אהרן

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "אהרן הכהן" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו אהרן הכהן (פירושונים).
אהרן הכהן, בפיסול מהמאה ה-18.

אַהֲרֹן הוא אחיהם הבכור של משה ומרים וראשון הכהנים. משום שמשה היה כבד-פה, שימש אהרן כדוברו של משה בפני פרעה במצרים. אהרן היה הכהן הגדול של עם ישראל בהיותם במדבר, כל הכהנים הם צאצאיו.

אהרן נפטר בטרם הכניסה לארץ ישראל במקום הקרוי הֹר ההר, על גבול ארץ אדום[1]. לאחר מותו בני ישראל התאבלו עליו 30 יום, דבר המראה את האהבה הגדולה שרחש לו העם.

אהרן הכהן

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ברית הכהונה

חז"ל מסבירים כי זכה לייסד את שושלת הכהנים, משום שכאשר ראה שמשה, אחיו הצעיר, מונה להיות הנושא והנותן עם פרעה, לא קינא בו. חז"ל לומדים זאת מן הפסוק "וראך ושמח בליבו" שאומר ה' למשה לפני פגישת האחים.[2]

ביום חנוכת המשכן, בו נכנס לשמש בכהונה, שני בניו הגדולים של אהרן, נדב ואביהוא, מתו. נדב ואחיו אביהוא נכנסו להקטיר "אש זרה", ונשרפו חיים. את מקומם ירשו שני האחים הצעירים, אלעזר ואיתמר.[3]

במהלך נדידת בני ישראל במדבר עירער קורח על מנהיגותם של משה ואהרן ובניסים שהתרחשו מאוחר יותר הוכיח ה' את בחירתו באהרן על ידי מבחן קטורת הסמים - מאתיים וחמישים מקטירי הקטורת של קורח נשרפו אך כאשר אהרן הקטיר קטורת הוא עצר את המגפה שפגעה בעם.

משה, אהרן ובנו ממשיכו אלעזר נצטוו לעלות לראש הפסגה, ושם, באופן מתוכנן, משה הפשיט ממנו את בגדיו - בגדי הכהן הגדול, הלבישם את בנו, ואהרן נפטר במיתת נשיקה.

אוהב שלום ורודף שלום

במסכת אבות (א, יב) נאמר: "הלל אומר: הווי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום". באבות דרבי נתן (יב, ג) מתוארת שיטתו של אהרן:

שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה, הלך אהרן וישב אצל אחד מהם. אמר לו: "בני, ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, אומר 'אוי לי, היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו'". הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. והולך אהרן ויושב אצל האחר, ואומר לו: "בני ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, ואומר 'אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו'". הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. וכשנפגשו זה בזה, גפפו ונשקו זה לזה.

בעקבות המשנה במסכת אבות, הפך אהרן להיות לסמל של אהבת הבריות ורדיפת שלום. ייתכן שמקורה של מסורת זו הוא בדברי מלאכי, שמתאר את הכהן הראוי: "בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון"[4] או במזמור שיר המעלות בתהלים שמתאר אחווה: "שיר המעלות לדוד, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד: כשמן הטוב על הראש, יֹרד על הזקן, זקן אהרן, שיֹרד על פי מדותיו"[5]. יש מפרשים שמסבירים את התנהגותו בחטא העגל כתוצאה קיצונית של תכונה זו: אפילו כאשר ישראל רצו שיעשה עגל זהב לעבודה זרה, הוא נענה לבקשתם ולא יצא נגדם ישירות. הפירוש המקובל למעשה זה הוא שאהרן ניסה לעכב את העם עד שמשה ירד מההר.

מטה אהרן

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מטה אהרן

מטה אהרן הצמיח בדרך נס פרחים ושקדים כדי להורות על כך ששבט לוי הוא השבט הנבחר מבני ישראל על ידי ה'. המטה נשמר במשכן בקודש הקודשים, לאות על הבחירה באהרן ובשבט לוי. מטה זה נזכר גם קודם לכן, לאורך סיפור המכות ויציאת מצרים.

מות אהרן

מות אהרן מתואר בספר במדבר, ומהווה את הורשת הכהונה הגדולה בפעם הראשונה בתולדות העם היהודי מאהרן לבנו אלעזר. מקום מותו וקבורתו הוא הר ההר. תאריך פטירתו, שהוא התאריך פטירה היחידי המוזכר במקרא, הוא א' באב, כמתואר בפסוק: "וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי ה' וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ"[6], כשה"חודש החמישי" הכוונה לחודש אב[7]. עם זאת, דעת הרלב"ג כי הכוונה לחודש שבט[8].

