סנחריב
.JPG)
סַנְחֵרִיב (באכדית: סִן-אחֵ-אֵרִבּ, סין (=אליל הירח) פיצה (נתן פיצוי) על האח), בארמית חדשה או סורית חדשה ܣܢܚܪܝܒ)
בנו ויורשו של סרגון השני מלך אשור. עלה לכס המלכות בשנת ג'ר"ט. שלטונו היה בלתי יציב, ומלא מרידות. המלך פיאר את נינוה והפכה למרכז העולם המסופוטמי, ניהל מלחמה מפורסמת ביהודה, והיה איש ארגון מוצלח. סופו שנרצח בידי שני בניו, אדרמלך (או בשמו האשורי - ארד-מוליסו) ושראצר, בשנת ג'רט"ו.
שמותיו
השם "סנחריב" הינו הטיה עברית של שמו של המלך האשורי. באכדית שמו נהגה כך - סִן-אַחֵ- אֵרִבּ.
מעבר להיותו שם תאופורי (כזה המכיל אלמנט דתי), שמו של סנחריב, כמו שמות מסופוטמיים רבים, הוא למעשה משפט פועלי בן שלושה מרכיבים[1] - סין (=אל הירח המסופטמי) - נושא המשפט. אח (=בן לאותם הורים, ממש כמו בעברית - אשר הינה שפה שמית גם כן) - מילה הבאה עם יחסת הדאטיב המציינת מושא עקיף. והפועל אריב - (גוף שלישי, יחיד, זמן עבר של הפועל riʔabum שמשמעותו לפצות, לתת כפיצוי) - המופיע כנהוג באכדית, בסוף המשפט. בניגוד למקבילו העברי, הוא אינו מצריך מילת יחס.
מכאן שהתרגום של השם מאכדית יהיה "(האל) סין פיצה (ב)אח".
הנסיבות העומדות מאחורי הענקת השם אינן ידועות, אולם ניתן לשער, כי הסיבה מקבילה לזו של השם "אחיקם" - מות אחיו של סנחריב, ורצון להנציח את זכרו של אח זה בשם התינוק החדש.
חז"ל אומרים כי לסנחריב היו שמונה שמות אשר מופיעים בתנ"ך, במובאות הנשמעות לעיתים כמלכי אשור אחרים[2]. שמותיו הם: פוּל[3], תגלת פלאסר, פלנאסר, שלמנאסר, סרגון, אסנפר, רבא ויקירא. השם סנחריב מפורש כקיצור והלחם המילים "ששיחתו ריב".
המערכה הראשונה
עוד בימי אביו שירת סנחריב בתפקיד דיפלומטי בצפון מערב האימפריה. משירש את השליטה באימפריה החלו התפרצויות אלימות בבבל, עקב ההתחזקות רבת השנים של השבטים הארמיים והמדיים. ואחר ההתערבות העילמית באזור פרץ בבבל מרד, סנחריב יצא לאזור פעמים רבות כדי לדכא מרידות.
בשנת ג'ר"י הוביל את צבאו מחדש לבבל, היכן שמרדוך-אפלה-אידינה השני חזר לשלטון בחסות העילמים. תופס הכוח סולק בידי סנחריב ובמקומו מונה בֵּל-אִבּנִי הבבלי כמלך. לאחר מכן הצפין סנחריב ויצא להלחם בשבטי הרי הזגרוס, בני בריתם של העילמים.
