לכה דודי
לְכָה דוֹדִי
|
|---|
| מאת רבי שלמה אלקבץ |
|
לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה |
הפיוט לְכָה דוֹדִי הוא חלק מתפילות קבלת שבת הנאמרות בערב שבת לפני תפילת ערבית. הפיוט חובר על ידי הפייטן המקובל רבי שלמה הלוי אלקבץ ונחשב לחלק החדש ביותר בסידור התפילה שמקובל על כל העדות. לפיוט חוברו לחנים רבים, לפיוט כולו או לבתים מסוימים ממנו.
זמן כתיבתו
הפיוט הודפס לראשונה בסידור בנוסח הספרדים בוונציה בשנת ה'שמ"ד (1584). היו מן החוקרים שטענו שהפיוט קדום יותר ונכתב בסביבות שנת ה'ש"ח, מכיוון שהוא דומה לשירים לפיוטים אחרים שנכתבו באותה תקופה במבנה, בפזמון החוזר, בהרבה לשונות בבתי השיר, ובשיבוץ שלהם בתוך קבלת שבת.
פיוטים קדומים אלו כוללים פיוט של רבי משה בן מכיר בספרו סדר היום[22] ופיוט של ר' מרדכי דאטו שהיה תלמיד של רבי שלמה אלקבץ הלוי. ראובן קימלמן[23], משה חלמיש[24] ויצחק יוסף כהן[25] טוענים שהשיר של הרב מן הסתם קדם לשיר של התלמיד, ולכן יש להקדים את כתיבת הפיוט לכה דודי של אלקבץ לסביבת שנת ה'ש"ח. אחרים, כמו אברהם ברלינר[26], יהודה רצהבי[27], מירון ביאליק לרנר[28] ויהודה ליבס[29] טוענים שהפיוטים הדומים קדמו ל"לכה דודי" של אלקבץ. קימלמן מייחס למירון ביאליק לרנר את האפשרות ש"לכה דודי" של אלקבץ הוא "עיבוד של שיר קיים או מעין מהדורה בתרא".
מקור הפיוט
הפיוט הוא חלק ממעמד קבלת שבת, שהותקן על ידי מקובלי צפת במאה ה-16 והתקבל בכל קהילות ישראל. המעמד כולל סדרה של פיוטים ופרקי תהלים הנאמרים לפני תפילת ערבית לשבת. קבלת שבת עצמה מבוססת על מנהג קדום המוזכר בתלמוד הבבלי:
רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא, אמר: בואו ונצא לקראת שבת המלכה. רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת, ואמר: בואי כלה בואי כלה.
ובתרגום לעברית: "רבי חנינא היה מתעטף ועומד בערב שבת והיה אומר: 'בואו ונצא לקראת שבת המלכה', ורבי ינאי היה לובש את בגדי השבת ואומר 'בואי כלה בואי כלה'". נוסח הפיוט "לכה דודי" מתייחס ישירות לציטוט זה.
ובצורה דומה:
ר' חנינא היה אומר בואו נצא לקראת כלה מלכתא ור' ינאי כמתעטף וקאי ואמר בואי כלה
תוכן הפיוט
הנושאים בהם עוסק הפיוט הם קדושת השבת, בניין ירושלים, וקבלת פני הכלה. הפיוט של הרב אבן מכיר עסק גם כן בנושאים אלו (מלבש בניין ירושלים) וכן עוסק הרבה ביציאת מצרים וארץ ישראל.
הבית הראשון, הוא הפזמון, קורא לקבלת פני הכלה על ידי דודהּ. מוטיב הכלה והדוד מקורו בשיר השירים והוא מתפרש בדרך כלל בספרות כיחס שבין עם ישראל ואלקים. בפיוט זה רומז המוטיב גם לקבלת השבת (הכלה) על ידי עם ישראל (הדוד). גם הביטוי 'לכה דודי' לקוח מפסוק בשיר השירים: ”לכה דודי נצא השדה, נלינה בכפרים”[30].
הבתים השני והשלישי עוסקים בקדושת השבת, תוך התייחסות לבריאת העולם ולמעמד הר סיני. הבתים הבאים, מהרביעי ועד התשיעי עוסקים בתקומתה של ירושלים, תוך אזכורים מילוליים מנבואות הנחמה של ישעיה.
הבית האחרון הוא הקריאה לכלה להיעתר לקריאותיו של הדוד מהבית הראשון. גם כאן השימוש במוטיב הוא דו משמעי.
