תפילת העמידה

התארגנות ספונטנית של מטיילים לתפילת מנחה באתר נופש בבין הזמנים

תפילת העמידה (מכונה גם: תפילת לחש) מהווה את מרכז התפילה בכל התפילות היהודיות: שחרית, מנחה, ערבית, מוסף, ותפילת נעילה הנאמרת ביום הכיפורים. היא תוקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה כנגד קורבנות בית המקדש, ולפיכך היא אחת מהתפילות העתיקות ביותר בסידור התפילה. תפילת העמידה מורכבת ממספר רב של ברכות רצופות, המתייחסות לשלל נושאים.

שמות התפילה נגזרים מהפעולות הייחודיות לה: על פי ההלכה, תפילה זו נאמרת בלחש ובעמידה ברגליים צמודות וישרות. הצמדת הרגליים נובעת מהרצון להידמות למלאכים שנאמר עליהם שהם בעלי "רגל ישרה".

תפילות העמידה

ישנם כמה וכמה סוגים של תפילות עמידה:

• תפילת שמונה עשרה - הנאמרת בכל התפילות של ימי חול, ובה תשע עשרה ברכות. התפילה נקראת כך משום שבמקור היא כללה שמונה עשרה ברכות. בתפלה של תענית, אומר הש"ץ בחזרת הש"ץ ברכת עננו כברכה בפני עצמה, ויוצא שיש בה עשרים ברכות.
• תפילת שבע - הנאמרת בכל תפילות שבתות וימים טובים. כמו כן, מוסף של ראשי חדשים וחולו של מועד הוא תפילת שבע. התפילה נקראת כך משום שהיא כוללת שבע ברכות.
• תפילת תשע - תפילת מוסף של ראש השנה, אותה אומרים בשני ימי ראש השנה.
• תפילת כ"ד - כ"ה ברכות הנאמרות בתעניות, י"ט של ימי חול ועוד שש ברכות.

מי ששכח להתפלל תפילת עמידה מחויב בתפילת תשלומים בזמן התפילה העוקבת ומספר הברכות בה כמספר הברכות בתפילה העוקבת.

מהות התפילה

תפילת העמידה תוקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה, כנגד הקורבנות, ולאחר החורבן, ביבנה, נעשתה עריכה מחודשת לתפילה על ידי שמעון הפקולי. היא נחשבת כמרכז התפילה, וכל התפילות שלפניה ולאחריה נחשבות כנספחות אליה (למעט קריאת שמע שהיא מן התורה). לכן, בלשון חז"ל, היא נקראת בסתמיות תפילה.

נוסח התפילה

המבנה הכללי של תפילת העמידה הוא בן שלושה חלקים:

• שבח - כהקדמה לבקשותיו של המתפלל נאמרות שלוש ברכות שבהן פורטים את שבחו של האל.
• ברכות אמצעיות -
  • בתפילת שמונה עשרה: שלוש-עשרה ברכות של בקשה ותפלה שבהם מבקש המתפלל מבורא העולם את בקשותיו.
  • בתפילת שבע: ברכת קדושת היום, בה מציינים את יחודו של היום. בתפילת שבע אין מברכים את ברכות הבקשה.
  • בתפילת תשע: שלוש הברכות - מלכויות, זכרונות ושופרות, נאמרות במוסף של ראש השנה.
• הודאה - לאחר שביקש המתפלל את צרכיו, הוא מודה לבורא העולם על חסדו ורוב טובו בשלוש ברכות.

תוספות עיקריות

יש להקדים לתפילה את אמירת הפסוק: "ה' שפתי תפתח, ופי יגיד תהלתך", במנחה ובמוסף, יש מוסיפים גם את הפסוק משירת האזינו "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו", ולסיים את התפילה באמירת הפסוק: "יהיו לרצון אמרי-פי והגיון לבי לפניך, ה' צורי וגואלי". שהיא התפילה החותמת כדי שיהיו אמרי פינו ומחשבותינו לרצון לפני ה'. כיום מוסיפים לאחר סיום הברכות את תפלת מר בריה דרבינא ("אלוקי, נצור לשוני מרע..."), ולאחר ג' פסיעות לאחוריו נותנים שלום באמירת המשפט: "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן".

