מסופוטמיה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מסופוטמיה

מֶסוֹפּוֹטַמְיָהיוונית: Μεσοποταμία, מילולית: "בין נהרות"; בפרסית: میان‌رودان, מִיָאן־רוּדָאן; בערבית: بِلَاد ٱلرَّافِدَيْن, בִּלַאד א־רַּאפִדַיְן, מילולית: "ארץ [שני] היובלים") או נהריים[1]סורית: ܒܝܬ ܢܗܪ̈ܝܢ, בֵּית נַהְרֵין) הוא אזור גאוגרפי־היסטורי במזרח התיכון, המשתרע בין נהרות הפרת והחידקל. המונח "מסופוטמיה" משמש חוקרים גם ביחס לתקופה כרונולוגית של האנושות שבה האזור שגשג תחת שלטון שמי, לפני הכיבוש הפרסי בשנת 539 לפנה"ס.[2][3]

בתקופה ההלניסטית ציין השם את חלקו הצפוני של האזור בין הנהרות, שנתחם מדרום באזור בגדאד של ימינו. במשך הזמן התרחב הכינוי, ועתה הוא מתייחס לכל האזור שבין הפרת והחידקל.

גאוגרפיה

אזור מסופוטמיה

השם מסופוטמיה מציין את האזור הגובל ממזרח במורדות הרי הזגרוס והרי כורדיסטן, בצפון הרי כורדיסטן ורמת קרג'לי, במערב ובדרום גובל האזור במדבריות סוריה וערב עד חוף המפרץ הפרסי. רוב השטח נכלל בעיראק מיעוטו בסוריה ובאיראן.

האזור מתחלק לשני חלקים: בצפון רמה נמוכה בגובה 200–400 מטר, בעלת אופי ערבתי. עמקי הנהרות נמוכים בכמה עשרות מטרים מפני הרמה. חלקו הדרומי המתחיל באזור בגדאד הוא מישור נמוך המשתפל במתינות לעבר המפרץ הפרסי. אפיקי הנהרות הם בגובה המישור עד כדי הצפת האזור במי הנהרות. על הימצאותם של מבנים מונומנטליים המכונים "זיגוראת", הועלתה השערה שמגדלים אלו היו חיוניים על מנת לאפשר לנכבדי העיר ולכהנים להימלט לגובה בשעת שטפון, שהוא תופעה נפוצה באזורי המישור של מסופוטמיה. השטפונות באזור עזים וגובה המים גבוה מבית-חומר רגיל בן קומה אחת[4].

את האזור חוצים שני נהרות עיקריים, נהר הפרת המערבי שמוצאו בטורקיה של ימינו ואורכו 2,781 ק"מ והחידקל, שזורם ממזרח לפרת, אורכו 1,740 ק"מ וגם מוצאו ממזרח טורקיה. המרחק המקסימלי בין הנהרות הוא 250 ק"מ, המרחק המינימלי הוא 10 ק"מ.

לשני נהרות יובלים גדולים מאוד. יובלי הפרת: החָבּוּר הזורם בסוריה מצפון לדרום. מערבה לו זורם הבָּליח. יובלי החידקל: הזב הגדול, הזב הקטן, ודיאלא (ליד בגדאד) זורמים כולם מהרי הזגרוס מערבה.

בעיית המים באזור

עיקר בעיית המים קיימת בדרום, כמות המשקעים בשנה נעה בין 70–300 מ"מ גשם בשנה. החקלאות צורכת כ־250 מ"מ גשם, כאשר חלק מהשנים הן שחונות. כתוצאה מכך ההסתמכות היא על מי הנהרות. מועד זרימת המים העיקרית הוא בחודשים אפריל–מאי עם הפשרת השלגים. העונה החקלאית היא בחורף, אז נוצרת בעיה בתזמון המים. בצפון מספקת כמות המשקעים בין 300–500 מ"מ גשם בשנה. נהר הפרת גבוה מהחידקל בתשעה מטרים, בכל תקופות ההתיישבות נבנו תעלות להזרמת מים בין הנהרות. התעלות בדרום היוו פתרון למיעוט הגשמים וזרימת המים המאוחרת, אבל הם הביאו גם להמלחת הקרקעות, אשר הביאו לשקיעת תרבויות ולתזוזתן. במאה ה־10 לפנה"ס למדו להעלות את מי החידקל; התוצאה הביאה להתיישבות באזורים הצפוניים יותר ולהקמת ההתיישבות של אשור.

