גיור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק בהליך המרת דתו של גוי ליהדות. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו גיור (פירושונים).
המונח "גר" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו גר (פירושונים).

גיור הוא הליך של עזיבת דתו של הגוי והפיכתו ליהודי. על פי הגדרת ההלכה, יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או שהוא בעצמו התגייר כהלכה. בלשון התנ"כית היה גם שימוש במונח "התייהדות"[1] כדי לציין מושג זה. גבר שהתגייר מכונה "גר", אישה שהתגיירה מכונה "גיורת". ישנו הבדל בין גר צדק שהוא אדם שהפך ליהודי לכל דבר ועניין, לבין גר תושב שהוא מי שקיבל על עצמו את שבע מצוות בני נח ולכן יכול לשבת בארץ ישראל. המקרא לא מבדיל לשונית ביניהם ומשתמש לשניהם באותו מושג - "גר", וההבחנה נעשית לפי תוכן הפסוק.

ההבחנה בין יהודים לגויים חשובה לשם הגדרת חיובו של כל אדם במצוות. יהודים מחויבים בקיום תרי"ג מצוות, בעוד שאר בני-האדם מחויבים בשבע מצוות בני נח בלבד.

היהדות אינה נוטה למיסיונריות והמצווה היא להערים קשיים על הבא להתגייר. גם בתקופתינו רבנים אינם מעודדים גיור. על פי ההלכה, אדם מכל מוצא ומגדר, יכול להתגייר, על פי שיקולים הלכתיים.

בפרשנות המקרא

במקרא לא מתואר תהליך גיור. עם זאת, בפרשנות חז"ל לכמה אירועים מקראיים מופיע גיור. מעמד הר סיני מפורש כהליך גיור לעם כולו, המהווה דוגמא לאופן בו ניתן מאז לגייר יחידים ולצרפם לעם. בנוסף, מסופר שביציאת מצרים הצטרפו לעם ערב רב, נכרים שדבקו בעם ישראל. על יתרו כהן מדין וחתן משה, שנתייחדה לו פרשה חשובה בתורה, אמרו חז"ל כי הינו אב טיפוס למתגייר האידאלי[2]. רחב, גיורת תנ"כית מפורסמת נוספת[3], נאמר בחז"ל כי נישאה ליהושע[4]. שושלת המלכות החשובה ביותר בישראל המכונה "מלכי בית דוד" שמהם יצאו בין היתר דוד, שלמה וחזקיהו, הם צאצאים של גיורת, הלא היא רות המואביה, כמסופר במגילת רות[5].

מי ראוי לבוא בקהל

ישנו איסור לקבל מצרים ואדומים, והם מותרים לבוא בקהל רק מדור שלישי ואילך, ואיסור לקבל עמונים ומואבים עד דור עשירי ועד בכלל[6]. האיסור על עמונים ומואבים נמסר בתורה שבעל פה הינו לגברים ולא לנשים, יש דעה בחז"ל כי זהו דין שנדרש מהכתוב רק בתקופת השופטים[7]. איסורים אלו לא נהגו מאוחר יותר, מאחר שסנחריב עירבב את כל האומות ואין יודעים מי מאומה זאת ומי מאומה זאת.

המקור בתורה לנושא הגרות מצוי בספר דברים[8]:

 לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם. עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ. וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹקֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ. לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם. לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ. בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה'.

מכאן לומדים כי רק על בני עמים מסוימים נאסר להתגייר, וכל שאר העמים מותרים. עמונים ומואבים אסורים בגיור ובחיתון עם ישראל לעולם, אדומים ומצרים רק עד דור שלישי, ואילו שאר האומות מותרים מיד. רש"י בפירושו לפסוק זה מסביר, כי סיבת ההרחקה מעמים מיוחדים אלו הם העוולות שעשו לישראל, ובעוד שעמון ומואב עשו עוולות רוחניות שנחשבות לחמורות, האדומים והמצרים עשו עוולות פיזיות שנחשבות לקלות יותר, ולכן מותרים בדור השלישי.

התקבלותה של רות המואביה לעם ישראל כבר בתקופת השופטים, כפי שבאה לידי ביטוי בפסוק הבא[9]:

וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה

היא כי נמסר לנו בתורה שבעל פה כי האיסור על עמוני ומואבי הינו רק לגברים ולא לנשים.

עם נוסף שנאסר לבוא בקהל, היו הגבעונים, אחד משבעת העמים שהתגוררו בארץ כנען, שנאסרו בשל העזות והאכזריות שהייתה בהם[10].

יחס המקרא לגרים

ההתייחסויות בתורה לגרים מתפרשות בחז"ל כמתייחסות למי שעברו גיור - גר תושב או גר צדק. התורה מתייחסת פעמים רבות אל הגר בגישה אוהדת, ומדגישה פעמים רבות את הניסיון ההיסטורי של עם ישראל במצרים, כדי לגייס יחס חיובי לגר. המעמד של הגר הוא שוויון בפני החוק, ואיסור מיוחד לפגוע בו ולהפלות אותו לרעה.

הנביאים דימו את ה' כאוהב גר[11]:

עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה

ובעקבותיו עם ישראל מצווה לפחות פעמים על אהבת הגר[12].

וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם

וכן גם[13]:

כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם

ואף מצווה על מעמדו השווה, והאיסור להפלותו לרעה[14]:

וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַ-ה' כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה. הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי ה'. תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם

וגם על האיסור להונות (להעליב) ולהעמיד אותו במצבי לחץ:

”וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם”[15].
”וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם”[16].

כשעם ישראל מבוקר על מעשים רעים הוא מבוקר על כך שהוא פגע בגר ביחד עם החוליות החלשות האחרות בחברה כמו היתום, האלמנה והאביון. למשל”וְאֶת הַגֵּר עָשְׁקוּ בְּלֹא מִשְׁפָּט”[17], ”לַגֵּר עָשׂוּ בַעֹשֶׁק בְּתוֹכֵךְ”[18].

יחס חז"ל לגרים

תרגום אונקלוס (גר מתקופת התנאים) התקבל ביהדות כתרגום ראשי וכפירוש לתורה, עד כדי כך שישנו עליו חיוב בתלמוד, ללמוד את פרשת השבוע "שניים מקרא ואחד תרגום".

התורה שבעל פה מחלקת בין גר תושב, גוי המתגורר עם ישראל ומקבל על עצמו רק את שבע מצוות בני נח, לגר צדק שהצטרף לעם ישראל והתחייב בכל מצוותיו. חז"ל, כיבדו מאד את הגרים שזכו להצטרף תחת כנפי השכינה. בתקופת בית שני ההגבלה על קבלה מעמים מסוימים כבר לא נהגה, מהטעם שסנחריב מלך אשור בלבל את האומות, ושינה לחלוטין את הרכב האוכלוסייה במזרח התיכון, ולכן גוי שבא להתגייר, אפילו ממצרים וממואב, חזקתו שאינו מהעמים הבעייתים[19] בנוסף היו גם דעות של חז"ל ששללו קבלת גרים מעמלק[20]. מאידך ישנה מימרה של חז"ל בתלמוד הבבלי שממנה עולה שאפילו מהאויבים הקשים ביותר של העם היהודי יכולים לצאת גרים ואף להגיע לתפקידי מפתח בהנהגה הרוחנית של עם ישראל:”מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, מבני בניו של סיסרא למדו תינוקות בירושלים, מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים מאן אינון? שמעיה ואבטליון.”[21].

”אמר ר' אלעזר בן פדת: לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות, אלא כדי שיתוספו עליהם גרים.”[22].
”אמר ר' שמעון בן לקיש: חביב הגר לפני הקב"ה מן אותן אוכלוסין שעמדו על הר סיני. למה? שכל אותן אוכלוסין שאלולא שראו את הקולות והלפידים והברקים וההרים רועשים וקול שופרות לא קבלו עליהם עול מלכות שמים. וזה לא ראה אחד מכולם ובא ומשלים עצמו להקב"ה וקבל עליו עול מלכות שמים, יש חביב מזה?”[23].

בתפילת שמונה עשרה מוזכרים גרי הצדק יחד עם הצדיקים, החסידים והסופרים בעם ישראל, שהמתפלל מבקש עליהם רחמים.

בתקופת המשנה והתלמוד בין תלמידי החכמים היו גרים רבים. אחד מפרשני המקרא הראשיים, אונקלוס הגר, שעל תרגומו מתבססים הפרשנים השונים היה גר רומאי ולגרסת התלמוד אחיינו של הקיסר טיטוס[24], גם התנאים, רבי עקיבא, שנחשב לעמוד התווך של המשנה והתוספתא, ורבי מאיר תלמידו[25], שנחשב לדמות מרכזית במשנה ("סתם משנה רבי מאיר"), הם מצאצאי גרים. גיורת מפורסמת נוספת היא הלני המלכה מלכת חדייב, שהתגיירה עם אצולת מדינתה.

