יהדות צ'ילה
יהדות צ'ילה היא אחת הקהילות היהודיות בדרום אמריקה. מקורה של הקהילה היא בהגירת אירופים למדינה. במשך השנים, צ'ילה קיבלה מספר קבוצות של מהגרים יהודים. הקהילה היהודית בצ'ילה מגיעה בעיקר מהגירות שהתרחשו החל מסוף המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20, רובה הגדול של הקהילה מרקע אשכנזי[1].
בצ'ילה נמצאת הקהילה היהודית השלישית בגודלה בדרום אמריקה. בצ'ילה יש כ-18,300 יהודים, נכון לשנת 2019, המהווים 0.1% מכלל האוכלוסייה בצ'ילה[2]. הכמות הכוללת של צ'יליאנים עם מוצא יהודי, לעומת זאת, היא בערך 30,000 (מוגדרים כאנשים שיש להם לפחות הורה או סבא יהודי אחד, וכל בן זוג של אדם כזה)[2].
היסטוריה
בין הספרדים שהגיעו לצ'ילה במרוצת שנות הכיבוש הספרדי היו, ככל הנראה, גם יהודים אנוסים. הראשונים שבהם הגיעו החל מאמצע 1535, ורובם נמלטו מן הרדיפה הדתית בספרד, שכן באותן שנים האינקוויזיציה עדיין לא פעלה ביבשת שזה עתה נתגלתה. בין היהודים הראשונים נמנים כנראה גם מגלה צ'ילה דייגו דה אלמגרו, שליטי צ'ילה פרנסיסקו דה ווילאגרה, דייגו גרסיה דה קאסרס ואחרים.
בתקופה הקולוניאלית, הדמות היהודית הבולטת ביותר בצ'ילה הייתה הרופא פרנסיסקו מלדונדו דה סילבה, שניהל את בית החולים בסן חואן דה דיוס. מלדונאדו דה סילבה היה יהודי ארגנטינאי שנולד בעיר טוקומאן למשפחה יהודית ספרדית מפורטוגל. הוא הואשם בפני בית הדין של האינקוויזיציה על ידי אחיות נוצריות אדוקות, בניסיון להמיר אותן ליהדות. מלדונאדו הכריז בגלוי כיהודי, ונידון להישרף בחיים בשנת 1639. כמו בשאר אמריקה הלטינית, המתיישבים היהודים האנוסים המקוריים לא שמרו על זהותם לאורך הדורות ובסופו של דבר נטמעו ברוב הרחב של החברה הקתולית הצ'יליאנית[3]. בפועל, הקהילה היהודית הנוכחית של צ'ילה מתחילה רק בהגירה היהודית החל ממאה ה-19[1].
עם קבלת עצמאותה התירה צ'ילה לבני דתות השונות מהנצרות הקתולית להגר אליה, ביניהן גם היהודים. התפילה היהודית בגלוי הותרה רק בשנת 1856. משנת 1882 ואילך הגיעו לצ'ילה יהודים בעיקר ממזרח אירופה וממקדוניה הצפונית. הארגון היהודי הראשון בצ'ילה הוקם בשנת 1909. הקונגרס הראשון של יהודי צ'ילה נערך בשנת 1919 והשתתפו בו נציגים אשכנזים וספרדים משש ערי צ'ילה[1].
רובם הגדול של יהודי צ'ילה הם מאירופה ורובם הגיעו בתקופה מלחמת העולם השנייה ומיד לאחר המלחמה[4], לרבות קבוצת פליטים יהודים מהונגריה בשנת 1957 לאחר המרד ההונגרי. בשנת 1970 הגיע מספר היחידים בצ'ילה לכ־30,000 נפש, אך רק רבע מהם היו קשורים אל הארגונים היהודיים או נמנו עם חבריהם[1], שהקהילה הגדולה ביותר הייתה של היהדות הקונסרבטיבית[5]. בנוסף הוקם בית ספר יהודי[6] למעלה מ־90% מכלל היהודים במדינה חיים בבירה סנטיאגו דה צ'ילה. בני הקהילה הצליחו להתבסס במהירות בענפי מסחר והתעשייה ולרוב נמנים עם המעמד הבינוני ווהגבוה. יהודים רבים הם בעלי מקצועות חופשיים וכן עוסקים בהוראה באוניברסיטאות במדינה.
