שאול
| לידה | גבע בנימין | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | הר הגלבוע | ||||||||
| מדינה | ממלכת ישראל המאוחדת | ||||||||
| מקום קבורה | צלע שבהרי בנימין | ||||||||
| בת זוג | אחינועם בת אחימעץ | ||||||||
| שושלת בית שאול | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
שָׁאוּל בֶּן קִישׁ הוא המלך הראשון שמלך על ישראל. תקופת מלכותו מתוארכת למחצית השנייה של המאה ה-11 לפנה"ס.
מקורות
רובם של סיפורי שאול המוכרים לנו, מופיעים בספר שמואל[1]. מידע נוסף אודות שאול נמצא בספר החיצוני קדמוניות המקרא[2]. סיפור מותו של שאול בהר הגלבוע מוזכר גם בספר דברי הימים[3]. בנוסף, מצויים סיפורים נוספים אודותיו במקומות שונים בדברי חז"ל.
רקע
ערך מורחב – בקשת המלך
בספר שופטים מתוארת הנהגת העם בתקופה שקדמה לתקופת מלוכת המלכים: לאחר כיבוש הארץ על ידי יהושע בן נון, היה עם ישראל חסר מנהיג קבוע במשך מאות שנים. שופטי ישראל הובילו את העם בזמני מצוקה, הובילו מערכות צבאיות ואף ביססו הנהגה יציבה במשך עשרות שנים, אך בניהם לא המשיכו בתפקידי ההנהגה אחריהם, פרט אולי לגדעון[א]. במהלך תקופה זו היו השבטים מפולגים, שיתופי הפעולה ביניהם היו חלקיים, ומדי פעם אף פרצו מלחמות אחים.
עם זאת, עולה מהמקרא כי בשלב מסויים היה לשבטי ישראל מרכז דתי מובהק בשילה. בסוף תקופת השופטים, בימי עלי הכהן, חרב מרכז זה במלחמה עם פלשתים. בטרם החורבן הוכשר שם שמואל כמחליפו של עלי. במהלך תקופת כהונתו של שמואל הייתה יד ישראל על העליונה במלחמה עם הפלשתים.[4]
לעת זקנה, ביקש שמואל למנות את בניו לשופטים, אך הם לא היו ראויים להנהיג את העם. אז התקבצו אצל שמואל זקני ישראל, וביקשו ממנו למנות לעם מלך. למרות התנגדותו של שמואל לעצם מוסד המלוכה, הוא נאלץ להסכים לבקשת העם. שמואל המליך את שאול שהיה ”בָּח֣וּר וָט֔וֹב... מִשִּׁכְמ֣וֹ וָמַ֔עְלָה גָּבֹ֖הַּ מִכָּל הָעָֽם”.
טקסי ההמלכה
חיפוש אתונות אביו
שאול נשלח בפקודת אביו לחפש אתונות שאבדו לו. לאחר מסע ארוך וכושל באזור נחלת בנימין, הציע נערו של שאול להיעזר בנביא שביקר בעיר קרובה, כדי שייעץ להם לגבי מיקום האתונות. ה' ציווה על שמואל, הנביא שבעיר, למשוח למלך את שאול, וכאשר בא שאול לבקש את עצתו, הזמין אותו שמואל לאכול יחד איתו מהסעודה הגדולה שנערכה אז. בבוקר למחרת, משח שמואל את שאול למלך בסתר על גג בקצה העיר, ניבא לשאול על שלושה אירועים שיתרחשו בדרכו של שאול חזרה, וביניהם פגישתו של שאול עם קבוצת נביאים, והתנבאותו יחד איתם – מאורע שהוליד את האמרה "הגם שאול בנביאים?"[5], והורה לו להפגש עמו בגלגל בעוד שבעה ימים.
ההמלכה הפומבית
שמואל כינס את כל העם למצפה שם הטיל גורלות בין שבטי ישראל[ב], ומתוכם נבחר שבט בנימין, מתוכו משפחת המטרי, ומתוכה נבחר שאול בן קיש. שאול עצמו באותו זמן התחבא מרוב ענוונתנותו[ג], והעם נאלצו להוביל אותו אל שמואל בכוח. שאול בלט מיד בגובהו מעל כל העם[8] דבר שמפורש גם על קומתו הרוחנית כאישיות מרוממת שלא היה בדומה לה באותו דור[9], והעם קיבל אותו למלכם. לא רק זאת, אלא שחלקם אף הצטרף אליו כשהלך לביתו. עם זאת, היו מספר אנשים שזלזלו בשאול, וסירבו לראות בו מנהיג.