עם זאת ניתן למצוא גם ביטויים חריפים כלפי גרים: כמו "אמר רבי חלבו: קשים גרים לישראל כספחת."[26] וכמו "אמר רבי יצחק: רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים."[27]. ביטויים אלו ניתן להסביר על רקע סיבות תקופתיות – גרים חזרו לגויותם ונטשו את עם ישראל בעת משבר[28], ועל בעיות מקומיות שהיו קשורים בהם גרים, בעמים שצררו את ישראל. הרב שלמה גורן עמד על העובדה שמאמריהם הקשים של אמוראי ארץ ישראל, רבי חלבו ורבי יצחק, נגד הגרים לא נשנו בתלמוד הירושלמי, שבו אין כלל טונים צורמים כלפי גרים.

קיימת מחלוקת בשאלה האם הגר יכול לומר בפרשת מקרא ביכורים את הציטוט "אלוקינו ואלקי אבותינו", או שאין אבות האומה אברהם יצחק ויעקב נחשבים אבותיו (משנה, מסכת ביכורים, פרק א, משנה ד'). דעת המשנה היא שהגר מביא ביכורים אך אינו קורא. לעומת זאת, בתלמוד הירושלמי מובאת דעתו של ר' יהודה, שגם על פיה גר מביא ביכורים, אך גם קורא את הציטוט הנ"ל - ואבות האומה נחשבים אבותיו.

בתקופת הזוגות מתבלט הבדל בין שמאי להלל ביחס לגרים. בעוד ששמאי הקפדן נקט גישה מחמירה, ולא הסכים לגייר גר שרצה ללמוד רק תורה שבכתב, וגר שביקש ללמוד את כל התורה כולה על רגל אחת, וגר שרצה להתגייר על מנת להיות כהן גדול, הלל נקט בגישה מקילה, והסכים לגייר את אותם גרים, אף שלא נהגו כהלכה. בתלמוד מובא ששלושת הגרים ששמאי לא קיבלם והלל קיבלם נפגשו, ולאחר שסיפרו אחד לשני את סיפורם הם חתמו: "קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם, ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה." בסיפור זה נשמעת נימה של ביקורת כלפי שמאי[29].

ייתכן כי בעקבות סיפור זה נוצרה הכְוונה בחז"ל, לבתי דין לא להקשות את הגרות:

"רבי אליעזר אומר: נאמר למשה 'אני', אני הוא שאמרתי והיה העולם, אני הוא המקרב ולא המרחק... אני הוא שקרבתי את יתרו ולא רחקתיו. אף אתה כשיבוא אדם אצלך להתגייר ואינו בא אלא לשום שמים, אף אתה קרבהו ולא תרחיקהו. מכאן אתה למד שיהא אדם דוחה בשמאל וימין מקרב..."[30].

בהתאם לדין של עדיפות לתלמיד חכם ממזר על פני כהן גדול עם הארץ, חז"ל מספרים סיפור שבו הם נותנים עדיפות לתלמידי חכמים על פני כהן גדול שלא נהג כהוגן. התלמוד מספר על כהן גדול ששמו לא הוזכר (כנראה בכוונה), שיצא ביום כיפור מבית המקדש לאחר עבודתו. הוא נעלב לאחר שהקהל הגדול שליווה אותו, עזב והלך אחרי שמעיה ואבטליון ראשי הסנהדרין תלמידי החכמים בדור הרביעי של תקופת הזוגות שהגיעו למקום. ולכן הטיח בהם עלבון "יבואו בני העמים לשלום", לומר שהיו ממשפחות גרים והם נחותים ממנו, והם ענו לו, "יבואו בני העמים לשלום - שעושים מעשה אהרון, ולא יבוא בן אהרון לשלום - שלא עושה מעשה אהרון" (בבלי, מסכת יומא דף עא ב').

חז"ל פירשו את הדין לתת יחס מיוחד לגר, כי זה במיוחד לאחר שהתגייר. בתוספתא ביארו "וְגֵר לֹא-תוֹנֶה, וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ" "ראה גר שבא ללמוד תורה, לא יאמר, ראו מי שבא ללמוד, פה שאכל נבלות וטרפות שקצין ורמשין."[31]. במדרש ציינו לשבח את רבי יהושע שריצה את עקילס הגר בדברים, וטענו שגישתו הנוקשה והמחמירה של רבי אליעזר לעקילס הייתה גורמת לכך, שגר חשוב זה היה נוטש את ישראל[32].

השומרונים מכונים אצל חז"ל "גרי אריות" מפני, שלאחר שהובאו לארץ בידי מלך אשור, הם המשיכו לעבוד את אלוקיהם, ובתגובה ה' הביא עליהם אריות שהרגו בהם ולכן הם התגיירו בשל הפחד, אבל המשיכו בעבודת אלילים (מלכים ב', י"ז). חז"ל חלוקים בדעותיהם לגבי מעמדם, האם הם גרי צדק או שמא נחשבים כגויים.

איסור גיור

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

במהלך ההיסטוריה היו שליטים שאסרו על גיור והתגיירות. כך למשל בצו[33] ששלח קונסטנטינוס לפרייפקטוס פרייטוריו(אנ') אבאגריוס (evagriom) נאמר "אם יתחבר מישהו מהאוכלוסייה אל הכת היהודית מחללת הקודש ויצטרף להתוועדויותיהם, ישא עמם בעונשים הראויים".

היחס לגרים בימי הראשונים

בימי הראשונים מתבלטות שתי גישות שונות בקשר לגרים, שייתכן וכבר היו קיימות בעבר. את הגישה הראשונה הסגורה מייצג ריה"ל, ואילו את הגישה השנייה האוניברסלית והפתוחה מייצג הרמב"ם. אף שהגישה לא קשורה לעניין הקפדנות בקבלת גרים, ייתכן שהיא משליכה עליה. היהדות בגלות הסתגרה מפני החשש להתבוללות ולאיבוד הצביון היהודי וניסתה לעכב ביד המתגיירים, במיוחד במדינות שהיו תחת שליטה של הנצרות והאסלאם, שם מתגיירים ומגייריהם היו בסכנת נפשות.

ר' יהודה הלוי מציג בצורה ברורה בספר הכוזרי, בו הוא מעמת את היהדות עם העולם החיצוני תוך ניסיון לחשוף את חיבוטי נפשו של הגוי הבא להתגייר, את הגישה הרואה בחברות בעם היהודי עניין 'משפחתי' פנימי הקשור, לסגולה העוברת בעם ישראל מדור לדור, מאז האדם הראשון דרך נח ושלושת האבות, אברהם, יצחק ויעקב וזאת לשונו:

"וכל הנלווה אלינו מן האומות בפרט יגיעהו מן הטובה אשר ייטיב הבורא אלינו, אך לא יהיה שווה עמנו" (ספר הכוזרי מאמר א, כו-כז).
"ומי שדבק בדרך הזה יהיה לו ולזרעו חלק גדול מן הקורבה אל הא-ל יתברך. ועם כל זה לא ישתוה הגר הנכנס בתורתנו עם האזרח, כי האזרחים לבדם הם ראויים לנבואה, וזולתם, תכלית ענינם שיקבלו מהם ושיהיו חכמים וחסידים אך לא נביאים". (ספר הכוזרי מאמר א, קטו).

לעומתו הרמב"ם, באגרתו לעובדיה גר צדק אומר:

"אין שום הפרש כלל בינינו ובינך לכל דבר... לפיכך כל מי שיתגייר עד סוף כל הדורות וכל המייחד שמו של הקב"ה כמו שכתוב בתורה – תלמידיו של אברהם אבינו ובני ביתו הן ... נמצא אברהם אבינו אב לזרעו הכשרים ההולכים בדרכיו ואב לתלמידיו והם כל גר שיתגייר... ואל יהא יחוסך קל בעיניך; אם אנו מתייחסים לאברהם, יצחק ויעקב, אתה מתייחס למי שאמר והיה העולם." (איגרת הרמב"ם לר' עובדיה הגר, מהדורת הרב שילת, עמ' רלג-רלה).

יחס הקבלה לגרים

עד להתפשטותה של קבלת האר"י, רווחה בתורת הקבלה גישתו של ר' יהודה הלוי שהובאה לעיל. תורת האר"י, עם הדגש ששמה על העלאת הניצוצות מן הגויים, ביארה כי נשמות הגרים הינן נשמות שביסודן הן נשמות ישראל שהתגלגלו לבין האומות. לדידה, במהלך הגיור שבות נשמות הנושאות איתן את סגולת ישראל אל העם היהודי. באופן זה, של תהליך העלאת ניצוצות, הסביר ר' חיים בן עטר בפירושו אור החיים על התורה את מצות אשת יפת תואר.

