חרדים ספרדים

הרב עובדיה יוסף, מנהיגה לשעבר של תנועת ש"ס החרדית-ספרדית

חרדים ספרדים הם זרם בתוך החברה החרדית בישראל, הכולל חרדים יוצאי ארצות האסלאם. הזרם החרדי-ספרדי מונה בעשור השני של המאה ה-21 בישראל, לפי הערכות, כ-200 אלף נפשות^{[דרוש מקור]}. חרדיות ספרדית בסגנונה העכשווי זו תופעה שהחלה להתפתח רק לאחר קום המדינה, עם המפגש בין יהדות ארצות האסלאם ליהדות החרדית המזרח אירופאית במוצאה, והיא עדיין בשלבי התפתחות, כשספרדים רבים עומדים על קו התפר שבין חרדים לדתיים או דתיים לאומיים.  

כיום, במגזר החרדי, מפלגת ש"ס, מועצת חכמי התורה, וישיבת 'כסא רחמים', הם הדוגמאות המובהקות לחרדיות ספרדית.

רקע היסטורי

עד המאה ה-20 יהודים ספרדים התאפיינו בשמירה על מצוות היהדות תוך הפגנה של פרגמטיות והתאמת ההלכה לחיי היום-יום. בעוד שבקרב יהודי אירופה האמנציפציה הובילה לתהליך חילון וכתגובה לו לתהליך של הקצנה דתית, וליצירתה של היהדות החרדית, בקרב יהודי המזרח לא התרחשו תהליכים דומים. הייתה פתיחות רבה יותר בקרב רבנים בפני חידושי העת המודרנית, וניסיון להתאימם להלכות הדת. רבנים ספרדים מסורתיים, כגון הרב הראשי הספרדי הראשון של מדינת ישראל הרב עוזיאל, הביעו פעמים רבות עמדות מתונות בענייני החברה והדת. כך למשל הרב עוזיאל תמך בזכות הצבעה לנשים, בגיור מקל לבני זוג של יהודים ובעמדות מתונות נוספות, שהיו מנוגדות לעמדת רוב הרבנים האשכנזיים באותה תקופה. בצורה דומה, אתוס "חברת הלומדים" שהתפתח בקרב היהדות החרדית במאה ה-20 גם כן לא התקיים באופן היסטורי בקרב יהודי המזרח. בארצות רבות אפילו הרבנים שילבו בין מלאכה ללימודי הדת, ולא התקיימו ממשכורת מהקהילה, מה שלא מנע את התפתחותה של ספרות הלכתית עשירה. פרופ' מנחם אלון הביא כדוגמה נוספת למתינות הספרדית המסורתית את הוויכוח ההלכתי שהתנהל בשנות ה-50 בנוגע זכות ירושה שוויונית לנשים נשואות; באותו זמן שבו הרבנות הראשית האשכנזית בישראל קבעה שאין זכות כזו, רבני מרוקו העניקו זכות ירושה שוויונית. רבני אשכנז נהגו באופן הולך וגובר על פי הכלל חדש אסור מן התורה, עקרון יסודי של היהדות החרדית, בעוד שרבני מרוקו נימקו את פסיקתם בצורך להתאים את ההלכה לרוח הזמן ולדרישות המשכילים. לדברי מנחם אלון:

שעה שבקהילות ארצות המזרח נמשכה היצירתיות בעולמה של הלכה, ולעיתים קרובות אף הלכה וגברה כדי לפתור בעיות חדשות שהזמן והמציאות גרמו, חלה בקהילות שבארצות אשכנז מגמה של החמרה והתנגדות ליצירתיות בעולמה של הלכה, וזאת מתוך החשש שהיה קיים בעולמה של תורה, רבניה ומנהיגיה, שהיצירתיות ותקנות של שינוי בהלכה יתפרשו כשינוי באורך חייה, כרפורמה - לפי דרכן של התנועות שהציבו משימה זו במטרותיהן.

התפתחות הזרם החרדי-ספרדי החלה בעיקר לאחר המפגש בין היהדות החרדית האשכנזית ליהודי המזרח בישראל. רבנים ספרדיים שחששו מפני החילוניות בישראל והזדהו עם ערכי החברה החרדית, אימצו חלק מעקרונות היהדות החרדית, אמונותיה ואף לעיתים את הלבוש המסורתי שלה שמוצאו ממזרח אירופה. התנועה הספרדית הראשונה שהייתה בעלת סממנים חרדים הייתה תנועת נאמני התורה, שהוקמה בשנות ה-60 מחוגי ישיבת פורת יוסף כדי להוות במה לדיון בסוגיות הנוגעות ליהודי המזרח בישראל. תנועה זו, באמצעות ביטאונה "קול סיני", הזהירה מפני החילוניות והדגישה את האופן שבו היא מאיימת על יהודי המזרח. בביטאון התנועה הובעה ביקורת כלפי הרבנים הספרדים בני התקופה, שלטענתה הסתגרו בלימודים תורניים שקדניים מבלי לפעול דיו כדי למנוע מהציבור הספרדי לנהות לכיוון החילוניות. "פורת יוסף" קנתה לעצמה בתוך זמן קצר יחסית מוניטין מצוינים בעולם הרבני, העמידה תלמידים רבים ואף "ייצאה" רבנים ומורי הלכה לקהילות ספרדיות שונות בגולה, בעיקר בארצות המזרח. הם טיפחו לימים דפוס תגובה חרדי מגובש, פחות או יותר, וקרוב למדיי לזה של הזרם המרכזי ביהדות החרדית האשכנזית, המזוהה עם אגודת ישראל.