המלחמה ביהודה
ערך מורחב – מסע סנחריב בארץ ישראל
בשנת ג'ר"ט, בעקבות מותו של המלך סרגון השני, פרץ מרד רב ממדים במערב האימפריה האשורית. המרד לובה על ידי המצרים. סנחריב, המלך החדש של אשור, מיהר לפעול כנגד ברית המלכים שעמדה מולו וצעד למערב בראש כח של כ-200,000 איש[דרוש מקור]. צידון וערים פניקיות אחרות נכבשו, למעט צור. גם אשדוד, עמון, מואב ואדום נכנעו. ואולם, חזקיהו, מלך יהודה, סירב להיכנע לאשור. יחד עם נסיכי אשקלון ועקרון התריסו כנגד הצבא האשורי, ובטחו בביצוריהם, בעזרת מצרים ובמקרה היהודי, בעזרת ה' במערכה נגד אשור. סנחריב ניצח את בני הברית המצריים והחל לצעוד לירושלים, כאשר בדרך כבש 46 ערים בצורות, ובהן לכיש, ושלח לגלות כ-200,150 נפש. מנסרת טיילור, היא מנסרת סנחריב, מתארת את מסעו של סנחריב ליהודה:
| [18] ואשר לחזקיהו היהודי, | [32] למיתינתי, מלך אשדוד, | |
| [19] שלא נכנע לעולי: 46 ערים בצורות, | [33] פאדי, מלך עקרון, וסילי-בל, | |
| [20] והערים הקטנות | [34] מלך עזה, נתתי אותן. וכך הקטנתי את אדמתו. | ... |
| [21] שהיו רבות באזור, בהרסם עם אילי ניגוח, | [37] ואשר לחזקיהו | |
| [22] על ידי הבאת כלי מצור ובהתקפות רגלים, | [38] תפארת מלכותי המאיימת ניצחה אותו, ו | |
| [23] ועל ידי חפירות וחורים תחת לחומה, צרתי עליהן ולקחתיהן. | [39] הערבים ושכירי חרבו, שהוא הביא כדי לחזק | |
| [24] 200,150 אנשים, גדולים וקטנים, נשים וגברים, | [40] את ירושלים, עיר מלכותו, | |
| [25] סוסים, פרדים, חמורים, גמלים | [41] נטשו אותו. בתוספת לשלושים ככרות הזהב ו | |
| [26] בקר וכבשים ללא מספר, הבאתי משם | [42] שמונה מאות ככרות כסף, אבנים יפות, פוך מובחר, | |
| [27] וספרתי כשלל. (חזקיהו) עצמו, כציפור בכלוב | [43] יהלומים, אבני אודם גדולות, מיטות שנהב, | |
| [28] סגרתיו בירושלים, עיר מלכותו. | [44] כיסאות שנהב, עור פילים, שנהב, | |
| [29] בניתי סוללה כנגדו | [45] הובנה, תאשור, מיני סוגים של אוצרות, | |
| [30] כל אשר יצא משערי העיר, החזרתי לצערו. | [46] וכמו כן בנותיו, הרמונו, נשותיו וגבריו | |
| [31] את עריו, אשר בזזתי, קרעתי מאדמתו, ו | [47] נגנים, ששלח אחרי | |
| [48] לנינוה, עיר מלכותי. לשלם לי מס | ||
| [49] ולקבל את שיעבודו, הוא שלח את שליחיו. |
חזקיהו, כמתואר במנסרה, נכנע לסנחריב, שילם את המס והמצור הוסר. בהתאם לכתוב במקרא, מתארת המנסרה את כיבושיו בערי יהודה, לעומת זאת כלפי ירושלים נכתב, "וספרתי כשלל. (חזקיהו) עצמו, כציפור בכלוב". ומהעדר תיאור כיבוש, מוכח שהוא כשל בכיבוש ירושלים ככתוב במקרא.
בפרק י"ט בספר מלכים מסופר שכאשר עמד סנחריב להטיל מצור על ירושלים, "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים". גם החוקרים המתקשים להאמין במקרא, לא מצאו הסבר הגיוני אחר לשאלה למה לא הצליח סנחריב לכבוש את ירושלים.