מבנה הפיוט
לפיוט "לכה דודי" של הרב אלקבץ עשרה בתים (לפיוט המקורי שבעה) כאשר הראשון שבהם משמש גם כפזמון חוזר. שמו של המחבר, שלמה הלוי, רשום כאקרוסטיכון בראשי הבתים שני עד תשיעי. שלושת הטורים הראשונים שבכל בית חורזים בחרוז אחד המתחלף בכל בית, ואילו הטור הרביעי מסתיים בחרוז אחיד לאורך הפיוט כולו. חרוז זה מתאים לפזמון החוזר - "לָה".
בפיוט מופיעים צימודים רבים הלקוחים מפסוקים מהמקרא ומדברי חז"ל. יש וצימודים אלו לא מופיעים בצורתם המקורית, אלא שונו על מנת לשמור על האקרוסטיכון והחריזה.
דוגמה בולטת לכך ניתן למצוא בתחילת הבית השני: "שמור וזכור בדיבור אחד". הפייטן שינה את סדר המילים מבפיוט של הרב אבן מכיר על מנת שהבית יתחיל באות ש' וישמור על ראשי התיבות של שמו.
מנהגים הקשורים לפיוט
עמידה
לכה דודי הוא אמנם המרכיב המאוחר ביותר בתפילה שהתקבל בכל קהילות ישראל, אך בין הקהילות השונות קיימים כמה חילופי מנהגים באשר לאמירת הפיוט. מלבד מספר הבדלי נוסח קלים, נחלק המנהג בשאלת העמידה בזמן אמירת הפיוט. הספרדים מקפידים לעמוד בעת האמירה ואילו המרוקאים והאשכנזים מתיישבים לאחר אמירת "מזמור לדוד" (ובנוסח אשכנז המערבי, לא עומדים גם ב"מזמור לדוד")[31]. עם זאת, בבית האחרון נעמדים גם המרוקאים והאשכנזים כיון שמתוך הבנה שהכלה המדוברת היא השבת, נהגו לקבל את פניה בעמידה כלפי צד מערב, מפני שכתוב בגמרא שהשכינה נמצאת במערב, וכן היה המנהג בכל קהילות ישראל. יש הנוהגים לקוד לימין ולשמאל באמירת המילים "בואי כלה". מכיוון שבאירופה מתפללים לכיוון מזרח, ובאמירת "בואי בשלום" מפנים את הגב למזרח ופונים לצד מערב, השתרבב בארץ מנהג לפנות לאחור בעת אמירת "בואי בשלום", ללא קשר לצד מערב[32].
קבלת פני אבל
נהוג שאבלים בתוך השבעה אינם יוצאים לתפילות מחוץ לבית האבלים. אולם בשבת אין נוהגים דיני אבלות והאבלים מגיעים לבית הכנסת. נהוג שהאבלים נשארים מחוץ לבית הכנסת עד לאחר "בואי בשלום", בו בעצם מקבלים את השבת, ומכיוון שהגיעה השבת האבלים מצטרפים לתפילה עם הציבור. יש שקישרו מנהג זה עם המנהג לפנות לאחור באמירת "בואי בשלום". בחלק מהקהילות הגבאי מכריז בקול על קבלת פני האבלים בטרם כניסתם[33]. בקהילות אשכנז המערבי, נכנסים אחרי מזמור "ה' מלך גאות לבש"[34].
לחן
לפיוט לכה דודי לפחות מאות לחנים שונים[35]. לחנים לא מעטים חוברו לבתים מסוימים בלבד כמו "והיו למשיסה..[36]. ו"מקדש מלך...".
במקצת מקהילות אשכנז נהוג לשנות את המנגינה ב"לא תבושי ולא תיכלמי" כדי להדגיש את המעבר מהקושי והכאב של הבתים הקודמים לו לאלו שממנו והלאה, המבטאים שמחה יתירה על בואה של השבת. ברבות מהקהילות האחרות אין נוהגים כך, אלא כל הפיוט מושר במנגינה אחת.
בקרב קהילות יהודי גאורגיה מקובלים שבעה לחנים שונים לשבתות ולמועדים. שהיו מושרים בקרב קהילותיהם השונות.
בכמה קהילות נהגו בשבת חזון לנגן את לכה דודי בניגון קינת אלי ציון, וכן מנהג אשכנז הקדום.
