פטירתו של שמואל הנביא), ושם לגלח את ראשם של הקטנים ולתת כסף כמשקל השערות לצורך תחזוקת המקום או לעניים (כפי שהוזכר ברדב"ז), עקב הגבלת השלטונות העות'מאניים (בשנת ש"ל, 1570), העבירו את המנהג צפונה, להר מירון, ושם המשיכו את הטקס על קברו של הרשב"י ובנו בל"ג בעומר[6].

טעמי המנהג

למנהג זה ניתנו מספר טעמים:

  • הדגישו את עניין השארת פאות הראש לקטן. כמו שכתוב בתורה "לא תקיפו פאת ראשכם". ניתן לראות מגמה זו גם מתוך תפילות שונות. יש מקורות שהמנהג צוטט בלא ציון של גיל מסוים, אלא בהתייחסות לתספורת הראשונה. וכך כתב ה"שערי תשובה": "המנהג בארץ ישראל לעשות שמחה בתגלחת הראשונה של קטן, שמחנכין אותו במצוה להיות לו פאות הראש"[7].
  • גיל זה נחשב בתורה כגיל מיוחד. עד גיל שלוש הילד אינו בשל ללימוד תורה ומגיל שלוש אביו מקדישו לתורה[8], כפי שדורש זאת בילקוט שמעוני מהפסוק (ויקרא י"ט כג): "שלוש שנים יהיו לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים לה'":

ונטעתם וערלתם ערלתו את פריו - מדבר בתינוק. שלש שנים יהיה לכם ערלים - שאינו יכול לא להשיח ולא לדבר. ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש - שאביו מקדשו לתורה. הלולים - שמהלל להקב"ה. ובשנה החמישית תאכלו את פריו - משעה שהוא מתחיל לקרות בתורה, להוסיף לכם תבואתו.

ילקוט שמעוני ויקרא תרט"ו
  • ראשית ימיו של התינוק מרוכזים בצורכי עצמו ובגופו, ובגיל שלוש מתפתחת תודעתו הסביבתית. גידול השיער מגן על האדם מפני השפעות העולם החיצוני, וגזיזת השיער מבטאת את היציאה מתוך האני הבודד והיפתחות לסביבה[דרוש מקור][מפני ש...].
  • גזיזת שערות הילד והפיכתו מאיש שעיר (עשו) לאיש חלק (יעקב), יש בה כדי לסמל את כניסתו של הילד לעולם התורה, עולמו של יעקב. על פי זה, המילה חלאקה מתפרשת על פי לשון המקרא בראשית כ"ז י"ב: "ואנוכי איש חלק".

התנגדות למנהג

מנהג החלאקה איננו נהוג בכל קהילות ישראל ויש אף שהתנגדו לו באופן מהותי או לפרטיו, כגון קיומו הנפוץ באזור קברי צדיקים או קיומו בל"ג בעומר.

  • יש שטענו שמקור המנהג מגיע מהערבים והודים ועמים אחרים, ויש בכך איסור של חוקות גוים[9].
  • לשיטת הארי אין להסתפר כל משך ספירת העומר כולל ל"ג בעומר, לכן לא מסתבר לפיו לקבוע תספורת החלאקה דווקא אז[10].
  • טענה נוספת היא שאינו דרך כבוד למתים להסתפר ולעשות שמחה וחגיגה בתוך בית הקברות. בהלכה נפסק שאין נוהגין בבית קברות בקלות ראש ואף לאכול ולשתות שם או לעשותו קיצור דרך אסור[11], כל שכן לחגוג שם בשירה וריקודים ולהסתפר שם.
  • בנוסף לכך היו הרבה רבנים שהתייחסו למנהג כלא מוסמך ובלי מקור. הרב יצחק זאב סולובייצ'יק והרב יעקב ישראל קניבסקי התנגדו למנהג וסירבו לספר ילדים שהובאו אליהם[12] (לעומת זאת בנו הרב חיים קניבסקי נהג לספר ילדי חלאקה שמגיעים לביתו[13]).

תפילות ומנהגים נוספים

יש אומרים תפילה זו בשעת החלאקה:

יה"ר מלפניך, ה' אלקי האלוקים ואדוני האדונים, שבזכות כל הצדיקים והחסידים מיום שנברא העולם ועד סופו, ובזכות תורתך הקדושה והטהורה, ובזכות מצות פאת הראש, שציויתנו בתורתך "לא תקיפו פאת ראשכם", ובזכות הצדיק הקדוש הזה מורנו ורבינו ועטרת ראשינו [בכל ציון של צדיק ששם גוזזים מזכירים את שמו], כמו שזכה הנער לפאת הראש, כן יזכה לתורה ולחופה ולמעשים טובים, ויורה הוראות בישראל בחיי אביו ובחיי אמו, אמן נצח סלה.

מנהגם של חלק מהחסידים לומר מזמור הללויה הללו א-ל בקדשו (תהילים מזמור ק"נ).

אצל עדות המזרח ישנם מנהגים ותפילות נוספות.

  • יש שכתבו שטוב ליתן באותו יום צדקה לענים או לתלמידי חכמים. ואחר כך מברכים על מזונות וכדומה ושרים בהודאה לה'.
  • יש שהיו נוהגים לשקול את השערות אחר הגילוח בזהב או בכסף, ונתנו כנגד המשקל מעות לצדקה. והעלו זאת כסגולה שהבן יהיה חכם בתורה וביראת שמים ויאירך ימים בטוב. וכך נהגו בחסידות מונקאטש בהונגריה.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חלאקה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ הרב א.י. גור אריה, ילקוט "אפשערניש", באתר הספרייה הלאומית, ‏1983
  2. ^ חלק ב' סימן תר"ח.
  3. ^ ראו מנהג מוסלמי דומה בטקס העקיקה, ולהלן.
  4. ^ שער הכוונות, דרושי הפסח דרוש יב.
  5. ^ שו"ת פעולת צדיק חלק ג סימן רל"ו
  6. ^ אברהם יערי, תולדות ההילולא במירון, תרביץ לא עמוד 27
  7. ^ שו"ע או"ח סי' תקלא סק"ז
  8. ^ סמך זה מופיע בספרי האחרונים, ראו למשל בספר ערוגת הבושם לרב משה גרינוולד שהזכירו.
  9. ^ שרשי מנהג אשכנז, עמ' 259–262. ראו למשל כאן
  10. ^ שרשי מנהג אשכנז עמ' 256-257
  11. ^ שולחן ערוך יורה דעה סימן שס"ח סעיף א'
  12. ^ שרשי מנהג אשכנז, עמ' 258-259
  13. ^ Saul Lieberman, Notes to "JQR" Vol. XXXVI. בן עזי - בן עז - בועז, The Jewish Quarterly Review 37, 1947-04, עמ' 423 doi: 10.2307/1452643
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33889367חלאקה