במקרא

על מותו במהלך הנדודים במדבר, הוא יודע טרם עת ובמצוות ה' הוא מעביר את בגדי הכהונה ממנו לבנו אלעזר בנוכחותו של משה:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל-גְּבוּל אֶרֶץ-אֱדוֹם לֵאמֹר. יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל-עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר-מְרִיתֶם אֶת-פִּי לְמֵי מְרִיבָה. קַח אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר. וְהַפְשֵׁט אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיַּעֲלוּ אֶל-הֹר הָהָר לְעֵינֵי כָּל-הָעֵדָה. וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן-הָהָר. וַיִּרְאוּ כָּל-הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת-אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל.

הביטוי נאסף אל עמיו נמצא בתורה בלבד ורק בהקשר מותם של אברהם, יצחק, יעקב, ישמעאל ומשה. השימוש בביטוי לא מופיע בסיפור מותן של נשים או מותם של גרים. יתכן, שזו פעולה המתבצעת לאחר המוות ולפני קבורתו. הביטוי 'ונכרת מעמיו' הוא ביטוי מנוגד לביטוי 'יאסף אל עמיו' בתורה.

על אהרן התאבלו שלושים יום כמו גם על משה. ואילו על יעקב התאבלו שבעים יום כנראה לפי מנהגי האבלות אשר היו נוהגים במצרים העתיקה.

מקום קבורתו

מקום קבורתו של אהרן הוא הור ההר,[9] אשר מזוהה עם ג'בל מצ'רה צפונית מזרחית לקדש. לעומת זאת, בפרשת עקב[10] נאמר: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי יַעֲקָן מוֹסֵרָה שָׁם מֵת אַהֲרֹן וַיִּקָּבֵר שָׁם".

חז"ל[11] עומדים על הסתירה, ומבארים כי מקום מותו וקבורתו אכן היה בהור ההר, ולאחר שקברו אותו שם החל להילחם עמם עמלק, מה שגרם לעם לפחוד ולסגת בחזרה לכיוון מצרים. בני לוי שניסו להניא את העם ממעשה זה, הצליחו להניא אותם מכך רק כאשר היו במוסרה. ומחמת שהתעוררו להספידו כראוי רק כששבו למוסרה (מחמת עמלק שיצא להילחם עמם), נחשב כאילו שם מת ונקבר. המלבי"ם[12], על יסוד דברים אלו, אך באופן מעט שונה, מבאר כי אהרן מת בהור ההר, אך התמהמהו מלקברו משום שרצו להספידו כראוי לו. בתוך כך יצא עמלק להילחם עמם, והם נסוגו עם מיטתו של אהרן עד למוסרה, שם קברו אותו ושבו עד להור ההר להילחם עם עמלק.

במפרשי המקרא נאמרו מספר תירוצים נוספים:

  • הור ההר היה בתוך מדבר שנקרא "מוסרה"[13].
  • הור ההר היה הר גדול (ברדיוס של קילומטרים רבים), ובמישור שבשיפולי ההר היו ערים ומקומות רבים. אהרן עלה אל ההר כאשר היו העם בקדש אשר בשיפולי ההר, ובהר עצמו המשיך עד לראש ההר המכוון כנגד מקום הנקרא "מוסרה" שאף הוא בשיפולי ההר, ושם - בראש ההר - מת. אותו מקום שבראש ההר גם נקרא מוסרה, משום שהוא כנגד מוסרה שבשיפולי ההר (ואף נקראים בשם משותף: "מוסרות")[14].
  • הור ההר היה בין בארות בני יעקן לבין מוסרה[15].
  • מותו היה בהור ההר, שאליו הגיעו אחר שנסעו מבארות בני יעקן וממוסרה[16].
  • הור ההר ומוסרה שניהם היו בשטח של הר שעיר. אהרן מת ונקבר בהור ההר, וכשמציין המקרא למוסרה, הוא מציין כי מקום זה הוא בתחום ההר שבו מת אהרן [17].

במדרש

במדרש נאמר[18], כי משה פקד על אהרן להיכנס לתוך מערה בהור ההר שבה היו מטה מוצעת ונר דלוק. אהרן נכנס ומשה פקד עליו להשכב במטה עם ידיים פשוטות, פה סגור ועינים סגורות. אהרן ביצע את הפקודות ומת. מסבירים שלאחר שראה משה את מיתת הנשיקה של אחיו, רצה גם הוא למות באותה מיתה ואמנם נתקבלה בקשתו[19]. לאחר שיצאו משה ואלעזר מהמערה, היא נסתמה.

