זהות
זהות הוא מונח בסוציולוגיה ובפסיכולוגיה המתאר את תפיסת האדם את עצמו. הזהות מורכבת מאוסף של תפיסות ואמונות בנוגע ל"עצמי", המאורגנות כסכמה קוגניטיבית[1].
התפתחות הזהות האישית
זהות אישית היא תפיסה סובייקטיבית של המשכיות והתאמה בין המרכיבים השונים של אישיותו של האדם, חוויותיו וזיכרונותיו[2].
הזהות מתחילה להתפתח כבר בימי הילדות כחלק מההתפתחות הרגשית. הזהות האישית אינה מפסיקה להתגבש כל עוד האדם חי והיא יכולה להשתנות, אך מקובל להניח שהשלבים הקריטיים של עיצוב הזהות הם בימי הנעורים.
ההיבט הפסיכולוגי
בגיל ההתבגרות המוקדם מושג העצמי הוא ראשוני ובלתי יציב, והמודעות לקיומו של "קהל צופה" גבוהה מאד (עד כדי יצירה של קהל מדומה). בגילאים אלו בולטות תחושות של שבריריות העצמי, תחושת המתבגרים שהזהות החדשה שקנו לעצמם פגיעה. היא מלווה במעשייה אישית, דימוי עצמי ייחודי ומנופח. לפעמים יש צורך בקונפורמיות נוקשה (באופן פרדוקסלי, לעיתים "מרדנית") בסגנון לבוש והתנהגות, כדי לבסס את הדימוי העצמי הפגיע.
ביציאה מתקופת הילדות, הולכת הזהות ונעשית מובחנת יותר. החשש מהקהל המדומה פוחת. נער יודע לדבר על עצמו תוך שימוש במילות הסתייגות. לדוגמה: "אני ספורטאי טוב, אבל חלש בכדורגל", "אני אוהב לפטפט, אלא אם אני בדיכאון". מאפיין אחר הוא הטעמת מושגי עצמי חברתיים, לדוגמה: "אני ידידותי", "אני מתבודד", "אני בעל כישורי מנהיגות", תוך שימת דגש על המבדיל בין דמות הנער לדמות בני גילו ולא על הדומה.
היכולת ליצור תדמית עצמית אחת מגובשת משלל התכונות והמאפיינים נובעת מהשיפור הניכר במסוגלויות הקוגניטיבית וביכולת ההפשטה המלווה את ההתבגרות. מנגד, זו גם הסיבה לכך שהסיווג העצמי צפוי להיעשות בזהירות ומתוך תחושה של ספקנות וחוסר ביטחון ולהיות מלווה בשאלות ובהשערות:"מי אני? מה אני?".
תאוריית הבניה החברתית מבליטה את תפקיד היחסים הבין אישיים בהתפתחות הזהות. על ידי אינטראקציה שיוצרת משוב מתהווה התפיסה העצמית.
על פי המודל של הפסיכולוג רוברט סלמן, בגילאי 16–18 רואים עוד קפיצת מדרגה בתפיסה העצמית. הנער כבר מבין שהתנהגויות שלו עשויות לנבוע מסיבות בלתי מודעות. לא רק שהוא מודע לרכיבים סותרים בהתנהגותו, אלא שהוא אף מסוגל לנמק בבהירות את הסיבות להם.
ג'יימס מרסיה כתב על שתי התרחשויות הפוקדות מתבגרים: חקר זהות והתחייבות לזהות. התחייבות לזהות שתבוא בסופה של חקירה תביא לגיבוש זהות יציבה.
קבלת זהות מבלי לעסוק קודם בבדיקה עצמית, בדרך כלל עקב לחץ חברתי, היא גיבוש זהות בטרם עת והיא נפוצה בחברות מסורתיות ושמרניות, וכן אצל מיעוטים.
גיבוש זהות מעוכב פירושו חקירת זהות שעדיין לא תמה. זהו מצב אידיאלי במהלך ההתבגרות, אולם אין הוא אמור להתמשך יתר על המידה. בעשורים האחרונים, בקרב הצעירים במערב נפוצה יותר ויותר דחייה של גיבוש הזהות היציבה, והשתקעות בתקופה ארוכה של "גיבוש זהות מעוכב". זהו מצב שיש בו הרבה חרדה וספקות.
ערפול זהות זהו מצב שבו יש ויתור על כל ניסיון התעסקות בזהות, והוא נחשב לבלתי תקין אם אינו מקדים להסתיים. "ערפול זהות" מקושר להערכה עצמית נמוכה.
אריק אריקסון מציין שתקופת "משבר הזהות" מאפשרת התנסות וטעייה בצורה שלא תתאפשר בתקופות חיים מאוחרות יותר. לפי אריקסון, ביטחון, אמון בסיסי ואוטונומיה הם שלבים מקדימים שרק לאחריהם יתאפשר גיבוש זהות מוצלח.
יש קשר הדוק בין תפיסת הזהות לבין תפיסת האחר, ושני הדברים נמצאים לרוב באותה רמת הפשטה. היכולת לתפוס לכידות ורב גוניות בעצמי באה יחד עם ראיית אלו בזולת. עד גיל 15 צפוי הנער להבין כיצד תפיסתו שלו את האחר ותפיסת האחר אותו משפיעות האחת על השנייה ויוצרות יחסי גומלין.
ההיבט הסוציולוגי
זהותו של אדם מוגדרת ביחס לאחרים.
- מכלול התפקידים של הפרט מבטא את זהויות המשנה השונות (למשל זהויות כאב, בעל, איש מחשבים). בכל אחד מהתפקידים האלה יהיו לאדם יחסים שייצרו זהות נבדלת. חלק מזהויות אלו מסתיימות במהלך החיים של הפרט (ביציאה לגמלאות מסתיימות זהויות התעסוקה).
- בכל חברה קיימות זהויות מוכרות וידועות לכל, המופנמות על ידי הפרט בתהליך החיברות (סוציאליזציה).
- לא כל הזהויות נגישות במידה שווה לכל הפרטים (לא כל אחד יכול ללמוד רפואה).
- הנגישות לזהויות המשנה השונות תלויה בהזדמנויות החברתיות של הפרט ובזהויות משנה נוספות, כגון מוצא עדתי וסטאטוס כלכלי של המשפחה.
אפיוני הזהות יכולים להיות מולדים, (למשל צבע עור, מין, מוצא עדתי) או כאלו הניתנים לרכישה ושינוי (דת, מקצוע, אזרחות).
מתוך הזהות נגזרת אישיותו של האדם.
- אישיות היא סך כל זהויות המשנה שהפרט מפתח בתפקידים השונים שהוא ממלא במסגרות החברתיות השונות. האישיות נבנית מיחסים בין-אישיים נלמדים.
- אישיות היא גם האופן שבו תופס הפרט את עצמו, את התנהגותו ואת המבנה החברתי שהוא חי בו.
הזהות האישית נגזרת ממכלול יחסים:
- התפקיד שהאדם הפנים.
- הערכתם של אחרים (כיצד אחרים מעריכים את התנהגותו)
- הערכתו את עצמו ואת התנהגותו שלו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: זהות |
הערות שוליים
| התייחסות האדם אל עצמו |
|---|
22692052זהות