ובא לציון
|
|
וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם ה':
וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה' רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל:
וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:
וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין וְאָמְרִין. קַדִּישׁ בִּשְׁמֵי מְרומָא עִלָּאָה בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ.
קַדִּישׁ עַל אַרְעָא עובַד גְּבוּרְתֵּהּ. קַדִּישׁ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא: ה' צְבָאות מַלְיָא כָל אַרְעָא זִיו יְקָרֵהּ:
וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ:
וּנְטָלַתְנִי רוּחָא. וּשְׁמָעִית בַּתְרַי קַל זִיעַ שַׂגִּיא דִמְשַׁבְּחִין וְאָמְרִין בְּרִיךְ יְקָרָא דַה' מֵאֲתַר בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ: ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד:
ה' מַלְכוּתֵהּ קָאִים לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא::
ה' אֱלֹקֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל אֲבֹתֵינוּ שֳׁמְרָה זֹּאת לְעוֹלָם לְיֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לְבַב עַמֶּךָ וְהָכֵן לְבָבָם אֵלֶיךָ:
וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ:
כִּי אַתָּה ה' טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ:
צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת:
תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם:
בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם יַעֲמָס לָנוּ הָאֵ-ל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה:
ה' צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹקֵי יַעֲקֹב סֶלָה:
ה' צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ:
ה' הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:
בָּרוּךְ אֱלקֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבודו וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּועִים וְנָתַן לָנוּ תּורַת אֱמֶת וְחַיֵּי עולָם נָטַע בְּתוכֵנוּ. הוּא יִפְתַּח לִבֵּנוּ בְּתורָתו. וְיָשִׂים בְּלִבֵּנוּ אַהֲבָתו וְיִרְאָתו לַעֲשׂות רְצונו וּלְעָבְדו בְּלֵבָב שָׁלֵם לְמַעַן לא נִיגַע לָרִיק וְלא נֵלֵד לַבֶּהָלָה: יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלקֵינוּ וֵאלקֵי אֲבותֵינוּ שֶׁנִּשְׁמר חֻקֶּיךָ וּמִצְותֶיךָ בָּעולָם הַזֶּה. וְנִזְכֶּה וְנִחְיֶה וְנִירַשׁ טובָה וּבְרָכָה:
לִשְׁנֵי יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם ה' אֱלֹקֵי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ:
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּייָ וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ. בִּטְחוּ בַה' עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים:
וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ ה', ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:
|
|
|
|
|
קדושה דסִדרא (או קדושת ובא לציון) הוא קטע תפילה מסדר היום היהודי.
סדר התפילה
התפילה כוללת פסוקי קדושה מנבואת המרכבה של ישעיהו ויחזקאל, פסוקי תחנונים, ותחינה הפותחת באמירת יהי רצון.
אמירתה
קדושה דסידרא נאמרת בימי חול לאחר תחנון וקריאת התורה, בשבת ויום טוב בתחילת תפילת מנחה, לאחר המזמורים אשרי יושבי ביתך ותהילה לדוד, ובתפילת ערבית של מוצאי שבת. ביום הכיפורים קדושה דסידרא נאמרת לפי שיטת מחבר השולחן ערוך בתחילת תפילת מנחה, ולשיטת הרמ"א בתחילת תפילת נעילה. יש שנהגו לאומרה בישיבה ויש שנהגו לאומרה בישיבה[1].
כמו בקדושת יוצר, נחלקו הראשונים אם יחיד, המתפלל בלא מניין, רשאי לומר קדושה זו.[2] למעשה, נהוג ברוב הקהילות לומר קדושה זו, אבל בנוסח תימן בלדי לא אומרים אותה.[3]
עיקר חשיבות הקדושא דסידרא הוא בהיותה המסיימת הרשמית של תפילת שחרית. המשמעות להלכה היא שרק לאחר אמירת קדושא דסידרא מותר לחלוץ תפילין (אם אדם טרוד וממהר לעיסוקיו האחרים). לאחר קדושה דסידרא שליח הציבור אומר קדיש תתקבל שבו כלול הקטע "עושה שלום", ובכך מצוין סוף חזרת הש"ץ.
התלמוד הבבלי משבח את אמירת קדושה דסידרא[4]: "עלמא אמאי קא מקיים? אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא". תרגום מארמית: העולם על מה מתקיים? על קדושה דסידרא, ועל (קדיש) יהא שמיה רבא (הנאמרת לאחר לימוד אגדה).
בבית האבל ובתשעה באב לא אומרים את שני הפסוקים הראשונים, ומתחילים מ"ואתה קדוש".
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
29281458קדושה דסידרא
.jpg){kind=small}
