משגיח כשרות
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
משגיח הכשרות עוסק בפיקוח על שמירת הכשרות בגופים שונים בענף המזון. משגיחי כשרות פועלים בחדרי אוכל ובמטבחים שבמחנות צה"ל, בבתי מלון, בבתי חולים, במסעדות, בבתי מטבחיים, במפעלים המייצרים מזון ובמפעלים נוספים, כגון אלה המייצרים כלי אוכל.
משגיחי כשרות מופעלים על ידי איגודי השגחה שונים, כגון הרבנות הראשית, בד"צ, OU ואחרים.
הצורך ההלכתי במשגיח כשרות
לפי ההלכה בדיני כשרות נוהג הכלל "עד אחד נאמן באיסורין" (גיטין ב:). לפי כלל זה, כל יהודי שומר מצוות שאינו מוחזק כגזלן או שקרן נאמן לומר על מאכל שהוא כשר, וניתן להסתמך על דבריו. בשונה מעדות בדיני ממונות ודיני נפשות, די בעד בודד, אשה יכולה להעיד וגם נוגע בדבר (כגון מוכר או יצרן) כשרים, כל זמן שלא נפסלו בעקבות הרשעה בשקר או גזלה. סתם אדם נחשב לנאמן כל זמן שלא הוכח אחרת.
יש מקרים בהם חז"ל צימצמו נאמנות זו. חז"ל גזרו שעם הארץ איננו נאמן לומר שהפריש תרומות ומעשרות ויש להתייחס לפירותיו כדמאי (סוג של ספק מעושר). תקנה זו תוקנה כשהתגלה שחלק מעמי הארץ לא היו מעשרים כראוי, אף שהקפידו על הפרשת תרומה גדולה, ולכן הותקן שיש להפריש מספק מעשרות ותרומת מעשר, אך לא תרומה גדולה. לחלק מהדעות, תקנה זו איננה מעשית בימינו.
היסטוריה
תחומי אחריות
למשגיח הכשרות אחריות רחבה מאוד כלפי הסועדים, שכן כל הרואה את אישור הכשרות סומך על נותן ההכשר, ואילו נותן ההכשר סומך ישירות על המשגיח במקום. המשגיח מקבל כתב מינוי מראש מחלקת הכשרות ועליו לעקוב אחר הסחורה הנכנסת לבית העסק ועל דרכי העבודה בעסק.
תפקיד משגיח הכשרות בישראל
גוף הנמצא תחת השגחתו של משגיח כשרות מקבל תעודת הכשר מהגוף המפקח, והוא רשאי לציין שמוצריו כשרים. בישראל, חוק איסור הונאה בכשרות מייחד את הסמכות להעניק תעודת הכשר לרבנות הראשית, לרבנות הצבאית, ולרבנים שהוסמכו על-ידם. בין השאר נקבע בחוק "בעל בית אוכל לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר", וכן "בעל בית אוכל שבידו תעודת הכשר ובית האוכל מוצג בכתב ככשר, לא יגיש ולא ימכור בו מצרכים שאינם כשרים לפי דין תורה". כללים אלה חלים על העוסקים בייצור מזון, מכירתו והגשתו במסעדות.
גופי כשרות שאינם רשמיים עוקפים הנחיה זו באמצעות ציון חותמתם על גבי המוצר ללא ציון המילה 'כשר', או שימוש במילה 'בהשגחת' בצמוד לשם גוף הכשרות.
המעסיק
משגיחי כשרות פועלים בשני סוגים של חוזי העסקה:
- חוזה שבו המשגיח הוא שכיר של הגוף שבו הוא משמש כמשגיח.
- חוזה שבו המשגיח הוא שכיר של גוף הכשרות כגון הרבנות המקומית, המועצה הדתית, הבד"ץ.
בשנת 2004 עתרה לבג"ץ התנועה להגינות שלטונית, בטענה שלא ייתכן שהאדם שתפקידו לפקח על בעל העסק יהיה מועסק על ידו. בשנת 2005 הוקמה ועדה בין-משרדית בראשות עו"ד אמנון דה-הרטוך שהגישה המלצות להסדרת הנושא, אך אלו לא יושמו. בשנת 2010 הוציא המשרד לשירותי דת "חוזר מנכ"ל" שנועד להסדיר את תחום "משגיחי הכשרות", אך לא אסר במפורש העסקת המשגיחים בידי בעל העסק. עתניאל שנלר הניח הצעת חוק שנועדה להקים רשות ממשלתית שתעסיק את משגיחי הכשרות, אך הצעת החוק לא קודמה[1].