ביולי 1966 ביקר נשיא המדינה זלמן שזר בצ'ילה ונפגש עם ראשי הקהילה היהודית[7]. בשנת 1970 עלה לשלטון הנשיא סלבדור איינדה ולמרות חשש של הקהילה היהודית מעלייתו לשלטון[8], הוא גילה יחס חם לקהילה היהודית[9].
בתקופת הדיקטטורה הצבאית בצ'ילה בראשות אוגוסטו פינושה, בשנים 1973 עד 1990[10], נרדפו ונרצחו יהודים רבים פעילי זכויות אדם במדינה[11]. בנוסף מיד עם עלייתו לשלטון עצר יהודים חברי הממשלה ותומכים של הנשיא המודח איינדה, חלקם הוצאו להורג[12]. פינושה הצהיר שהוא מוקיר את ספרו 'מיין קאמפף' של היטלר והותיר למושבה של נאצים גרמנים לפעול במדינה ('קולוניה דיגניראד'), בעיירה ויה באוויירה[13]. למרות זאת בתקופת שלטונו של פינושה סיפקה ישראל נשק, אימונים והכשירה ארגוני ביטחון צ'יליאנים[14]. בשנת 1997 ביקר פינושה בישראל, אז בתפקיד המפקד העליון של הצבא, כדי לדון בעסקאות נשק נוספות[15]. ב-2015 פנו ליועץ המשפטי לממשלה אם ובתה, לילי טראובמן ותמרה סנטוס טראובמן, אזרחיות ישראליות בהווה שהגיעו לארץ מצ'ילה, לאחר שנרדפו בשנות ה-70 על ידי הדיקטטורה במדינה, שגם חטפה עינתה רצחה את אביה של ליל ארנסטו טראובמן והעלימה את גופתו. השתיים דרשו כי היועץ יורה על פתיחת חקירה פלילית נגד הגורמים המעורבים במשרדי החוץ והביטחון, בצה"ל ובקרב סוחרי נשק ישראלים בגין סיוע בפשעים נגד האנושות, שביצע הדיקטטורה הצבאית בצ'ילה בראשותו אוגסטו פינושה[16]. היועץ המשפטי סירב לפתוח בחקירה[17].
בעקבות הדיקטטורה הצבאית עזבו רבים ומספרם של היהודים במדינה ירד לכ-12,000 בשנת 1986[18]
בצ'ילה ישנן תנועות נוער יהודיות, כגון השומר הצעיר, צעירי עמי, תקווה, בית אל, ומכבי. בעבר גם היו התנועות והבונים דרור בית"ר[19].
בצ'ילה ישנה קהילה פלסטינית גדולה המונה כ-400 אלף איש ומקיימת יחסים טובים עם הקהילה היהודית[20].
ב-2006 דווח בעיתונות הישראלית[דרוש מקור] כי אחרי ממשלת ישראל, "הקבינט בצ'ילה שנבחר הוא הממשלה היהודית ביותר בעולם, עם שלושה שרים יהודים וסגן שר יהודי בממשלה". שלושת השרים הצ'יליאנים היהודים היו: שר העבודות הציבוריות אדוארדו ביטרן, השרה לתכנון ושיתוף פעולה קלריסה הארדי, ושר הכרייה והאנרגיה קארן פוניאצ'יק. אליהם הצטרף סגן שר החוץ, אלברטו ואן קלאברן.
