תעניות גשמים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תעניות גשמים הן סדרת צומות שנהגו בתקופת חז"ל בעקבות בצורת. הצומות לוו בתפילות מיוחדות המפורטות במסכת תענית העוסקת בחלקה הגדול בתעניות גשמים. תפילות אלו הן תפילות הציבור הקדומות ביותר שנשתמרו בידינו.

כיום, מוכרזת לעיתים תענית גשמים, אולם מדובר בתענית בה צמים רק יחידים באופן וולנטרי. דעת החזון איש היתה, שמכיון שהיום אין עיקר פרנסתנו מהגשמים אין מתענים.

סדר הצומות

סדרת הצומות, מתחילה בחודש חשוון, כאשר הצומות נעשים חמורים יותר ויותר ככל שעובר הזמן ולא יורדים גשמים.

לתעניות הגשמים מספר רמות שונות. המעבר לרמות השונות תלוי בתאריך:

באותן שבע תעניות היה סדר תפילה מיוחד, כפי המובא במסכת תענית[1]:

סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו. והזקן שבהם אומר לפניהם דברי כיבושים... עמדו בתפילה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל, ויש לו בנים, וביתו ריקן, כדי שיהא ליבו שלם בתפילה. ואומר לפניהם עשרים וארבע ברכות...

על מנת לגזור תעניות גשמים יש צורך שבית דין יחליט על כך. אין גוזרים תענית על הציבור בראשי חודשים, ובחנוכה, ובפורים.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33187272תעניות גשמים