הקמתה של מפלגת ש"ס בשנת 1982, המייצגת המובהקת של הזרם החרדי-ספרדי, הייתה נקודת הציון המרכזית של התפתחות הזרם והנקודה בה הוא החל לחדור לשיח הציבורי. לדעת נסים לאון, החרדיות הספרדית שונה משני הזרמים החרדיים האחרים - החסידים והליטאים - לא רק במאפייניה האתניים אלא גם בהיותה 'חרדיות רכה'.

הכינוי "ספרדים"

למרות שרבים מהחרדים הספרדים צאצאים ליהודים מארצות האיסלם ולא ליהודי ספרד, הם מכונים בצבור החרדי "ספרדים". הרב עובדיה יוסף הסביר שזה מחמת שעדות המזרח קיבלו עליהם את הוראותיו של הרמב"ם שכינה את עצמו "הספרדי".

פלגים

ערך מורחב – מרביצי תורה

הפלג הגדול של החרדים ספרדים הוא ממשיך דרכן של הישיבות הספרדיות הוותיקות של היישוב הישן בירושלים, ובראשן ישיבת 'פורת יוסף'. בראשית שנות ה-80 החלו אנשי קבוצה זו לפתח לעצמם תשתית פוליטית על רקע תלונתם אודות אפליה פנים-חרדית. זאת במקביל למחאות על קיפוח ואפליה של מזרחים בכלל, מאז קום המדינה. תחושת קיפוח זו הייתה מהסיבות העיקריות להקמת תנועת ש"ס והמסגרות החינוכיות הגדולות שלה 'מעיין החינוך התורני' ו'אל המעיין'.

הפלג השני מכונה 'מרביצי תורה ספרדים' ובראשו הרב ניסים טולדנו, הרב יעקב משה הלל והרב יהודה עדס. אנשיה הם חרדים ספרדים - ברובם בוגרי ישיבות אשכנזיות, והם מחזיקים בהשקפה מותאמת להשקפת הזרם החרדי ליטאי בנוגע לצורת הלימוד ולהנהגת בני תורה. 'מרביצי תורה' מצייתים לגדולי הדור הליטאים, אינם נשמעים לרבי עובדיה יוסף, ונוהגים לפי פוסקים ספרדים אחרים כגון רבי בן ציון אבא שאול (אף שיש עדות לכך שלא תמך בהם). לדעתם יש לבנות את הציבור הספרדי באופן עצמאי ובלתי תלוי בציבור הליטאי, אך כן לשמר את הערכים שהנחילו גדולי הדור הליטאי. לפלג זה השפעה רבה כיום, שכן רבים מראשי הישיבות והר"מים בישיבות הספרדיות המובחרות משתייכים אליו, גם אם לא באופן רשמי. כיום פלג זה מיוצג בין היתר על ידי 'איגוד עמלי תורה'.

בנוסף ישנו פלג קטן של 'העדה החרדית הספרדית' שבראשה עמדו הרב צדקה חוצין והרב יעקב מוצפי, ושקרובה בדעותיה לעדה החרדית. אנשיה אינם משתתפים בבחירות לכנסת ומערכות החינוך שלהם אינן לוקחות תקציבים ממשלתיים. לעדה החרדית הספרדית בית-דין משלה, בה מכהן כאב"ד הרב אהרן עזריאל רחמים. רבנים ספרדים נוספים, אף שלא השתייכו לפלג זה באופן רשמי, נטו לקנאות, כמו אי השתתפות בבחירות, בהם הרב יהודה צדקה ורבי בן ציון אבא שאול^{[דרוש מקור]}, ראשי ישיבת 'פורת יוסף', ורבי שלמה אליעזר אלפנדרי.