הליכי הגיור בהלכה

בתלמוד

בתלמוד בבלי במספר מקומות[34] מוזכר כי תנאי הסף של הגיור הם מילה וטבילה (ובזמן בית המקדש הקרבת קורבן): "אמר ר' יוחנן: לעולם אין גר עד שימול ויטבול". במקור אחר, מפורט סדר הגיור ובו מיד לאחר קבלתו ובמשך טבילתו מודיעים לו פרטים לגבי מצוות[35]:

תנו רבנן: גר שבא להתגייר בזמן הזה, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באין עליהם? אם אומר: יודע אני ואיני כדאי מקבלין אותו מיד, ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני, ומודיעין אותו ענשן של מצות. אומרים לו: הוי יודע שעד שלא באת למדה זו, אכלת חֵלב אי אתה ענוש כרת, חללת שבת אי אתה ענוש סקילה, ועכשיו אכלת חלב ענוש כרת, חללת שבת ענוש סקילה, וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות, כך מודיעין אותו מתן שכרן, אומרים לו: הוי יודע שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים, וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות. ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו. קיבל מלין אותו מיד...נתרפא מטבילין אותו מיד ושני ת"ח עומדים על גביו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. טבל ועלה, הרי הוא כישראל לכל דבריו

במקור נוסף[36] נאמר בפירוש:

גוי שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד - אין מקבלין אותו. ר' יוסי בר' יהודה אומר: אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים". אמרה נוספת שם המתייחסת למעשה המצוות ולגר היא: "כי הגר שקיבל עליו דברי תורה, אפילו נחשד לדבר אחד, הוי חשוד לכל התורה כולה, והרי הוא כישראל מומר. נפקא מינה דאי קדיש, קידושיו קידושין

יש המפרשים כי האמור שלא מקבלים אותו, הוא כאשר יש לו התנגדות עקרונית למצוה מסוימת, אבל כאשר עובר על מצווה בשל יצרו, מקבלים אותו, שאם לא כן, אין משמעות לכל מוסד הגיור, שהרי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.

ברמב"ם

על פי הרמב"ם, בהתאם לדברי התלמוד[37], תחילה יש לבדוק בו אם מתגייר לא לשם שמים, כמו לשם נישואין, אם לא מצאו עילה מיד מקבלים אותו לתהליך הגיור[38], ”אמר אני יודע, ואיני כדאי - מקבלין אותו מיד”[39]. ולאחר מכן יש להודיע לו בענייני אמונה, ייחוד ה' ואיסורי עבודת אלילים ועונשי המצוות כהרתעה, אך לא מאריכים בפירוט נושאי המצוות: ”ומודיעין אותו עיקרי הדת שהוא ייחוד השם ואיסור עכו"ם, ומאריכין בדבר הזה ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ואין מאריכין בדבר זה” עוד קובע הרמב"ם שלא להרבות ולא לדקדק עם הגר: ”ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו שמא יגרום לטרדו ולהטותו מדרך טובה לדרך רעה, שבתחלה אין מושכין את האדם אלא בדברי רצון ורכים וכן הוא אומר בחבלי אדם אמשכם ואחר כך בעבותות אהבה”[40].

ואם לא חזר בו מקבלים אותו מיד. "ואם קיבל - אין משהין אותו, אלא מלין אותו מיד"[40].

גם לדעת הרמב"ם, חובה על הגר לקבל על עצמו את כל המצוות, כתנאי לגיור, וכפי שכתב[41]:

"כל הגויים כולם, כשיתגיירו ויקבלו עליהן כל המצוות שבתורה... - הרי הן כישראל לכל דבר"[42].

אך לשם כך אין צורך ללמדו מראש את כל המצוות, אלא רק את העיקריות שבהן, כדבריו המובאים לעיל, ומכל מקום, על דעת כך הוא מתגייר, שיקיים את כל המצוות לכשידע אותן.

בזמן שבית המקדש היה קים היה על הגר להביא קורבן. עד להבאתו הגר אינו גר גמור לעניין היותו אסור באכילת בשר קרבנות[43]. מאז חורבן בית המקדש לא ניתן להקריב קרבנות, ובכללם קורבן הגר. אולם הבאתו אינה תנאי בגיור[44].

גיור לחומרא

גיור לחומרא הוא גיור שנעשה למישהו שיש ספק או מחלוקת בקשר ליהדותו, על מנת שיהיה יהודי באופן ודאי ומוסכם. בגיור זה ברית המילה והטבילה הם ללא ברכת המצוות. בעבר, בדרך כלל הגיור לחומרא היה במשפחות מתבוללות או למי שעבר גיור שנוי במחלוקת. מאז תחילת עליית העדה האתיופית, נערך להם גיור לחומרא לפי פסק הרבנות הראשית לישראל, מימי הרב יצחק אייזיק הרצוג ואילך[45]. הקהילה רואה בכך עלבון גדול. גם בני המנשה עוברים גיור לחומרא.

בימי האחרונים

בשולחן ערוך, בעקבות הרמב"ם וראשונים נוספים[46], התקבלה הדיעה כי הגר חייב בקבלת מצוות[47].

הכניסה ליהדות מותנית במעבר של הליך גיור בפני בית דין. הצד הפורמלי של הגיור כולל קבלת האמונה בה', לימוד הלכות ומנהגים יהודיים, טבילה במים (מקווה או מעיין) ולגברים ברית מילה או הטפת דם ברית.

בצד המהותי, חייב המתגייר בלימוד של עיקרי האמונה היהודית ומצוותיה ובהסכמה לקיימם הלכה למעשה לאחר מכן. מקובל לתת לגר שם עברי, שמסמל את קבלתו והטמעותו בעם ישראל. גרים רבים מקבלים כשם המשפחה את השם "בן אברהם", בשל העובדה שאברהם היה הגר הראשון, וכל המתגיירים הם צאצאיו הרוחניים. נקודות מחלוקת עיקריות בין המקילים למחמירים בגירות הם בעיקר בנושאים של ההתייחסות לעילת הגירות, ומה משמעותו וגדריו בפועל ומעשית של עול המצוות שהגר מחויב לקבל על עצמו. גם אורך תקופת הגיור והקף החומר של היהדות שיש ללמוד, הם נושאים שיש לגביהם דעות שונות. יש רבנים כמו הרב שאר ישוב כהן, הטוענים שיש הבדל בין גיור בחו"ל, שם צריך לנקוט בגישה המחמירה והמרחיקה, בשל החשש להתבוללות, לבין גיור בארץ ישראל, שבה יש לנקוט בגישה המקילה.

הרב בן ציון עוזיאל, הראשון לציון והרב הראשי הספרדי הראשון, הוביל גישה מקילה בעניין, ובין היתר כתב[דרוש מקור]:

בדורנו זו אחריות קשה מאוד, נעילת דלת בפני גרים, מפני שהיא פותחת שערים רחבים מאוד, ודוחפת אנשים ונשים מישראל להמיר את דתם ולצאת מעם ישראל ולהיטמע בגויים, ויש בזה משום אזהרת חז"ל. אמנם (לגביהם יש לנהוג) 'שמאל דוחה וימין מקרבת' (הגמרא בסוטה). מכל מקום עם בניהם בוודאי שחייבים לקרבם, אפילו אימם גויה, הרי מזרע ישראל המה, ובבחינת 'צאן אובדות', וירא אנוכי שאם נדחה אותם לגמרי, ניתבע לדין משמיים ויאמר עלינו 'את הנידחת לא השיבותם ואת האובדת לא ביקשתם'[48].

הרב שלמה גורן הדגיש שהגיור מתבסס על רצון להצטרף לעם ישראל[דרושה הבהרה][49], כנאמר במגילת רות "עמך עמי ואלוקיך אלקי" (רות א' ט"ז). גם הרב שאול ישראלי סבר שהדגש צריך להיות על רצונו של הגר להיות חלק מכלל ישראל: "כל תוכן הגירות היא הסתפחות לעם ישראל". גישה מקלה ביחס לגיור הציג גם הרב הראשי הספרדי הראשון, הרב בן ציון עוזיאל[50] ובמיוחד לגבי ילדים ממשפחות מעורבות סבר שיש להקל במיוחד. גם הרב שאר ישוב כהן סבר שיש לאמץ את הגישה המקילה ולדעתו דגל בה גם הרב חיים עוזר גרודזנסקי[51], לעומתם רוב הרבנים החרדים סוברים כי רוב פוסקי ההלכה התנגדו לתפיסות מקלות אלו, והם מובילים קו שמרני ובלתי מתפשר.[דרושה הבהרה]

ביטול גרות

בשאלה אם בית דין יכול לקבוע בדיעבד שהגיור לא התקיים משנגלה שהגר לא התכוון לשמור מצוות מלכתחילה, יש מספר דעות. על פי פסק הרמב"ם אין כל אפשרות לבטל את גרותו של גר שהתגייר - "אפילו חזר ועבד עבודה זרה - הרי הוא כישראל משומד, שקידושיו קידושין, ומצוה להחזיר אבידתו, מאחר שטבל נעשה כישראל"[52], וכך פסקו רבי יוסף קארו בשולחן ערוך והרמ"א[53]. הרמב"ם מביא ראיה מהתנ"ך שנשותיהם של שמשון ושלמה לא בוטל גיורן אף על פי "שנגלה סודן" דהיינו שנודע שעבדו לאלילים. הרב יואל בן נון טען שאם עבירה הייתה מבטלת את הגיור, הרי שחטא העגל במדבר היה צריך להביא לידי ביטול של מתן תורה[54]. הרב חיים דרוקמן העיר על הפרדוקס שיכול להתרחש אם תהיה אפשרות של ביטול גיור, שאז עלול להיות מצב, שעדותו של גר שהעיד על מתן גט תתבטל, וילדיה של האישה שנישאה בשנית, יהפכו לממזרים[55]. למרות שלא קיימת אפשרות לבטל גירות בדיעבד, עשוי להתברר שהיא הייתה פסולה מלכתחילה. הרמב"ם עצמו הסביר כך את הרחקת הכותים מהיהדות: ”שארכו להם הימים עד שלמדו את התורה ופירשוה כפשוטה, ומצוה שהחזיקו בה היו מדקדקים בה ומחזיקים בה מאד, והיו מוחזקים שהם מאמיני הדת, מיחדים, ואינם עובדים עבודה זרה, עד שחקרו חכמים אחריהם ומצאום מקדשים את הר גריזים, וכשחקרו על סבת הדבר מצאו להם באותו הר דמות יונה ונודע שהם עובדי עבודה זרה, ואז הורידום במעלת גוים גמורים לכל דבריהם.”[56] דוגמה לפסילת גיור למפרע המופיעה בשולחן ערוך היא של גוי קטן שבית דין גיירוהו עם אביו בהנחה ש"זכות היא לו", אך הוא התנגד לגיור בשעה שהגדיל[57]. דוגמה המעוררת פולמוס נרחב במדינת ישראל היא של מקרים בהם נטען שגר לא קיים מצוות אפילו בסמוך לאחר גיורו, ומכאן יש שהסיקו שכלל לא התכוון לקבל עליו מצוות בשעת הגיור[58].

