יהדות אוברלנד
יהדות אוברלנד הוא כינוי לקהילות היהודיות שהתקיימו בצפון-מערב ממלכת הונגריה ההיסטורית, ובאותו חבל ארץ לאחר שהועבר לצ'כוסלובקיה ולאוסטריה, מסוף המאה ה-17 ועד לשואה.
'אוברלנד', או 'הגליל העליון', הוא מונח הלקוח מן ה"טרמינולוגיה ההיסטוריוגרפית היהודית-הונגרית",[1] ולא היה בשימוש כלל האוכלוסייה. אין להתבלבל בינו לבין 'הונגריה עלית'[2], מונח המציין, באופן גס, את שטחי סלובקיה ורותניה הקרפטית אך לא את בורגנלנד.
מקור המושג בהבדלים בין המהגרים היהודים לממלכה: בצפון-מזרח הונגריה התיישבו בעיקר יוצאי גליציה, ובצפון-מערב המדינה התיישבו יהודים ממוראביה ומאוסטריה.[3] במחוזות שבתווך נאסרה התיישבות יהודים, משפסיג ועד האידו. הגבלות אלה הוסרו על ידי הפרלמנט רק ב-1840. אזור החיץ בידל בין שתי האוכלוסיות ומנע מיזוג ביניהן. המזרחים נודעו כיהודי אונטרלנד (או 'גליל תחתון'), והמערביים כיהודי אוברלנד ('גליל עליון').[4] המינוח נותר רווח גם לאחר הסרת הגבלות ההתיישבות. הקו הגאוגרפי שתיחם בין השתיים נמתח מהרי טאטרה לכיוון דרום-מזרח, עד קלוז'-נאפוקה. אלה שישבו בבורגנלנד, מרכז ומערב סלובקיה ומרבית מחוז אונג נמנו עם קהילות האוברלנד.[3] הם חלקו גם ניב משותף של היידיש המערבית.[5] קהילות הגליל העליון היוו חטיבה תרבותית נפרדת גם מהיהודים שהיגרו לאזורים דרומיים יותר במרכז הממלכה, אף על פי שאלה באו ברובם מאותן ארצות מוצא. בעוד שהאחרונים אימצו את השפה ההונגרית, תרבות החולין באוברלנד הייתה בדרך כלל גרמנית.[6] כמו כן, הם נותרו ברובם אורתודוקסים והושפעו פחות מהנאולוגים, שהיו דומיננטיים באזורי ההגירה בדרום. הנהגתם הרבנית ישבה בפרשבורג, משכנם של החת"ם סופר ויורשיו.[6][7]
ראשוני יהודי אוברלנד הגיעו לאחר שהקיסר לאופולד הראשון גירש את יהודי אוסטריה ב-1670. המגורשים התקבלו על ידי פאול אסטרהאזי, נסיך גלנטה, שנתן להם כתב חסות ואפשר להם לייסד "שבע קהילות" בנחלותיו.[8] יהדות אוברלנד גדלה באופן משמעותי לאחר החלת צו קיסרי שהגביל את מספר המשפחות היהודיות שניתן להן להתגורר בבוהמיה ל-8,541, ול-5,106 במוראביה. החוק נותר בתוקף, בשינויים קלים, עד 1848. מרבית היהודים שנאלצו לעזוב את הארצות הללו פנו להונגריה.[9]
לחסידות לא הייתה השפעה באזור; זאת בניגוד לאונטרלנד, לשם חדרה בהדרגה במאה ה-19. במקרים רבים הובילו רבנים ילידי אוברלנד את ההתנגדות לתנועה בחבל השני.[10] תושבי הגליל העליון התאפיינו במסורת ובמנהגים ייחודיים שחלקם קשורים למנהגי אשכנז במערב, כגון הנוהג ללבוש טלית לפני החתונה.
ליהודי אוברלנד נוכחות משמעותית בקהילות החרדיות בישראל ובצפון אמריקה. חלקם הקימו קהילות שהפכו לימים לחסידיות או מעין חסידיות, כמו חסידות ערלוי, חוג חתם סופר, חסידות דושינסקיא, קהילת נייטרא, חסידות פאפא, קהילת וויען, קהילת צעהלים וקהילת קרסנה. מיהדות אוברלנד יצאו רבנים מוכרים, כגון רבי מאיר איזנשטטר, המהר"ם שיק, הכתב סופר, רבי הלל ליכטנשטיין מקולומיאה ורבי יונתן שטייף.
קישורים חיצוניים
- הרב צבי יעקב אבראהאם, על הישיבות בהונגריא הנרחבה - טרנסילבניא, סלובקיא, בורגלאנד ויוגוסלביא, 1919-1944, באתר "דעת"
הערות שוליים
- ^ מנחם קרן-קרץ, החיים התרבותיים במחוז מרמורש (הונגריה, רומניה, צ'כוסלובקיה): ספרות, עיתונות והגות בין השנים 1874-1944, עבודת דוקטור, בר-אילן 2008, עמ' 23.
- ^ Oberland או Oberungarn בגרמנית; Felföld או Felvidék בהונגרית. כמו כן, Oberland משמש גם לציון אזורים הרריים אחרים בארצות דוברות-גרמנית, כמו בשווייץ ובוואריה.
- ^ 3.0 3.1 Yeshayahu A. Jelinek, Paul R. Magocsi, The Carpathian Diaspora: The Jews of Subcarpathian Rus' and Mukachevo, 1848-1948, East European Monographs, 2007. עמ' 5.
- ^ משה אלגאהו גונדה, יצחק יוסף כהן, יהודי הונגריה: מחקרים היסטוריים. האגודה לחקר תולדות יהודי הונגריה, 1980, עמ' 128.
- ^ Jechiel Bin-Nun, Jiddisch und die Deutschen Mundarten: Unter Besonderer Berücksichtigung des Ostgalizischen Jiddisch, Walter de Gruyter, 1973, עמ' 93.
- ^ 6.0 6.1 Michael Brenner, Kleine jüdische Geschichte, C.H.Beck, 2012, עמ' 214-215; Robert Perlman, Bridging Three Worlds: Hungarian-Jewish Americans, 1848-1914, University of Massachusetts Press, 2009, עמ' 65.
- ^ Eleonore Lappin, Michael Nagel, Deutsch-jüdische Presse und jüdische Geschichte: Religion und Politik in der europäischen-jüdischen Presse vor der Shoah, Edition Lumière, 2008, עמ' 21.
- ^ Peter F. N. Hörz, Jüdische Kultur im Burgenland: historische Fragmente, volkskundliche Analysen, Institut für Europäische Ethnologie, 2005, עמ' 187.
- ^ Wilma Iggers, The Jews of Bohemia and Moravia: A Historical Reader, Wayne State University Press, 1992, עמ' 57.
- ^ מאגושי, ילינק. עמ' 65-66.
.png){kind=small}