ל"ג בעומר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ל"ג בעומר
הדלקת מדורה בבתי ראנד
הדלקת מדורה בבתי ראנד
סיבה
מנהגים
מתקשר עם צום יהושע
מועד
תאריך

י"ח באייר ה'תשפ"ה

יום שישי 16 במאי 2025

ל"ג בעומר הוא יום השלושים ושלושה לספירת העומר שסופרים מפסח עד שבועות, חל בי"ח באייר, ורגילים לשמוח בו, ביום זה לא נוהגים מנהגי האבלות שבשאר ימי ספירת העומר ויש הנוהגים כי מנהגי האבלות נפסקים לחלוטין מיום זה. ביום זה מתקיימת הילולת התנא רבי שמעון בר יוחאי, ורבים נוסעים ביום זה לציונו, מדליקים מדורות, וכן עורכים חלאקה לילדים. זהו המועד האחרון שנוסף ללוח הזמנים היהודי. במאה השביעית לאלף השישי כבר נחשב מנהג השמחה בל"ג בעומר לקדום[1][2].


שם המועד

יש למועד זה שלושה אופנים לציון, היום השלושים ושלושה (בגימטריה ל"ג) בספירת העומר, היום הי"ח באייר בתאריך העברי, ויש שפירשו את זמן פרוס העצרת ליום זה. הביטוי הקדום ביותר הוא פרוס העצרת, שכאמור, יש שפירשוהו כל"ג בעומר כבר במאה העשירית לאלף החמישי[3], המועד מוכר כל"ג בעומר החל מהמאה העשירית לאלף החמישי[3].

מקורות היסטוריים

בספרות הרבנית

ל"ג בעומר אינו מוזכר במשנה ובגמרא, אולם המנהג הקדום בצרפת ופרובאנס היה לסיים את מנהגי האבלות של ספירת העומר ביום ל"ג בעומר ולעשותו יום שמחה. האזכור הראשון של ל"ג בעומר כיום שמחה מופיע בשם רבי יוסף בן יוסף ארבוני, בחיבור של משה בן אברהם עסרי ממהדיה, שנכתב בסביבות שנת 1150 ונמצא בגניזת קהיר[4].

מנהג הפסקת האבלות מוזכר לראשונה בספר המנהיג של רבי אברהם בן נתן הירחי, שנכתב בתחילת המאה ה-13. אשר כותב בשם ר' זרחיה הלוי שמצא בספר ישן שהובא מספרד כתוב בביאור דברי הגמרא שתלמידי רבי עקיבא מתו מפסח ועד פרוס העצרת, שהכוונה בפרוס העצרת היא חלוקת הזמן שקודם החג שהוא שלושים יום[5], ומחציתו חל בל"ג בעומר[6]. חישוב זה לוקה בחסר לכאורה, שכן מחצית החודש קודם לחג השבועות הוא כ' באייר. גם ר' יהושע אבן שועיב (תחילת המאה ה-14) מסכים לטענה זו, הוא מוסיף שלמעשה מנהגי האבלות נפסקים בבוקרו של י"ט באייר מפני שמקצת היום ככולו[7][8].

אמנם רבי מנחם המאירי, תולה מסורת זו כבר בגאונים[9]. האזכור האשכנזי הראשון על הפסקת המגפה בל"ג בעומר מופיע בספר אבי העזרי של רבי אליעזר בן יואל[10].

מאוחר יותר הציע המהרי"ל[11] נימוק למנהג השמחה ביום ל"ג מתוך ניסיון ליישב את המנהג עם גרסת התלמוד לפיה תלמידי רבי עקיבא מתו בכל התקופה מפסח עד עצרת. לדבריו לא נהרגו מהמגפה בשבתות, חגים וראשי חודשים, כך שימי המגפה מנו בסך הכל ל"ב ימים[12]. לפיכך, סופרים ל"ב ימים ואז "עושים למחרתם שמחה לזכר".

רבי שמעון בר יוחאי

אצל תלמידי האר"י[13] מופיעה לראשונה מסורת המציינת את ל"ג בעומר כיום פטירתו של רשב"י שבו גילה לתלמידיו את סודות הקבלה טרם הסתלקותו, כמובא באידרא זוטא, ומסיבה זו נקבע היום לשמחה. רבנים וחוקרים, החל מהחיד"א, טוענים כי מקור הקביעה כי הרשב"י נפטר בל"ג בעומר הוא בטעות העתקה, בה המילה "שמחת" (וקיצורה "שמ'") פוענחה כמילה "שמת", אולם יש לפענח יום "שמחתו" של רשב"י, כלומר היום שבו סמכו רבי עקיבא להוראה, בתוך חמשת "רבותינו שבדרום" (מסכת יבמות סב ע"ב)[14].

במאה הרביעית לאלף השישי ידוע גם על ייחוס ל"ג בעומר לתאריך הסמכתו של הרשב"י על ידי רבי עקיבא[15]. מסורת אחרת מייחסת את ל"ג בעומר לתאריך חתונתו של הרשב"י[16][דרוש מקור]. באמצע המאה השביעית לאלף השישי, יוחסה לתאריך זה גם הולדתו של הרשב"י[15]. דמותו של הרשב"י בל"ג בעומר קשורה גם כדמות קבלית[2], וגם כצדיק שזכותו והשפעתו מגינה, מרפאת ומברכת ביום זה.

הקשרים נוספים ליום זה

החת"ם סופר כתב על פי המדרש כי המן התחיל לרדת ביום זה והיה ראוי לעשות לכך זכר[17].

התאריך י"ח באייר, שבו חל ל"ג בעומר, היה יום בעל משמעות ליהדות הגליל מכמה סיבות:

  • צום יהושע: באלף הראשון לספירת הנוצרים, היה נהוג לצום לזכר יהושע בן נון בתאריך י"ח באייר.
  • רעידת אדמה: תאריך זה מוזכר במקורות שונים בהקשר של רעידת אדמה, בעבר או בעתיד. מקורו של קשר זה ברעידת אדמה שהתרחשה בי"ח באייר בשנת 363, וייתכן כי החריבה את ניסיון הקמת בית המקדש של יוליאנוס.
  • בניית בתי המקדש: ייתכן כי בניית בית המקדש של יוליאנוס החלה בי"ח באייר. מכאן הועלתה ההשערה כי בתי המקדש הראשונים, שנבנו בחודש אייר, נבנו גם הם בתאריך זה[18].

בספרות המחקר

אלחנן ריינר שיער שמקור התאריך ל"ג בעומר במסורת הארץ-ישראלית של תענית על פטירת יהושע בן נון בי"ח באייר, שהתגלגלה לאירופה באמצעות עולי רגל בני אותה תקופה, עד שהתאריך נקשר בטעות להפסקת מותם של תלמידי רבי עקיבא ולהפסקת האבלות[19]. שמחה עמנואל דחה אפשרות זו, מכמה סיבות. האחת, צום יהושע הוא אחד מרשימת צומות קדומה שהייתה מוכרת באירופה. אין סיבה שדווקא יום זה יתקבע. השנייה, י"ח באייר היה בארץ ישראל יום אבל, ולא יום שמחה, ולא סביר שעולי הרגלים טעו כל כך בהעברת המידע. השלישית, בספרות של עולי רגלים בני התקופה אין כל עדות לציון מיוחד של י"ח באייר שנהג בארץ ישראל. לכן, טוען עמנואל, נראה שהופעתו של ל"ג בעומר בכתב במאה ה-13 מבוססת על מסורת קדומה יותר שנשמרה עד אז בעל פה[20].