אמירת חלקים מהפיוט
ברבים מבתי הכנסת הספרדיים בירושלים, בייחוד בוותיקים שבהם, וכן אצל יהודי ארם צובא נהוג לומר רק את הבתים באקרוסטיכון "שלמה" (שמור וזכור, לקראת שבת, מקדש מלך, התעוררי) והבית האחרון - "בואי בשלום". יתר הבתים אינם נאמרים. מקור קדום למנהג זה נמצא בעדות (מכתב ידו של מהר"י צמח)[37] על ר' חיים ויטל שהיה שר בתים אלו (ועל פי זה יש ששיערו[38] שתחילה חיבר הרב אלקבץ רק בתים אלו, ובמהדורה מאוחרת יותר [אחרי שר' חיים ויטל למד את הפיוט, ואולי אף אחרי שהוא נפטר] הוסיף עליו את שאר הבתים).
ברוב קהילות נוסח ספרד, כאשר ערב שבת חל ביום טוב נהוג לומר את הבתים "שמור וזכור", "לקראת שבת", "ימין ושמאל" ו"בואי בשלום" ולדלג על היתר. ברוב קהילות נוסח אשכנז אין אומרים את הפיוט בכלל כשחל ביום טוב, בחלק מקהילות אשכנז המערבי אומרים כרגיל, ויש אומרים את כל הפיוט חוץ מבית "התנערי".
בקהילות לא אורתודוקסיות רבות, הכופרות בביאת המשיח, אומרים רק את הבתים הראשון, השני החמישי והאחרון (שמור וזכור, לקראת שבת, התעוררי ובואי בשלום). הבתים האחרים, המבטאים את האונה בביאת המשיח, מושמטים.
דקדוק
תמיהה בפסקה: "לִבְשִׁי בִּגְדֵּי תִּפְאַרְתֵּךְ עַמִּי" נראה שהמשורר פונה אל "עָם" שהוא תמיד לשון זכר בלשון נקבה. כמובן שבמקרא וביחוד בשירה ומליצה אפשר שיש כינוי נסתר, ומובנה כמו לבשי בגדי תפארתך אַת - שאת עמי". אך יש מדקדקים שמסבירים שהפניה היא לירושלים העיר, שתלבש בגדי התפארת שהם עם ישראל[39].
לקריאה נוספת
- ראובן קימלמן, לכה דודי וקבלת שבת: המשמעות המיסטית, לוס אנג'לס: כרוב; ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס ('מקורות ומחקרים בספרות הקבלה'), תשס"ג 2003[40].
- אהרן ארנד, החלפת הניגון בפיוט לכה דודי, סיני קיא ה'תשנ"ג. עמודים צג - צה.
- יעקב בזק, עיונים בלכה דודי סיני גיליון קב' עמודים קפג - קצו.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: לכה דודי |
- ספר אבוא שבת על הפיוט לכה דודי ועל מחברו, מאת הרב ישראל כהן, באתר אוצר החכמה, הוצאת טקסט רץ
- רשימת מאמרים על לכה דודי באתר רמב"י
- מידע על לכה דודי בקטלוג הספרייה הלאומית
- אסתר מלחי, הפיוט "לכה דודי" - רבי שלמה הלוי אלקבץ: עיון ודרכי הוראה, באתר "דעת", תשס"ה 2005
- יעקב בזק, לכה דודי - רבי שלמה הלוי אלקבץ, באתר "דעת" (מתוך "סיני" כרך ק"ב [התשמ"ח], עמ' קפג-קצה) (קישור למאמר)
- הרב ישראל כהן, אבא שבת, על הפיוט לכה דודי ומחברו,, באתר אוצר החכמה
- תמר זיגמן, איך רוקדים את "לכה דודי"?, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, 11.06.2017
הפיוט לכה דודי, באתר הפיוט והתפילה- לכה דודי (לחן מסורתי), באתר זמרשת[41]
שלמה בן משה אלקבץ (1505-1576.), לכה דודי, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ על פי לשון המדרש במכילתא מַסֶּכְתָּא דְבַחֹדֶשׁ יִתְרוֹ פָּרָשָׁה ז.
- ^ על פי לשון הפסוק בספר זכריה, פרק י"ד, פסוק ט'.
- ^ על פי לשון הפסוק בספר ירמיהו, פרק י"ג, פסוק י"א.
- ^ על פי לשון הפסוק בספר ישעיהו, פרק נ"ב, פסוקים א'-ב'.