הרב הראשי לישראל דוד לאו הכריז עם מינויו לתפקיד על כוונתו לטפל בנושא. ביוזמת הרב לאו הוקמה בשנת 2016 ועדה פנימית בראשות הרב מיכה הלוי שהמליצה לעבור למודל של העסקת המשגיחים כעובדי המועצות הדתיות, אך ההצעה לא קודמה בשל התנגדות משרד האוצר לעלויות שלה. במאי 2017 נמצא כי עדיין כ-95% ממשגיחי הכשרות הכללית בישראל, מועסקים בידי בעל העסק שעליו הם נדרשים לפקח. אותה שנה ניתן פסק בבג"ץ (הנ"ל) שהוגש בשנת 2004, ונקבע כי חובה לנתק את יחסי העבודה בין משגיח למושגח על ידי המערכת עד לסוף יוני 2018, אך הוראה זו טרם יושמה הלכה למעשה (נכון לדצמבר 2019) ביוני 2018 נעשה ניסיון נוסף לפתור את הבעיה כאשר מועצת הרבנות הראשית החליטה כי משגיחי הכשרות יועסקו באמצעות חברות כוח אדם וההחלטה עוגנה בהחלטת ממשלה מתחילת יולי 2018, אך לאחר מכן פרצה מחאה של משגיחי הכשרות שסירבו להיות מועסקים בידי חברות כוח אדם ולאחר משא ומתן בין הרבנות לבין ההסתדרות (שמשגיחי הכשרות מיוצגים בה) וניסיונות חקיקה שונים ההצעה נבלמה (נכון לדצמבר 2019)[1].
נושא המעסיק של משגיחי הכשרות נידון בוועדות רבות בכנסת, ברבנות ובמשרד הדתות, כל הניסיונות לאגד את כלל המשגיחי בגוף אחד לא צלחו.
במערכות הכשרות הפרטיות של הבד"צים מקובל, בדרך כלל, שהמשגיח שכיר של הבד"ץ ולא של העסק, מתוך שאיפה למנוע תלות בין המשגיח לבין העסק. במערכת הכשרות הכללית מקובלות שתי השיטות אולם מרבית המשגיחים מועסקים על ידי בעלי העסק.
נאמן כשרות
נאמן הכשרות הוא עובד המועסק בעסק, המשמש כנאמן של גוף הכשרות ועליו לבצע משימות מיוחדות בתחום הכשרות מלבד שאר העבודות שמוטלות עליו. תפקידו של נאמן הכשרות נמוך מזה של המשגיח ועליו להיות שומר מצוות. אולם לנאמן הכשרות ישנו יתרון על גבי המשגיח בכך שהוא נמצא במקום הייצור מרבית שעות היום.
ההכשרה לתפקיד
בעבר יכול היה לשמש כמשגיח כל אדם שומר מצוות שהייתה לו זיקה כלשהי לתחום הכשרות. בשנים האחרונות בעקבות החלטה של הרב הראשי לישראל הרב יונה מצגר בשנת 2004 על כלל המשגיחים לעבור הכשרה למקצוע זה, והרבנות הראשית לישראל הסמיכה גופים פרטיים לביצוע קורסי הכשרה למשגיחי כשרות, שבסופם נערכת בחינה ברבנות הראשית ומוענקת תעודה רשמית של "משגיח על כשרות המזון".
הגופים שאושרו על ידי הרבנות הראשית
הנוהל החדש
בשנת תשע"ה (2015), על פי החלטת הרב הראשי הרב יצחק יוסף, כל אדם שומר מצוות בעל זיקה דתית יכול לגשת למבחן באופן עצמאי, לאחר לימוד החומר הנצרך לצורך מילוי תפקיד זה ואינו מחוייב לשלם עבור הכשרה במכונים דלעיל, אך המבחן כרוך באגרת רישום המשולמת לחברת מרמנט[2] , חברה חיצונית המבצעת את המבחנים ומפקחת עליה
חומרי לימוד
חומרי הלימוד כוללים חוברת מושגים וכשרות הניתן להורדה חינם באתר הרבנות [3] ורשימת סימנים בשולחן ערוך אורך חיים ויורה דעה כגון:הכשרת כלים, בשר בחלב מצוות התלויות בארץ וכדומה.