דיני ומנהגי ל"ג בעומר

ערך מורחב – מנהגי אבלות בימי ספירת העומר

רבים מהנוהגים מנהגי אבלות בימי ספירת העומר מפסיקים את אבלותם בל"ג בעומר או מיד עם צאתו, בהתאם לנאמר כי תלמידי רבי עקיבא פסקו למות ביום זה. לפי מנהג האשכנזים גם הנוהגים במנהגי האבלות עד חג השבועות, ביום ל"ג בעומר עצמו אינם נוהגים בהם. יש אומרים שהמשמעות הראשונית של מנהגי האבלות בספירת העומר קשורה בטהרה כי המספר ל"ג בספירת העומר הוא משמעותי. בדומה לכך ניתן לראות בדין ימי טוהר יולדת זכר העומד על 33 ימים.

הילולת רבי שמעון בר יוחאי

ערכים מורחבים – הילולת רבי שמעון בר יוחאי; קבר רבי שמעון בר יוחאי
עלייה לרגל לקבר הרשב"י, ה'תר"פ
הדלקת המדורה על גג הציון, ה'תשפ"א

המנהג הבולט ביותר ביום זה, הוא עריכת הילולא רבת משתתפים בציון קברו של רבי שמעון בר יוחאי הסמוך למירון, ההילולה מוכרת בשמה שבארמית הילולא דרבי שמעון בר יוחאי. במשך ל"ג בעומר והימים הסמוכים לו מבקרים במקום כחמש מאות אלף איש (נכון ל־ה'תשע"ט)[21]. שיאה של ההילולה היא הדלקת מדורה בתחילת ליל ל"ג בעומר על גג ציון הקבר, ולאחריה ועד הלילה שלמחרת נערכים מנהגי שמחה שונים, הדלקות נוספות ומנהג החלאקה. ההילולה מתקיימת כבר מאות שנים ומיוחסת לאר"י ותלמידיו, כאשר שורשיה קדומים אף יותר.

המקור הראשון לעלייה לקבר הרשב"י כיעד עיקרי ביום ל"ג בעומר, הוא מהמאה הרביעית לאלף השישי. רבי חיים ויטאל, תלמיד האר"י, כותב על ישיבה של האר"י ואנשי ביתו בל"ג בעומר בציון הרשב"י למשך שלושה ימים[22]. עלייה זו נחשבת על ידי רבים למקורה של הילולת הרשב"י[1]. המונח הילולא דרבי שמעון הוזכר לראשונה במאה החמישית לאלף השישי, אז גם תועדה ההתכנסות ההמונית לראשונה בהקשר זה. מקור שם ההילולא הוא מהאדרא זוטא, בו נאמר שבזמן הסתלקותו של רשב"י יצאה בת קול ואמרה: עולו ואתו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון[23].

מנהגי ההילולא

נהוג להדליק מדורות ונרות רבים, העדות הראשונה לשימוש באש בל"ג בעומר היא בהילולת רבי שמעון בר יוחאי שבמירון. מנהג הדלקת האש התפשט בישראל ובגולה, וכלל הדלקת נרות ומשואות בבית כנסת ובבתים[24].

הדלקת האש היא לכבוד נשמת הרשב"י ולכבוד גילויי התורה שמסר בזמן הסתלקותו מהם נכתב ספר הזוהר[25] וכרמז לנאמר בזוהר כי בעת פטירתו של רשב"י אפפה אש את כל ביתו. קישור נוסף בין רשב"י לאש הוא כוחו לשרוף במבט[26].

ערך מורחב – חלאקה

בעדותו של רבי חיים ויטאל מובא שהאר"י גילח את שערות בנו ועריכת יום משתה ושמחה[22], אך כמנהג שכבר היה נהוג עוד קודם לכן על ידי רבים[27].

השערות מחקריות

  • ישנה השערה אחרת, שההילולא שהחלה בפסח שני נמשכה שלושה ימים עד ערב ל"ג בעומר, ובהמשך האירוע המרכזי עבר אליו[1][2]. השערה זו מתבססת גם על מנהג תוניסיה בה נהוג גם בעידן המודרני לערוך סעודה לכבוד רבי מאיר בעל הנס או רשב"י בפסח שני, דבר העשוי להעיד על התאריך המקורי של הילולת הרשב"י[29].
אברהם יערי שיער כי ההילולה הועברה למירון בי"ח באייר. ולדעתו משם מנהגי ההילולה והייחוס של פטירת הקדוש ליום[30]. לפי יערי, מועד ומנהגי ההילולא נהגו בעיקר על ידי המוסתערבים, ועד המאה החמישית לאלף השישי עוד היו המקובלים מקיימים את הילולת הרשב"י במועדים אחרים. אלא שעולי ספרד אימצו מנהג מקומי שנוי במחלוקת ובמאבק שהתפתח ידם הייתה על העליונה[30].

התנגדות להילולא

הרעיונות שעומדים בבסיס הילולת בר יוחאי התפשטו בישראל ובגולה, והעניקו משמעות עליונה ליום זה. עם זאת, יש מחכמי ישראל שהתנגדו לציון ל"ג בעומר כיום שמחה ידוע. המפורסם שבהם הוא החתם סופר, שכתב שגם אם אכן ל"ג בעומר הוא יום שמחה, לא ראוי לייחד את ציון הרשב"י כמקום מרכזי לעליית עם ישראל כל עוד ירושלים ובית המקדש חרבים[31].

גם המנהג לשרוף בגדים היה שנוי במחלוקת, משום איסור "בל תשחית"[32]. למרות האמור, כיום רווח המנהג לחגוג את יום ל"ג בעומר בהקשר של הרשב"י, בלא לחשוש להסתייגויות אלו.

תחת התפרצות נגיף הקורונה

בשנת ה'תש"פ, בשל התפרצות נגיף הקורונה אסרה ממשלת ישראל על פי התקנות לשעת חירום, הדלקת מדורות (בכל רחבי הארץ), עלייה לציון הרשב"י והשכרת צימרים במירון.

הילולות אחרות

קבר רבי מאיר בעל הנס

העלייה לציון הרשב"י, היוותה השראה לעליות לקבר ולהדלקות לזכר צדיקים רבים אחרים בישראל ובגולה[24].

  • באמצע המאה השביעית לאלף השישי נוספה הילולה בטבריה לזכר רבי מאיר בעל הנס בפסח שני, כחיקוי של הילולת הרשב"י במירון בל"ג בעומר: זיירא (תהלוכה), הדלקת נרות, שירה, הדלקה מרכזית, שריפת חפצים, הבאת ספר תורה מהעיר לקבר וקניית זכות ההדלקה. יהודי ספרד הם הגורם המשמעותי בהילולה זו והתקיימה הדלקה מקבילה של אשכנזים. עוד לפני התפתחות הילולא זו קדמה לה הילולה בל"ג בעומר בקבר רבי עקיבא[33]. במאה זו התקיימה גם הילולא בל"ג בעומר במערת אליהו הנביא שגם היא הייתה דומה להילולת הרשב"י. בהילולה זו הגיעו בעיקר ספרדים ומיעוט אשכנזי למשך יומיים או שלושה[34].
  • ישנם הנוהגים לעלות לקבר שמעון הצדיק בירושלים במקום למירון, שם חוגגים בצורה דומה[35]. מנהגי העולים הם השתתחות על הקבר, תפילה, הדלקת נרות, עריכת סעודה, שירה ותספורת החלאקה[34]. הילולה זו כבר נערכה בתחילת המאה השביעית לאלף השישי, וכנראה התחילה באמצע המאה השישית לאלף השישי[33].
  • ישנה הילולא דתית של יוצאי לוב בבית הכנסת בושאייף שבמושב זיתן, המתקיימת בהשתתפות תזמורת נגני העדה הלובית, ח"כים, שרים, רבנים ואישי ציבור. היסוד למנהג ההילולה מזליתן שבלוב והמשיך בישראל עם קום המדינה. בימינו נהוגה גם הילולה לבאבא סאלי בנתיבות[36].

