חוק שעות עבודה ומנוחה
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה | 22 במאי 1951 |
| תאריך חקיקה עברי | ט"ז באייר תשי"א |
| גוף מחוקק | הכנסת הראשונה |
| תומכים | 54 |
| מתנגדים | 13 |
| נמנעים | 4 |
| חוברת פרסום | ספר החוקים 76, עמ' 204 |
| הצעת חוק | ממשלתית |
| משרד ממונה | משרד הכלכלה והתעשייה |
| מספר תיקונים | 18 |
| נוסח מלא | הנוסח המלא |
חוק שעות עבודה ומנוחה הוא חוק הקובע את הזמנים שבהם מותר למעביד להעביד את העובד, את זכות העובד למנוחה שבועית, ואת הגמול שיש לשלם בעד עבודה נוספת. החוק נכנס לתוקף ביום כ"ז באלול תשי"א (28 בספטמבר 1951), בתחילת ימיה של הכנסת השנייה. בעת דיוני הכנסת, קשרו הדוברים בין חוק זה לבין עקרון השבת במשפט הישראלי. מחד, מדובר בביטוי אורגני של משמעות יום השבת, יום המנוחה והשוויון בין כל העובדים וזכותם למנוחה. מאידך, החוק, שקובע את יום השבת כיום המנוחה של העובד, גם מאפשר עבודה בשבת בתנאים מסוימים.[1]
הפרק השביעי לחוק קובע על מי חל החוק ומי הם יוצאי הדופן שהחוק אינו חל עליהם, כגון עובדי מדינה מסוימים, שוטרים, דייגים, אנשי צוות אוויר ועובדים בתפקידי הנהלה בכירה (החוק כנראה כן חל על מנהלים זוטרים ומנהלים בדרג ביניים. ראה פסיקה) תפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי, ועובדים שלמעבידם אין אפשרות לפקח על שעות עבודתם.
שעות העבודה והגמול בגינן
- שעות העבודה: סעיף 1 מגדיר שעת עבודה "הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואוויר". בסעיף 2 מוגדר כי יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה, ובסעיף 3 כי בשבוע לא יהיו יותר מארבעים וחמש שעות עבודה. על ההוראה בעניין אורך שבוע העבודה אבד הכלח, משום שזה שנים רבות אורך שבוע העבודה מוסדר בצווי הרחבה[2]. ככלל, לפי הצו האחרון שנכנס לתוקף ב-1 באפריל 2018, משכו של שבוע העבודה הוא 42 שעות, המחולקות כמעט בשווה בין חמישה ימים בשבוע (למעט יום אחד, קצר יותר).
- שעות נוספות: סעיף 6 לחוק אומר כי אסור להעסיק עובד בשעות נוספות אלא אם הותר על פי האמור בסעיף 10 או 11. סעיף 10 שתוקן בשנת תשנ"ג מתיר העסקה בשעות נוספות במקרים מיוחדים המחייבים עבודה בשעות נוספות כמו מאורע בלתי צפוי או תאונה, הכנת מאזן שנתי, רישום מלאי, במכירה שלפני חג, ובעבודה במשמרות. סעיף 11 מוסיף כי לשר העבודה יש את הסמכות לאשר עבודה בשעות נוספות במצבים מסוימים. גם הוראות חוק אלו אינן מסדירות את עבודתם של רוב העובדים במשק מזה שנים רבות, משום שניתנו, על ידי שרי העבודה, היתרים כלליים[3]. ככלל, לפי ההיתר האחרון, אשר נכנס לתוקף ביום 19.3.2018, יום העבודה לא יימשך יותר מ-12 שעות וניתן להעסיק עובד במשך 16 שעות נוספות בשבוע. קיימים גם היתרים ענפיים, היתרים לפי מקצועות, ואף היתרים לשעת חירום[4], הקובעים כללים שונים.