יבש גלעד
תושבי יבש גלעד, שהיה יישוב ספר, היו מאז ומעולם בסכנת כיבוש מצד עמון. זמן לא רב לאחר המלכתו של שאול, עלה נחש מלך עמון למלחמה על יבש גלעד, וכתנאי להסכם הכניעה ביניהם, דרש לבייש אותם על ידי ניקור העין הימנית של כל אחד מתושבי המקום. זקני יבש גלעד שלחו אז קריאה לעזרה לכל שבטי ישראל והשליחים הגיעו אל יישובו של שאול, גבעת שאול. כאשר שאול שמע על המאורע הוא שחט צמד בקר ושלח את נתחיו לכל שבטי ישראל באיום שכך יעשה לבקרו של מי שלא ייצא עמו למלחמה[10]. העם התגייס בהיקף נרחב (היקף רחב בהרבה משהתגייס בכל שאר המלחמות שהיו בתקופת השופטים), יצא למלחמה, והושיע את אנשי יבש גלעד מידי העמונים. לאחר המערכה המוצלחת, עלו קולות שקראו להמתת המתנגדים למלוכת שאול, אך שאול עצר אותם ומנע מהם לעשות כך. העם התכנס בגלגל לחידוש המלוכה והקרבת שלמים.
פועלו כמלך
מלחמת מכמש
- ערך מורחב – מלחמת מכמש
שאול הקים צבא סדיר, באמצעותו מרד בשלטון הפלשתים בארץ. בתחילה עמד צבאו על 3,000 איש מישראל, כאשר 2,000 מהם היו תחת פיקודו הישיר במכמש, ו-1,000 בפיקוד יונתן בנו בגבעת בנימין. לאחר פגיעה בנציב הפלשתים שבגבע, הגיבו הפלשתים בגיוס כללי, כאשר יחסי הכוחות נטו לרעת ישראל באופן קיצוני. כתוצאה מכך ברח רוב צבאו של שאול והוא ויונתן נותרו עם 600 חיילים בלבד. אף על פי כן, פעולת "קומנדו" מוצלחת של יונתן ונושא כליו גורמת לבהלה ולמנוסה כללית של הפלשתים, והמלחמה מסתיימת בניצחון ישראלי מוחץ.
ייצוב גבולות הממלכה
לאחר מלחמת מכמש ייצב שאול את גבולות הממלכה באזור ההררי של יהודה, שומרון והגליל, כאשר נלחם כנגד עמון ומואב במזרח, פלשתים במערב, צובא בצפון ועמלק בדרום, והנחיל תבוסות קשות לכל אחד מעמים אלו[11]. עם זאת, את הפלשתים לא הצליח שאול להכריע ואלו נותרו אויביו המרים עד ליומו האחרון.
המלחמה בעמלק
- ערך מורחב – מלחמת שאול בעמלק
לאחר ייצוב הממלכה, פקד שמואל על שאול להלחם בעמלק ולהשמידו. שאול מציית לפקודה ונלחם בעמלקים מחוילה ועד לגבול מצרים. השלל ששאול מביא עמו חזרה ושביו של אגג העמלקי בניגוד לציווי ה', מובילים לקריעת המלוכה מעם שאול.
קרב עמק האלה
קרב נוסף המתואר בספר שמואל א' מתרחש בעמק האלה בין צבא שאול לפלשתים. הפלשתים מבקשים לנהל את הקרב במתכונת של דו-קרב בין אנשי ביניים, ומציגים מטעמם את גוליית. הקרב מסתיים בנצחון ישראלי לאחר שדוד מביס את גוליית. כאמור, בכל תקופת מלכותו ממשיך שאול במלחמות עם הפלשתים.
המרדף אחרי דוד
לאחר שמשח שמואל את דוד למלך במקום שאול, על אף שהדבר נעשה בסתר חשד שאול כי דוד מורד במלכות. שאול ניסה להוציא את דוד להורג, ומשדוד נמלט ערך שאול מרדפים חוזרים ונשנים אחריו.
שאול ושמואל
שמואל התנגד לעצם הרעיון של המלכת מלך על ישראל. לאחר שישראל דרשו מלך, בחר שמואל בשאול בציווי אלוקי[12] באמרו[13] ”וּלְמִי כָּל חֶמְדַּת יִשְׂרָאֵל הֲלוֹא לְךָ וּלְכֹל בֵּית אָבִיךָ”, אך שאול התפלא על עצם המינוי מכיון שהוא חשב את עצמו השפל מכל עם ישראל ” וַיַּעַן שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הֲלוֹא בֶן יְמִינִי אָנֹכִי מִקְּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה מִכָּל מִשְׁפְּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן וְלָמָּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה”. למרות זאת, נאמן לציווי האלוקי משח שמואל את שאול לנביא ”וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ ה' עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד”[14].
