יהדות ניקרגואה
יהדות ניקרגואה היא הקהילה היהודית בניקרגואה, רפובליקה במרכז אמריקה, שבשנת 1972 הגיעה לשיא של-250 יהודים, אך באותה שנה פגעה רעידת אדמה הרסנית במנגואה הבירה והרסה 90% מהעיר, מקרה זה ובהמשך עלייתו של השלטון הסנדיניסטי הובילו לכך שבשנת 2012 נותרו בניקרגואה רק כ-50 יהודים.[1]
היסטוריה
סביר להניח שיהודים הגיעו לראשונה לניקרגואה במהלך הקולוניזציה הספרדית של אמריקה, כחלק מגל של אנוסים שנמלטו מהאינקוויזיציה הספרדית. מלבדם, אחת המשפחות היהודיות הראשונות שהיגרו לניקרגואה היו האופנהיימרים, שהיו במקור מצרפת. והם רשמו את לידת הבן, רנה סלומון אופנהיימר, ב-22 ביולי 1911 בעיר הבירה מנגואה.[2] משפחות נוספות כללו את דרייפוס, לוי, רסקוסקי וסלומון. משפחה בולטת נוספת שנראה כי היא ממוצא יהודי ספרדי היא משפחת ריוס-מונטיאל ומורלס מג'ויגאלפה. יהודים נוספים היגרו לניקרגואה ממזרח אירופה לאחר 1929,[1] והם היוו את עיקר הקהילה היהודית במדינה במהלך המאה ה-20. מרבית המהגרים היו פליטים או ניצולי שואה שהגיעו לניקרגואה במטרה למצוא הזדמנויות כלכליות.
תקופת סומוזה
מרבית יהודי ניקרגואה חיו במנגואה, ותרמו תרומות משמעותיות לפיתוח הכלכלי של ניקרגואה תוך התמסרות לחקלאות, ייצור, טקסטיל וקמעונאות. בין המשפחות היהודיות הרבות שניהלו עסקים מצליחים היו משפחות סלומון ודרייפוס, שהפעילו שתיהן בתי כלבו ידועים במנגואה במחצית הראשונה של המאה ה-20, ומשפחת גורן, שהפעילה ועדיין מנהלת את רדיו סנטרו, חנות האלקטרוניקה הגדולה ביותר בניקרגואה.[1]
בהתחשב בגודלה המצומצם של הקהילה, רבים מהמהגרים היהודים המשיכו להתחתן עם לא-יהודים, והולידו משפחות ממוצא יהודי חלקי. למרות זאת, מרבית יהודי ניקרגואה עדיין היו מחויבים לשמור על חיים יהודיים. "הקהילה הישראלית של ניקרגואה" היה הארגון היהודי המרכזי עד 1979. הקהילה קיימה בית כנסת ומרכז חברתי במנגואה, וכן לשכת בני ברית וסניף הסתדרות הציונית הבינלאומית לנשים (ויצו).
ההערכה היא שמספר היהודים בניקרגואה הגיע לשיא של 250 בשנת 1972.[1] עם זאת, באותה שנה פגעה רעידת אדמה הרסנית במנגואה והרסה 90% מהעיר,[3] מה שגרם לרבים להגר מניקרגואה. ב-1975 היו בניקרגואה 200 יהודים.
בשנת 1978, במהלך מלחמות רחוב בין סומוזיסטאס לסנדיניסטה, הושלך בקבוק תבערה לעבר בית הכנסת במנגואה, והצית את דלתות העץ שלו. כשהמתפללים יצאו מהבניין הם עמדו בפני חמושים מהחזית הסנדיניסטית.[4]
התקופה הסנדיניסטית
במהלך ואחרי הלחימה והתסיסה האזרחית של המהפכה הסנדיניסטית 1978–1979, שהגיעה לשיאה בהפלת הדיקטטורה של סומוזה, אלפי עשירים ואנשי ניקרגואה ממעמד הביניים נמלטו מהמדינה, מודאגים מעתידם תחת המשטר הסוציאליסטי. מאוחר יותר העבירו הסנדיניסטים חוק שהסמיך את הממשלה להחרים את רכושם של אלה שעזבו.
הסנדיניסטים נתפסו כעוינים לקהילה היהודית במדינה. עוינות זו יוחסה למספר גורמים, לרבות אנטישמיות תאולוגית מסורתית, מעמדם הכלכלי של יהודי ניקרגואה, תמיכתם של חלק מבני הקהילה במשפחת סומוזה, מערכת היחסים הקרובה של הסנדיניסטים עם אש"ף והאשמה מוטעית למכירת נשק של ישראל למשטר סומוזה. בעת נפילת סומוזה, האוכלוסייה היהודית כבר ירדה לכ-50 חברים. בית הכנסת במנגואה הוחרם מאוחר יותר על ידי הסנדיניסטים והוסב למרכז צעירים ממשלתי, שתואר כמועדון חברתי לילדי סנדיניסטים.[5][4] ככל שיותר יהודים נמלטו מהארץ, נתפסו נכסים נוספים של מהגרים יהודים בהתאם לחוק הרלוונטי.