- ^ לשון הפסוק בספר תהלים, פרק ס"ט, פסוק י"ט.
- ^ לשון הפסוק בספר ישעיהו, פרק ס', פסוקים א'-ג'.
- ^ על פי לשון הפסוק בספר ישעיהו, פרק נ"ב, פסוק א'.
- ^ על פי לשון הפסוק בספר ישעיהו, פרק מ', פסוק ה'.
- ^ על פי לשון הפסוק בספר ישעיהו, פרק נ"ד, פסוק ד'.
- ^ על פי לשון הפסוק בספר תהלים, פרק מ"ב, פסוק ו'.
- ^ על פי לשון הפסוק בספר ישעיהו, פרק י"ד, פסוק ל"ב: "כִּי ה' יִסַּד צִיּוֹן וּבָהּ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמּוֹ".
- ^ לשון הפסוק בספר ירמיהו, פרק ל', פסוק י"ח.
- ^ על פי לשון הפסוק בספר ירמיהו, פרק ל', פסוק ט"ז: "וְהָיוּ שֹׁאסַיִךְ לִמְשִׁסָּה".
- ^ על פי לשון הפסוק בספר ישעיהו, פרק מ"ט, פסוק י"ט.
- ^ על פי לשון הפסוק בספר ישעיהו, פרק ס"ב, פסוק ה'.
- ^ על פי לשון הפסוק בספר ישעיהו, פרק נ"ד, פסוק ג'.
- ^ על פי לשון הפסוק בספר ישעיהו, פרק כ"ה, פסוק ט'.
- ^ על פי לשון הפסוק בספר ישעיהו, פרק נ"ז, פסוק ב'.
- ^ על פי לשון הפסוק בספר משלי, פרק י"ב, פסוק ד'.
- ^ על פי לשון הפסוק במגילת אסתר, פרק ח', פסוק ט"ו.
- ^ על פי לשון הפסוק בספר דברים, פרק י"ד, פסוק ב'.
- ^ משה בן מכיר, סדר היום, ורשא תרל"ו, עמוד 43, באתר היברובוקס
- ^ ראובן קימלמן, לכה דודי וקבלת שבת: המשמעות המיסטית, עמוד 24
- ^ משה חלמיש, הנהגות קבליות בשבת
- ^ סדר קבלת שבת ופזמון לכה דודי, במקורות וקורות, ירושלים תשמ"ב
- ^ אברהם ברלינר, כתבים נבחרים א, ירושלים תש"ה-תש"ט עמ' 43
- ^ יהודה רצהבי, "לכה דודי" של המקובל ר' שלמה אלקבץ ומקורותיו, מחניים, ירושלים 6 תשנ"ד, עמ' 163
- ^ ראובן קימלמן, לכה דודי וקבלת שבת: המשמעות המיסטית, עמוד 26
- ^ הרצאה שנישאה בערב לכבוד ספר זה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אור לכ' בכסלו תשע"ט, עמודים 7-8
- ^ מגילת שיר השירים, פרק ז', פסוק י"ב
- ^ אם כי בקהילות חסידיות רבות מקפידים על העמידה באמירת הפיוט, על פי דברי השל"ה
- ^ ייתכן שביאור המנהג הוא שפונים אל פתח בית הכנסת, שבו נכנסת השכינה.
- ^ בקהילות אשכנז המערביות, נוהגים שהאבל נכנס אחרי מזמורי "מזמור שיר ליום השבת" ו"ה' מלך". עיין מנהגי ישורון, נוא יארק תשמ"ח, עמ' 5.
- ^ מנהגי ישורון, נוא יארק תשמ"ח, עמ' 5.
- ^ ראו בשני הקישורים החיצוניים האחרונים.
- ^ בין שירי אברהם פריד שני לחנים לבית זה, אחד קצבי ואחד שקט.
- ^ תמונה, באתר פורום אוצר החכמה
- ^ יהודה ליבס, ר' שלמה אלקבץ ושירו לכה דודי
- ^ נפוץ בפי חכמי ג'רבה
- ^ סקירה: חביבה פדיה, ראובן קימלמן, "לכה דודי" וקבלת שבת(הקישור אינו פעיל, 29.9.2021), באתר של חביבה פדיה (פורסם במקור במועד בשנתון למדעי היהדות כרך יז תשס"ז).
- ^ דף של אחד הלחנים המופיעים באתר כשבדף זה דברים על הפיוט.
36232946לכה דודי