בשנת ה'תשל"ב, בפסק דין האח והאחות, פסק הרב שלמה גורן שהליך גיור שהתבצע שנים רבות לפני כן היה פסול, בנימוק שאין ראיות מספיקות לגביו ושאורח החיים של הגר אינו יוצר חזקת יהדות. בכך טיהר פסק הדין מממזרות בן ובת שילדה לאיש אחר, אישה שנפרדה מאותו גר ללא גט. פסק הדין, שניתן על ידי הרכב אנונימי בעניין שכבר הכריע בו בית הדין הרבני בכמה ערכאות, עורר עליו את קצפם של החרדים, שטענו שהפסק שגוי ומגמתי, ובעקבות המעשה אף התפטר הרב יוסף שלום אלישיב מבית הדין הרבני הגדול. גם בציונות הדתית היו שיצאו נגד הפסק הזה, כמו הדיין הרב שאול ישראלי. הרב אלישיב כתב בעניין:

בזמנינו יש לדון שהתנהגות בדרכי היהדות שעל ידה נקבעת הגירות, לובשת קצת צורה אחרת, ואם ראינוהו מתנהג כדרך שיהודים אשר הוא שוכן בתוכם מתנהגים, כגון שהוא מבקר בביהכנ"ס בשבתות ויו"ט, לוקח באיטליז כשר, לא עובד בשבת וכיוצא בזה, י"ל דעי"ז מחזיקים אותו לגר גם כשעובר על דבר מדברי סופרים. ע"כ. אך אם אינו שומר מצוות כלל, רק שנרשם בפנקסי הקהל כיהודי וגר, אין זו חזקת יהדות

— פסקי דין-ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין כרך יא

. גם הרב משה פיינשטיין צידד, במקרים אחרים, להכיר בקבלת מצוות שהיא לפי מנהג 'שומרי התורה' המוכרים לגר[59] ואף כתב "טעם שיש בה ממש" להכיר בקבלת מצוות לפי מנהג סתם יהודים המוכרים לגר גם כשהם מחללי שבת[60].

בשנת ה'תשמ"ד פורסמה אזהרה בחתימת גדולי התורה הליטאיים הרב יעקב ישראל קנייבסקי, הרב שלמה זלמן אוירבך, הרב שך והרב יוסף שלום אלישיב בה נכתב[61]:

היות ולצערינו הגדול נתרבו לאחרונה מקרים של קבלת גרים, מתברר שאחוז גדול מהם לא חשב לקבל על עצמו שמירת תורה ומצות בעת מעשה הגירות, הננו מזהירים בזה שהוא אסור חמור מאד לקבל גרים מבלי להיות משוכנעים שאכן דעתם באמת לקבל עליהם עול תורה ומצוות, הדבר פשוט וברור שגיור ללא קבלת תורה ומצוות אינו גיור אפילו בדיעבד. גם הננו מזהירים את כל רושמי הנישואין שההלכה מחייבת אותם לבדוק את המציג תעודת גיור הן בארץ והן בחוץ לארץ האם באמת היתה הגירות כהלכה כאמור לעיל, רק לאחר מכן אפשר לרושמם.

הראשון לציון הרב מרדכי אליהו כתב שאם הגר לא קיבל עליו אפילו מצוות מדרבנן, כגון מצוות מוקצה, גירותו אינה גירות[62].

בשנת ה'תשס"ח פסק הרכב של בית הדין הרבני הגדול, בראשותו של הרב אברהם שרמן, כי גיורים של הרכב מסוים בראשות הרב חיים דרוקמן שנעשו במערך הגיור בראשותו משנת ה'תשנ"ט פסולים, עקב היות חברי ההרכב פסולים, לדבריהם, לדון, על רקע של אי סדרים בסדר הדין ובכללם זיוף מסמכים[63][64]. פסק הדין, שבוטל בידי בג"ץ, עורר פולמוס גדול בציבור הישראלי[65] והותקף גם על ידי רבנים ואישים מהציונות הדתית[54][66] בפסק גם נטען שרוב הגרים אינם שומרים מצוות לאחר גיורם, באופן המוכיח שקבלת המצוות שלהם הייתה משפה ולחוץ. אל מול טענה זו טען דיין בית הדין הרבני הגדול הרב שלמה דיכובסקי שלא ניתן להסיק מהתנהגותו של הגר לאחר זמן, שבשעת הגיור קבלת המצוות שלו לא הייתה אמיתית[67].

הגיור בישראל

עולה מברית המועצות שהתגייר, קורא בתנך בנחלת יצחק בתל אביב, תשרי ה'תרצ"ה

סעיף 1 לחוק השבות, תש"י קובע כי "כל יהודי זכאי לעלות ארצה". קביעה זו העלתה את השאלה מיהו יהודי, סביבה היו מחלוקות פוליטיות רבות. דוד בן-גוריון תמך בהגירתם לישראל של בני-זוג וצאצאים לא-יהודים, בעיקר ממדינות מזרח אירופה, ושלל גיור כלשהו עבורם, בנימוק שההזדהות הלאומית והמגורים במדינה הם שהופכים אדם ליהודי, ואל לה למדינה להתערב בענייני דת. הוא הצדיק רבנים שסירבו לגייר חלק מהעולים שפנו אליהם, באמרו שהללו אינם מתעתדים לקיים אורח חיים דתי[68]. בשנת ה'תשי"ח פרץ משבר קואליציוני סביב השאלה הזאת, ובן-גוריון ערך משאל בנושא אצל מי שהגדיר 'חכמי ישראל', חמישים אנשי רוח במגוון תחומים. ארבעים ושישה מהם השיבו על הפנייה[69]. שלושים ושבעה מן המשיבים תמכו בהשארתה על כנה של ההגדרה ההלכתית למושג יהודי. בן-גוריון החליט לאמץ עמדה זו, והנחה כי לרישום האוכלוסין ייחשב יהודי "מי שנולד לאם יהודייה ואינו בן דת אחרת, או מי שנתגייר כהלכה." ההנחיות נשמרו בסודיות ולא הובאו לאישור הממשלה או הכנסת.

בשנת ה'תש"ל, בעקבות בג"ץ שליט, תוקן החוק ונקבע בו (סעיף 4ב): "לעניין חוק זה, 'יהודי' - מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת". התיקון לא ציין במכוון איזה גיור קביל, ונקבע רק ש"הרישום או התעודה האמורים לנחת דעתו של פקיד הרישום הראשי או כל עוד לא נקבע אחרת בפסק-הדין הצהרתי של בית משפט או בית דין מוסמך" (סעיף 3א).

בשנות ה-תש"ן עלו לישראל, על פי חוק השבות, גויים רבים מחבר המדינות, מאתיופיה ועוד. חלקם לא היו מעוניינים בגיור אורתודוקסי, הדורש התחייבות לשמירת מצוות, והיו שפנו לגיור של הקונסרבטיבים או הרפורמית. שאלת ההכרה בגיורים אלו הייתה לנקודת מחלוקת בין התנועות האלה לבין המפלגות הדתיות בישראל. המפלגות הדתיות ביקשו לשנות את החוק כך שיציין במפורש שהגיור חייב להיות "כהלכה", בעוד התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית (התנועה המסורתית) ביקשו שמשרד הפנים ירשום גרים שגיירו כיהודים, כאשר משרד הפנים, שהיה בניהול המפלגות הדתיות, פירש את החוק כמתייחס רק לגיורים כהלכה וסירב לעשות זאת. כך קרה בפרשת שושנה מילר גיורת רפורמית שעתרה בשנת ה'תשמ"ו לבג"ץ בדרישה להרשם כיהודיה[70]; בג"ץ קיבל את העתירה וחייב את שר הפנים יצחק חיים פרץ לרשום אותה כבקשתה. פרץ סירב והתפטר מתפקידו. במהלך השנים עבר התיקון לחוק בקריאה טרומית, אך לא בשלוש הקריאות והחוק לא שונה.

