כגוונא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כגוונא

כְּגַוְנָא דְאִנּוּן מִתְיַחֲדִין לְעֵלָּא בְּאֶחָד. אוֹף הָכִי אִיהִי אִתְיַחֲדַת לְתַתָּא בְּרָזָא דְאֶחָד לְמֶהֱוֵי עִמְּהוֹן לְעֵלָּא חָד לָקֳבֵל חָד. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֶחָד. לְעֵלָּא לָא יָתִיב עַל כּוּרְסַיָּא דִּיקָרֵיהּ עַד דְאִתְעֲבִידַת אִיהִי בְּרָזָא דְאֶחָד. כְּגַוְנָא דִילֵיהּ לְמֶהֱוֵי אֶחָד בְּאֶחָד. וְהָא אוּקִימְנָא רָזָא דַה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:

רָזָא דְשַׁבָּת אִיהִי שַׁבָּת דְּאִתְאַחֲדַת בְּרָזָא דְאֶחָד. לְמִשְׁרֵי עֲלָהּ רָזָא דְאֶחָד. צְלוֹתָא דְמַעֲלֵי שַׁבְּתָא דְּהָא אִתְאַחֲדַת כּוּרְסַיָּא יַקִּירָא קַדִּישָׁא בְּרָזָא דְאֶחָד. וְאִתְתַּקָּנַת לְמִשְׁרֵי עֲלָהּ מַלְכָּא קַדִּישָׁא עִלָּאָה.

כַּד עַיִּל שַׁבְּתָא אִיהִי אִתְיַחֲדַת וְאִתְפַּרְשַׁת מִסִּטְרָא אַחֲרָא. וְכָל דִּינִין מִתְעַבְּרִין מִנָּהּ וְאִיהִי אִשְׁתְּאָרַת בְּיִחוּדָא דִנְהִירוּ קַדִּישָׁא. וְאִתְעַטְרַת בְּכַמָה עִטְרִין לְגַבֵּי מַלְכָּא קַדִישָׁא. וְכָל שׁוּלְטָנֵי רוּגְזִין וּמָארֵי דְדִינָא כֻּלְּהוּ עַרְקִין וְאִתְעַבְּרוּ מִנָּהּ. וְלֵית שׁוּלְטָנָא אַחֲרָא בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין (בַּר מִנָּהּ). וְאַנְפָּהָא נְהִירִין בִּנְהִירוּ עִלָּאָה וְאִתְעַטְּרַת לְתַתָּא בְּעַמָּא קַדִּישָׁא. וְכֻלְּהוֹן מִתְעַטְּרִין בְּנִשְׁמָתִין חַדְתִּין כְּדֵין שֵׁירוּתָא דִצְלוֹתָא. לְבָרְכָא לָהּ בְּחֶדְוָה בִּנְהִירוּ דְּאַנְפִּין.

ספר הזוהר שמות קל"ה

כגוונא הוא קטע הלקוח מספר הזוהר, ונאמר, בעיקר בקהילות החסידים, לפני תפילת ערבית של שבת, קודם אמירת "ברכו". ככל ספר הזוהר, גם קטע זה הוא בארמית.

מקור וטעם תקנתו

צירוף הנוסח לסידור התפילה כנראה נקבע בקלויז החסידים שבעיר ברודי, שכן הוא מופיע לראשונה בסידור ר' אשר מבראד, לבוב ה'תקמ"ח, ובספר ההלכתי "מטה אפרים" לרבי אפרים זלמן מרגליות מבראד[1]. נוסח זה התפשט בדור השני של החסידות, בפרט אצל תלמידי רבי דב בער ממזריטש. התפילה מופיעה גם בסידור אדמו"ר הזקן משנת ה'תקע"ו, בעריכת רבי שניאור זלמן מלאדי.

