פדיון הבן
| בחלק מעדות ישראל נהוג שהנשים הנוכחות מקיפות את הילד בתכשיטיהן. | |
| מקרא | ספר במדבר, פרק י"ח, פסוקים ט"ו-ט"ז |
|---|---|
| משנה תורה | ספר זרעים, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק י"א |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן ש"ה |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה פ' ספר החינוך, מצווה שצ"ב |
פדיון הבן (או פדיון בכורות) הוא מצוות עשה מתוך תרי"ג מצוות, לפיה חייב כל אב מישראל לפדות את בנו הבכור מחזקת הכהן. עם היוולדו הבן שייך להקדש בשל מצוות קידוש בכורות ולכן יש לפדותו. החיוב לפדות חל מגיל 30 יום[1] אך ניתן לקיימו גם אחרי כן, וכן ניתן למסור את התשלום לפני כן ולהכריז שהפדיון תקף מגיל 30 יום.[2]
הפדיון הוא אחת מעשרים וארבע מתנות כהונה שבהן זכו אהרן ובניו הכהנים. התינוק נפדה מהכהן על ידי תשלום חמש סלעים, שהם חמישה מטבעות כסף טהור, כל אחד במשקל סלע, או חפץ השווה לסכום זה.
מקור המצווה
בספר שמות, ביום יציאת מצרים, אומר ה' למשה: ”קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא” (ספר שמות, פרק י"ג, פסוק ב'). בהמשך, מצווה משה את בני ישראל בפירוט את מצוות קידוש הבכורות, שנועדו לזכירת יציאת מצרים בכלל ומכת בכורות בפרט:
וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ. וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַה' וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַה'. וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה. וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַה' כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה. וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם.
בפרשת קרח, לאחר מחלוקת קרח ועדתו, מוזכרת מצוות קידוש בכורות כחלק ממתנות הכהונה, ופרטי מצוות הפדיון מפורטים יותר. וכך אומר ה' לאהרון:
כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לה' בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה. וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא
טעם המצווה
במקרא מתוארת המצווה ככזו שנועדה להזכיר לעם ישראל את יציאת מצרים ומכת בכורות: ”וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַה' כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה” (ספר שמות, פרק י"ג, פסוקים י"ד-ט"ו).
ספר החינוך כתב טעם נוסף: קידוש הפרי הראשון, ובכלל זה הבן הראשון של האדם, מזכירה לו שאין לו דבר בעולם זולת מה שנתן לו ה': ”כי אחר שיגע האדם כמה יגיעות וטרח כמה טורחים בעולמו, והגיע לזמן שעשה פרי וחביב עליו ראשית פריו כבבת עינו – מיד נותנו להקב"ה ומתרוקן רשותו ממנו ומכניסו לרשות בוראו” (ספר החינוך, מצווה יח).
לפי ספר הזוהר, כל זמן שלא נפדה הבן הבכור מלאך-המוות קשור בו, ועם פדיונו נפדה ונקשר לחיים.[3]
מיהו בכור
ישנם כמה תנאים לחיוב פדיון הבן:
- המצווה חלה רק על "פטר רחם" דהינו הוולד הראשון שהאישה ילדה. (לעניין פדיון הבן, הילד נחשב לבכור גם אם לאביו ילדים גדולים יותר מנשים אחרות.[4])
- המצווה חלה רק על "פטר רחם", כלומר שעל הוולד להיוולד בלידה טבעית ולא בניתוח קיסרי (הנקרא בהלכה "יוצא דופן").
- המצווה חלה רק על "בני ישראל" כלומר רק על בן ישראלי, ולא על נקבה.
- המצווה חלה רק על "בני ישראל" ולא אם האב הוא כהן או לוי, או האם היא בת כהן או בת לוי.
- אם לפני הולדתו עברה האם הפלה בשלב מתקדם של ההיריון, הוא אינו נחשב לבכור. לגבי הפלה בשלבים מוקדמים, הדעות חלוקות.
לאור התנאים המתוארים לעיל, מצוות הפדיון אינה שכיחה ורבים בעם ישראל לא זוכים לקיימה.
סכום הפדיון
הסכום המופיע בתורה הוא חמישה שקלים. השקל היה מטבע כסף, לאו דווקא טהור, שהיה נוהג בזמן התורה. חז"ל השוו את השקל למטבע "סלע צורי" שהיה נוהג בתקופת המשנה והתלמוד. במערכת מטבעות זו, סלע כסף היה שווה 4 דינרי כסף, ובדינר כסף היו 192 פרוטות נחושת.