בשנת ה'תשמ"ט פסק בג"ץ כי די במסמך המעיד על גיור בקהילה יהודית מחוץ לישראל על מנת שפקיד הרישום ירשום את המבקש כיהודי במרשם האוכלוסין[71] שנעשה בחו"ל ובעקבות זאת החליט שר הפנים אריה דרעי לשנות (בתחילה באמצעות מדבקה ואחר כך בהערה בגוף התעודה) את חוק מרשם התושבים כך שהסעיפים של לאום, מצב אישי ושם לא יהיו ראייה לכאורה לנכונותם - מתוך כוונה שלא יוכרו מבחינת דיני אישות בבתי דין רבניים. ב-ה'תשנ"ה כפה בג"ץ על משרד הפנים לרשום אישה שהתגיירה בישראל בגיור שאינו אורתודוקסי כיהודייה (בג"ץ פסרו-גולדשטיין[72]. בהמשך (בשנת ה'תשס"ב) הורה שר הפנים אלי ישי על מחיקת הסעיף מתעודת הזהות. עם זאת, לא הוכרו גיורים שנעשו בישראל שלא על ידי הרבנות הראשית.

בחודש סיוון ה'תשנ"ז מינה ראש הממשלה ועדה לגיבוש רעיונות והצעות לעניין סוגיית הגיור בישראל בראשותו של פרופ' יעקב נאמן במטרה לגבש הסדר פשרה. הוועדה המליצה להקים הליך גיור ממלכתי אחד, שיהא מוכר על ידי כלל ישראל. במסגרת זו הומלץ על הקמתו של מכון משותף ללימודי היהדות, שיהיה משותף לכל שלושת הזרמים ביהדות. כמו כן המליצה הוועדה כי הליכי הגיור עצמם ייערכו בבתי דין מיוחדים לגיור, אשר יוכרו על ידי כל הזרמים ביהדות. מטרתה של ההצעה למנוע קרע בעם היהודי, ובה בעת להביא להסדר הטיפול הממלכתי בגיור[73]. ביום י"א בניסן ה'תשנ"ח אימצה הממשלה את דו"ח ועדת נאמן. הממשלה קבעה כי ראש מערך הגיור ימונה על ידי הרב הראשי לישראל, ויופקד על מערך הגיור ועל המדיניות הכוללת בנושא הגיור בישראל. ראש מערך הגיור הוסמך על תעודות הגיור לחתום מטעם השר לענייני דתות.

ב-ח' באדר ה'תשס"ב פסק בג"ץ כי לצורך רישום במרשם האוכלוסין כיהודים יוכרו גם גיורים של היהדות הרפורמית ושל היהדות הקונסרבטיבית. ב-י"ח בניסן ה'תשס"ה פסק בג"ץ ברוב מבין הרכב של תשעה שופטים כי יש להכיר בגיורי קפיצה, גיור בו חלק הארי בתהליך נעשה בישראל, בעוד הטקס עצמו נעשה בחו"ל (גיורים אלו מכונים "גיורי קפיצה", שכן המתגייר לא הצטרף לקהילה יהודית בתפוצות ונסע אך לצורך הטקס)[74]. גם לצורך חוק השבות[75]. עם זאת, נפסק כי המדינה מחויבת רק בגיורים של "קהילה יהודית מוכרת" וכאלו שבהם אין חשש לחוסר כנות של הגיור[76].

כיום ישנם מכוני גיור רבים במקומות שונים בישראל. בעקבות העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-תש"ן והמשפחות המעורבות הרבות שהיו בהם, נדרשו הרבנים לסוגיה הזו, והיו אף בינם שתבעו יותר גמישות בתהליכי הגיור של המשפחות שרואות עצמן כחלק מעם ישראל ומבקשות להשתלב בו. היו שטענו שהרבנים בבתי הדין לגיור נוקטים בגישה מחמירה שלא במקומה, מטילים הגבלות ביורוקרטיות, ומאמצים הלכה למעשה את גישת שמאי ולא הלל בנושא זה. במערכת הבחירות לכנסת ה-19 הביעה מפלגת ש"ס התנגדות לגיור מהיר, בתשדיר "כוכבית גיור", שעורר מחאות רבות נגדו. פרופ' אשר כהן החוקר את נושא ההיטמעות של המהגרים הלא-יהודים טבע את המושג 'גיור סוציולוגי' כדי לתאר את השתלבותם בחברה הישראלית, וקרא להשתמש בכל האמצעים כדי לעודד גיור על מנת למנוע חיכוכים בתחום בעתיד, אך כמובן שדבריו נדחו על הסף בידי כל גדולי ישראל.

הרבנות הצבאית הראשית מפעילה גם היא מכון לגיור במסגרת הצבא. התוכנית מאפשרת לחיילים לעבור את תהליך הגיור במסגרת שרותם הצבאי. הליך הגיור במסגרת זו הוא קצר יחסית, והרכב בית הדין מורכב מדיינים שלרוב נוקטים בגישה מקלה ביחס לגיור.

גיור אורתודוקסי נעשה בישראל בעיקר על ידי בתי דין מיוחדים לגיור, שהוקמו על ידי הרבנות הראשית ופועלים בהתאם לכללי הדיון בבקשות לגיור, התשס"ו‏[77].

גיור בצה"ל

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

בשנת ה'תשס"א יזם קצין חינוך ראשי, אלעזר שטרן, הקמת תהליך גיור לחיילי צה"ל. לצורך הפעלת המסלול הוא שיתף פעולה עם פרופ' בנימין איש-שלום, יו"ר המכון ללימודי היהדות שהוקם בהחלטת ממשלה[78]. מסלול הגיור בצה"ל נקרא "קורס נתיב". הקורס בנוי משלושה שלבים: נתיב בסיסי של 7–10 שבועות; סמינר א', של 3–4 שבועות; וסמינר ב', 3-4 שבועות. בין שלב לשלב יש כחודש הפסקה לפחות. לאחר סיום הלימודים מתקיים דיון בבית דין צבאי לגיור. מי שעובר את בית הדין מופנה לברית מילה (בנים) ולמקווה לצורך הגיור בפועל. חיל החינוך והנוער שותף בביצוע הקורס והרבנות הצבאית הראשית אחראית על בתי הדין הצבאיים לגיור.

קורס נתיב מתקיים מיד לאחר הטירונות או באמצע השירות הצבאי. הקורס עוסק בהיסטוריה של עם ישראל (מימי עזרא ונחמיה ועד העת החדשה), מחשבת ישראל, תנ"ך, מעגל השנה היהודי, מעגל החיים היהודי (מלידה ועד אבלות), מצוות, ציונות ועוד. הקורס מלווה בסיורים. בכל שנה מתגיירים מאות חיילים[79] ובסה"כ התגיירו בצה"ל אלפי חיילים[80].

על הגיור הצהל"י יצאו עוררין רבים בעיקר לאחר שהתפרסמו עובדות שבלימודי היהדות המקדימים מקבלים הבאים להתגייר מסרים כי אין חובה בקבלת מצוות שלמה ויכולים הם לבחור ביהדות רפורמית או אחרת דבר שלכל הדיעות מעכב את הגיור[81]. בין הפוסלים את הגיור רבי יעקב יוסף,

גיור המוני בהיסטוריה

לאורך ההיסטוריה היהודית, היו כמה תקופות של התגיירות המונית:

ממצאים גנטיים

למרות שידוע על מקרים של גיור המוני של עמים וקבוצות אתניות שונות כמתועד בהיסטוריה, כגון התגיירותם של תושבי ממלכת הכוזרים, מחקרים גנטיים הראו כי רובו המכריע של העם היהודי ולא משנה באיזו קהילה מדובר הוא צאצא של קבוצה או עם ממוצא מזרח תיכוני כמתואר בתנ"ך, שלמרות שהתפרס בעקבות הגלויות השונות ברחבי תבל, מוצאו נשאר זהה הודות לנישואין בתוך הקהילה[85].

לפי רוב החוקרים למיעוט של 5–13 אחוזים מקרב יהדות אשכנז יש דנ"א של עמים ממוצא אירופי, והיתר הם צאצאי העם המזרח תיכוני שהוזכר לעיל[86]. עם זאת, על פי הגנטיקאי ערן אלחייק קיים מרכיב קווקזי דומיננטי בדנ"א של היהודים האשכנזים, ממצא אשר עולה בקנה אחד עם התאוריה על פיה חלק מהיהודים האשכנזים הם צאצאי הכוזרים[87], לפי הגנטיקאי מרטין ריצ'רדס רוב הגנום של היהודים האשכנזים מקורו במערב ובמרכז אירופה[88].

למרות שידוע על התגיירותם של בית המלוכה בחמיר שבחצי האי ערב (משנת ד'ס' ועד לעליית האסלאם בחצי האי ערב), בעקבות יצירת קשר חיובי בין היהודים לבין בני מעמד המלוכה, והתגיירותם של רבים מתושבי חמיר בהוראת מלכם, מחקרים גנטיים הראו כי מוצא יהדות תימן זהה לזה של שאר קהילות יהדות התפוצות[89], ובנוסף לכך נמצא כי לכרומוזום ה-Y של יהודי תימן זהה לזה של קהילות מזרח תיכוניות אחרות.