היסטוריה

כבר לפני אלפי שנים, הגיעו המתיישבים הראשונים לאזור נהרות הפרת והחידקל, זאת כדי לנצל את משאבי האזור המכונה הסהר הפורה. בתחילה, האנשים התיישבו ביישובים חקלאיים, אך ככל שהאוכלוסייה גדלה, עיירות החלו להיווצר ובהמשך התפתחו לערי־מדינות.[5]

במהלך התקופה אורוכ המאוחרת, הוקמו במסופוטמיה ערים, ששרידיהן הם העתיקים בעולם.[6] אנשי ערים אלה, המכונים שומרים, היו עצמאיים ושאפו לשלוט על האזור. למרות היותם שותפים לזהות האזורית היו מאבקים פנימיים על כוח ואדמה בין אנשי הערים השונות.[7] הערים השומריות התפתחו ועם זאת, צמחו תקנים פוליטיים, המנהיגים שהתמנו לתפקידים אלה נהיו מעין מלכים שהעבירו את מעמדם בירושה ויצרו שושלות.[8] מלכים אלה מכונים גם מלכים־לוחמים, זאת מכיוון שנלחמו בצורה מתמדת כדי להרחיב את אזור שליטתם.[9]

עוד בתקופת הברונזה המוקדמת, במסופוטמיה הצפונית תהליך העיור תפס תאוצה.[10] בשנת 2334 לפנה"ס, המלך הצפוני האכדי סרגון עלה וכבש את שומר.[11] כל מסופוטמיה הייתה תחת שליטת אדם אחד בפעם הראשונה, וכך נוצרה האימפריה הראשונה.[12] לאחר מות סרגון, כל המחוז חזר למלחמה מתמשכת בין מלכי ערי־המדינות מה שהוביל לקריסת האימפריה.[13]

בשנת 2115 לפנה"ס נפלו מרכז ודרום מסופוטמיה תחת שלטון אור־נמו אשר ניסה להפוך את אזור זה לשושלת אור השלישית. תחתיו שגשג האזור מבחינה כלכלית והפך יציב מבחינה פוליטית, אך לבסוף קרסה השושלת.[14]

בשנת 1792 לפנה"ס עלה לשלטון חמורבי בעיר־המדינה בבל והחל לכבוש אזורים נוספים עד לכדי איחוד מסופוטמיה תחתיו ליצירת אימפריה.[15] לאחר שלטון חמורבי, פלשו זרים לאימפריה אשר נאבקה כדי להישאר בשליטה. המלכים שעלו אחרי חמורבי איבדו בהדרגה את שליטתם באימפריה הבבלית. במקביל, עלתה אימפריה אשורית חדשה.[13]

האימפריה האשורית כבשה ושלטה במסופוטמיה, כאשר תחומי שלטונה השתרעו ממצרים ועד פרס. גודלה של האימפריה אפשר לאחד ממלכה האחרונים, אשורבניפל, להכריז על עצמו כ"מלך היקום". מותו של אשורבניפל השיב את הממלכה למצב של חוסר יציבות פוליטית, שתרם למפלתה הסופית של האימפריה האשורית.[16]

האימפריה הנאו־בבלית השיגה את מרבית כוחה תחת שלטונו של נבוכדנצר השני, אשר השיב אותה לימי זוהרהּ, עודד השקעה בלימודים ואומנות ולימים אף בנה מחדש את בירת בבל. האימפריה הנאו־בבלית הפכה למרכז כוח, עושר ותרבות.[17] בשנת 593 לפנה"ס נכבשה האימפריה הנאו־בבלית על ידי כורש השני, שליט האימפריה האחמנית. כיבוש מסופוטמיה על ידי פרס סימן את סוף שליטת המלכים ממוצא שמי באזור זה.[18]

בתקופה הרומית התקיימה ברוב אזור פרובינקיה מסופוטמיה.