תפילה ופיוט

אין תוספת מיוחדת לתפילות היום, אולם לא אומרים בו תחנון. בבתי כנסת רבים נוהגים לשיר בל"ג בעומר פיוטים, בחלקם שרים פיוטים אלו גם בשבת שלפני ל"ג בעומר. דוגמאות לפיוטי ל"ג בעומר:

מנהגי ל"ג בעומר בחוץ לארץ

עד אמצע המילניום השני, היה ל"ג בעומר מחוץ לארץ ישראל קשור להפסקת מנהגי האבלות בספירת העומר אך לא היה בעל משמעות בזכות עצמו. עם הזמן אומצו מנהגים מארץ ישראל. מנהגי ל"ג בעומר התפתחו בשלושה צירים מרכזיים:

  • עלייה לקברי צדיקים וקיום הילולות בהם, אם כי עדיין הרשב"י היה נחשב לצדיק המרכזי.
  • התייחסות לדמותו של הרשב"י ובעיקר לגדלותו בפנימיות התורה, וקריאה בספר הזהר[37].
  • יציאה לטבע, אימוני חץ וקשת ומנהגי שמחה דומים.

מנהגי הדלקת נרות, לזכר הרשב"י וצדיקים אחרים, ניתן היה למצוא בקהילות ספרדיות בארגנטינה, בברזיל, בפרס, בערב ובהודו[24]. יהודי המגרב, ובעיקר במרוקו, הם שאימצו יותר מכל את ההילולות בל"ג בעומר, לעומתם, יהודי אשכנז כמעט ולא קיבלו את התופעה, כדוגמת הדחייה של החת"ם סופר את רעיון השמחה ביום מותו של אדם[38].

עלייה לקברי צדיקים

בכל רחבי המגרב היו הילולות בקברי רבנים גדולים או שד"רים בל"ג בעומר, מלבד ההשתטחות בהם בכל מהלך השנה. לעיתים הייתה מחלוקת בין היהודים לבני דת אחרת, למי שייכים הקברים. ההילולות היו, בחלקן הגדול, מסעות משפחתיים גדולים[34]. בחלק מן המקרים מדובר במערות ששם הצדיק בהן אינו ידוע, כמו "בעל אזרו", "בעל ההר" ו"שבעת בני זמירו", קברים של שבעה צדיקים אלמוניים המשותפים בקדושתם ליהודים, ולהבדיל, למוסלמים[38].

בדורות האחרונים, ההדלקה במרוקו הייתה מופעלת על ידי ארגונים דתיים, כמו "קדישא" ו"חברת רבי שמעון בר יוחאי". היא הייתה נערכת בחדר ייעודי, ונערכה מכירה פומבית של נרות וכוסות שמן, וזכות ההדלקה. כמו כן, קיימות עדויות על קפיצה למדורות, ריקוד באש והנפת ילדים מעל לאש[36].

דוגמאות למוקדים לעליות לקברי צדיקים:

  • בעל המגדל, רבי יצחק ישראל הלוי, רב מארץ ישראל שבא לגור במרוקו. קבר זה עבר משליטה מוסלמית לשליטה יהודית, בדרך ניסית, אך מהווה מוקד עלייה לרגל לשתי הדתות[36].
  • רבי אפרים אנקווה בתלמסאן שבין מרוקו לבין אלג'יריה, מגולי ספרד הראשונים, שמיוחסים לו ניסים שערך בחייו[34].
  • רבי עמרם בן דיוואן, בוואן שבמרוקו, שהתרחשו ניסי רפואה ופקידת עקרות על קברו. הוא הגיע מחברון בשליחות במאה השישית לאלף השישי ונחשב לדמות כמו מלאכית במרוקו. כשבנו חלה הציע את נפשו במקום נפש בנו, ובקשתו התקבלה והמחלה עברה אליו והרגה אותו. מסופר שבהילולה זו מדליקים מדורה השורפת את ענפי הזית שליד קברו, המתחדש מעשה פלא עד השנה הבאה. כמו כן, מסופר על הנפת ילדים מעל למדורה לצורך ריפויים[34].
  • רבי חיים, בנו של רבי עמרם בן דיוואן שניצל מהמחלה. בהילולתו יש שירים, פיוטים, שחיטת ואכילה של צאן ובקר, שתיית יין, מכירה פומבית של כוסות יין כסגולה לזכות לברכתו של הרשב"י וצדיקים נוספים הקבורים שם, מכירת זכות פתיחת שער הבניין והדלקת הנר הראשון ליד הקבר, וסעודה שנמשכה זמן רב[34].
  • רבי אברהם בן יוהאן, שעל פי המסופר בקברו היה עץ שלא היה נשרף, וממנו יוצאים מים[36].
  • רבי יהודה זבאלי, עליו מסופר כי דמותו הופיעה באש ליד קברו[36].
  • קבר סידי מול אלברז, שלפי המסופר פרצו מים ממקום הנחת הנרות בכל פעם שצעקו פסקה בתפילה[36].
  • קבר שבזי/שרעבי בתימן[36].
  • קבר הרמ"א שבקרקוב, הילולא זו שנערכה על ידי יהודי פולין שונה מההילולה שבמירון. נהוג היה לדרוש בשבחו בבית כנסת הרמ"א שליד בית העלמין, להדליק נרות, להתפלל וללמוד לזכות נשמתו, וללכת לקברים אחרים במקום של גדולי תורה וצדיקים מפורסמים[34].
  • בשנות ה-תר"פ דווח על הילולה חדשה בוורמס שבגרמניה על קברו של רבי מאיר מרוטנבורג, בן המאה הראשונה לאלף השישי. הלה נאסר על ידי הקיסר, ונפטר לאחר שבע שנים ממאסרו בכלא. גופתו נפדתה לאחר 14 שנים מפטירתו על ידי רב אחר שביקש להיקבר לצידו. לפי הדיווח הייתה מתאספת על קברו קבוצת חיילים צרפתיים יהודיים שהדליקו נרות וערכו משתה ושירה[34].

יומא דפגרא, יציאה לטבע וחץ וקשת

חץ וקשת מאולתרים

ל"ג בעומר קלט מנהגים, כמו יציאה לטבע וחץ וקשת, יש האומרים כי חגיגות אלו מקורן מהגויים, כמו למשל חגיגות ה-1 במאי (המאיאלס) או מליל ולפורגה, מנהגים כפריים אירופאיים בימי הביניים, שהיו קשורים במלחמה במזיקים בעונת הקציר[39]. מנהגים אלו, בחודש מאי, כללו אירועי ספורט וקליעה בקשת[24].