ידוע גם על התגיירותם של מספר שבטים ברברים בצפון אפריקה לפני עליית האסלאם, אך עם זאת מחקרים [גנטיקה|גנטיים]] שבדקו את הדנ"א המיטוכונדריאלי (שעובר מהאם לצאצאיה) הראו כי ליהודי צפון אפריקה אין חומרים תורשתיים בשם: Hg M1 ו-U6, שנפוצים אצל תושבי צפון אפריקה המקומיים, דבר שמאשר כי נישואי תערובת בין יהודים לערבים מצפון אפריקה או בין יהודים וברברים הם בגדר בלתי-סבירים, ושולל את תאוריית "ההתייהדות ההמונית" שנהוג היה לחשוב שחלה בצפון אפריקה[90].

לקריאה נוספת

  • מנחם פינקלשטיין, הגיור - הלכה ומעשה, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2003
  • דוד אלינסון, דניאל גורדיס, ברית אמונים: גיור, הלכה ומדיניות קהילתית בספרות השו"ת במאה ה-19 ובמאה ה-20, הוצאת שלם, 2014
  • הרב שלמה קריספין, מכתב שלמה, הלכות גרים המבואר, הוצאת אור עציון, תשע"ה

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: גיור
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: גר
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גיור

מידע כללי

תשובות ומאמרי דעה

הערות שוליים

  1. ^ וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים מגילת אסתר, פרק ח', פסוק י"ז
  2. ^ מדרש תנחומא (בובר) פרשת יתרו, סימן ה.
  3. ^ ספר יהושע, פרק ו', פסוק כ"ה
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ד עמוד ב'
  5. ^ רות התקבלה ליהדות, אף שהייתה מעם עוין (מואב) שבתורה נאסר לקבל ממנו גרים בציווי "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'", בשל הכלל "מואבי ולא מואבית".
  6. ^ לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם.ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק ד'
  7. ^ ירושלמי יבמות פ"ח ה"ג
  8. ^ ספר דברים, פרק כ"ג, פסוקים ד'-ט'
  9. ^ מגילת רות, פרק ד', פסוק י"א
  10. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ב, הלכה כ"ב-כ"ד
  11. ^ ספר דברים, פרק י', פסוק י"ח
  12. ^ ספר דברים, פרק י', פסוק י"ט
  13. ^ ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ל"ד
  14. ^ ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוקים י"ד-ט"ז
  15. ^ ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק כ'
  16. ^ ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ט'
  17. ^ ספר יחזקאל, פרק כ"ב, פסוק כ"ט
  18. ^ ספר יחזקאל, פרק כ"ב, פסוק ז'
  19. ^ "מיד התירוהו לבא בקהל" -תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ח עמוד א', וכן משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ב, הלכה כ"ה
  20. ^ אם כי בספר שמואל יש עדויות לגרים מעמלק, "וַיֹּאמֶר: בֶּן אִישׁ גֵּר עֲמָלֵקִי אָנֹכִי."(ספר שמואל ב', פרק א', פסוק י"ג)
  21. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ז עמוד ב'
  22. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף פ"ז עמוד ב'
  23. ^ תנחומא לך לך ו'
  24. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ו עמוד ב'
  25. ^ על פי תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ו עמוד א', רבי מאיר היה צאצאו של נרון קיסר
  26. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף מ"ז עמוד ב'
  27. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ק"ט עמוד ב'
  28. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין , דף מ"ה עמוד ב' תלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק ב', הלכה ב'
  29. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א עמוד א'
  30. ^ מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו, מסכתא דעמלק, פרשה א. על הכוונה זו הסתמכו לעיתים פוסקים להקל בגיורים שונים.
  31. ^ תוספתא, מסכת בבא מציעא ג, יד
  32. ^ בראשית רבא פרשה ע' פסקה ה'
  33. ^ קודקס יוסטיניאנוס 1:9:3
  34. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ז עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף מ"ו עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף נ"ט עמוד א'
  35. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף מ"ז עמוד א'
  36. ^ תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף ל' עמוד ב'
  37. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף כ"ד עמוד ב'
  38. ^ עם זאת הרמב"ם בתשובותיו (תשובות הרמב"ם, מהד' בלאו, סימן רי"א) פוסק במקרה כזה שיש לגייר. רבנו ירוחם (חלק חוה, נתיב כ"ג, חלק ד', דף ר' ע"א) פסק כן לכתחילה. וכן הלכו בעקבות תשובת הרמב"ם הרמ"א (דרכי משה על טור אבן העזר קע"ז, ס"ק ה'). רבי יצחק יהודה שמעלקעס (שו"ת בית יצחק, חלק ב', סימן ק') ר' שלמה קלוגר, (שו"ת טוב טעם ודעת, סימן ר"ל). הרב חיים עוזר גרודזנסקי (שו"ת אחיעזר, חלק ג', סימן כ"ו). הרב יחיאל ויינברג (שו"ת שרידי אש, חלק ג', סימן נ'). ועוד רבים אחרים.
  39. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ד, הלכה א'
  40. ^ 40.0 40.1 משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ד, הלכה ב'. וכן בטור ובשולחן ערוך יורה דעה סימן רס"ח
  41. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ב, הלכה י"ז
  42. ^ וראה שם גם ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ב, הלכה י"א והלכה יד, וספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ג, הלכה ד' והלכה יד.
  43. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קרבנות, הלכות מחוסרי כפרה, פרק א', הלכה ב'
  44. ^ ראו דברי הרמב"ם לעיל וכן ספר צפנת פענח על הרמב"ם.
  45. ^ תשובת הרב עובדיה
  46. ^ תוספות על תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ח עמוד א'
  47. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רס"ח, סעיף ג'
  48. ^ ספר יחזקאל, פרק ל"ד, פסוק ד'
  49. ^ "האמת היא שכל גיור מיסודו הוא הצטרפותו של המתגייר לעם היהודי (וקבלת עול תורה ומצוות לפני הגיור הוא תנאי לגיור ולא הגיור עצמו) כי לפי ההלכה רק מי שמשתייך לעם היהודי, חייב בשמירת המצוות" (שנה בשנה תשמ"ז)
  50. ^ "מותר לקבל גרים וגיורות אף על פי שידוע לנו שלא יקיימו את כל המצוות... ומצוּוים אנו לפתוח להם פתח כזה. ואם לא יקיימו את המצוות, הם יישאו את עוונם, ואנו נקיים" (שו"ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן, סימן ס"ה)
  51. ^ שו"ת "אחיעזר" ח"ג, ס' כ"ו
  52. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ג, הלכה י"ז
  53. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רס"ח, סעיף י"ב
  54. ^ 54.0 54.1 הרב יואל בן-נון, אין בהלכה ביטול גיור, באתר ynet, 2 במאי 2008
  55. ^ ערוץ 1, הבית היהודי, 7.6.2008
  56. ^ אמנם, יש שפירשו את הרחקת הכותים מהיהדות באופנים אחרים.
  57. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רס"ח, סעיף ז'-ח
  58. ^ ראו לדוגמה בפסק הרב עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר, חלק י' סימן כז'
  59. ^ ”דמאחר שנפרץ תלבושת הפריצות בעוה"ר גם בבנות ישראל ואף באלו שהן שומרות תורה, שלכן הנכריה שבאה להתגייר הרי חושבת שהוא רק חומרא בעלמא שרוצים הרבנים להטיל עליה יותר מהדין [...] ומסתבר זה אף שלע"ע [שלעת עתה] אין לי ראיה ע"ז [על זה]”. אגרות משה חלק ו' יו"ד סימן א'.
  60. ^ ”דמה שבעלה שנתגיירה בשבילו הוא מחלל שבת ומופקר בכמה איסורין עושה שהיא סבורה שאין חיוב כ"כ [כל כך] לשמור המצות [...] ולכן אף שהב"ד [שהבית-דין] אמרו לה שצריך לשמור שבת חושבת שהוא רק הדור בעלמא אבל גם מי שאינו שומר השבת וכדומה טועה לומר שהוא יהודי כשר נמצא שלטעותה קבלה כל המצות שיהודי מחוייב שהוא גרות אף שמחמת זה לא תקיים עכ"פ המצות. וזהו טעם שיש בה ממש להחשיבה לגיורת”, אגרות משה חלק ב'-ג' יו"ד סימן קס'.
  61. ^ צוטט בפסק הרב שרמן שיוזכר לקמן
  62. ^ שו"ת מאמר מרדכי חלק א', יורה דעה סימן י"ג
  63. ^ פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול
  64. ^ בית הדין הרבני: יהדותם של אלפי גרים - מבוטלת, באתר ynet, 2 במאי 2008
  65. ^ נטע סלע, דיון דחוף בכנסת בפסילת הגיורים, באתר ynet, 2 במאי 2008
  66. ^ רבקה לוביץ, ביטול גט? אין חיה כזו, באתר ynet, 28 במאי 2007; קובי נחשוני, הרב דרוקמן עולה להתקפה, באתר ynet, 28 במאי 2007; הרב יובל שרלו, להקים בית דין אלטרנטיבי, באתר ynet, 4 במאי 2008
  67. ^ לדוגמה בפסק דינו בתיק אחר
  68. ^ "מדיניות הגיור של מדינת ישראל", בביצוע ד"ר נתנאל פישר, סרטון באתר יוטיוב
  69. ^ התשובות יצאו לאור בספר זהויות יהודיות, מאת אליעזר בן רפאל, בהוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2001.
  70. ^ בג"ץ 230/86 שושנה (סוזן) מילר נ' שר הפנים, פ"ד מ(4) 436
  71. ^ בג"ץ 264/87, 723/88 התאחדות הספרדים שומרי תורה – תנועת ש"ס נ' מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים; בן רפאל נ' שר הפנים, פ"ד מג (2) 723 (1989)
  72. ^ בג"ץ 2888/92 גולדשטיין נ' שר הפנים, פ"ד נ(5) 89
  73. ^ דוח ועדת נאמן
  74. ^ בג"ץ קיבל העתירה: משרד הפנים יכיר בגיור רפורמי וקונסרבטיבי, באתר וואלה!‏, 20 בפברואר 2002
    בג"ץ 5070/95 נעמת – תנועת נשים עובדות ומתנדבות נ' שר הפנים, פ"ד נו(2) 721
  75. ^ בג"ץ 2597/99 טושביים נ' שר הפנים, פ"ד נח(5) 412
  76. ^ בג"ץ 2154/12
    בג"ץ 3994/12
  77. ^ כללי הדיון בבקשות לגיור, באתר של בתי הדין הרבניים
  78. ^ ועדת נאמן באתר הכנסת
  79. ^ [1]
  80. ^ [2]
  81. ^ [3] סקירת הגיור הצהל"י באתר אזמרך בלאומים
  82. ^ אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא שהיו עוברים ושבים אומרים מה טיבן של אלו הללו בני מלכים הם ומה עשו פשטו ידיהם בגרים גרורים אמרו אין לך אומה שראויה להדבק בה כזו ומה בני מלכים כך בני הדיוטות על אחת כמה וכמה ומה גרים גרורים כך ישראל על אחת כמה וכמה מיד נתוספו על ישראל מאה וחמשים אלף שנאמר ספר מלכים א', פרק ה', פסוק כ"ט ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל ושמנים אלף חוצב בהר
  83. ^ וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם מגילת אסתר, פרק ח', פסוק י"ז. עם זאת, משה דוד קאסוטו ואליה שמואל הרטום מפרשים פסוק זה כי הנוכרים תושבי הממלכה הפרסית כנראה לא התגיירו אלא התחזו ליהודים כי רצו שיחשיבו אותם ליהודים (היות שהיה ידוע כי המלכה ואף השר הגדול הם יהודים) היות שהמלך הטה חסדו ליהודים בזמנו, וכי השתייכות ליהודים באותה תקופה הוסיפה כבוד ונוכרים רבים השתדלו שיחשיבו אותם כיהודים (עוד נטען בפירושם של קאסוטו והרטום כי לאחר כתבו האחרון של המלך אחשוורוש הטילו היהודים פחד על הנוכרים). בנוסף, על-פי מסכת גרים אותם שהתגיירו בימי מרדכי ואסתר אינם גרים משום שהתגיירו מיראה.[4] קובץ PDF.
  84. ^ ”הורקנוס לכד את אדורה (אדוריים) ומרישה, ערי אידומאיה (אדום), ולאחר הכניעו את כל האדומים התיר להם להישאר בארץ אם יימולו את מבושיהם ויאבו להשתמש בחוקי היהודים. בשל דבקותם בארץ אבותיהם האדומים נכנעו למילה ולהפיכת אורח חייהם האחר, זהה לזה של היהודים. מאותו זמן ואילך היו הם ליהודים” ((קדמוניות יג, 258-257)) ”הוא [יהודה אריסטובולוס] נלחם ביטורים וסיפח חלק גדול של ארצם ליהודה והכריח את התושבים, אם רצונם להישאר בארץ, להימול ולחיות לפי חוקי היהודים” ((קדמוניות יג 318))
    ממקורות היסטוריוגרפיים אחרים עולה, לחלופין, שהיטורים והאדומים הכפריים התגיירו מרצון.
    ראו: אריה כשר, ‏יחסי יהודים ויטורים בתקופה החשמונאית, קתדרה 33, אוקטובר 1984 (תשרי תשמ"ה), עמ' 32-26
    אך ראו גם: ישראל שצמן, "על גיורם של האדומים", מתוך "לאוריאל: מחקרים בתולדות ישראל בעת העתיקה", בהוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים תשס"ו.
    ללא תלות באופן הגיור, בן-מתתיהו עצמו ראה באדומים קבוצה אתנית נפרדת גם בימיו, כמאה ושמונים שנה לאחר גיורם.
  85. ^ M.F. Hammer, Proc. Nat'l Academy of Science, 9 June 2000
  86. ^ "Jewish and Middle Eastern non-Jewish populations share a common pool of Y-chromosome biallelic haplotypes."
  87. ^ מחקר: יהודי אירופה הם צאצאי הכוזרים
  88. ^ מחקר גנטי חדש: האשכנזים הם הצאצאים של נשים אירופיות שהתגיירו
  89. ^ DNA Evidence for Common Jewish Origin and Maintenance of the Ancestral Genetic Profile, By Rabbi Yaakov Kleiman
  90. ^ "Counting the Founders: The Matrilineal Genetic Ancestry of the Jewish Diaspora."