בשיא השמחה על הניצחון נשא שמואל נאום תוכחה כלפי העם על כך שרצו במלך, ובסיומו ירד לפקודת שמואל מטר על החיטים שזה עתה נקצרו (ומן הסתם קלקל את החיטים), וגרם לעם להביע חרטה על שביקשו להמליך להם מלך ”כי יספנו על כל חטאתינו רעה לשאל לנו מלך” (שמואל א י"ב י"ט). לאחר מכן הוא שב ועודד את העם במילים חמות להכיר במלכותו של שאול - ”וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם הַרְֹאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה' כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם”, ואכן העם קיבל את מלכותו בשמחה והערצה - ”וַיָּרִעוּ כָל הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ”[15].
המפגש הבא של שמואל עם שאול התרחש לקראת מלחמת מכמש. שמואל אמור היה להגיע על מנת להקריב קרבנות לפני היציאה למלחמה, אך לא הגיע בזמן שנקבע. הדבר גרם לבריחה המונית בקרב צבא ישראל (כנראה עקב המורל הירוד), והוביל את שאול לעצור את ההידרדרות על ידי הקרבת הקרבן בעצמו. מיד כשסיים שאול להקריב את הקרבן הגיע שמואל לאתר, גער וביזה את שאול בשל מעשיו והודיע לו כי ממלכתו לא תקום וכי יוחלף על ידי איש אחר.[16]
לאחר ששאול הצליח לייצב את גבולות הממלכה[17] הורה לו שמואל להשמיד את עמלק כמצווה על ידי ה', והדגיש כי אל לשאול לקחת שלל. שאול כאמור הביס את העמלקים מגבול מצרים ועד חוילה, אך הוא וצבאו הביאו עמם כשלל את חיות המשק של העמלקים וכן לקחו בשבי את אגג. בין שמואל לשאול נערך מפגש בו שמואל הטיח בשאול האשמות כי לא קיים את מצוות ה' ושאול ניסה להצטדק ולהסביר את שיקוליו. שמואל שוב הודיע לשאול כי ה' החליט להדיחו מתפקיד המלך, ושאול הביע חרטה על מעשיו וביקש משמואל שיסלח לו וישאר עמו. שמואל דחה את בקשת שאול, וכאשר פנה ללכת תפסו שאול בבגדו וזה נקרע, על כך אומר שמואל ”קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ” (שמואל א טו כח). שאול שוב הביע חרטה והתחנן בפני שמואל כי ישאר עמו למען כבודו וכבוד זקני ישראל, ולבקשה זו שמואל נעתר, אך זו הפעם האחרונה ששמואל פגש את שאול עד ליום מותו.
שאול ודוד
במקרא מופיעים שני תיאורים למפגשים של שאול עם דוד.
מפגש ראשון
- במפגש הראשון, שאול נתקף במצבי רוח קשים שנבעו מהסתלקות רוח הקודש מעליו, דבר שגרם לו לדכאון[18] ולחרדות[19]. עבדיו של שאול מציעים לו להביא את דוד בן ישי בית הלחמי, המתואר בפיהם ”יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר” (שמואל א טז יח) על מנת שינגן לפניו. נגינתו של דוד אכן משפיעה עליו לטובה, שאול אוהב את דוד וממנה אותו לנושא כליו.
מפגש שני
- המפגש השני הוא סיפור מלחמת דוד בגוליית, כאשר דוד מציע עצמו להלחם בגוליית. תגובתו של שאול להצעתו של דוד היא ”לא תוכל ללכת אל-הפלשתי הזה להילחם עמו כי-נער אתה והוא איש מלחמה” (שמואל א יז לג). בתשובתו מספר דוד לשאול על נסיונו כרועה צאן ומאבקיו בחיות טרף. שאול מאשר את הצעת דוד ומברכו במילים חמות "לך וה' יהיה עמך"[20], אך לאחר שדוד הורג את גוליית הוא שואל את אבנר בן נר לזהות משפחתו של דוד, כדי לדעת אם הוא ממשפחת מלוכה - צאצא של פרץ, ויש למנותו למלך או רק צאצא של זרח ויש למנותו לאחד מחשובי המלך.