תקופות בסדר כרונולוגי[19][7]

לקריאה נוספת

  • Ur, Jason. Households And The Emergence Of Cities In Ancient Mesopotamia. Cambridge Archaeological Journal, 24.2 (2014): 249–268. Humanities Source
  • אסגר אובו "Mesopotamian Mathematics, Astronomy, and Astrology", The Cambridge Ancient History (2nd. ed.), Vol. III, part 2, chap. 28b, Cambridge: Cambridge University Press, 1991, מסת"ב 978-0-521-22717-9

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מסופוטמיה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 62; שם זה נמצא בתנ"ך בביטוי ארם נהריים, שתורגם על ידי יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים, 1.6.5, ראו במקור היווני ובתרגום לעברית) ובתרגום השבעים (בראשית כ"ד פס' י') ל"מסופוטמיה"
  2. ^ Enrico Ascalone, Trans. Rosanna M. Giammanco Frongia, Dictionaries of Civilization: Mesopotamia, (Berkely, California: University of California Press 2007), pp. 6.
  3. ^ Helen Chapin Metz, Iraq: A Country Study, (Washington D.C.: U.S. Government Printing Office, 1990), pp. xxiii
  4. ^ Harriet Crawford, Sumer and the Sumerians, Cambridge University Press, (New York 1993), מסת"ב 0-521-38850-3. עמוד 73
  5. ^ Virginia Schomp, Ancient Mesopotamia: the sumerians, babylonians, and assyrians, (New York: Scholastic Inc. 2004), pp. 6-7
  6. ^ Ibid., p. 7
  7. ^ 7.0 7.1 Seth Richardson, “Early Mesopotamia: The Presumptive State.” Past and Present 215.1 (2012), pp. 4. Web. 5 Dec. 2015
  8. ^ Virginia Schomp, Ancient Mesopotamia: the sumerians, babylonians, and assyrians, (New York: Scholastic Inc. 2004), pp. 10
  9. ^ Ibid., pp. 14
  10. ^ Dan Lawrence and T.J. Wilkinson, “Hubs and Upstarts: Pathways To Urbanism In The Northern Fertile Crescent”, Antiquity 89.344 (2015), pp. 334. Web. 5 Dec. 2015
  11. ^ Enrico Ascalone, Trans. Rosanna M. Giammanco Frongia, Dictionaries of Civilization: Mesopotamia, (Berkely, California: University of California Press 2007), pp. 26.
  12. ^ Virginia Schomp, Ancient Mesopotamia: the sumerians, babylonians, and assyrians, (New York: Scholastic Inc. 2004), pp. 9
  13. ^ 13.0 13.1 Ibid., pp. 12
  14. ^ Enrico Ascalone, Trans. Rosanna M. Giammanco Frongia, Dictionaries of Civilization: Mesopotamia, (Berkely, California: University of California Press 2007), pp. 36
  15. ^ Virginia Schomp, Ancient Mesopotamia: the sumerians, babylonians, and assyrians, (New York: Scholastic Inc. 2004), pp. 42
  16. ^ Ibid., pp. 13
  17. ^ Ibid
  18. ^ Ibid., pp. 84
  19. ^ נעשה תיאום בין תקופות הארכאולוגיות לבין תקופות שלטון במסופוטמיה (ראה מראה מקום הבא).
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36730720מסופוטמיה