יהדות
עיקרי האמונה היהודית ומושגים בסיסיים נוספים ביהדות
עיקרי האמונה היהודית אלקים • ייחוד השם • מידת הביטחון • בריאת העולם • הנבואה במסורת ישראל • תפילה • שכר ועונש • משיח • נצחיות התורה • תורה מן השמים • השגחה • נשמה • תחיית המתים
מושגי בסיס נוספים יציאת מצרים • מעמד הר סיני • עשרת הדיברות • מצוות • תורה שבכתב (תורה, נביאים, כתובים) • תורה שבעל-פה • הלכה • אגדה • 12 שבטי ישראל
ארון הספרים היהודי
כתבי יסוד תורה • נביאים • כתובים • ספר יצירה • משנה • תוספתא • תלמוד (בבלי וירושלמי) • מסכתות קטנות • סידור ומחזור • הגדה של פסח תלמוד בבלי
מדרשי הלכה (חז"ל) מכילתא דרבי ישמעאל • מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי • ספרא • ספרי במדבר • ספרי זוטא במדבר • ספרי דברים • מכילתא דברים • ספרי זוטא דברים
מדרשי אגדה (חז"ל) מדרש רבה • מדרש תנחומא • פרקי דרבי אליעזר • סדר עולם • ילקוט שמעוני • אבות דרבי נתן • תנא דבי אליהו • פסיקתא דרב כהנא • פסיקתא זוטרתא • מדרש שוחר טוב
ראשונים ואחרונים פירוש רש"י לתורה • פירוש רש"י לתלמוד • חובות הלבבות • משנה תורה (והשגות הראב"ד) • תוספות • ספר הזוהר • שולחן ערוך (והגהות הרמ"א) • שולחן ערוך הרב • קיצור שולחן ערוך • משנה ברורה
סוגות מדרש • ספרות האגדה • ספרות ההיכלות והמרכבה • פרשנות למקרא • פרשנות למשנה • פרשנות לתלמוד • פרשנות השולחן ערוך • שו"ת • ספרי חסידות • סיפורי חסידים
אישים ביהדות
זו רק רשימה נבחרת • המודגש וכותרות המשנה הם תמצות שלבי השתלשלות קבלת ההלכה (ומופיעים למטה במרוכז)
בתנ"ך שלושת האבות • ארבע אמהות • משה רבינו • אהרן • כהנים גדולים (ורשימתם) • יהושע • שבעים הזקנים • שופטים • רשימת השופטים • שמואל • דוד • שלמה • מלכים (ורשימתם) • נביאים • אליהו הנביא • ירמיהו • רשימת הנביאים • עזרא הסופר
כנסת הגדולה
כנסת הגדולה עזרא הסופר • שמעון הצדיק • רשימת אנשי כנסת הגדולה                                                                                 
חז"ל סנהדרין • נשיא הסנהדרין • רשימת נשיאי הסנהדרין - המוסד התקיים מהזוגות ועד האמוראים
זוגות שמעיה ואבטליון • הלל הזקן ושמאי הזקן • רשימת הזוגות וחכמי תקופתם
תנאים רבן יוחנן בן זכאי • רבי עקיבא • רבי שמעון בר יוחאי • רבי יהודה הנשיא • רשימת התנאים
אמוראים אמוראי בבל: רב • אביי • רבא • רב אשי • רשימת אמוראי בבל • אמוראי ארץ ישראל: רבי יוחנן • הלל נשיאה • רשימת אמוראי ארץ ישראל
סבוראים שמואל בריה דרב אבהו • רב אחאי • רשימת הסבוראים
אחרי חז"ל
גאונים מר בר רב הונא • רב עמרם גאון • רב סעדיה גאון • רב שרירא גאון • רב האי גאון • רשימת הגאונים
ראשונים רי"ף • רש"י • בעלי התוספות • רמב"ם • רמב"ן • רא"ש • בעל הטורים • רבי יוסף קארו • רמ"א • רשימת הראשונים
אחרונים אר"י • מהר"ל • הש"ך • הט"ז • הבעל שם טוב • האור החיים • הנודע ביהודה • גר"א • בעל התניא • הקצות החושן • רבי חיים מוולוז'ין • החת"ם סופר • רבי שלמה גאנצפריד • הבן איש חי • החפץ חיים • רשימת האחרונים
השתלשלות קבלת ההלכה של תורה שבעל-פה במרוכז: משה - יהושע - זקנים - נביאים - כנסת הגדולה - חז"ל (זוגות - תנאים - אמוראים - סבוראים) - גאונים - ראשונים - אחרונים
אתרים ומבנים ביהדות
אתרים הר הבית • הכותל המערבי • קבר רחל • מערת המכפלה • עיר דוד • ירושלים • ארץ ישראל • ארבע ערי הקודש • קברי צדיקים • קברי צדיקים בישראל • קבר יוסף מגן דוד
מבנים המשכן • משכן שילה • משכן נוב • משכן גבעון • בית המקדש • בית המקדש הראשון • בית המקדש השני • מקדש הורדוס • בית המקדש השלישי
שונות מקומות קדושים ליהודים בארץ ישראל
סדר התפילה ביהדות
תפילות ימי חול
שחרית מה טובו • ברכות השחר • לעולם יהא אדם • פרשת הקורבנות • ברוך שאמר • פסוקי דזמרא • ישתבח • קדיש • ברכו • ברכות קריאת שמע • קריאת שמע • תפילת שמונה עשרה • חזרת הש"ץ • קדושה • ברכת כהנים • תחנון • הוצאת ספר תורה • קריאת התורה • אשרי יושבי ביתך • למנצח • קדושה דסידרא • שיר של יום • אין כאלוקינו • פיטום הקטורת • עלינו לשבח
מנחה פיטום הקטורת • פתיחת אליהו הנביא • אשרי יושבי ביתך • קדיש • תפילת שמונה עשרה • חזרת הש"ץ • קדושה • תחנון • עלינו לשבח
ערבית ברכו • ברכות קריאת שמע • קריאת שמע • ברכת השכיבנו • ברכת ברוך ה' לעולם • קדיש • תפילת שמונה עשרה • עלינו לשבח
שונות קריאת שמע על המיטה • תיקון חצות • פעם בחודש: ברכת הלבנה
ראש חודש יעלה ויבוא • חצי הלל • ברכי נפשי • תפילת מוסף
תפילות שבת [א]
תפילות ערב שבת שיר השירים • תהילים ק"ז • ידיד נפש • קבלת שבת • לכה דודי • מזמור שיר ליום השבת • ה' מלך גאות לבש • במה מדליקין
ערבית של שבת כגוונא • תפילת שבע • ויכולו • ברכה מעין שבע
שחרית של שבת הלל הגדול • נשמת כל חי • אל אדון • תפילת שבע • אב הרחמים • מי שברך • יקום פורקן • ברכת החודש בשבת מברכים • הכרזת תעניות
מוסף של שבת תפילת שבע • ראש חודש: אתה יצרת
מנחה של שבת ובא לציון • תפילת שבע • צדקתך צדק • פרקי אבות • שיר המעלות
ערבית למוצאי שבת אתה חוננתנו • יושב בסתר • ויתן לך
תפילות יום טוב [א] תפילות ראש השנה: • תפילת תשע • פיוטי ראש השנה • הנני העני ממעש • תפילת אבינו מלכנו • סדר תפילות יום הכיפורים: • פירוט תפילות יום הכיפורים • תפילת נעילה • סליחות • פירוט סליחות • תפילת העמידה ומוסף של יום טוב • הלל השלם • יעלה ויבוא • יזכור • תפילת טל • תפילת גשם
נוסחי התפילה ביהדות • תפילת העמידה
  1. ^ 1.0 1.1 מובא רק ההוספות והשינויים מימי חול והרגיל
מצוות ומנהגים יהודיים
ערכים כלליים הלכה • עשרת הדיברות • תרי"ג מצוות • שבע מצוות דרבנן • שבע מצוות בני נח