המנוחה השבועית
על פי סעיף 7 לחוק, על המנוחה השבועית להימשך לפחות 36 שעות רצופות. ליהודי תכלול המנוחה השבועית את השבת, ומי שאינו יהודי רשאי לבחור את אחד הימים; שבת, יום ראשון או יום שישי לפי מה שמקובל עליו[5] כיום מנוחה. סעיף 9 אוסר להעביד עובד ביום מנוחתו השבועית אלא אם הותר על פי האמור בסעיף 12 לחוק. החוק אוסר על מעסיק לסרב להעסיק אדם בגלל שאינו מוכן לעבוד ביום המנוחה שלו[6]. בסעיף 12 נכתב כי לשר העבודה יש סמכות להתיר העבדת עובד ביום המנוחה במקרים שבהם הפסקת העבודה ביום המנוחה תביא לפגיעה קשה בענייני הגנת המדינה, ביטחון הגוף או הרכוש או פגיעה חמורה בכלכלה. נכון ל-19 בפברואר 2020, 415 גופים שונים קיבלו 435 היתרים מיוחדים להעסקת עובדים בשבת: מהם 157 בשל עילת צרכים חיוניים לציבור; 149 בשל עילת תהליך עבודה; 124 בשל עילת ביטחון הגוף והרכוש; ו-4 מההיתרים ניתנו בשל עילת ביטחון המדינה[7]. לשם השוואה, בשנת 2010 ניתן היתר מיוחד ל-226 גופים שונים[8].
העברת מרכזי מסחר גדולים אל מחוץ לערים הביאה לפתיחתם של מרכזי מסחר אלה גם בשבת. רק מעטים מבעלי החנויות מקפידים שבשבת יופעלו החנויות על ידי עובדים שאינם יהודים.
על מטרתו של האיסור על העסקת יהודי בשבת כתב נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר:
בקביעת העיקרון של קיום יום מנוחה שבועי והועדתו בשבת חתר המחוקק להגשים שתי מטרות משולבות: ראשית, מטרה חברתית, לפיה ראוי לייחד יום מנוחה שבועי לכל אדם כדי שיוכל לנוח בו ממלאכתו, לשהות עם משפחתו או בחברת ידידים ולהתפנות לנופש ולבידור לפי בחירתו והעדפותיו. כן נועד יום המנוחה להגן על בריאותו של העובד ולהבטיח תנאי עבודה הוגנים. שנית, הוועדת המנוחה בשבת נעשתה על רקע ציווי ההלכה ומסורת ישראל.
— מאיר שמגר, בג"ץ 5073/91 תאטראות ישראל בע"מ נ' עיריית נתניה
הרצון של מעסיקים להעסיק עובדים בשבת, שהלך והתגבר ככל שהתרבו העסקים הפועלים בשבת, הביא איסור זה פעמים לא מעטות לדיון בבית הדין לעבודה ובבית המשפט העליון. טענה שהועלתה הייתה שהאיסור עומד בסתירה לחוק יסוד: חופש העיסוק. טענה זו נדחתה על ידי שופטת בית המשפט העליון, דליה דורנר, וזה נימוקה:
אכן, איסור העבודה בשבת פוגע בחופש העיסוק, כפי שהוא מוגדר בסעיף 3 לחוק-יסוד: חופש העיסוק, שבו נקבע שכל אזרח או תושב של המדינה חופשי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח-יד. ברם, חוק-היסוד - ב"פסקת ההגבלה" שבסעיף 4 - מתיר פגיעה בחופש העיסוק, בחוק ההולם את ערכיה של המדינה, שנועד לתכלית ראויה אם אינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו. בענייננו, חוק המנוחה מקיים את כל התנאים המנויים בפסקת ההגבלה. … קביעת יום המנוחה ליהודים בשבת מגשימה את ערכיה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית. שני ערכים אלה משתלבים בהרמוניה מלאה בחוק הנדון. ליום מנוחה לעובדים מטרה סוציאלית וחברתית, ואילו היהדות, שהנחילה לאנושות את הקונספציה של יום המנוחה השבועי, קידשה את יום השבת כיום המנוחה של בני העם היהודי. יום השבת הוא ערך לאומי לא פחות מאשר ערך דתי.
חובת רישום
סעיף 25 לחוק קובע: "מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית". דרך המלך לרישום זה היא "באמצעים מכניים, דיגיטליים או אלקטרוניים", אך מותר גם רישום ידני שייערך מדי יום בידי העובד ויחתם בידי האחראי לכך.
ראו גם
לקריאה נוספת
- מנחם גולדברג ונחום פינברג, דיני עבודה, הוצאת סדן, פרק 15 - חוק שעות עבודה ומנוחה.