מחלוקת תקשורתית
החל משנת 1983, ממשל רייגן עשה מאמץ משותף לשכנע יהודים אמריקאים שהסנדיניסטים היו אנטישמיים, כדי להגדיל את התמיכה המקומית במימון קונטראס. הליגה נגד השמצה תמכה בהאשמות של ממשל רייגן באנטישמיות.[6] עם זאת, חקירות של קבוצות שונות שהתנגדו למדיניות של ממשל רייגן במרכז אמריקה, כולל הפרוגרסיביים מהוועד היהודי האמריקאי, וחקירה של צוות שגרירות ניקרגואה האמריקאית, כולם מצאו כי לסנדיניסטים לא הייתה מדיניות של אנטישמיות, או שהם לא רדפו יהודים ניקרגואנים רק משום שהם היו יהודים. דיווחים אלה היו במחלוקת על ידי גולים יהודים ניקרגואנים, שרובם לא רואיינו, ואשר אישרו את האשמה של רייגן באנטישמיות על ידי ציטוט מספר מקרים של הפחדה, הטרדה ומעצר שרירותי.[7][5][4]
סנדיניסטים ממוצא יהודי
בעוד שאף אחד מהסנדיניסטים לא הזדהה עם היהדות או הקהילה היהודית, למספר סנדיניסטים בולטים היו מוצא יהודי. קבוצה זו כללה את קרלוס טונרמן, שר החינוך ולימים שגריר בארצות הברית; הרטי לויטס, שר התיירות בשנות ה-80 ואחר כך ראש עיריית מנגואה; ואחיו ישראל לויטס, מנהיג סנדיניסטים. האחים לויטים היו בנים למהגר יהודי מפולין ולאם ניקרגואנית שגידלה אותם כקתולים.
1990 עד היום
לאחר שדניאל אורטגה הפסיד בבחירות לנשיאות ב-1990, היהודים החלו לחזור לניקרגואה.[8] בדצמבר 2004 בקהילה היהודית נערכה ברית מילה ראשונה מזה למעלה מ-25 שנה, כאשר התאומים ג'ייקוב וג'ונתן גולד, בניהם של ד"ר קית' וקתי גולד, עשו את בריתיהם על ידי הרב טרייגר שטס מפילדלפיה.[9] בעיר סן חואן דל סור קיים בית כנסת. ב-16 בדצמבר 2007 קיבלו יהודי ניקרגואה ספר תורה חדש לאחר 28 שנים. למחרת, הוא שימש לראשונה במניין בבר מצווה של יהודי ניקרגואה.
האוכלוסייה היהודית בשנת 2012 נאמדה בכ-50 איש. באותה השנה התגיירו 14 אנשים בניקרגואה, רובם ילדים ונכדים של גברים יהודים שנישאו לנשים לא-יהודיות. ב-2015 התגיירו 14 בני ניקרגואה נוספים. בשנת 2017 ארגון "כולנו" הביא דיינים אורתודוקסים שגיירו 114 מתושבי מנגואה בירת ניקרגואה, רובם מצאצאי האנוסים. התקיימו גם 22 חתונות יהודיות שנערכו על ידי רבנים מישראל ומארצות הברית.[10]
קישורים חיצוניים
- יהדות ניקרגואה, באתר סיור בהיסטוריה יהודית וירטואלית (באנגלית)
- יהודי מרכז אמריקה- ניקרגואה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 "יהדות ניקרגואה באתר "היהודים היו כאן"".
- ^ מידע על משפחות גיבסון ואופנהיימר
- ^ "היסטוריה של רעידות אדמה קטלניות". BBC News.
- ^ 4.0 4.1 4.2 "האנטישמיות הסנדיניסטית והתירוצים שלה". 1986.
- ^ 5.0 5.1 ל, מלאני. "מלחמת הסנדיניסטים בזכויות אדם".
- ^ "ADL מדווח כי הקהילה היהודית של ניקרגואה נאלצה לגלות על ידי הממשלה הסנדיניסטית".
- ^ ברגר, ג'וזף (1986). "בקרב יהודי ניקרגואה: ויכוח רב". New York Times.
- ^ "דו"ח חופש דת בינלאומי". U.S. State Department. נבדק ב-2007-08-30.
- ^ "יהודי ניקרגואה: שלוש בריתות מציינות קהילה צומחת ותוססת".
- ^ הקהילה היהודית בניקרגואה הכפילה את עצמה בגיור המוני, באתר nrg, 2 באוגוסט 2017
| יהדות אמריקה המרכזית | |
|---|---|
|
יהדות ניקרגואה38096704Q2742925