רשימות: מצוות הנהוגות בזמן הזה • מצוות שאינן נוהגות בזמן הזה

קריאת התורה, עטיפה בטלית ונטילת לולב
סדר היום נטילת ידיים • ציצית • תפילין • קריאת שמע • תפילה • תלמוד תורה • ברכת המזון
הלוח העברי קידוש החודש • עיבור השנה • שבת • ראש חודש • חגי ישראל ומועדיו • שמיטה • שנת היובל
מצוות שבין אדם לחברו ואהבת לרעך כמוך • צדקה • גמילות חסדים • לשון הרע • והדרת פני זקן • אונאת דברים • משפט עברי • ביקור חולים
מצוות התלויות בארץ מצוות יישוב ארץ ישראל • מתנות כהונה • מתנות עניים • איסור ערלה • שמיטה • שנת היובל
איסור והיתר כשרות • בשר בחלב • שחיטה • טרפה • איסור אכילת חלב • יין נסך • חמץ
חפצי קדושה ומצווה ביהדות ספר תורה • תפילין • מזוזה • סידור • ציצית • שופר • לולב • מצה • כיפה • תשמיש קדושה ותשמיש מצווה
בית המקדש מצוות בניין בית המקדש • כהן • קורבן • עלייה לרגל • טומאה וטהרה • רשימת מצוות בית המקדש
חיים ומשפחה ברית מילה (או הטפת דם ברית) • פדיון הבן • זבד הבת • חלאקה • בת מצווה • בר מצווה • חופה וקידושין • טהרת המשפחה • צניעות • כיבוד אב ואם
מוות אבלות • אנינות • הלוויה • קריעה • קדיש • קבורה • סעודת הבראה • שבעה • יום השנה • אזכרה • נר נשמה • הזכרת נשמות • חברה קדישא
חגי ישראל ומועדיו
חגים מהתורה ראש השנה • יום הכיפורים • סוכות • שמיני עצרת • ערב פסח • פסח • שביעי של פסח • פסח שני • שבועות • חול המועד
חגים מדרבנן או מסורת אסרו חג • הושענא רבה • שמחת תורה • חנוכה • ט"ו בשבט • פורים • ל"ג בעומר • ט"ו באב
ימים מיוחדים שבת • ראש חודש • חודש אלול • עשרת ימי תשובה • פורים קטן • ראש השנה למלכים ולרגלים • ספירת העומר • בין המצרים
תעניות חובה צום גדליה • עשרה בטבת • תענית אסתר • י"ז בתמוז • תשעה באב
תעניות אחרות יום כיפור קטן • תענית בכורות • כ' בסיוון • שובבי"ם • תענית בה"ב • תעניות גשמים • ז' באדר
שבתות מיוחדות שבת מברכים • שבת שובה • שבת שירה • שבת שקלים • שבת זכור • שבת פרה • שבת החודש • שבת הגדול • שבת חזון • שבת נחמו
מועדי עדות יום שמחת כהן • סיגד • י"ט כסלו • פורים שני • בסיסה • סהרנה • מימונה • תענית כ' בסיוון
פורטל שבת ומועדי ישראל
זרמים ביהדות
אורתודוקסים פרושים • רבניים • חרדים (חסידים • ליטאים • חרדים ספרדים) • דתיים לאומיים (חרדים לאומיים) • אורתודוקסים מודרניים • נאו-אורתודוקסים ספר תורה
תפוצות ישראל יהדות אשכנז • יהדות ארצות האסלאם • יהדות ספרד ופורטוגל • יהדות גאורגיה • רומניוטים • ביתא ישראל (אתיופיה) • בני ישראל (הודו) • בני מנשה (הודו) • יהדות התפוצות לפי יבשת ואזור
קבוצות פורשים מהיהדות
תקופת בית שני צדוקים • בייתוסים • איסיים • תרפויטים
תקופת הגאונים קראים
בעת החדשה רפורמים • קונסרבטיבים • נאולוגים • רקונסטרוקציוניסטים • התחדשות יהודית • חילונים-הומניסטים
שונות מינים • שומרונים
חיי הקהילה היהודית
תפקידים על-קהילתיים חכם באשי • שד"ר • אדמו"ר • גדול הדור • רב ראשי
תפקידים מקומיים מרא דאתרא • רב • דיין • פרנס • שליח ציבור • גבאי • גבאי צדקה • בעל קורא • מוהל • שוחט • מלמד • דרשן • סופר סת"ם • בלנית • משגיח • משגיח כשרות
מוסדות תלמוד תורה • ישיבה • ישיבה קטנה • ישיבה גדולה • כולל אברכים • מקווה • בית כנסת • בית מדרש • חברה קדישא • קופה של צדקה
דברים שבקדושה מניין • היכל/ארון קודש • חזנות • תפילת עמידה • שחרית • מנחה • ערבית • מוסף • קריאת התורה • שמע ישראל • ברכה • קידוש • רשימת תפילות וברכות
ניהול חיי הקהילה בית דין • תקנות הקהילה • פדיון שבויים
כלי קודש ופרנסים • מוסדות יהודיים
ראו גם
גיור • העם היהודי • מיהו יהודי • אנטישמיות • חזרה בתשובה • פורטל יהדות • מושגים ביהדות

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=גיור&oldid=2737948"