קישורים חיצוניים
חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, באתר ויקיטקסט
היסטוריית החקיקה של חוק שעות עבודה ומנוחה, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת- חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 באתר משרד התמ"ת
- על חוק שעות עבודה ומנוחה באתר של הסתדרות עובדי המדינה
- יאיר חסון, הקרב על התלוש: האם צריך שעון נוכחות בהיי-טק?, באתר ynet, 11.4.2009
- אשר כהן, "דת ומדינה-חילוניים, דתיים וחרדים", 1997, באתר מט"ח
- מנחם אלון, חקיקה דתית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשכ"ח.
- ראשי פרקים לחקיקה ולפסיקה בעניין שעות עבודה ומנוחה, גלימה הוצאה לאור
ארנה קזין, יום העבודה ארוך יותר, ימי החופשה קצרים יותר - הישראלי עובד יותר מעמיתיו באירופה, באתר הארץ, 14/08/09- תני גולדשטיין, מרגישים שאתם עובדים כמו חמורים? זה נכון, באתר ynet
- לעניין הקושי באישור תובענה ייצוגית שנושאה הוא גמול שעות נוספות, ראה את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 686/09, דוד ברקן - איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'; ניתן ביום 30.5.2011.
- הודעה על מתן היתר כללי להעבדה של רואה חשבון בשעות נוספות לצורך הכנת דוחות כספיים על פי דין.
- יום עבודה ושבוע עבודה, באתר כל זכות
- ניהול פנקס שעות עבודה ומנוחה, באתר כל זכות
- חני אופק־גנדלר, 'ענוחה' — בין עבודה למנוחה בעידן הדיגיטלי, עיוני משפט מ, תשע"ז
- מתן סטמרי, "העובד אינו זמין כעת – על זכותם של עובדים להתנתק מהעבודה". משפט ועסקים, 22 בפברואר 2018
- שוקי פרידמן, גלעד וינר, תעסוקה בשבת - תמונת מצב, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 27 בדצמבר 2017
- יותם מרגלית, איילת הלל, ליאור גרו, רחל זקן, חוק שעות עבודה ומנוחה ומנגנונים לגמישות בשוק העבודה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2019
הערות שוליים
- ^ נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ' 995-1009: חוק שעות עבודה ומנוחה, אתר דעת.
- ^ הצו האחרון פורסם בילקוט הפרסומים 7732, התשע"ח, 19.3.2018, עמ' 6284. צווים קודמים פורסמו בשנים 2,000, 1996 ו- 1990.
- ^ ההיתר האחרון פורסם בילקוט הפרסומים 7732, התשע"ח, 19.3.2018, עמ' 6284, הנ"ל. היתרים כלליים קודמים פורסמו בשנת 1989 בקשר למעבר לשבוע עבודה בן חמישה ימים, ובשנת 1974 באופן כללי
- ^ ראה לדוגמה היתר כללי - לכלל המשק - שניתן בגלל מגפת וירוס הקורונה ופורסם בילקוט הפרסומים 9132, התשפ"א, 4.10.2020, עמ' 258.
- ^ פסיקה לפיה עובד שאינו יהודי, חייב לבחור יום מנוחה שבועי קבוע, ואינו רשאי לשנות את בחירתו במהלך תקופת עבודתו, ניתנה בבית הדין הארצי לעבודה בע"פ 46825-02-13, מדינת ישראל נ' זיכיון אופנת רנואר בע"מ ואח'; ביום 5.2.14 (פס"ד נגד חברת "רנואר")
- ^ ביום 1.1.2019 תורחב זכות הסירוב של עובדים גם למי שאינו דתי. זאת מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 18), התשע"ח - 2018, שפורסם בספר החוקים 2725, התשע"ח, 21.6.2018, עמ' 698.
- ^ מאגר ההיתרים להעסקת עובדים ביום המנוחה השבועי באתר מינהל הסדרה ואכיפה של משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים
הערה: לא צוינה עילה להיתר שניתן לחברת טי איי ספארקל ישראל בע"מ (שבעבר נקראה מדיטרניאן נאוטילוס (ישראל) בע"מ) המחזיקה מונופולין בתחום אספקת תמסורת בינלאומית דו-כיוונית על בסיס סיבים אופטיים. - ^ רעות שמר־בגס, "רגולציה תאגידית בשוק העבודה: רבגוניות ואחריות", ספר סטיב אדלר, עמ' 210 ה"ש 111.
35117824חוק שעות עבודה ומנוחה