חזרת הש"ץ

ערך מורחב – חזרת הש"ץ

לאחר התפילה בלחש, חוזר שליח הציבור (הש"ץ) על התפילה באוזני קהל המתפללים. בחזרה זו מוסיפים על התפילה את אמירת "קדושה", "מודים דרבנן", ו"ברכת כהנים". לעומת זאת, החזן אינו אומר את תפלת "אלקי נצור", אלא מסיים בברכת שים שלום שהיא הברכה האחרונה בכל סוגי תפילת העמידה.

חזרת הש"ץ היא תקנה אשר תוקנה בתקופה בה רבים לא ידעו את התפילה בעל-פה, ומטרתה לאפשר להם לצאת ידי חובת תפילה בעניית אמן לברכות שאומר שליח הציבור. אף שהיום יש סידורים ולא מצויים כמעט מתפללים שאינם יכולים להתפלל בעצמם, קבעו הפוסקים כי לא בטלה התקנה הראשונה.

מדיני התפילה

בתלמוד נכתבו דינים והלכות רבות הנוגעים לצורת התפילה, דינים אלו מופיעים בעיקר במסכת ברכות, ורבים מהם אף נפסקו להלכה ברמב"ם ובושולחן ערוך:

• עמידה בשעת התפילה תוך כדי הצמדת הרגליים ויישורן.
• לא להתפלל בעמידה על גבי דבר גבוה.
• לא לאכול קודם התפילה.
• להתפלל כשמבטו פונה כלפי מטה.

מלבד הלכות אלה, למדו חז"ל הלכות נוספות מתפילת חנה קודם שנולד בנה שמואל, כשעמדה במשכן ה' והתפללה לפרי בטן. בעיקר למדו מכך הלכות הנוגעות לצורת התפילה: "אמר רב המנונא: כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה (כמה הלכות גדולות אפשר ללמוד מפסוקים אלה):

• "וחנה היא מדברת על לבה" - מכאן למתפלל צריך שיכוין לבו.
• "רק שפתיה נעות" - מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו.
• "וקולה לא ישמע" - מכאן, שאסור להגביה קולו בתפלתו.
• "ויחשבה עלי לשכרה" - מכאן, ששכור אסור להתפלל.
• "ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין" וגו' - אמר רבי אלעזר: מכאן, לרואה בחברו דבר שאינו הגון צריך להוכיחו.
• "ויין ושכר לא שתיתי" - אמר רבי אלעזר מכאן לנחשד בדבר שאין בו שצריך להודיעו.
• "אל תתן את אמתך לפני בת בליעל" - אמר רבי אלעזר מכאן לשכור שמתפלל כאלו עובד עבודה זרה, וכו'.
• "ויען עלי ויאמר לכי לשלום" - אמר רבי אלעזר מכאן לחושד את חברו בדבר שאין בו שצריך לפייסו ולא עוד אלא שצריך לברכו שנאמר: "ואלוקי ישראל יתן את שלתך".
• "אני האשה הנצבת עמכה בזה" - אמר רבי יהושע בן לוי מכאן שאסור ליישב בתוך ארבע אמות של תפלה.

מנהגים שונים

מלבד החיובים שנפסקו בפוסקים, בספרי הראשונים והאחרונים נזכרים עוד מנהגים שונים על צורת התפילה, חלקם התקבלו והשתרשו בציבור הרחב, וחלקם פחות:

• יש הנוהגים להתפלל תוך הנחת יד ימין על יד שמאל ושתיהן על החזה כביטוי להכנעה לפי הבורא.
• יש הנוהגים להניד את פלג הגוף העליון בזמן תפילת העמידה וסמכו את המנהג על הפסוק "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ", ויש שחלקו על זה וטענו שאין להתנועע בתפילה.

ראו גם

• סידור
• תפילת שמונה עשרה

קישורים חיצוניים

• אליעזר מלמד, שיעורים בנושא תפילת העמידה, באתר "ישיבה"
• הערך "שמעון הפקולי", באתר ויקישיבה
• תפילת העמידה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מידע על תפילת העמידה בקטלוג הספרייה הלאומית

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33848023תפילת העמידה