באמצע המאה הרביעית לאלף השישי המנהג לצאת לטבע ולערוך משחקי התעמלות כבר היה קיים ומסורתי. המהרי"ל קבע כי זהו יום שמחה, ומסיבת סיום מסכת לימודים, ותלמידי החדר ומלמדיו היו יוצאים בצוותא לטבע. מנהג מרכזי היה אימוני חץ וקשת. מנהג זה הוסבר בציטוט מקינת דוד "ללמד בני יהודה קשת", שפורש בהקשר של מלחמות בר כוכבא או בהקשר של מלחמות ביצר הרע[39]. מיתוס בר כוכבא כמנהיג ולוחם יהודי, שהצדיק את המנהגים הכמו-צבאיים, החל להתפתח מעט לפני גירוש ספרד, כמענה לטענות הנוצרים על חולשת העם היהודי[40]. הגרסה הקבלית מייחסת את הירי בחץ וקשת למסורת שבחייו של רשב"י לא הייתה קשת בענן, שהיא סימן קללה, וצדקותו הבטיחה בעצמה את שלום העולם[24].

מנהגים נוספים הם עריכת משתה, שעשועים, משלוחי מנות לבני שישים באותה השנה ואכילת ביצים[41][24], ומנהג לפיו המלמד היה נותן לתלמידים ממתקים ושתייה על חשבונו[42].

מנהגים אחרים

מספר קהילות אימצו מנהגים מקומיים לל"ג בעומר, שלא היו קשורים להילולת הרשב"י או היציאה לטבע.

  • ברודוס היה מנהג של קבורת גניזה תוך שירי תוגה, מזמורי תהילים ותפילות אשכבה[43].
  • קהילה יהודית בתימן ראתה את ל"ג בעומר כנגזרת של פסח שני, ובאחת העדות יש מנהג לערוך תספורות שסימלו קציר שערות, בהקבלה לקציר השעורה[24].
  • בטטואן שבמרוקו ערכו תפילת אשכבה או הזכרת נשמות לבני העדה שנפטרו באותה השנה[43].

פנימיות התורה

ספר הזוהר עם פירוש מתוק מדבש

מאז המאה הרביעית לאלף השישי, הייתה הילולת בר יוחאי מועד קבלי באופיו, שניתן לו על ידי יהודי ספרד שגרו בצפת. המאפיין הקבלי המיידי והבולט של ל"ג בעומר הוא דמותו של רבי שמעון בר יוחאי, ראש מקובלי ספר הזהר ומחברו. פטירתו של בר יוחאי, שמועדה מיוחד לל"ג בעומר, מתואר בספר זה באידרא זוטא. בספירת העומר יש לכל יום ייחוד מסוים על פי סדר שבע הספירות, לפי סדר זה ל"ג בעומר הוא ספירת הוד שבהוד.

עם התפשטות מנהגי ל"ג בעומר בגולה, בעקבות עליית חשיבותה של הילולת בר יוחאי, נוצר גם מנהג של קריאה בקטעים מסוימים בספר, ובפרט באידרא זוטא, מאמר פתח אליהו מתיקוני הזהר ומאמרים מספר הזהר העוסקים ברשב"י[2]. היה גם נהוג לקרוא את הפיוט הקבלי בר יוחאי. מסורת אחרת היא סיום מחזור הקריאה השנתי בספר הזהר[43]. במאה השישית לאלף השישי יצא לאור ספר ליקוטי מאמרי הזהר כסדר לימוד לל"ג בעומר המכונה תיקון ליל ל"ג בעומר או הילולא רבא.

במאה החמישית לאלף השישי היה תיעוד של הילולות ל"ג בעומר לכבוד הרשב"י בגלויות, והמנהג התפשט בקרב אנשי החסידות ויהדות המזרח במאה השישית לאלף[1][2]. את מקום העלייה לקבר תפסה בחלק מן המקומות הקריאה בספר הזהר בזכות תפוצת העיון בו באותה התקופה, וכן המקובל כי לקריאה בו יש משמעות גם ללא הבנת הנכתב.

בפרס, בה ספר הזוהר היה מקובל ביותר יוחד היום להילולת הרשב"י, מנהגם היה לערוך סעודת חג גדולה בשירה, קריאה בזהר ושירת תרגומו הפרסי של בר יוחאי[44]. מארח הסעודה היה אדם שנדר לארח אותה בעבור ריפוי חולים לכבוד רשב"י. עקב ריבוי בעלי הנדרים, היו עורכים את הסעודות גם בימים שלפני ואחרי ל"ג בעומר[45].

בתרבות

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא סידור היררכיית הקטעים ומניעת כפילויות.

חג האש

ל"ג בעומר, כפי שהוא מוכר, הוא, בין היתר, חג של אש. לעמים רבים, בעיקר באירופה, יש מאות חגי מדורות, רבים מהם בשתי תקופות: בסמיכות ליום הקצר בשנה ובסמיכות ליום הארוך. לעיתים ליוו את המנהג גלגלי קש בוערים המסמלים את השמש. במבט ראשון, ישנם קווי דמיון רבים בין המדורות של ל"ג בעומר לבין המדורות של אותם חגים. יש טוענים, שייתכן כי הצלבנים הביאו עמם את מנהגי האש באביב, אותם אימצו המוסלמים, והיהודים חיקו זאת בעלייה לקבר שמואל הנביא, שמנהגיה הועברו להילולת הרשב"י במאה הרביעית לאלף השישי, ולאחר מכן התגלגלו במדורות ל"ג בעומר המוכרות. בדומה להילולות ל"ג בעומר, גם חגי האש הללו נערכו לרוב בראש גבעה. גם שעת ההדלקה, בערב, זהה, ומנהגי הריקוד, השירה, הסיפור והאכילה והשתייה במשך הלילה וכן מנהגי המנחות. נקודות דמיון נוספת היא הקישור של חגי אש לכלולות, בדומה להיתר הנישואין בל"ג בעומר. מראה האש וכיוון העשן קושרו להצלחת היבול, בדומה למקורו החקלאי של ל"ג בעומר כחלק מספירת העומר, שבה חרדים החקלאים להצלחת הקציר. כמו כן, בחלק ניכר מחגי המדורות הללו מבעירים דחלילים. חוקרים משערים כי מקור הבערת הדחלילים הוא בפולחנים עתיקים בהם הוקרבו בני אדם, תוך עידון הדרגתי של המנהג. מטרת ההבערה היא להחליש את הגורם המאיים על המבעיר. הדבר דומה למנהג הלא רשמי של הבערת דחלילים המסמלים אויבים שונים בישראל[46].

אולם במסורת היהודית אין כל מקום להשערות אלו, ואין כל קשר בין מדורות ל"ג בעומר לחגי המדורות של העמים. בספרי המחשבה והחסידות ניתנו טעמים רבים להדלקת מדורות בל"ג בעומר, על פי דרש ועל פי קבלה.

התנועה הציונית

ערך מורחב – מרד בר כוכבא
בול של דואר ישראל להנצחת מרד בר כוכבא, 1961

בתחילת המאה ה-20 פיתחה התנועה הציונית את מיתוס ל"ג בעומר, שכללה את חיבור החג עם מרד בר כוכבא והמאבק לחירות לאומית. מנהג הדלקת המדורות הופץ על ידם בקרב חברי תנועתם, כזכר למורדים שהדליקו משואות אש על ראשי ההרים כדי להעביר את ההודעה על פרוץ המרד. גם המנהג להכין חצים וקשתות ולהתאמן בהם בסביבות המדורה מקושר לדעתם למרד בר כוכבא, כאשר המרד התקיים בתקופה בה חץ וקשת היה כלי הנשק העיקרי בקרב[דרוש מקור].

