רבי יחיא יצחק הלוי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי יחיא יצחק הלוי
לידה תמוז ה'תרכ"ז
צנעא שבתימן
פטירה י"א בסיוון ה'תרצ"ב (בגיל 64)
מקום פעילות צנעא שבתימן
השתייכות יהדות תימן

הרב יחיא יצחק הלוי (תמוז ה'תרכ"ז[1] - י"א בסיוון ה'תרצ"ב) היה הרב הראשי וראב"ד ליהודי תימן במשך שלושים שנה עד פטירתו.

חייו

נולד בצנעא בירת תימן. אביו משה היה מראשי הקהילה וסבו מצד אמו (רומיה) הוא הרב שלום מנצורה.

תחילת לימודו היה אצל סבו עד שנפטר בשנת ה'תרמ"ד. הוא הוסמך לשחיטה בגיל 11 כשסבו "עומד על גביו". לאחר מכן למד בישיבתו של הרב חיים קורח שם נודע בלמדנותו הרבה.

פעילותו

בשנת ה'תרמ"ח נטל חלק פעיל בפולמוס ההלכתי בין רבני תימן בדבר הספד תלמיד חכם ביום טוב שני. הרב הלוי כתב תשובה ארוכה עם ידידו ובן גילו מארי אברהם אלנדאף (לימים דיין וראש הקהילה התימנית בירושלים), בה קבעו כי מותר להספיד תלמיד חכם ביום טוב שני, ושכך הוא מנהג תימן הקדום.

בשנת ה'תרס"ב נבחר לרב הראשי של צנעא, אך סירב ורק בשנת ה'תרס"ה החל לשמש בתפקידו. הוא היה למעשה הרב הראשי לכל קהילות יהודי תימן. הוכר כגדול בתורה ובעל חכמה דיפלומטית. שאף להקנות לבני דורו גם השכלה כללית על כן היה מתומכי[דרוש מקור] הקמת בית ספר בשנת ה'תר"ע אשר בו למדו גם לימודים כלליים נוסף ללימודי הקודש, ושהרב יחיא קאפח שימש מנהלו, אולם לאחר כארבע שנים נסגר בית הספר בגלל חזרת האימאם יחיא לשלטון.

פעילותו הציבורית

פעילותו הציבורית הייתה ענפה ביותר. הוא מינה את הרב יחיא נחום כשליח בית דין צנעא לבדיקת הרבנים והשוחטים בכל מרחבי תימן. פעילות זו ביססה את מעמדו של הרב הראשי כסמכות הלכתית שאין לה עוררין. וכן פעל להצלת יתומים יהודים מהתאסלמות כפוייה בתקופת "גזירת היתומים", דאג להשיג רישיונות עליה לארץ ישראל אליה ייחל לעלות כל ימיו. עמד בקשר תמידי עם מנהיגי היישוב בארץ ישראל ועודד את העלייה לארץ ישראל מתוך מטרה להיאחז בה. תמך בתנועה הציונית ובמכתביו ניכרת חיבתו אליהם. גאל את אדמות היהודים מהווקף המוסלמי. מלך תימן האימאם יחיא חמיד אלדין העריכו מאוד, ותמיד היה מתייעץ איתו בענייני המדינה והפוליטיקה. בשנת ה'תרס"ח בערך נשלח לבית הסוהר על ש"הסיג את גבול סמכותו של הקאצ'י", אולם שוחרר, הודות למחאת הציבור ומחאתו.[2] עמד בקשר עם קהילות יהודיות בגולה ובארץ ישראל. הקים ישיבה ועמד בראשה כשהוא נותן בה שיעורים בש"ס ובפוסקים. כל פעילותו הענפה של הרב הראשי נעשתה תמורת שכר מועט, כדרכם של חכמי תימן לדורותיהם.[3][4]

בפולמוס הקבלה

בשנת ה'תרע"ד יצא בגלוי הרב יחיא קאפח במלחמה נגד ספר הזוהר והמקובלים והקים את תנועת "דור דעה", ובכך פרצה מחלוקת גדולה ביניהם. בראש המתנגדים לרב קאפח עמדו הרב יחיא יצחק הלוי והרב סעיד עוזרי. הם כינו את תנועתו וחסידיו בשם הלועג להם "דרדעים". מתנגדיו של הרב הלוי טענו שאינו מקובל על רוב העם, ובשנת ה'תר"פ (ביום שבת, בעת קריאת התורה), בוצע משאל עם בינו לבין הרב קאפח. תוצאותיו גילו שהרב הלוי מקובל על רוב הציבור.[5] ידו של הרב הלוי הייתה על העליונה והוא הצליח לאחד סביבו את רובה המוחלט של יהדות תימן ורבניה, למרות הפוליטיקה ששררה אז סביב מחלוקת זו.