מלחמות נוספות וסוף ימיו
תחילת שלטונו של סנחריב התאפיינה גם היא במרידות ברחבי האימפריה. מרידות אלה נוצלו גם על ידי העיר בבל. בשנת ג'ר"י, אציל בבלי בשם מרדוך-זכיר-שומי השני ניצל את המהומה ועלה לשלטון למספר חודשים, הוא הורד מהשלטון באותה שנה על ידי המלך הכשדי מרדוך-אפלה-אידינה השני שהגיע והתקבל בבבל ברצון. הוא חידש את הברית עם עילם וגייס את כל ערי בבל הגדולות וכן את הארמים והכשדים. הצבא האשורי יצא לקרב נגדו ליד כיש, הוא נמנע מעימות גלוי וברח משדה הקרב ולא חזר יותר לבבל. סנחריב כבש את בבל, בזז את ארמונו של מרדוך-אפלה-אידינה ואת ערי בבל המורדות ואת שבטי הארמים והכשדים שהתגוררו בדרום מסופוטמיה. הוא הגלה לאשור 208,000 חיילים ורכוש רב[4]. במקומו המליך סנחריב את בל-איבני אציל בבלי שחונך באשור. אבל גם הוא מרד, ובמקומו המליך סנחריב בשנת ג'רי"א את בנו אשור-נדין-שומי
כתגובה לפלישתו לעילם, יצא צבא עילם, איגף את האשורים מצפון, ואף הגיע לבבל. אנשי בבל תפסו את אשור-נדין-שומי, והסגירו אותו לעילמים (בידיהם ככל הנראה נרצח). בבל על לשלטון אציל מקומי בשם נרגל-אושזיב שגם נלכד על ידי סנחריב. במקומו עלה למלוכה אציל כשדי מושזיב-מרדוך. הוא מלך על בבל במשך 4 שנים. סנחריב נלחם נגד מושזיב-מרדוך, עילם ובלי בריתם, על גדות החידקל, בקרב ח'לולה, שני הצדדים תיעדו את הקרב כניצחונם, תוצאות הקרב לא היו חד משמעיות ושני הצדדים טענו לניצחון. הקרב לא שינה את הסטטוס של המלכים הלוחמים משני הצדדים, אבל אשור נסוגה מהאזור[5].
בשנת ג'רי"ג כבש סנחריב את בבל שוב, וכעונש על הסגרת בנו לעילמים - החריבה, ונטל את פסל מרדוך מבבל לאשור. חורבן בבל זעזע את העולם המסופוטמי, בהיות בבל אבן הראשה של תרבות זו; את נינוה, בירתו, בנה בדומה לבבל שהחריב והפכה למרכז התרבותי של העולם העתיק. כמו כן, יצא סנחריב למלחמה כנגד שבטי ההרים של קיליקיה.
סנחריב נרצח בשנת ג'רט"ו בידי שני בניו, ארד-מוליסו (אַדְרַמֶּלֶךְ המקראי) ושַׂרְאֶצֶר[6] (לא ידועים כל פרטים אחרים עליו). גם כתובת אסרחדון מציינת כי שני בניו הרגו אותו. לאחר הרצח, ולאחר שלא הצליח לתפוס את השלטון נמלט ארד - מוליסו לאוררטו (היא אררט המקראית). בכרוניקה הבבלית צוין כי האל מרדוך, שכעס על סנחריב (בשל החרבת בבל, ולקיחת פסלו) גרם לבנו לרצוח אותו. את מקומו תפס אסרחדון, אחד מבניו האחרים מאשתו נקיה-זכותו. "נקיה" הוא שם בשפה שמית מערבית, שתורגם לאכדית "זכותו" שפירושו הוא טהורה/זכה[7].
מפעלי המלך
סנחריב עמד מאחורי מספר גדול של מפעלי בנייה, רובם בנינוה - בירתו. קודם בנה את ארמונו המפואר בן מאות החדרים וקרא לו שַנְיָ-לַ-יִשֻ ("אין כמותו"). הוא שיקם את מבניה העתיקים של העיר, בנה חומה רמה שאורכה כ-12 קילומטרים, תעלת הגנה, רחובות, גנים, חורשות וצינורות מים. כמו כן בנה בעיר אשור מקדשים ושיפץ את חומותיה. בימיו הומצאו דרכים נוחות יותר להתכת הברונזה ושימוש בחומרי בניין.
| הקודם: סרגון השני |
המלך ממלכי אשור | הבא: אסרחדון |
| הקודם: מושזיב-מרדוך 693–689 לפנה"ס |
מלך ממלכי בבל בתקופת השושלת העשירית האשורית 681-689 לפנה"ס |
הבא: אסרחדון 681–669 לפנה"ס |
ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- סנחריב, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- יהודה איזנברג, סנחריב עולה על ירושלים, באתר דעת
הערות שוליים
- ^ J. black, A. George & N. Postgate (ed),"A Concise Dictionary of Akkadian", PP: 8, 303
- ^ ילקוט שמעוני, מלכים ב פרק יח סימן רל"ז
- ^ ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוק י"ט
- ^ אנציקלופדיה מקראית ה, עמ' 1063
- ^ Mesopotamian Chronicles ערך על ידי Jean-Jacques Glassner,Benjamin Benjamin, עמ' 199
- ^ מלכים ב פרק יט פסוק לז
- ^ אהובה אשמן, תולדות חוה, בנות אמהות ונשים נוכריות במקרא, עמ' 296