לפיה מה שמסרו חז"ל, כאן הגיב דואג האדומי וקבע כי דוד המלך אינו ראוי כלל להתחתן עם אשה יהודיה מכיון שהוא צאצא של רות, שהינה גיורת מואבית, שהינה פסולת חיתון לפי הפסוק לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'. התפתח דיון בינו לבין אבנר בן נר האם גם מואבית וצאצאיה פסולים לבוא בקהל או רק מואבי וצאצאיו, כשדואג מכריע את הדיון מסברה וקובע כי שגם על נשות מואב חל הציווי "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'... תחת אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים", ולדעתו גם על הנשים מוטלת היתה התביעה לקדם את נשות ישראל באוכל[21]. שאול המלך הגיב לדואג כי נתעלמה ממנו הלכה מפורשת "מואבי ולא מואבית", ואז התפתח דיון סוער בבית המדרש, כשבסיומו מסר יתר הישמעאלי ”כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית”. חז"ל מספרים כי הוא נאלץ לנהוג בתקיפות כלפי דואג, ”מלמד שחגר חרבו כישמעאל ואמר כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב”[22]. כאשר דוד מביא אליו את ראשו של גוליית שאול שואל אותו שוב "בן מי אתה", ודוד משיב בענווה "בן עבדך ישי" כלומר "השבח - לשמך ולזכרך" כי נעשה על ידי בן עבדך[23].
עוינות וחיתון
מיד לאחר מלחמת דוד וגוליית גייס שאול את דוד לשירותו, ניתק אותו מבית אביו ומינה אותו למפקד בצבאו. ההשוואה בינו לבין שאול במילים שאמרו "הנשים המשחקות" ושרמזו כי דוד ראוי למלוכה ולא שאול הפכה אותו עויין לדוד.[24]. כבר ביום שלמחרת, במהלך נגינתו של דוד לפניו הוא זעם וניסה להרוג את דוד[25]. שאול הפסיק את מפגשי הנגינה עם דוד, אך הותיר אותו כשר אלף.
שאול הציע לדוד לישא את בתו הגדולה מרב, ובתמורה ביקש ממנו שיפקד על המלחמה עם הפלשתים, מתוך תקווה שדוד יהרג במלחמות אלו. דוד סרב להצעת שאול בטענה כי בא ממעמד נחות מכדי להתחתן במלך. אך אז חשקה מיכל בת שאול בדוד, ושאול הודיע לדוד כי אינו דורש מוהר בעד בתו, ומסתפק בהריגת מאה פלשתים כנקמה בם. דוד הסכים להצעה זו, נלחם בפלשתים, והרג מאתיים פלשתים, ונישא למיכל.
דוד בשירות שאול
בהמשך ההתנגשויות עם הפלשתים התגלה דוד כמפקד המוכשר ביותר בצבאו של שאול[26], ושאול החליט להוציאו להורג אך יונתן הניא אותו מכוונתו.
כאשר שאול חוה התקף נוסף של 'רוח רעה' הגיע דוד לנגן לפניו. שאול ניסה בשנית להרוג את דוד אך דוד נמלט לביתו. שאול שלח את אנשיו למנוע את יציאת דוד על מנת להמיתו בבוקר שלמחרת, אך בסיועה של מיכל נמלט דוד אל שמואל. כשנודע לשאול מיקומו של דוד הוא שלח שוב להביאו לפניו, אך שליחיו נכשלו במשימתם היות ו"נחה עליהם רוח אלוקים" וגרמה להם להתנבא. לאחר שלש משלחות כאלו הלך שאול בעצמו למקומם של דוד ושמואל, אך גם עליו נחה רוח האלוקים והוא מתפשט מבגדיו ומתחיל להתנבא (מהכתוב מסתבר שפעולת ההתנבאות פוגעת ברצון החופשי של המתנבא). גם מקרה זה מצוין כסיבה לאימרה "הגם שאול בנביאים".
על אף בריחתו של דוד, שאול ציפה ממנו לשוב ולהתייצב כחלק מהמשפחה לארוחות הטקסיות של ראש החודש, אך מהארוחה הראשונה נעדר דוד, ושאול הניח כי מדובר בעניין של טהרה. כאשר דוד לא הגיע לארוחה השניה, פנה שאול ליונתן בשאלה לסיבת היעדרותו. תגובתו של שאול לתשובת יונתן הבהירה כי שאול לא חזר בו מכוונתו להרוג את דוד. למחרת יונתן הודיע לדוד כי כוונתו של שאול להמיתו סופית, ודוד נמלט על נפשו.
המרדף
לשאול נודע כי דוד נמלט ממנו, והוא האשים את אנשיו כי שיתפו פעולה עם דוד בקשר נגדו.[27] בתגובה, דווח לו דואג האדומי כי דוד עצר להצטייד אצל אחימלך בן אחיטוב בנוב. שאול זימן אליו את אחימלך וחקר אותו, אך למרות שאחימלך הסביר כי חשב שדוד פעל בשירותו של שאול, פסק שאול כי אחימלך ושאר הכוהנים ידעו כי דוד בורח משאול וגזר עליהם מוות.