קישורים חיצוניים
- צבי מרין, מעבר לנהר הסמבטיון: אינדיאנים יהודים בצ'ילה, באתר מסע אחר, 1 בינואר 2012
- סימני שאלה מרחפים על ראשי 25,000 יהודי צ'ילה אחר ההפיכה, דבר, 13 בספטמבר 1973
ג'ודי מלץ, מתחת לאף של פינושה, השגריר הישראלי הציל מאות צ'יליאנים ממוות, באתר הארץ, 23 ביוני 2022
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 ג'ופרי ויגדור, מה יהיה גורל יהודי צ'ילה?, דבר, 17 בספטמבר 1973
- ^ 2.0 2.1 American Jewish year book 2019 : the annual record of the North American Jewish communities since 1899. Dashefsky, Arnold., Sheskin, Ira M., 1950–. Cham: Springer. 2020. p. 330. ISBN 978-3-030-40371-3. OCLC 1164581561.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: others (link) - ^ Elkin, Judith Laikin, 1928– (2014). The Jews of Latin America (3rd ed.). Boulder, Colorado: Lynne Rienner. pp. 1–25. ISBN 978-1-58826-896-9. OCLC 858914473.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ יהודה גור-אריה, צ'ילה: בתי־כנסת, "קלובים" ופלגים, מעריב, 11 במרץ 1988
- ^ עמוס לבב, "טוב להם ־ ואילו בישראל המצב הכלכלי מרתיע", מעריב, 28 בנובמבר 1976
- ^ צדוק אשל, כינוס שנתי לחינוך עברי בצ'ילי, למרחב, 9 בדצמבר 1965
- ^ צדוק אשל, יהודי צ'ילה מקבלים נשיא ישראל, למרחב, 17 ביולי 1966
- ^ צדוק אשל, יהודי ציילה כבר רכשו כרטיסי־טיסה, מעריב, 15 בספטמבר 1970
- ^ איינדה בירך את יהודי צ׳ילה לרגל השנה החדשה, על המשמר, 27 בספטמבר 1971
- ^ סימני שאלה מרחפים על ראשי 25,000 יהודי צ'ילה אחר ההפיכה, דבר, 13 בספטמבר 1973
- ^ פינושה רצח את בני, כותרת ראשית, 18 בנובמבר 1987
אמנון לוי, למסיבה הזו חיכו העולים מדרום אמריקה 15 שנה, חדשות, 9 באוקטובר 1988 - ^ דאגה לגורל היהודים שהיו בעמדות בכירות בממשל איינדה, על המשמר, 13 בספטמבר 1973
היהודים תומכי איינדה במחנות ריכוז בצ'ילי, דבר, 28 במרץ 1974 - ^ מאיר טהנאי, הכבשה השחורה בעדר, מעריב, 29 באפריל 1986
- ^ נחום ברנע, מגש הכסף, כותרת ראשית, 29 באפריל 1986
- ^ פינושה, רודן צ'ילה לשעבר, הוזמן לארץ לשיחות על רכש צבאי, באתר גלובס, 18 בנובמבר 1997
- ^ איילת שני, לילי טראובמן: לא אשקוט עד שאגרום לישראל להודות בקשרים עם משטר פינושה, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2015
- ^ ג'ון בראון, פנייה ליועמ"ש: חקור ספקי נשק ישראלי לצ'ילה בחשד לפשעים נגד האנושות, באתר "שיחה מקומית", 28 בפברואר 2017
- ^ מאיר טהנאי, סנטיאגו: ספרדים, אשכנזים ונישואי תערובת, מעריב, 5 בדצמבר 1986
- ^ אברהם אקסלרוד, יחודים בסנטייגו־דה־צ'ילה, חרות, 15 בדצמבר 1961
- ^ רועי צ'יקי ארד, מאות אלפי פלסטינים חיים בשלווה בצ'ילה. לכאן הם לא מתכוונים לחזור, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2018
| יהדות אמריקה הדרומית | |
|---|---|
|
יהדות צ'ילה34733027Q5954203