פסיקה הלכתית

גם במישור ההלכתי הספרדים נחלקים לכמה קבוצות משנה, אשר כל אחת מהם הולכת לפי שיטת אחד הפוסקים הספרדים הבולטים:

הקבוצה הגדולה ביותר כיום הולכת לפי ספריו של הרב עובדיה יוסף. היותם של ספרי הרב עובדיה יוסף ובניו מקיפים ונגישים הפכו את השפעתו של הרב עובדיה יוסף לעצומה, לא רק על חרדים-ספרדים וחוזרים בתשובה אלא גם על מגזרים נוספים ביהדות האורתודוקסית. שיטתו ההלכתית של הרב עובדיה - יצירת הלכה אחידה כמעט לכל עדות המזרח בארץ ישראל המתבססת על פסיקתו של רבי יוסף קארו בעל השלחן ערוך. המשמעות של שיטה זו היא ויתור על רבים ממנהגי העדות השונות, דבר שהוביל להתנגדות בקרב חלק מהספרדים ולפילוג בין מי שאמצו את גישתו במלואה לבין התומכים בהמשכיות של המסורות העדתיות השונות.

הקבוצה השנייה הולכת לפי פסקי הבן איש חי. כיום פסקיו נהוגים בעיקר בקהילות עיראק (בבל) וארם צובא. הרב מרדכי אליהו המשיך את שיטת הפסיקה של יהודי עיראק, בעיקר על פי דרכו של הבן איש חי, שיטת פסיקה המבוססת על פי תורת הנגלה - השלחן ערוך והאחרונים, וגם על פי תורת הנסתר - הקבלה, פסקי האר"י ורבי שלום שרעבי. השפעתו על החרדים קטנה יחסית בגלל קרבתו לציונות הדתית, אך הוא נחשב לפוסק מרכזי בקרב חוגים חרדים לאומיים.

קבוצה שלישית היא תלמידי הרב בן ציון אבא שאול - מגדולי פוסקי הספרדים הידוע אף בשיטת הפסיקה העיונית למדנית, ואשר זכה להערכה רבה גם בקרב אשכנזים שביקרו פוסקים ספרדים אחרים.

קבוצה רביעית היא של בני העדה המרוקאית אשר לרוב נוהגת לפי ספריהם של הרב רפאל ברוך טולדנו ושל הרב שלום משאש.

קבוצה חמישית היא של הרב מאיר מאזוז ובעקבותיו חלק מבני העדה התוניסאית, ש‎‎הולכים על פי רוב לפי פסקי הרב עובדיה יוסף למעט מקרים רבים בהם חולק עליו הרב מאזוז, בשל דעת אביו רבי מצליח מאזוז, רבי יוסף חיים מבגדד, רבי יעקב חיים סופר, ורבנים נוספים מחכמי ג'רבה ותוניס. לעיתים פוסק הרב מאזוז בדרך המפשרת בין הדעות או בפסיקה עצמאית.

קבוצה נוספת ובולטת שאינה בדיוק חלק מהספרדים היא זו של עולי תימן. התימנים מאז ומתמיד היו אוטונומיה בקרב עדות המזרח, ונוהגים על-פי פסיקת מהרי"ץ (והשתילי זיתים), מלבד פלג הדרדעים הקטן שפוסקים אך ורק על-פי הרמב"ם.

יחסים עם חרדים אשכנזים

החרדים הספרדים סבלו לאורך השנים ממעמד נמוך בחברה החרדית. על פי פרופ' עוז אלמוג, הם לא הצליחו להקים מוסדות בעלי שם מכיוון שהתלמידים הספרדים המובחרים כמעט תמיד מעדיפים להיקלט במוסדות לימוד אשכנזים והמוסכמה הזאת מעכבת את התפתחות הזרם הספרדי ואת השתחררותו מהפטרונות של הזרם הליטאי. יש טוענים שזו הסיבה שבכירי ש"ס (שבניהם לומדים במוסדות החינוך האשכנזיים המובילים) נמנעו מלצאת בגלוי כנגד האפליה בעמנואל^{[דרוש מקור]}.

נטען כי הרבנים הספרדים, כמו הישיבות שלהם, לרוב זוכים ליחס של זלזול והתנשאות מצד האשכנזים^{[דרוש מקור]}. אפילו הרב עובדיה יוסף, שנחשב לגדול הדור הספרדי, הושפל לא אחת בעיתונות החרדית האשכנזית^{[דרוש מקור]}. כמו כן, כמעט כל ישיבה אשכנזית מקצה מכסה סגורה לספרדים^{[דרוש מקור]}. המכסה הזאת לא תעלה על פי רוב על רף ה-30%. יש ישיבות שאינן מקפידות על המחסום הזה, ויש שמכסתן נמוכה בהרבה ומגיעה ללא יותר מתלמידים ספרדים ספורים. דוגמה נוספת למעמדם של הספרדים בחברה החרדית היא בשידוכים - אשכנזים אינם משתדכים עם ספרדים (למעט במקרים חריגים), אף עם כאלו שאימצו לחלוטין את מנהגיהם והליכותיהם של האשכנזים.