לדעת הרמב"ם במשנה תורה שווי פרוטת נחושת הוא כמשקל "חצי שעורה" כסף נקי.[5] לפי מדידות שנערכו בזמננו, משקל חצי שעורה הוא כ־1/40 גרם (0.025 גרם).[6] לפיכך שווי חמש סלעים לפדיון הבן הוא 96.15 גרם כסף נקי. נהוג לעגל כלפי מעלה ולהשתמש ב-100 גרם כסף מחשש לטעות.[7] או ב-102 גרם כמנהג חב"ד.[8]
מחיר הכסף נמדד באונקיית טרוי (Troy Ounce) שמשקלה 31.1034768 גרם.[9] לפיכך חמש סלעים שוות 3.086471671 אונקיות כסף (96 גרם חלקי 31.1034768 גרם באונקיה). ומכיוון שנהגו להחמיר ולהשתמש ב-100 גרם כסף, יש לקחת 3.21507466 אונקיות כסף.
ישנה מחלוקת בין גדולי הרבנים כיצד נקבע שווי הפדיון לפי ההלכה:
לפי דעת הרב מרדכי אליהו[10] נקבע המחיר לפי מחיר הכסף בתוספת עמלות סוכנים ומע"מ (כלומר מחיר סופי שמשלם הלקוח בחנות), ולעומת זאת, לפי חלק מהרבנים האחרים[11] מדובר על מחיר של כסף על פי המקובל בין הסוחרים לבין עצמם.
למשל, לשם הערכה, נכון לאב תשפ"ג שווי אונקיית כסף בבורסה הוא 22.80 דולר אמריקני, והשער היציג של הדולר הוא כ-3.73
ש"ח לדולר.
לכן, הסכום של פדיון הבן לפי המחיר הסיטונאי של מתכת הכסף (כלומר לפי השיטה ההלכתית המקלה) הוא כ-262ש"ח, וסכום הפדיון לפי המחיר ללקוח, דהיינו בתוספת מע"מ (כלומר לפי השיטה ההלכתית המחמירה) הוא כ-376 ש"ח (נכון לאב תשפ"ג).
סכום זה אינו משקף את כוח הקנייה של חמש סלעים בזמן המקרא, בגלל ירידת ערך הכסף בעת החדשה. לשם השוואה, ניתן היה בזמן המקרא לקנות בחמש סלעים קרקע חקלאית בשטח של שני דונם,[12] ובשלושים סלעים נאמד ערכו של עבד ממוצע.[13]
אף שניתן לפדות את הבכור בכסף או בשווה כסף, אי אפשר לפדותו בקרקעות, עבדים, ושטרות[14] על פי דרשות של פסוקים בתלמוד. לכן אין לפדות את הבן בהמחאות. לעומת זאת, קיימת מחלוקת האם ניתן לערוך את הפדיון בשטרות כסף, שאינם בעלי ערך עצמי אלא ייצוג של הערך שנקבע על ידי המדינה, ועל כן מספר פוסקי הלכה כתבו שלא לפדות בהם לכתחילה, אך בדיעבד מצוות הפדיון התקיימה גם בדרך זו.[15]
כיום ישנם מטבעות מיוחדים עבור פדיון הבן, במשקל 20.57 גרם כסף כל אחד, שייצרה החברה הישראלית למדליות ולמטבעות (במשקל כולל של קצת מעל 102 גרם, המתאים לכל השיטות שנמנו לעיל).[16] כן יוצרו מטבעות זהב טהור לפדיון הבן על ידי החברה הישראלית למדליות ולמטבעות, בסדרות מוגבלות.
סדר הפדיון
נהוג לערוך את המצוה ברוב עם ומצווה ללוותו בסעודה חגיגית המוגדרת בהלכה כסעודת מצווה. נהוג להתחיל את המצוה לאחר בציעת הפת של סעודת המצוה.
את התינוק מלבישים בבגדי פאר, והנשים מקשטות אותו בתכשיטי הזהב שלהן. סיבת המנהג היא חיבוב המצוה[17], וכן לעשות תיקון לחטא העגל בו עם ישראל השתמש בתכשיטים (כאן נעשה שימוש בתכשיטים לביצוע מצווה)[דרוש מקור]. התינוק מובל על מגש כסף וכרית רקומה, ומוגש לידי הכהן.
האב אומר: ”אִשְׁתִּי הַיִשְׂרְאֵלִית יָלְדָה לִי בֵּן זֶה הַבְּכוֹר. זֶה בְּנִי בְּכוֹרִי וְהוּא פֶּטֶר רֶחֶם לְאִמוֹ הַיִשְׂרְאֵלִית, וְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָה לִפְדוֹתוֹ. שֶׁנֶאֱמַר: 'וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא.'[18] וְנֶאֱמַר: 'קַדֶשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא.'[19]”
הכהן שואל את האב: ”מַה בָעִית טְפֵי, לִיתֵּן לִי בִּנְךָ בְּכוֹרֶךָ שֶׁהוּא פֶּטֶר רֶחֶם לְאִמוֹ אוֹ בָעִית לִפְדוֹתוֹ בְּעַד חָמֵשׁ סְלָעִים כְּדִמְחַיַיבְתּ מִדְאוֹרַיְיתָא?” תרגום מארמית: במה אתה חפץ יותר, לתת לי את בנך בכורך שהוא פטר רחם לאימו או רצונך לפדותו בעד חמש סלעים כפי חיובך מהתורה?