לדוד, שהסתתר ביהודה נודע על מצוקתם של אנשי קעילה. דוד מביס את הפלשתים שפשטו על קעילה, אך אז נודע לשאול על הימצאות דוד בעיר והוא עלה על העיר עם צבאו על מנת לתפוס את דוד. דוד התלבט אם להתבצר בעיר או להמלט, והחליט להמלט. כשנודע הדבר לשאול הוא ביטל את המסע הצבאי. דוד נמלט לאזור זיף והסתתר שם, אך כל מאמציו של שאול ללכדו עלו בתוהו. כאשר אנשי זיף חברו אל שאול נמלטו דוד ואנשיו לאזור מעון, שם דוד כמעט ונלכד בידי שאול, אך ברגע האחרון קיבל שאול הודעה כי מתרחשת פשיטה פלישתית, והוא הפסיק את המרדף על מנת לצאת לקראת הפלשתים, אולם מיד עם סיום ההתמודדות איתם הוא חידש את המרדף והפעם באזור עין גדי. שאול נכנס במקרה למערה בה הסתתרו דוד ואנשיו, אך דוד נמנע מלפגוע בו אלא רק כרת חלק מבגדו. לאחר ששאול יצא מהמערה יצא דוד אחריו, הציג לו את חלק בגדו על מנת להוכיח כי על אף שהיה בידו לפגוע בשאול אין לו כל כוונה לעשות דבר כזה. דוד טען כי הוא חף מפשע, ולא ראוי לשאול לרדוף אחריו. הדברים נגעו ללבו של שאול והוא הודה בצדקתו של דוד, וכן כי ידוע לו שדוד יירש אותו כמלך ישראל. שאול ביקש מדוד להישבע לו שלא להרוג את צאצאיו ודוד אכן נענה לבקשתו ונשבע לו. בשלב זה הפסיק שאול את המרדף.
לאחר זמן מה חידש שאול את המרדף, שוב בעקבות דיווח של אנשי זיף. בזו הפעם התרחש אירוע דומה, כאשר דוד אבישי בן צרויה התגנבו אל המחנה של שאול בלילה והגיעו עד מקום משכבו של שאול. גם הפעם נמנע דוד מפגיעה בשאול אך לקח את החנית וצפחת המים של שאול. לאחר שעזבו את המחנה כשהכלים בידיהם, קרא דוד אל אבנר בן נר והאשים אותו שהזניח את השמירה על שאול. שאול התעורר לקולו של דוד, ודוד שוב הצטדק בפני שאול וביקש ממנו להפסיק ולרדוף אחריו. שאול שוב הודה בצדקתו של דוד והבטיח שלא לפגוע בו, אך דוד לא האמין להבטחה ונמלט ומצא מחסה בארץ פלשתים, שם נשאר עד יומו האחרון של שאול, ושאול הפסיק את נסיונותיו להרוג את דוד.
מות שאול
- ערך מורחב – המלחמה בגלבוע
שאול יצא למלחמה כנגד פלשתים בהר הגלבוע, מתוך ידיעה שייהרג, על פי דברי שמואל ששמע אצל בעלת האוב מעין דור בלילה שלפני המלחמה, למרות זאת קיבל עליו את דין מלכות שמים במסירות נפש. המלחמה הסתיימה בתבוסת ישראל. בניו של שאול, בהם יהונתן, נהרגו, וכשקשתי האויב שאיגפו אותו קרבו אליו, בחר שאול ליפול על חרבו. על פי גרסה אחרת של נער עמלקי, שהודיע על מותו לדוד, ובידו הכתר והצמיד שלו, הוא נהרג בידיו, לאחר שנפל על חרבו ועדיין נותר בחיים[28], אך המפרשים מציינים כי יתכן שהוא שיקר מכיון שחשב שימצא חן בעיני דוד כשיגיד לו כך[29]. התאבדות זאת של שאול אינה נחשבת לחטא מכיון שידע בנבואה שעתיד הוא למות במלחמה, וגם הוא ראה שאין לו דרך להמלט מהיורים, ולכן הותר לו לאבד את עצמו כדי למנוע מהאויבים להתעלל בגופתו[30].
לאחר מותו מצאו הפלשתים את גופתו של שאול והתעללו בה. הם כרתו את ראשו ובזזו את כליו. את גופתו קיבעו בחומת בית שאן. אנשי יבש גלעד שזכרו חסד נעורים לשאול, התגנבו למקום בלילה הורידו את גוויותיהם של שאול ובניו מהחומה, נתנו להן קבורה נאותה במחוזותם והתאבלו על המלך שבעה ימים[31] בראש המתאבלים היה דוד המלך, שאף ציווה להרוג את אותו נער עמלקי שהודיע על כך שהוא הרג את שאול, כשהוא מתבטא לעומתו במילים ”אֵיךְ לֹא יָרֵאתָ לִשְׁלֹחַ יָדְךָ לְשַׁחֵת אֶת מְשִׁיחַ ה'... דָּמְךָ עַל רֹאשֶׁךָ כִּי פִיךָ עָנָה בְךָ לֵאמֹר אָנֹכִי מֹתַתִּי אֶת מְשִׁיחַ ה'”[32]
מאוחר יותר, העביר דוד את עצמות שאול ויהונתן בנו לקבורה בצלע שבבנימין[33].