לימודו

בית המדרש בו לימד הרב תורה והתפלל כל תפילותיו נקרא "אלמדרש". בבית מדרש זה למדו תלמוד בבלי וירושלמי משנה תורה לרמב"ם. ביו כתליו התקבצו טובי תלמידי החכמים אשר ביקשו ללמוד תורה מפיו. בשעה שתים אחר חצות לילה הקדים הרב את כולם בפתיחת שערי בית המדרש. תוך שעה קלה התמלא המקום בתלמידים שהצטופפו ארבעה סביב גמרא אחת לאור עששית נפט, זאת לאור קביעת הרמב"ם כי "אין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה".

שם לב לבעיות כל התלמידים, כשהוא עונה לשואלים ושואל אחרים כדי לבדוק מה מידת הבנתם. לימודו היה בעומק העיון מתוך מגמה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. לסיום השיעור חזרו כולם יחד על מה שלמדו.

תלמידיו

מתלמידיו המובהקים נמנים בנו, הרב שלום יצחק הלוי (לימים, דיין והרב הראשי ליהודי תימן בישראל), הרב יוסף שמן (לימים, רב העיר הרצליה) והרב חיים חובארה (לימים, דיין בביה"ד בבאר שבע). מבין באי ישיבתו המפורסמים היו גם הרב ישראל עוזרי (ראב"ד העיר בית עדאקה) שהיה כבן בית אצלו, והרב יחיא נחום שליח בית דין צנעא.

הרב יחיא יצחק הלוי נפטר בצנעא בירת תימן בי"א בסיוון ה'תרצ"ב. בנו הרב חיים כיהן כרב הראשי להרצליה.

הרב יחיא יצחק הלוי הותיר אחריו מכתבים רבים בהם מאות תשובות בהלכה ובהשקפה. כל הכתבים עדיין ספונים בכתב יד ומצפים לגואלם אצל נכדו יהודה יצחק הלוי מירושלים. פרסום הכתבים ישפוך אור על פרשיות רבות בדורו ועל אישיותו הגדולה.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ במקורות שונים נכתב תרכ"ח, אך הרב עמרם קורח, סערת תימן (קורות היהודים בתימן), ירושלים: מוסד הרב קוק ומשרד החינוך והתרבות, תש"יד-1954, עמ' קעד, כותב שנפטר בגיל 65 בשנת תרצ"ב, כך שיוצא שנולד בשנת ה'תרכ"ז, וכך גם ב"לוח בית הלוי" של השנים ה'ש"נ-ה'תשע"א.
  2. ^ יום טוב צמח, בתרגום אברהם אלמאליח, "מסע יום־טוב צמח לתימן", בתוך: שבות תימן, ישראל ישעיהו ואהרן צדוק, תל אביב: הוצאת "מתימן לציון", תש"ה, עמ' 285, כותב שהדבר אירע שנתיים לפני הגיעו לתימן; הוא שהה בה שנת ה'תר"ע, ולפיכך אירע הדבר בשנת ה'תרס"ח לערך
  3. ^ במסכת אבות נאמר: "רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפּוֹר בָּהֶם." (משנה אבות ד ה). ר' עובדיה מברטנורא מפרש "ולא תלמוד תורה כדי לעשות ממנה מלאכה שתתפרנס בה, כמו קרדום לחפור בה, שהעושה כן מועל בקדושתה של תורה..." (ברטנורא על אבות ד).
  4. ^ יום טוב צמח, בתרגום אברהם אלמאליח, "מסע יום־טוב צמח לתימן", בתוך: שבות תימן, ישראל ישעיהו ואהרן צדוק, תל אביב: הוצאת "מתימן לציון", תש"ה, עמ' 285, משכורתו הייתה כ-70 פרנק לחודש
  5. ^ משה צדוק, יהודי תימן: תולדותיהם וארחות חייהם, תל אביב: עם עובד 1983, עמ' 129
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0