האב משיב לכהן: ”חָפֵץ אֲנִי לִפְדוֹת אֶת בְּנִי וְהֵילָךְ דְמֵי פִדְיוֹנוֹ כְּדִמְחַיַיבְתִּי מִדְאוֹרַיְיתָא.”
אצל הספרדים ועדות המזרח הכהן שואל את האם: ”בנך זה בכור הוא, שמא ילדת לפניו או שמא הפלת?”, והאם עונה: ”זה בני בכורי, לא ילדתי ולא הפלתי לפניו.”
האב מברך ברכת המצוות: ”בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָנוּ עַל פִּדְיוֹן הַבֵּן”, וברכת שהחיינו: ”בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְמַן הַזֶּה.”
האב נותן לכהן את כסף הפדיון ולוקח את בנו.
הכהן מברך על גביע יין ברכת בורא פרי הגפן. ויש נוהגים שמברך גם ברכת הריח על בשמים. לאחר מכן נהוג כי הכהן מניח את ידיו על ראש הבן ומברך אותו בברכת כהנים.
יש המניחים על מגש הכסף קוביות סוכר ושיני שום, כדי לאפשר למספר רב של אורחים ובני משפחתם ליהנות משיירי סעודת המצווה, שהיא נדירה יחסית, ולמשתתפים בה מצווה רבה. המנהג הוא להניח את השום למשמרת כסגולה לשמירה.
ברכת הגאונים
בתקופת הגאונים תיקן רב האי גאון נוסח ברכה לאמרה אחרי ברכת הגפן וברכת הבשמים:
ברוך אתה ה' אלוקנו מלך העולם אשר קדש עובר במעי אמו ולארבעים יום חלק את אבריו מאתים וארבעים ושמונה אברים ואחר כך נפח בו נשמה ככתוב: ויפח באפיו נשמת חיים עור ובשר הלבישו ובעצמות וגידים סככו כדכתיב: עור ובשר תלבישני ועצמות וגידים תסוככני, וזימן לו מאכל ומשתה, דבש וחלב להתענג בו וזימן לו שני מלאכי השרת לשמרו בתוך אמו, כדכתיב חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי, אביו אומר זהו בני בכורי וזהי ראשית אוני, פי שנים ראוי לתת לו שכך כתוב כתורת משה: לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית אונו וגו', אמו אומרת: זהו בני בכורי שבו פתח הקב"ה דלתי בטני, חמש סלעים נתחייבנו לכהן לפדות ממנו שכך הוא גזרת מלך שנאמר: אך פדה תפדה את בכור האדם וגו' ופדוייו מבן חדש תפדה ונאמר ולקחת חמשת חמשת שקלים לגלגלת בשקל הקדש תקח עשרים גרה השקל. יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו שכשם שהכניסו אביו לפדיון כך יכניסהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים. ברוך אתה ה' מקדש בכורי ישראל ופדיונן
— תשובות הגאונים שערי תשובה, באתר אוצר החכמה
לברכה יש מספר גרסאות נוספות[20] הטור מביא בשם הרא"ש כי בארצות אשכנז וצרפת לא נהגו לברך ברכה זו[21].
תעודת פדיון
יש כהנים שמעניקים למשפחת תינוק הבכור תעודת פדיון לאחר הפדיון.[22]
פדיון הבן כשאין אב
מצוות פדיון הבן מוטלת על האב כלפי בנו. אם האב לא פדה את בנו הבכור עד גיל 13, בו חל עליו החיוב במצוות, עוברת המצווה לבן עצמו. במקרים בהם לבן הבכור אין אב, קיימת מחלוקת בהלכה: הרמ"א והט"ז כתבו שיש להמתין עד שיגיע הבן לגיל מצוות ויפדה את עצמו (כלומר, בלי לשנות את מסגרת המחויבים במצווה), וכך דעת הרב עובדיה יוסף. מנגד, הש"ך, ערוך השולחן ואגרות משה[23] כתבו שעל בית דין או הרב למנות שליח לקיום פדיון הבן לבכור. במפרשים נזכרים מספר יתרונות לאפשרות מינוי שליח בית הדין: קיום המצווה במועדה, זיכוי הבן במצווה ומניעת שכחת המצווה בחלוף הזמן.