כיום ישנם מספר השערות בנוגע למיקום העיר צלע, אך אין אף מסורת המראה על קברו באחד המקומות. הרב דניאל משה לוי[34], משער שהעיר צלע היא המקום הנקרא בימינו נבי סמואל, ומקום קבורתו של שאול הוא המקום המוכר היום כקבר שמואל הנביא.
מות שאול ובניו הונצח בקינת דוד[35]. בקינה מצוינת, בין היתר, גבורתו הגדולה של שאול שחרבו לא חזרה ריקם מדם חללים, שהוא ובנו קלים מנשרים וגיבורים מאריות, וכן גם השלל הרב שהם השיגו בלחימתם.
המדרש[36] מבאר את הפסוק 'וַיָּמָת שָׁאוּל בְּמַֽעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל בַּֽה'[37]' ששאול המלך נהרג על חמישה חטאים; א. שהרג את נוב עיר הכהנים. ב. שחמל על אגג. ג. שלא המתין לשמואל. ד. ששאל באוב וידעוני. ה. שלא דרש בה' שוב ושוב.
משפחתו
אביו של שאול הוא קיש שהיה גיבור חיל והוא מתייחס אחר שבט בנימין.
אשת שאול היא אחינועם בת אחימעץ ולהם נולדו ארבעה בנים ושתי בנות: יהונתן, מלכישוע ואבינדב שנפלו עמו בגלבוע, איש בושת/אשבעל/ישוי שירש את המלוכה, מרב ומיכל. נוסף לאשתו מסופר על פילגשו רצפה בת איה ממנה נולדו לו שני בנים אַרְמֹנִי ומְפִבשֶׁת.
דמותו בדברי חז"ל
בתלמוד ובמדרשים קובעים חז"ל ששאול היה מלך צדיק שהסתבך בחטא הקנאה[38].
כך למשל האמורא רב הונא מציין שכאשר עלה למלכותו לא טעם טעם חטא מעולם. רב יהודה בשמו של שמואל אומר, שמלכותו לא נמשכה מפני שלא היה בה דופי ובשמו של רב, רב יהודה טוען, ששאול נענש מפני שלקה בענוותנות יתר ומחל על כבודו כאשר ביזוהו בני הבליעל בהכתרתו[39].
חז"ל העירו ששאול סולק ממלכות לאחר חטא אחד, מעשה אגג, ודוד לא סולק ממלכותו גם לאחר שחטא פעמיים[39].
הקפדתו במצוות רמוזה גם בדברי הנער העמלקי אל דוד: "ואקח הנזר אשר על ראשו ואצעדה אשר על זרֹעו" שחכמים פרשו כתפילין שביד ושבראש.
בכמה מדרשים מבואר שהיה תלמיד חכם, כך למשל נאמר במדרש רבה: רַבִּי יְהוּדָה בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר וְשֶׁהָיָה בֶּן תּוֹרָה, דִּכְתִיב בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וגו'[40].
ביישנותו וענוותנותו מתוארת מספר פעמים. במדרש ובפירוש רש"י על בסיס המדרש, מפורשת הקללה שהוא מקלל את בנו "בן נעות המרדות" - שכאשר היה צריך לחטוף את אשתו כמתואר בספר שופטים לאחר מעשה פילגש בגבעה שבני בנימין חטפו מבנות שילה, התבייש שאול ואחינועם העיזה פניה ורצה אחריו ו"חטפה" אותו[41]. ישנן שיטות בחז"ל[42] כי איבד את המלוכה כעונש על שלא שמר על כבודו למול המתנגדים לו בתחילת מלכותו.
רבי יוחנן מציין שמחלו לו על עוונותיו לאחר מותו ושהוא בעולם הבא במחיצתו של שמואל הנביא, על סמך הפסוק "מחר אתה עימי". חכמים הביאו ראיה לדבריהם מהפסוק הקשה "והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר לה'"[43] – יצאה בת קול ואמרה "בחיר ה'"[44]
במסכת מועד קטן (דף ט"ז עמוד ב') אף מבואר שה' כועס על דוד שאומר שירה לפניו על נפילתו של שאול, וששאול יותר צדיק ממנו אלא שכך היה מזלו של שאול.
נמנה בין השמונת נסיכי אדם שיקומו אחר ביאת משיח[45].