לאחר שירדו משה ואלעזר מן ההר נתקבצו כל הקהל עליהם ושאלו אותם היכן אהרן. לאחר שענו להם שמת, עם ישראל לא השתכנע, שהרי אהרן בעצמו עצר את מלאך המוות[20]. העם איים שאם לא יחזירו משה ואלעזר את אהרן, הם יסקלו אותם. משה התפלל לקב"ה שיוציא מהם את החשד ומייד הקב"ה פתח את המערה שבה מת אהרן כהוכחה[21]. על פי מדרש אחר[18], כשראו ישראל שעלו להר ההר שלשה אנשים וירדו שנים, נחלקו לשלש כתות: אחת אומרת שמשה הרג את אהרן כי קנא בו, שנייה אומרת שאלעזר הרג את אהרן כי רצה לרשת את הכהונה הגדולה, ושלישית אומרת שהקב"ה הרג את אהרן. כשראה הקב"ה מה קרה, רמז למלאכים, הם פתחו את המערה, הוציאו את ארונו של אהרן כך שיפרח בשמים, והתחילו מספידים את אהרן. כך נרגעו הרוחות ואף אחד לא חשב רע על משה ואלעזר. חז"ל אמרו במדרש[22], כי הסיבה שמשה אמר שאהרן נפטר במוסרה היא שעמלק נלחם בעם ישראל (כשמלך בערד) מיד לאחר ששמע שמת אהרן והסתלקו ענני הכבוד[23]. המלחמה העיקה על עם ישראל, הם רצו לחזור למצרים וחזרו שישה מסעות אחורה. כתגובה, בני לוי רדפו אחריהם והרגו מהם שמונה מִשׁפחות, וגם מִבני לוי נהרגו ארבע מִשׁפחות. לאחר שנרגעו הרוחות, הגיעו כולם למסקנה שכל ההרג קרה בגלל שהתרשלו בהספד אהרן, והחליטו להספיד את אהרן מיד. מכיוון ששם קבעו את הספד אהרן, משה החשיב את המקום כאילו שם מת אהרן.

משפחתו

מצאצאיו יצא בית עלי של כוהנים גדולים.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ספר במדבר, פרק כ', פסוק כ"ט וראו גם ספר דברים, פרק י', פסוק ו'
  2. שמות רבה ג, יז
  3. ספר ויקרא, פרק י', פסוק א'
  4. ספר מלאכי, פרק ב', פסוקים ה'-ז'
  5. ספר תהלים, פרק קל"ג, פסוקים א'-ב'
  6. ספר במדבר, פרק ל"ג, פסוק ל"ח.
  7. ראו מסכת ראש השנה, דף ב', עמוד ב'; סדר עולם רבה, פרק י'; רבי שמעון קיירא, הלכות גדולות, סימן יח - הלכות תשעה באב ותעניות, עמוד רל"ב, רב עמרם גאון, סדר רב עמרם גאון, סדר תענית; רבי שמחה בן שמואל מוויטרי, מחזור ויטרי, סימן רע"א, ד"ה אילו ימים; רש"י, סידור רש"י, סימן תקמ"א; רבי אליעזר בן יואל, ראבי"ה, חלק ג' - הלכות תענית, סימן תתפ"ט; רבי יעקב בן אשר, ארבעה טורים, אורח חיים, הלכות תענית, סימן תק"פ; רבי יוסף קארו, שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"פ, סעיף ב'.
  8. פירושי התורה לרלב"ג, דברים, א, ג; תועליות הרלב"ג, חלק ב', פרשת חוקת, התועלת השלישי, לונדון תשס"ו, עמ' רל"ט. לדיון בדבריו, ראו: הרב יואל ווייס, מגדים חדשים, דברים, ירושלים תשע"ו, עמ' י-יא.
  9. במדבר, ל"ג, ל"ח; דברים, ל"ב, נ'.
  10. ספר דברים, פרק י', פסוק ו'.
  11. תלמוד ירושלמי, מסכת יומא, פרק א', הלכה א' (דפוס וילנא: דף ב, עמוד א'); מסכת סוטה, פרק א', הלכה י' (דפוס וילנא: דף ח, עמוד א'); מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח - מסכתא דויסע, פרשה א, ד"ה ויסע; מכילתא דרשב"י, פרק ט"ו, פסוק כ"ב; סדר עולם רבה, פרק ט'; במדבר רבה, פרשה י"ט, פסקה כ'; מדרש תנחומא, פרשת חוקת, סימן י"ח.
  12. במדבר, פרק כ', פסוק כ"ט.
  13. רבי אברהם בן עזרא, אבן עזרא, דברים, י, ו.
  14. רמב"ן, דברים, י, ו. ראו גם בביאור הרש"ר הירש בפסוק זה.
  15. בעלי התוספות, דעת זקנים והדר זקנים, דברים, י, ו. רבי יוסף בכור שור, דברים, י, ו, מביא גם את תירוץ זה, אך רואה אותו כדחוק
  16. רשב"ם, דברים, י, ו; רבי יוסף בכור שור, דברים, י, ו.
  17. רבי אליעזר אשכנזי, מעשי ה', מעשי תורה, פרק ל"ו, ד"ה ומה שהביא.
  18. 18.0 18.1 ילקוט שמעוני תורה פרשת חקת רמז תשסד
  19. ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק נ'
  20. ספר במדבר, פרק י"ז, פסוק י"ג
  21. במדבר רבה יט כ
  22. תרגום יונתן דברים, י', ו'.
  23. ספר במדבר, פרק כ"א, פסוק א'


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0