גם בתוך עולם הישיבות החרדי ספרדי למעשה קיימים שני סוגים של ישיבות:

1. ישיבות המזוהות עם המסורת, שיטת הלימוד וצורת הפסיקה הספרדית. עם הישיבות הללו נמנות הישיבות כסא רחמים, חזון עובדיה פורת יוסף ועוד.

2. ישיבות המשתייכות לארגון "'מרביצי תורה ספרדים'. ראשי הישיבה והתלמידים בישיבות הללו בדרך כלל מתנגדים לרב עובדיה יוסף ולש"ס. עם הישיבות הללו נמנות הישיבות מאור התורה, דעת חיים, קול יעקב, אור ברוך, בית שמעיה, שארית יוסף ועוד רבות. חלק ניכר מראשי הישיבות הללו משתייכים למשפחת טולדנו. בשנת תשע"א היו מקרים שבהם שראשי ישיבות מסוג זה עזבו חתונות של תלמידיהם בעקבות קיומם של מנהגים ספרדיים.

רבנים בולטים כיום

רבי עובדיה יוסף היה הסמכות הרוחנית בעלת שיעור הקומה הרם ביותר בזרם החרדי-ספרדי, רבנים נוספים שבלטו לאחר פטירתו הם: הרב שלום כהן הרב שמעון בעדני הרב אליהו בקשי דורון. רבנים חרדים-ספרדים בולטים נוספים כיום הם: הרב משה צדקה, הרב יצחק יוסף, הרב ראובן אלבז, הרב משה מאיה, הרב שלמה משה עמאר, הרב ציון בוארון, הרב בן ציון מוצפי, הרב אהרן ירחי,הרב מאיר מאזוז.

ברם בקרב האברכים הספרדים בוגרי ישיבות ליטאיות, לרבנים אלו השפעה מועטה. אצלם הרבנים הבולטים יהיו ישיבתיים יותר כמו הרב אברהם סאלים, הרב שמואל בצלאל, והרב שלמה זעפרני.

בעבר, גם חלק ניכר מהישיבות הספרדיות היוקרתיות היו בעלות אוריינטציה ליטאית ולא ראו עצמן כפופות לרוחו ולסמכותו של הרב עובדיה יוסף. ראשי הישיבות וצוות הר"מים בישיבות אלו היו חניכי הזרם הליטאי, ופעלו בעקבות כך נגד הוראותיו של הרב עובדיה. תופעה זו הולכת ונעלמת, וכמה רבנים ספרדים שהיו מזוהים בעבר יותר עם זרם מרביצי תורה ספרדים כמו הרב אברהם סאלים ועוד, אף הצטרפו למועצת חכמי התורה של מפלגת ש"ס.

לבוש חרדי ספרדי

כאמור לעיל, ההשפעה הליטאית על הציבור הספרדי השפיעה במידה רבה גם על צורת הלבוש המקובלת. כיום בציבור הספרדי חרדי מקובל להתלבש בסגנון ליטאי הכולל חליפה שחורה או בצבע כהה, עניבה וכובעי קנייטש.

ראו גם

• קטגוריה: ראשי ישיבה ספרדיים.
• קטגוריה: רבנים ספרדיים ישראלים.
• בג"ץ בית הספר בעמנואל.

לקריאה נוספת

• עולם התורה הספרדי החרדי
• אמנון לוי, החרדים, הוצאת כתר.
• יואב פלד (עורך), ש"ס אתגר הישראליות, הוצאת תפו"ח (ידיעות אחרונות).
• אביעזר רביצקי (עורך), ש"ס היבטים תרבותיים ורעיוניים, הוצאת עם עובד.
• חיים זיכרמן, שחור כחול-לבן - מסע אל תוך החברה החרדית בישראל, ידיעות ספרים, 2014, עמ' 83–97.
• בנימין בראון, מדריך לחברה החרדית - אמונות וזרמים, עם עובד והמכון הישראלי לדמוקרטיה, תשע"ז.
• נסים ליאון, חרדיות רכה: התחדשות דתית ביהדות המזרחית, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תש"ע 2010
• נסים ליאון, המצנפת והדגל - לאומיות-שכנגד בחרדיות המזרחית, מכון ון-ליר והקיבוץ המאוחד, 2016.

קישורים חיצוניים

• בנימין בראון, 'חכמי המזרח והקנאות הדתית: נקודות לקראת בחינה מחודשת
• בנימין בראון, 'קשת התגובות האורתודוקסיות: אשכנזים וספרדים'
• להחזיר עטרה למקורה – על החרדיות הספרדית, מקור ראשון, מוסף "שבת"

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23488571חרדים ספרדים