לפי התיאור המקובל בקרב חוגים ציוניים, בל"ג בעומר חל מפנה לטובת צבאו של בר כוכבא במרד מול הרומאים, והושאו משואות לבשר את הניצחון[47]. להשערת יום-טוב לוינסקי[24], חגיגות ל"ג בעומר אצל הציונים בערב י"ח אייר מסמלות את הבשׂורה על פרוץ המרד הגדול. אישוש לכך, לדעתו, ניתן למצוא בכך שבי"ז באייר התרחשה, על פי מלחמות היהודים, הפעולה האלימה הראשונה במסגרת המרד, ובערב אותו יום היו עשויים להודיע על המרד באמצעות מדורות, בדומה להודעה על ראש החודש.

הדלקת אש

מקורה של הדלקת האש בל"ג בעומר הוא בהילולת רבי שמעון בר יוחאי. בגולה התפתח מנהג, בעקבות הילולת הרשב"י, של הדלקת משואות או נרות על גגות בתי הכנסת ולעיתים גם בבתים או על גגותיהם, לזכר הרשב"י ולזכר צדיקים אחרים. אימוץ החג על ידי הציונות, והתכנים של מרד, גבורה ויציאה לטבע, הביאו למנהג אצל החוגים הציוניים בו יוצאים ילדים ונוער להדליק מדורות ולחגוג בל"ג בעומר[48]. בשנות ה-תר"פ התרבו מאד המדורות ברחבי הארץ, בעקבות פעילות חינוכית אינטנסיבית[40].

בקרב ילדים, נוער ואף מבוגרים, נהוג לערוך מדורות גדולות, בהן מקובל אצל החוגים הציוניים להכין תפוחי אדמה אפויים (על ידי הטמנתם בגחלים של המדורה, לעיתים לאחר עטיפתם בנייר אלומיניום), המכונים "קרטושקעס" (תפוחי אדמה ביידיש), וכן לערוך פיקניקים או "על האש". סביב חלק מהמדורות נערכות גם פעילויות חברתיות כגון משחקי חברה, שירה בציבור, סיפורי צ'יזבטים ושיחות חברים. לעיתים נמשכות המדורות עד שעות הבוקר המוקדמות (בעיקר אצל בני נוער וצעירים).

בעבר, נהגו בישראל להוסיף למדורה דחליל, בדמות צורר אנטישמי, כגון היטלר, אייכמן, נאצר וכדומה. למנהג זה מקורות פגאניים והוא קיים במגוון תרבויות[49][46]. בעשורים האחרונים, קיום מנהג זה פחת.

בקרב הציונים היו שהזכירו קשר בין מנהגי החג למנהגים של חגי אש רבים, בעיקר אירופאיים. לדוגמה, ההשוואה בין ל"ג בעומר לבין מנהג פגאני אירופי קדום - ליל ולפורגה - שחל באותה עונה של השנה ושמנהגיו כוללים הדלקת מדורות ושריפת דחלילים[46], או חגיגות ה-1 במאי, המאיאלס[39]. נקודות דמיון בין החגים הן המדורה, שעת הדלקה (בערב), שירה, ריקוד וסעודה בלילה, וקשר לנישואין.

תופעות לוואי

מדורת ל"ג בעומר גדולה עשוייה מקרשים ורפסודות.

היקף המדורות הגדול בל"ג בעומר מביא עמו מספר תופעות לוואי:

  • זיהום אוויר - המדורות גורמות לעלייה ניכרת בריכוזי החלקיקים הנשימים באוויר ובעקבות זאת, לעליה בשכיחות הפנייה לחדרי מיון עקב בעיות בדרכי הנשימה[50]. נוסף על כך נוצרת גם פגיעה בסביבה כתוצאה מהכמויות הגדולות של הפחמן הדו-חמצני[51].
  • נרשמים מקרים רבים של כוויות כתוצאה מהפעילות עם האש.
  • תופעות של גניבת קרשים מאתרי בנייה, המהווים חומרי גלם למדורות, וכן של עגלות ממרכולים, להובלתם.
  • מראשית שנות ה'תש"ס דווח על מקרים של השלכת כלבים וחתולים חיים לתוך האש. אזרחים התארגנו לסייר בין המדורות בניסיון למנוע תופעה זו[52].

בהתאם לכך נעשות פעילויות הסברתיות שונות למזעור הסכנות והנזקים[53].

לימוד ושירה

ל"ג בעומר הוא יום חופשה בבתי הספר בישראל. בתקופה בה הוא נחוג, נהוג ללמוד אודות רבי עקיבא ורבי שמעון בר יוחאי. בבתי הספר הכלליים לומדים גם אודות מרד בר כוכבא. כמו כן, בבתי הספר הכלליים נהוג לשיר שירי ילדים ייחודיים לל"ג בעומר, לדוגמה:

חץ וקשת ומחנאות

בל"ג בעומר נוהגים לירות בחץ וקשת, ובקרב הציבור הכללי נהוג גם לערוך תחרויות ספורט[56]. לעיתים קרובות הם מייחסים את הירי לזכר למרד בר כוכבא. ביהדות מייחסים את הירי בחץ וקשת למדרש שבחייו של רשב"י לא הייתה קשת בענן, שהיא סימן קללה, וצדיקותו הבטיחה בעצמה את שלום העולם[24].

מנהג זה אומץ על ידי הציונות, בזכות התכנים של גבורה, מרד וחיבור לטבע. בשנת ה'תשנ"ג נוסד הארגון אהבת ציון במסגרת טיול ל"ג בעומר. הארגון שינה את שמו ל"בר כוכבא" בהמשך, וחובבי ציון היו עורכים טיולים וחגיגות בטבע[48]. לאחר הקמת צה"ל צוין ל"ג בעומר בתחרויות קילעה ומטווחים טקסיים בהשתתפות חיילים ונוער.[43]

תהלוכות, עצרות וטקסים

כנגזרת מהיציאה לטבע בל"ג בעומר בגולה, התפתחו גם תהלוכות בסגנון צבאי. במסגרת התהלוכות, היה מתמנה מפקד חד יומי, שתפקידו לארגן את התהלוכה הגאה. מנהגים אלו ידועים עוד מהמאה החמישית לאלף השישי[24]. גם מנהג זה היה מבין המנהגים שאומצו על ידי הציונות, בזכות התאמתו לצרכי התנועות.

עוד מלפני מלחמת העולם הראשונה היו עורכים בתנועת מכבי תהלוכות ל"ג בעומר[18]. בשנת ה'תרע"ו ההסתדרות הציונית בוורשה ערכה את הטיול המסורתי כתהלוכה המונית במדי תנועות הנוער, ובכך פתחו במסורת "יום תנועות הנוער הציוניות"[39]. את המפגן יזמו השומר הצעיר, אליהם הצטרפו מכבי, תלמידי בתי הספר ונציגי הארגונים הציוניים[48]. כך נכתב בעיתון הצפירה:

החגיגה שנערכה השנה בווארשה בל"ג בעומר, בוודאי שכמותה לא נערכה עוד בארצות הגולה, ומעולם לא פיללנו לראותה ככה בפולין.

היהדות יצאה ברחובות העיר ביד רמה. בלי מורא מפני הקוזק ובלי אימת פוגרומים. בני נעורים וילדים עברו גדודים גדודים ברחובות העיר בבטחה. בצעדים בטוחים ובראש מורם ולפני כל גדוד וחבורה נישא הדגל היהודי עם הכתובת העברית: השם העברי של הגדוד או של החברוה. העיר הייתה מלאה יהדות.