חז"ל מזהים את שאול עם 'איש בנימין' שמוזכר בפסוק[46] שבא לבשר לעלי הכהן על לקיחת ארון ה' ומיתת בניו חפני ופנחס, ומוסיפים שלפני שבא חטף את לוחות הברית מגלית[47].
דמותו בפרשנות האחרונים
בילקוט מעם לועז הועלתה ההשערה ששאול סבל ממחלת המלנכוליה[48] שהיא אחד ממאפייני הדיכאון. גם המלבי"ם בפירושו לספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוק ט"ו, סבר כך.
בארכאולוגיה
על פי הממצאים הארכאולוגיים שילה אכן חרבה בתקופה שקדמה למלכותו של שאול.[49]
בעיר בירתו של שאול, גבעה, נערכו חפירות ארכאולוגיות. הממצא המשמעותי שנמצא באתר הארכאולוגי בגבעה הוא קלע, שהיה אחד מכלי הנשק בתקופה זו (כפי שמתואר גם בספר שמואל, בתיאור קרב דוד וגוליית וכן בספר שופטים[50]).
בספר שמואל נאמר כי לאחר מותו של שאול, הונחו כליו במקדש עשתורת בבית שאן[51]. מאידך, בספר דברי הימים מסופר כי ראשו הונח במקדש דגון באותה העיר[52]. שנים רבות עסקו החוקרים בהבדל בין שני כתובים אלו, כיוון שהתקשו כיצד יתכן שבאותה עיר ובאותו הזמן עמדו שני מקדשים לאלילים שונים. עם זאת, חפירות שנערכו באתר מראות כי במקום עמדו בו־זמנית שני מקדשים, שהופרדו זה מזה במסדרון: אחד מהם הוקדש לדגון והאחר לעשתורת.[דרוש מקור]
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל תנ"ך | ||
קישורים חיצוניים
- ד"ר יהושע ברמן,
שאול בעין דור, סרטון באתר יוטיוב - גליה דורון, שאול והקרב האחרון בגלבוע, באתר "מקראנט"
- שאול טשרניחובסקי, שאול בעין-דור (טקסט מלא), באתר "מקראנט"
- הרב זאב סולטנוביץ', הדרישה למלך ומלכות שאול, באתר ישיבה
- יהודה קיל, לדמותו של המלך המשיח - שאול, באתר "דעת"
- הרב אמנון בזק, שאול המלך - עלייתו ונפילתו, אתר הניווט בתנ"ך
- יאירה אמית, שלוש וריאציות על מות שאול, באתר "מקראנט"
- חננאל מאק, שאול המלך ובעלת האוב: זלזול ואהדה אל שאול המלך הדורש באוב, סרטון באתר יוטיוב
- ממשיחה להדחה. שאול המלך - שמואל א' ח-טו. סרטון, באתר 929.
- הרב קלמן בר, שאול ודוד מול פלשתים, כ' חשוון תשע"ח
ביאורים
הערות שוליים
- ^ ספר שמואל א', פרק ט' עד פרק ל"א בתוך פרקים אלו, רק הקטע מפרק ט' עד פרק ט"ז (וללא פרק י"ב) עוסק ישירות בשאול ושאר הפרקים מתרכזים בעליית דוד למלוכה.
- ^ פרקים נו - ס"ה, הספר מסתיים במות שאול
- ^ ספר דברי הימים א', פרק י'.
- ^ ספר שמואל א', פרק ז' פסוק י"ג
- ^ ספר שמואל א', פרק י', פסוק י"א, והשוו עם פרק י"ט, פסוק כ"ד.
- ^ ראו למשל: רד"ק על ספר שמואל א', פרק י', פסוק י"ט
- ^ ספר שמואל א', פרק י', פסוק כ"ב
- ^ ספר שמואל א', פרק י', פסוק כ"ג וראו גם פרק ט', פסוק ב'
- ^ ראה למשל במגלה עמוקות על ואתחנן אופן רמא): וז"ש (שמואל א' ט ב) משכמו למעלה גבוה מכל העם, שהוא למעלה מן עולם הבנין. ובאור המאיר לך לך ד"ה ויעבור: ובינה יתירה נודעת לו לשאול, שאפילו משכמו ולמעלה ששם ג' ראשונות גם שם יכול לעבוד את הבורא ברוך הוא, במעלה יותר מכל העם, בעוצם הכרתו והשגתו בג' ראשונות.
- ^ ”אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יֹצֵא אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחַר שְׁמוּאֵל כֹּה יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ” (ספר שמואל א', פרק י"א, פסוק ז').