הכנסת הנוסח לסידור נבעה מדברי מקובלים שספריהם היו נפוצים במזרח אירופה כמו רבי עמנואל חי ריקי ואחרים[2] שציינו את דברי הזוהר המלמדים על השינויים בעולמות העליונים עם כניסת השבת, כמו המעבר מן החול אל הקודש, השלווה הבאה לעולם עם כניסת השבת, התמעטות כוחות הדין והכוחות החומריים ואת מקומם תופסת השכינה. לדברי המקובלים זמן זה הוא בעת אמירת 'מזמור שיר ליום השבת', לפני הקדיש ו"ברכו"[3].

רבי יצחק אייזיק ספרין מקומרנא כתב על ביקורו בשנות ילדותו אצל החוזה מלובלין-

"כשהייתי בלובלין עם אבי זצ"ל ילד בן תשע הייתי, וראיתי פניו כלפידים, ובעת שפתח הדלת לומר 'כגוונא' ראיתי אש מלהטת על ראשו ואור נפלא".

מגילת סתרים, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים תש"ד עמוד נב


רבי פנחס מקוריץ לא היה אומר את הקטע של 'כגוונא' אלא היה מתחיל מ'רזא דשבת' מכיוון שאינו מדבר בפירוש מענייני השבת.

בשבת שחל ביום טוב או בחול המועד או במוצאי יום טוב[4] נוהגים שאין אומרים כגוונא שלא ישתמע מזה זלזול בקדושת החג, ובחסידות נדבורנה אומרים רק את הקטע כגוונא עד רזא דשבת מטעמו של רבי פנחס מקוריץ.

תרגום לעברית

כמו שהן (המדות העליונות) מתאחדות למעלה ב"אחד", כך גם היא מתאחדת למטה בסוד ה"אחד", להיות עמהן למעלה אחד כנגד אחד. "הקדוש ברוך הוא" הוא אחד; למעלה אין הוא יושב על כיסא כבודו, עד שנעשית היא בסוד ה"אחד", כמוהו, להיות אחד באחד. והנה בארנו עניין "ה' אחד ושמו אחד". סוד השבת: היא השבת המתאחדת בסוד ה"אחד" כדי שישכון עליה סוד ה"אחד". תפילת ערב שבת (עניינה הוא), שכן מתאחד הכיסא הנכבד הקדוש בסוד ה"אחד", ונעשית מוכנה שישכון עליה המלך הקדוש העליון.

כאשר נכנסת השבת, היא נבדלת ופורשת מהסטרא אחרא, וכל הדינים מסתלקים ממנה, והיא נשארת בייחוד האור הקדוש, ומתעטרת בכמה עטרות כלפי המלך הקדוש. וכל כוחות הכעס ובעלי הדין, כולם בורחים ומסתלקים ממנה, ואין כוח אחר בכל העולמות. ופניה מאירות באור העליון, ומתעטרת למטה בעם הקדוש. וכולם מתעטרים בנשמות חדשות, בשעת התחלת התפילה, לברך אותה בשמחה, במאור פנים.

לחנים

חלקים מהקטע הולחנו על ידי חזנים רבים.

גם במוזיקה העממית ישנם מספר לחנים לתפילה:

לקריאה נוספת

  • משה חלמיש, "מאימתי קורין את 'כגוונא' בערבית", סיני, גיליון קי"ד, תשנ"ד, עמ' ע"ח-פ"ב

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מטה אפרים. תקפ"ב,ב; תרכ"ה,מא
  2. ^ (משנת חסידים, מסכת ערבית דשבת, פרקא משנה ג' דף צא,ב. ספר "חמדת ימים", חלק שבת דף מה עמוד ד; יסוד ושורש העבודה שער ח פרק ד.
  3. ^ תקדים להכנסת דברי הזוהר לסידור נעשה כבר על ידי האר"י בהכנסת נוסח "בריך שמיה" בעת הוצאת ספר תורה
  4. ^ ולמנהג חסידות בעלזא גם בפורים.