— הצפירה, כ אייר תרע"ו, מתוך לוינסקי, ספר המועדים[43] עמ' 471

תנועות הנוער הציוניות, לפני הקמת המדינה ואחריה, נהגו לערוך עצרות ומחנות וקיבלו מצטרפים חדשים בחג זה. ל"ג בעומר הוכרז כיום תנועת השומר הצעיר, והכיל מפקדים וטקסי הענקת סמלי התנועה. גם תנועת בני עקיבא קבעו את היום כיום טקסי לקבלת מצטרפים חדשים לתנועה[48]. כמו כן, נערכו תהלוכות צבאיות במירון בל"ג בעומר בשנים הראשונות למדינה[43].

מאז שנת תש"מ מתקיימות ביום זה במקומות רבים בישראל ובעולם תהלוכות ילדים המאורגנות על ידי חסידות חב"ד. התהלוכות צועדות תחת הסיסמה "יחד כל ילדי ישראל"[57] וזאת מכיון שביום זה פסקו תלמידי רבי עקיבא למות על שלא נהגו כבוד זה בזה. בתהלוכות משתתפים כ-250,000 ילדים ומתקיימות בהן חלאקות, הגרלות ומופעי בידור[58]. הילדים חוזרים על פסוקים ולעיתים שומעים דרשות בנושאים אקטואליים[59]. בישראל מתקיימות תהלוכות אלו ברוב הערים וברבים מן היישובים הקטנים. בשנים שבהן ל"ג בעומר יוצא ביום א' בשבוע – היום החופשי בארצות הברית, מתקיימת תהלוכה גדולה במיוחד בחזית מרכז חב"ד העולמי בברוקלין.

דחיית אירועי ל"ג בעומר ממוצאי שבת

בשנת ה'תשע"א, שבה חל ל"ג בעומר במוצאי שבת, עלתה קריאה ברבנות הראשית לישראל, לדחות את אירועי ל"ג בעומר בשנה זו ביום - ממוצאי שבת ליום ראשון בערב, על מנת למנוע חילול שבת בהדלקת מדורות ובהיערכות של משטרת ישראל באזור מירון עוד בתוך השבת. גם הרב עובדיה יוסף יצא בקריאה דומה. הרבנות הראשית לישראל פנתה למשרד החינוך על-מנת לקבוע יום חופשה ביום שני, י"ט באייר, ל"ד בעומר, אך זה טען כי הזמן שנותר להתארגנות בעניין מועט מדי, ולכן באותה השנה לא צלחה קריאת הרבנות הראשית לקיים את אירועי הדלקת המדורות ביום ראשון בערב.

בשנת ה'תשע"ב, לקראת יום ירושלים שחל באותה השנה במוצאי שבת, קבעה הרבנות הראשית לישראל שבשנים שבהן יום ירושלים יחול במוצאי שבת יידחו אירועיו (חוץ מתפילת ההודיה) ליום ראשון בערב, על-מנת למנוע חילול שבת. באותה החלטה קבעה הרבנות הראשית שבשנים שבהן ל"ג בעומר יחול במוצאי שבת, יידחו אירועי הדלקות המדורות וההילולה שבמירון ליום ראשון בערב, י"ט באייר, ל"ד בעומר - מאותה הסיבה.

לקראת ל"ג בעומר ה'תשע"ג שחל במוצאי שבת, פנתה הרבנות הראשית לישראל למשרד החינוך לאפשר יום חופשה ביום שני, י"ט באייר, וזה נאות לבקשה. משרד החינוך קבע כי בשנים כגון זו, לא יתקיימו לימודים בבתי הספר הן ביום ראשון, ל"ג בעומר, והן ביום שני, ל"ד בעומר.

ישנם המתנגדים להחלטה, באומרם שלל"ג בעומר יש השלכות להלכות בנושאים שונים, כגון הפסקת מנהגי האבלות של ספירת העומר, ואם דוחים את אירועי היום ייווצר בלבול. בנוסף, ישנה טענה שעלתה האומרת כי הזזת חג ומועד לתאריך אחר היא שלב ראשון לפני ביטולו, ושאין לשנות את מועדם של מועדים רק מפני אנשים שאינם שומרים שבת. טענה זו עולה[דרוש מקור] גם בנוגע ליום ירושלים, וגם ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות אשר מוקדמים או נדחים לעיתים תכופות על-פי חוק כדי למנוע חילול שבת.

ל"ג בעומר בציונות

מטבע ממרד בר כוכבא עם הכיתוב "לחרות ירושלם", מסיסמאות המרד והחג
סמל הגדנ"ע, בו מופיע אחד מסמלי החג, חץ וקשת

מספר חוקרים[60] ורבנים ציוניים[61] טענו של"ג בעומר, הוא לזכר ניצחון במרד בר כוכבא, וכי הפסקת המגפה וקביעת התאריך לפי ספירת העומר נועדו להסוות יום זה. על פי תאוריה זו, תלמידי רבי עקיבא שמתו במגפה היו למעשה לוחמיו של בר כוכבא. הציון העקיף של הלוחמים, וכן ציון החג (כל"ג בעומר במקום י"ח באייר) נועד לטענתם להסוות את המועד מפני הרומאים, שאסרו על כך. בעקבות נרטיב זה אימצו הציונות ומדינת ישראל את המועד כיום המציין את הגבורה היהודית[39]. האימון בנשק, הפעילות הגופנית, היציאה לטבע והדלקת האש התאימה לערכים בהם דגלה התנועה הציונית, ומנהגי החג המתאימים אומצו[48]. בשנת 1916 נערכה תהלוכה מקיפה של הארגונים הציוניים בוורשה. תהלוכה זו הותירה רושם רב על אוהדי הציונות, ופתחה במסורת של ציון "יום תנועות הנוער הציוניות" בל"ג בעומר[39]. בשנות העשרים של המאה ה-20 הושקעו מאמצים חינוכיים רבים להטמעת סיפור בר כוכבא, בהקשר של ל"ג בעומר, כסמל לגבורה לאומית[40]. תנועות הנוער הציוניות, עוד מלפני הקמת המדינה, קבעו את ל"ג בעומר כחג מרכזי. הן ערכו עצרות ומחנות וקיבלו מצטרפים חדשים בחג זה[48].

מספר ארגונים ציוניים וטרום-ציוניים קבעו את מועד הקמתם או את חגם כל"ג בעומר. ב-1893 נוסד הארגון אהבת ציון במסגרת טיול ל"ג בעומר. הארגון שינה את שמו ל"בר כוכבא" בהמשך. חובבי ציון היו עורכים טיולים וחגיגות בטבע, הביל"ויים היו מדליקים משואות[48] ותנועת מכבי הייתה עורכת תהלוכות[40]. היום נבחר כיום השומר הצעיר, כיום הקמת בני עקיבא (בעקבות הכפלת מספר חבריה)[48], כיום ההחלטה על הקמת הפלמ"ח בשנת 1941 וכן יום ההחלטה על הקמת הגדנ"ע, וכיום פרסום הפקודה לייסוד צה"ל[40].

סמלי החג היו גם הם למקור לתנועות. התנועה "בר כוכבא" (אהבת ציון) גזרה את שמה מגיבור החג. "בני עקיבא" גזרו את שמם מתלמידי עקיבא, שהיו לפי הקביעה החדשה לוחמי בר כוכבא. תנועת בית"ר גזרה את שמה ממעוזו האחרון של בר כוכבא, ביתר. הגדנ"ע הרכיב את סמלו מחץ ומקשת, מסמלי החג.