בעבר, נדונה האפשרות של קיום פדיון הבן לבכור ללא אב במקרים הבאים: כאשר האב נפטר לפני הולדת הבן, כאשר גויה מעוברת התגיירה ואז ילדה, וכן כשיהודיה התעברה מגוי. בשני המקרים האחרונים קיים אב, אך הוא אינו מחויב במצוות.
כיום, נוספה לאפשרויות אלה שאלת הפדיון לאם יחידנית, אשר ילדה באמצעות שימוש בתרומת זרע. אם האם פונה לקיים פדיון הבן לבנה, כותב הרב נחום אליעזר רבינוביץ כי יש להושיב, בתחילת טקס הפדיון, שלושה גברים כבית דין, ובאפשרותם למנות את האם עצמה לקיים את המצווה. בית הדין יכול להיות מורכב מקרוביה של האם.[24]
ראו גם
לקריאה נוספת
- ניסן רובין, ראשית החיים – טקסי לידה, מילה ופדיון הבן במקורות חז"ל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: פדיון הבן |
- מידע על טקס פדיון הבן באתר מכון עתים – ייעוץ ומידע במעגל החיים היהודי
- הלכות פדיון בכורות, באתר ישיבה
- הלכות פדיון הבן, וסדר פדיון הבן, באתר 'ברית יצחק'
- שווי הפרוטה והכסף - מעודכן בזמן אמת מהבורסות בעולם (כולל הסברים נרחבים ויסודות החישוב)
- מחשבון שער פדיון הבן, באתר פדיון הבן שלי (מתעדכן אוטומטית)
הערות שוליים
- ^ 30 הימים נספרים החל מיום הלידה, כולל יום הלידה. בתומם של 30 הימים (כלומר, ביום ה-31) על התינוק להיפדות (משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק י"א, הלכה י"ז)
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק י"א, הלכה י"ח
- ^ ספר הזוהר, הקדמה (חלק א', דף יד.)
- ^ לעומת זאת, לעניין ירושה, הבכור הוא הבן הראשון שנולד לאביו.
- ^ רמב"ם, משנה תורה, א, ג.
- ^ ראו:רשימת מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה..
- ^ על פי הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה, 'בכמה פודים', ליקוטים משפחה, ט, ב
- ^ הרב יוסף שמחה גינזבורג, פדיון הבן, אתר חב"ד
- ^ במקורות רבים במרשתת כולל http://wiki.answers.com/Q/How_may_grams_are_in_an_ounce_of_gold משקל אונקית טרוי הוא 31.1034807 גרם מה שמשנה במשהו את החשובים המופיעים כאן. המשקל 31.1034768 גרם מקורו במחשבון המופעל על ידי גוגל
- ^ הרב שמואל אליהו, "קדש לי כל בכור" – מהלכות פדיון הבן, באתר ישיבה, א' בשבט התשע"ו
- ^ יגאל גרוס, פדיון בכור – פרטי דינים (בכותרת 'שיעור הכסף'), באתר אנציקלופדיה יהודית דעת
- ^ ויקרא, כ"ז, ט"ז
- ^ שמות, כ"א, ל"ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף נ"א עמוד א', עיין שם
- ^ פדיון הבן בשטרות כסף, באתר דין, 2012-08-13
- ^ סט מטבעות פדיון הבן באתר החברה הישראלית למדליות ולמטבעות
- ^ אוצר פדיון הבן חלק ב עמוד תב הערה יד
- ^ במדבר, י"ח, ט"ז
- ^ שמות, י"ג, ב'
- ^ ראה בוקסבוים, יוסף, סדר פדיון הבן לרבותינו הגאונים והראשונים מאת הרב שמואל אליעזר שטרן, קובץ בעניני פדיון הבן, באתר אוצר החכמה.
- ^ טור יורה דעה שה.
- ^ ראו תעודת פדיון הבן
- ^ ש"ך, ערוך השולחן, אגרות משה
- ^ הרחבה הלכתית בעניין פדיון לבכור של אם יחידנית, באתר פדיון הבן שלי
| כ"ד מתנות כהונה | ||
|---|---|---|
| עשר מתנות במקדש | בשר חטאת • בשר אשם ודאי • בשר אשם תלוי • בשר זבחי שלמי ציבור • חטאת העוף • לוג שמן של מצורע • שתי הלחם • לחם הפנים • שירי מנחות • שיירי מנחת העומר | |
| ארבע מתנות בירושלים | בכור בהמה טהורה • המורם משלמים (חזה ושוק), והנוסף בתודה (ארבעה לחמים) ואיל נזיר (זרוע בשלה) • ביכורים • עורות קדשי קדשים | |
| עשר מתנות בגבולים | תרומה גדולה • תרומת מעשר • חלה • ראשית הגז • זרוע, לחיים וקיבה • פדיון הבן • פטר חמור • חרמים • שדה אחוזה • גזל הגר | |
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
34416767פדיון הבן