- ^ ”וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּחֶם סָבִיב בְּכָל אֹיְבָיו בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וּבְמַלְכֵי צוֹבָה וּבַפְּלִשְׁתִּים וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ: וַיַּעַשׂ חַיִל וַיַּךְ אֶת עֲמָלֵק וַיַּצֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד שֹׁסֵהוּ” (ספר שמואל א', פרק י"ד, פסוקים מ"ז-מ"ח).
- ^ שמואל א ט יז
- ^ שם פסוק כ
- ^ שמואל א י א)
- ^ שמואל א פרק י כד)
- ^ ספר שמואל א', פרק י"ג, פסוקים ח'-ט"ו
- ^ ספר שמואל א', פרק י"ד, פסוקים מ"ז-מ"ח
- ^ "”וְרוּחַ ה' סָרָה, מֵעִם שָׁאוּל; וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ-רָעָה, מֵאֵת ה'” (ספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוק י"ד), ולפי פירוש המלבי"ם שם.
- ^ מצודות ציון שם
- ^ שם פסוק לז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ע"ו עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ע"ז עמוד א'.
- ^ חומת אנך שם
- ^ ספר שמואל א', פרק י"ח, פסוק ח': הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו, חומת אנך שם
- ^ ספר שמואל א', פרק י"ח, פסוקים י'-י"א
- ^ ספר שמואל א', פרק י"ח, פסוק ל'
- ^ ספר שמואל א', פרק כ"ב, פסוקים ו'-ח'
- ^ ספר שמואל ב', פרק א', פסוק י'.
- ^ רד"ק שם
- ^ רד"ק על ספר שמואל א', פרק ל"א, פסוק ה', אולם הארחות חיים (הובא בבדק הבית יו"ד קנ"ז) הביא שיש אומרים שהיה שלא ברצון חכמים, ותמה על זה החיד"א (שו"ת חיים שאל ח"א מו) שדבריו קשים, כי מה שלא אמרו חז"ל, קשה לדרוש לחובה על שאול בחיר ה'.
- ^ ספר שמואל א', פרק ל"א, פסוקים ח'-י"ג.
- ^ ספר שמואל ב', פרק א', פסוקים י"ד-ט"ו.
- ^ ספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוקים י"ב-י"ד.
- ^ בספר מקרא וארכיאולוגיה
- ^ ספר שמואל ב', פרק א', פסוקים י"ט-כ"ז.
- ^ ויקרא רבה, פרשה כ"ו, פסקה ז'
- ^ ספר דברי הימים א', פרק י', פסוק י"ג
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ג עמוד ב', שיר השירים רבה, פרשה ח', מדרש תנחומא (בובר) וישב סימן יט, מדרש תהלים מזמור נב, משנת רבי אליעזר פרשה ד ד"ה מנין
- ^ 39.0 39.1 תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"ב עמוד ב'.
- ^ ויקרא רבה, פרשה י"א, פסקה ג'
- ^ ראו רש"י לספר שמואל א', פרק כ', פסוק ל'
- ^ ילקוט שמעוני לשמואל א' פרק יג רמז קיז
- ^ ספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק ו'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ב עמוד ב', וראו גם תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ג עמוד א', וכן לגבי צניעות משפחתו, תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק ב', הלכה ד'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ב עמוד ב'
- ^ ספר שמואל א', פרק ד', פסוק י"ב
- ^ מדרש שמואל יא א
- ^ ילקוט מעם לועז, שמואל א, עמ' רא.
- ^ אבי ורשבסקי, חורבן שילה, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- ^ ”מִכֹּל הָעָם הַזֶּה שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר אִטֵּר יַד-יְמִינוֹ כָּל-זֶה קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל-הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא.” (ספר שופטים, פרק כ', פסוק ט"ז)
- ^ ספר שמואל א', פרק ל"א, פסוק י'
- ^ ספר דברי הימים א', פרק י', פסוק י'
| מלכי יהודה וישראל | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| מלכי ישראל המאוחדת | שאול המלך • דוד המלך • שלמה המלך | 
| |||
| מלכי יהודה | רחבעם • אביה • אסא • יהושפט • יורם • אחזיה • עתליה • יואש • אמציה • עוזיהו • יותם • אחז • חזקיהו • מנשה • אמון • יאשיהו • יהואחז • יהויקים • יהויכין • צדקיהו | ||||
| מלכי ישראל | איש בושת • ירבעם בן נבט • נדב • בעשא • אלה • זמרי • תבני • עמרי • אחאב • אחזיהו • יורם • יהוא • יהואחז • יואש • ירבעם השני • זכריה • שלום • מנחם • פקחיה • פקח • הושע | ||||
| בית חשמונאי |
| ||||
| מלכי בית הורדוס | הורדוס • ארכלאוס • הורדוס אנטיפס • פיליפוס • אגריפס הראשון • אגריפס השני | ||||
28465913שאול