בשנות ה-70 התעצם הדיון סביב משמעותו של מרד בר כוכבא, והושמעה ביקורת על כך שהמרד הביא, למעשה, לחורבן[48]. בעיקר היו מפורסמים בהקשר זה מאמריו של יהושפט הרכבי בתחילת שנות ה-80.

התאחדות הסטודנטים בחרה לחגוג את יום הסטודנט בל"ג בעומר[48]. המנהג, ברוב המוקדים, כבר לא קיים. כמו כן, מ-2004 ל"ג בעומר הוא יום הוקרה לחיילי המילואים[62]. במסגרת זאת מתקיים בסמוך לל"ג בעומר טקס מצטיינים ממערך המילואים במעמד הרמטכ"ל ופורום המטה הכללי, ערב הוקרה למפקדים במערך המילואים, חלוקת "מגן המילואים" במעמד שר הביטחון והרמטכ"ל למעסיקים המצטיינים ביחסם לחיילי מילואים וטקס יחידות מצטיינות במילואים, במעמד נשיא המדינה[63].

למרות הפעילות הענפה שהתרחשה ומתרחשת בל"ג בעומר, נותרו מנהגי החג עניין לילדים ולנוער ברוב המקרים, בכל הנוגע להקשרים הציוניים של החג[48].

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: ל"ג בעומר
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: ל"ג בעמר
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: ל"ג בעומר
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ל"ג בעומר

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 בניהו, מאיר, 1987, העלייה למירון, בתוך שילר, אלי (עורך), ספר זאב וילנאי, כרך ב, 326-330.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 הוס, בועז, תשס"ב, מקום קדוש, זמן קדוש, ספר קדוש: השפעת ספר הזוהר על מנהגי העלייה לרגל למירון וחגיגות ל"ג בעומר, קבלה 7, לוס אנג'לס, 237-256.
  3. ^ 3.0 3.1 ברסלבי, יוסף. 1946. מהו הרקע של ל"ג בעומר במירון?. בתוך: הידעת את הארץ א, 76-85.
  4. ^ כתב היד נמצא כיום בספרייה הבודליאנית ומספרו MS heb e.45/45, תצלום נמצא באתר פרויקט פרידברג לחקר הגניזה.
  5. ^ כנפסק שיש לדרוש בהלכות הפסח שלושים יום לפניו.
  6. ^ הלכות אירוסין ונישואין, ספר המנהיג - אברהם בן נתן, הירחי, 1155-1215, באתר היברובוקס
  7. ^ רבי יהושע אבן שועיב, דרשות על התורה לרבי יהושע אב"ן שועיב, באתר היברובוקס
  8. ^ בספר אורחות חיים לרבי אהרון הכהן מלוניל (תחילת המאה ה-14), כתב באופן דומה, רבי אהרן הכהן מלוניל, אורחות חיים חלק שני, באתר היברובוקס
  9. ^ בית הבחירה על תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ב עמוד ב'
  10. ^ סימן רע"ו
  11. ^ מהרי"ל, ימים שבין פסח לשבועות, ספר מהרי"ל, דף כ"א עמוד ב, באתר היברובוקס
  12. ^ יש לחסר מארבעים ותשעת ימי הספירה 17 יום (שבעת ימי הפסח, שבע שבתות, ושלושה ימי ראש חודש)
  13. ^ כמו למשל: ספר חמדת ימים - עומר - פרק ב: ונמצא כתוב בספרי הקדמונים שיום ל"ג לעומר הוא יומא דאתפטר רשב"י ע"ה מן עלמא ונוהגים לקבוע בליל זה לימוד ברזין דחכמתא דיליה ובאדרא זוטא וששים ושמחים בהילולא דיליה, אשרי אנוש יעשה זאת וכן כתב בפרי עץ חיים שער ספירת העומר פ"ז (דף קכ"ד ע"ב בדפוס דובראוונא).
  14. ^ החיד"א, מראית העין, ליקוטים סי' ז' על שו"ע סי' תצג, באתר היברובוקס
  15. ^ 15.0 15.1 טוקר, נפתלי, תשס"ג, ל"ג בעומר – מועד קטן שענייניו גדולים וסודותיו עמוקים, אתר דעת, אוחזר בתאריך 14/8/14.
  16. ^ התרגום הפשוט של המילה "הילולה" בארמית הוא "כלולות"
  17. ^ חתם סופר, שו"ת ב רל"ג, אך הוא מציין כי מדרש זה מנוגד לזמן שקבעה הגמרא במסכת שבת דף פז ע"ב.
  18. ^ 18.0 18.1 בן עמי, ירון. 2014. משדר ל"ג בעומר - ד"ר אורי אמיתי מהחוג להיסטוריה כללית משוחח עם ירון בן-עמי על אירועי החג פרק ב, הועלה ל-youtube בתאריך 15/5/14.
  19. ^ אלחנן ריינר, "יהושע הוא רשב"י, חצור היא מירון: לטיפולוגיה של סיפור ייסוד גלילי (עוד פרק בעולמו הדתי של היהודי הגלילי)", תרביץ פ [ב] (טבת תשע"ב), עמ' 179–218.
  20. ^ שמחה עמנואל, "מנהגי אבלות בימי ספירת העומר", נטועים כ (תשע"ו), עמ' 135–136.
  21. ^ מירון במספרים: 15 מיליון שקל, חצי מיליון איש, באתר JDN‏
  22. ^ 22.0 22.1 שער הכוונות, עניין מנהג ללכת ביום ל"ג בעומר על קברי רשב"י ובנו ר"א
  23. ^ אדרא זוטא, ויקיטקסט
  24. ^ 24.00 24.01 24.02 24.03 24.04 24.05 24.06 24.07 24.08 24.09 לוינסקי, יום טוב. תשי"ט. מאי ל"ג בעומר?. בתוך: לוינסקי, יום טוב (עורך), ספר המועדים ו, אגודת עונג שבת, תל אביב, 336-359.
  25. ^ בני יששכר מאמרי חודש אייר, ג, ג
  26. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ג עמוד ב'
  27. ^ ל"ג בעומר באתר הויקי של ד"ר אורי אמיתי
  28. ^ ריינר, אלחנן. 2012. יהושע הוא רשב"י, חצור היא מירון: לטיפולוגיה של סיפור ייסוד גלילי (עוד פרק בעולמו הדתי של היהודי הגלילי). תרביץ פ ב, 179-218.
  29. ^ סיימונס, חיים, תשנ"ג, עלייה לקברי צדיקים בחודש אייר, סיני קי"ב, קפ"ט. (הקישור אינו פעיל, 03/04/2024)
  30. ^ 30.0 30.1 יערי, אברהם. תשכ"ב. תולדות ההילולא במירון. תרביץ ל"א, 72-101.
  31. ^ שו"ת יו"ד סימן רלג
  32. ^ דעות נגד מנהג שריפת הבגדים: הרב יוסף שאול נתנזון, שו"ת שואל ומשיב; הרב רפאל יוסף חזן, שו"ת חקרי לב; דעות התומכות בשריפת הבגדים: הרב שמואל הלר, קונטרס כבוד מלכים, בעד שריפת בגדים בציון הרשב"י; הרב יוסף חיים מבגדד שו"ת תורה לשמה, שאלה ת'; הרב משה תאומים שו"ת אוריין תליתאי, סימן נ"ב, מכתב לרב שמואל הלר.
  33. ^ 33.0 33.1 פרידהבר, צבי, תשנ"א, הילולות ל"ג בעומר בארץ-ישראל: התפתחותן והריקודים הנלווים אליהן, בתוך: בן עמי, יששכר (עורך), מחקרים בתרבותם של יהודי צפון-אפריקה, ירושלים: ועד עדת המערבים בירושלים, 181-188.
  34. ^ 34.0 34.1 34.2 34.3 34.4 34.5 34.6 34.7 פרשל, טוביה, תשל"ה, הילולות ל"ג בעומר, הדואר, גיליון נ"ג, 382-383.
  35. ^ רון פלד ועמוס פרידלין, ל"ג בעומר זה לא רק הר מירון, באתר ynet, 11 במאי 2009
  36. ^ 36.0 36.1 36.2 36.3 36.4 36.5 36.6 ממן, יוסי, תשס"ה, לראות מקרוב יותר, גלי עיון ומחקר 14, אוהלו, 70-81.
  37. ^ ראה להלן בפסקת פנימיות התורה
  38. ^ 38.0 38.1 בן-שמחון, רפאל. 1985. ל"ג בעומר וההילולות בצפון אפריקה. במערכה כ"ה, 16-17.
  39. ^ 39.0 39.1 39.2 39.3 39.4 39.5 גורן, זכריה, תשנ"ב, על מקורו של ל"ג בעומר וגלגוליו, מחקרי חג 3, 36-42.
  40. ^ 40.0 40.1 40.2 40.3 40.4 בן עמי, ירון. 2014. משדר ל"ג בעומר - ד"ר אורי אמיתי מהחוג להיסטוריה כללית משוחח עם ירון בן-עמי על אירועי החג פרק ה, הועלה למרשתת בתאריך 15/5/14.
  41. ^ בנימוק שביצה היא סימן לאבלות, וביצה צבועה היא סמל להפסקתה
  42. ^ בן עמי, ירון. 2014. משדר ל"ג בעומר - ד"ר אורי אמיתי מהחוג להיסטוריה כללית משוחח עם ירון בן-עמי על אירועי החג פרק ד, הועלה למרשתת בתאריך 15/5/14.
  43. ^ 43.0 43.1 43.2 43.3 43.4 43.5 לוינסקי, יום טוב (עורך). תשי"ט. ספר המועדים ו, אגודת עונג שבת, תל אביב, 323-480.
  44. ^ הגרסה העברית המקורית הייתה מושרת בכל שבת
  45. ^ מזרחי, חנינה. 1935. רשב"י ול"ג בעומר בפרס. ציון א ד, 61-64.
  46. ^ 46.0 46.1 46.2 רון, זהבה, מדורות: דחליל זה שאנו מדליקים, אתר מסע אחר, אוחזר בתאריך 14/8/14.
  47. ^ י"ח באייר : ל"ג בעומר, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
  48. ^ 48.00 48.01 48.02 48.03 48.04 48.05 48.06 48.07 48.08 48.09 48.10 צימרמן, בארי. 2007. ל"ג בעומר. בתוך ירמיהו, יובל (עורך), זמן יהודי חדש ד, כתר, 412-414. .
  49. ^ למה שורפים בובות בל"ג בעומר?, באתר "שאילתא"
  50. ^ אחרי ל"ג בעומר: זיהום אוויר חמור בכל הארץ, מרכז השל
  51. ^ דר. אסף רוזנטל, ‏ל"ג בעומר "מעשיר" את כדור הארץ בגשם חומצי., באתר "הידען", 25 במאי 2016
  52. ^ ל"ג בעומר תשע"ה: 40 חתולים וכלבים חולצו מהמדורות
    ל"ג בעומר תשע"ו: כבאים הצילו חתולים ממדורה בוערת
  53. ^ אסף וול, להוריד את גובה הלהבות, באתר ynet, 25 באפריל 2010
    שחר אילן, בכנסת החליטו: להקטין את מדורות ל"ג בעומר, באתר הארץ, 22 במאי 2008
  54. ^ קשתנו על שכמנו
  55. ^ ל"ג בעומר
  56. ^ ל"ג בעומר, באתר משרד החינוך.
  57. ^ חשיפה: כך נולדה הסיסמה "יחד כל ילדי ישראל", באתר "חב"ד און ליין", י"ב באייר תשס"ו
  58. ^ הלל גרשוני, המדורה גרמה נזק: מה הרמב"ם אומר על זה?, באתר ynet, 19 במאי 2011
    קובי נחשוני, לג בעומר בחב"ד: 500 תהלוכות, רבע מיליון ילדים, באתר ynet, 30 באפריל 2010
  59. ^ Altein, Boruch. The History of Lag BaOmer. Chabad site, extracted in 14/8/14.
  60. ^ הראשון שהעלה השערה זו הוא כנראה זאב יעבץ במכתבו בשנת תרמ"ח (נדפס ב'הארץ' שבהוצאתו, חוברת ב, ירושלים תרנ"א, והובא בספר 'יודע עיתים' הוצאת מה"ק תשס"ו, עמ' 27).
  61. ^ הרב מרדכי הכהן (ישראל והזמנים 160), הרב שלמה גורן (משנת הגורן, הוצאת ידיעות, עמ' 230)
  62. ^ איתי אשר, ל"ג בעומר יהפוך ל"חג המילואימניקים", באתר nrg‏, 22 בינואר 2004
  63. ^ יום ההוקרה 2009, אתר קצין מילואים ראשי