המבחן
המבחן נערך שלשה מועדים בשנה (חשוון, ניסן, אב) והוא כולל שלשה חלקים: א';על רשימת הסימנים. ב;על מושגי הכשרות המופיעים בספר דלעיל. ג;נהלי ההשגחה המופיעים בספר דלעיל (חלק זה הוא בפורמט אמריקאי).
משך השהייה בעסק
רוב ועדי הכשרות דורשים שהמשגיח יהיה נוכח בבית העסק רק זמן מה מדי יום. זמן זה אמור להיות בלתי צפוי, כדי להרתיע את בעל העסק מלבצע פעולה הנוגדת את כללי הכשרות. מדיניות זו מסתמכת גם על סוגיה בתלמוד הבבלי, בה הוזכרה האפשרות לבצע השגחת כשרות באמצעות אדם ש"יוצא ונכנס" כך שהמושגח "מירתת" - חושש מפניו.
משגיח כשרות בצה"ל
משגיח כשרות בצה"ל (בראשי תיבות: "מכ"ש") הוא חייל מסורתי, דתי או חרדי בשירות חובה בצה"ל הממלא את משגיח הכשרות במטבח הבסיס שבו הוא מוצב, מטעם הרבנות הצבאית. את הידע המקצועי הנחוץ לו לשם עבודתו הוא לומד בקורס באורך שלושה שבועות המתקיים בעיר הבה"דים. בדומה לטבחים בצה"ל בשירות חובה, לרוב מקבל המכ"ש שבוע חופש עבור כל שבוע עבודה ("שבוע-שבוע").
נגד בקבע הממלא את תפקיד משגיח הכשרות מכונה "נגד כשרות ודת". במסגרת תפקידו הוא גם ממונה על מש"קי הדת בבסיסו, ובייחוד במקרה הרווח שאין רב צבאי בבסיס.
אשה כמשגיחת כשרות
הרב משה פיינשטיין התיר לאלמנה למלא את מקום בעלה שנפטר כמשגיחת כשרות[4]. לעומת זאת, הרב מאיר אמסעל חלק עליו וטען שאסור לאשה להיות משגיחת כשרות, ואף טען שהדבר עלול להביא למינוי נשים לתפקידים אחרים כמו רב[5].
בשנת 2004 החליטה מועצת הרבנות הראשית לאפשר לנשים לעבוד כמשגיחות כשרות[6]. לאחר תוכנית ההתנתקות הוצע לנשים שפונו מגוש קטיף לעבור הכשרה מקצועית כמשגיחות כשרות[7]. בשנת 2009 קיים ארגון הכשרות Star-K בארצות הברית קורס הכשרה מיוחד עבור משגיחות כשרות[8]. בישראל יש משגיחות כשרות במספר מועצות מקומיות, בהם חיפה ומטה אשר[6].
השגחה בתחומים שמחוץ לענף המזון
בתקופה האחרונה גוברת הדרישה[דרוש מקור], בעיקר אצל צרכני הבד"צים, להענקת תעודות השגחה גם בתחומים שאינם בענף המזון, כלומר אין עיסוקו בכשרות אלא בציות להלכה. במסגרת זו נכללת השגחה על בתי השקעות, שיער לפאות נכריות ועוד.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: משגיח כשרות |
- מירב קריסטל, "חותמת כשרות של בד"ץ יותר טובה מפרסומת", באתר ynet, 26 בדצמבר 2009
- 'מערך הכשרות בישראל: תמונת מצב, בעיות הצעת 'ההפרטה הממלכתית', באתר המכון לאסטרטגיה ציונית
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 תני פרנק, "הרשות לא יכולה", השילוח 17, דצמבר 2019
- ^ http://marmanet.co.il
- ^ https://www.gov.il/he/Departments/General/bchinot_kashrut
- ^ אגרות משה, חלק ה', יורה דעה חלק ב', סימן מד
- ^ אגרות משה, חלק ה', יורה דעה חלק ב', סימן מה
- ^ 6.0 6.1 טולי פיקרש, מי לא רוצה נשים כמשגיחות כשרות?, 05/07/2009
- ^ אשה כמשגיחת כשרות, אתר קטיף.נט(הקישור אינו פעיל, 12.1.2020)
- ^ Women Mashgichot Star(הקישור אינו פעיל, 12.1.2020)
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
משגיח כשרות35713874Q978087