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

רבי שמעון בר יוחאי
רבי שמעון בר יוחאי רבי שמעון בר יוחאי • קבר רבי שמעון בר יוחאי • מערת רבי שמעון בר יוחאי • ספר הזוהר • אידרא • מכילתא דרשב"י גג קבר הרשב"י במירון
הילולת הרשב"י ל"ג בעומר • הילולת רבי שמעון בר יוחאי • ניגוני מירון • חלאקה • ח"י רוטל

האסון בהילולת רבי שמעון בר יוחאי (1911) • האסון בהילולת רבי שמעון בר יוחאי (2021)

מירון מירון (מושב) • מירון הקדומה • הר מירון • נחל מירון • בית הכנסת העתיק במירון • תחנת הרכבת מירון • פרשת האיסור על עליית כהנים למירון
חגי ישראל ומועדיו
חגים מהתורה ראש השנה • יום הכיפורים • סוכות • שמיני עצרת • ערב פסח • פסח • שביעי של פסח • פסח שני • שבועות • חול המועד
חגים מדרבנן או מסורת אסרו חג • הושענא רבה • שמחת תורה • חנוכה • ט"ו בשבט • פורים • ל"ג בעומר • ט"ו באב
ימים מיוחדים שבת • ראש חודש • חודש אלול • עשרת ימי תשובה • פורים קטן • ראש השנה למלכים ולרגלים • ספירת העומר • בין המצרים
תעניות חובה צום גדליה • עשרה בטבת • תענית אסתר • י"ז בתמוז • תשעה באב
תעניות אחרות יום כיפור קטן • תענית בכורות • כ' בסיוון • שובבי"ם • תענית בה"ב • תעניות גשמים • ז' באדר
שבתות מיוחדות שבת מברכים • שבת שובה • שבת שירה • שבת שקלים • שבת זכור • שבת פרה • שבת החודש • שבת הגדול • שבת חזון • שבת נחמו
מועדי עדות יום שמחת כהן • סיגד • י"ט כסלו • פורים שני • בסיסה • סהרנה • מימונה • תענית כ' בסיוון
פורטל שבת ומועדי ישראל


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

1ל"ג בעומר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ל%22ג_בעומר&oldid=2628862"