תחיית המתים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תחיית המתים הוא נס העתיד להתרחש בעתיד שבו יקומו בני ישראל המתים לתחייה. האמונה בתחיית המתים היא מיסודי האמונה, הרמב"ם מונה אמונה זו כיסוד ה-13 מבין שלושה עשר יסודות האמונה.

הברכה השניה שבתפילת העמידה תיקנו אנשי כנסת הגדולה בעיקר על תחיית המתים, וחותמת ב"ברוך אתה ה' מחיה המתים".

מקורות

חז"ל

במספר מקומות בחז"ל מופיע המשפט "מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה"[1], או בצורה של שאלה ותשובה "מנין לתחיית המתים מן התורה" כלומר: היכן מצאנו בתנ"ך מקור לכך שהמתים יקומו לתחייה[2], וכתשובה לכך מובאים מאמרים רבים של תנאים ואמוראים המציינים את המקור, כך שבתלמוד בבלי עצמו מופיעים למעלה מ-15 פסוקים מן התנ"ך כראיה ומקור לכך, חלקם מקורות מפורשות וחלקם רק ברמזים, או רמזים נסתרים[3].  

כנראה ייחסו חז"ל חשיבות רבה לציון מקור לתחיית המתים מן התורה. ראיה נוספת לכך היא, שלדעת כמה ראשונים מה שמופיע במשנה[4] "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא - האומר אין תחיית המתים מן התורה" הכוונה למי שלא מסכים למקורות מן התנ"ך למרות שהוא מאמין בעצם התחייה[5].

תחיית המתים בתורה

את האזכור היחיד המפורש של תחיית המתים בתורה ניתן למצוא בפסוק הנמצא בסוף שירת האזינו :  

רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא... אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל

  מקור זה הוא אכן אחד המקורות המובא בברייתא בתלמוד בבלי, ושם שוללת הגמרא לומר שהמילה "אחיה" הכוונה לתחיה טבעית של לידה[6].     רבי סעדיה גאון בספרו אמונות ודעות מביא בין השאר מקור זה[7]. ברם, לדעת הרמב"ם ראיה זו הינה רק רמז נסתר, מכיוון שאפשר לפרשו אחרת, והוא סובר שאין בתורה אזכור מפורש לתחיית המתים, והסיבה לכך היא: כי דור מקבלי התורה היה שקוע באמונת ה"צאבה", הכופרת באפשרות של עשיית נסים גלויים על ידי כוח עליון הגובר על מערכת הטבע, ולא יאמינו בתחיית המתים, ולכן המתין ה', ובישר על האמונה בתחיית המתים רק על ידי הנביאים המאוחרים, בתקופה שכבר לא הטילו ספק באפשרות של נס על טבעי[8].    

תחיית המתים בספר דניאל

פסוקים אחרים המובאים בתלמוד ע"י אמוראים כמקור לתחיית המתים[9], נמצאים בספר דניאל :

וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ, אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם. וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין

לדעת הרמב"ם פסוקים אלו הם המקורות היחידים המפורשים לתחיית המתים ואי אפשר לפרשם בצורה אחרת[10].

תחיית המתים בספר ישעיהו

פסוק אחר, המובא בתלמוד שרבן גמליאל ראה בו מקור לתחיית המתים[11], הוא הפסוק בספר ישעיהו :

יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן; הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ, רְפָאִים תַּפִּיל

וכן פירשו במקום רבים מן המפרשים[12]. אך, מקצת המפרשים[13] ראו בזה רמז בלבד, ומשמעותו הפשוטה לדעתם היא, תחיית עם ישראל מן הגלות. במסכת סנהדרין[14] מובא שהמינים התווכחו עם רבן גמליאל ודחו ראיה זו ואמרו שהכוונה היא למתים שהחיה יחזקאל.

תחיית המתים בספר יחזקאל - חזון העצמות היבשות

ערך מורחב – חזון העצמות היבשות

הָיְתָה עָלַי יַד ה' וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה' וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת: וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד: וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וָאֹמַר ה' אלוקים אַתָּה יָדָעְתָּ: וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא עַל הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר ה': כֹּה אָמַר ה' אלוקים לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם: וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה': וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי וַיְהִי קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ: וְרָאִיתִי וְהִנֵּה עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה וְרוּחַ אֵין בָּהֶם: וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ הִנָּבֵא בֶן אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ כֹּה אָמַר ה' אלוקים מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ: וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם חַיִל גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד: ס וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ: לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' אלוקים הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל: 

ישנן דעות שונות בין המפרשים כיצד לפרש נבואה זו, האם יש להבין אותה באופן מילולי כמנבאת את תחיית המתים לעתיד[15], או שמא יש להבינה כמשל, לתחיית עם ישראל ויציאתו מן הגלות[16].

תחיית המתים בחז"ל

במשנה במסכת סנהדרין "פרק חלק" נמנה מי שלא מאמין בתחיית המתים בין אלה שאין להם חלק לעולם הבא. ההסבר: עונש של מדה כנגד מדה, הוא כפר בתחיית המתים, לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים[17].

אנשי כנסת הגדולה תקנו ברכה מיוחדת בתפילת העמידה, החותמת בברכת מחיה המתים. וכן תיקנו ברכה לרואה קברי ישראל: "ועתיד להקים אתכם לחיי העולם הבא בדין, ברוך אתה ה' מחיה המתים".

במסכת סנהדרין מסופר על הוויכוחים שנוהלו על ידי חז"ל עם המכחישים את האמונה בתחיית המתים:

  • "שאלו מינין את רבן גמליאל: מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים? אמר להם מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים ולא קיבלו ממנו... עד שאמר להם מקרא זה: אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם לכם לא נאמר אלא להם מיכן לתחיית המתים מן התורה". (מסכת סנהדרין צ ב).
  • אמר לו קיסר לרבן גמליאל אמריתו דשכבי חיי הא הוו עפרא ועפרא מי קא חיי (הנכם אומרים שהמתים קמים לתחיה, והלא המתים הופכים לעפר, וכיצד יחיה עפר)? אמרה ליה ברתיה: שבקיה ואנא מהדרנא ליה (אמרה לו בתו של הקיסר: הנח, ואני אשיב לו תשובה) שני יוצרים יש בעירנו אחד יוצר מן המים ואחד יוצר מן הטיט איזה מהן משובח? א"ל זה שיוצר מן המים א"ל מן המים צר מן הטיט לא כל שכן! (מסכת סנהדרין צ ב).
  • אמר ליה ההוא מינא לרבי אמי: אמריתו דשכבי חיי, והא הוו עפרא, ועפרא מי קא חיי? - אמר ליה: אמשול לך משל, למה הדבר דומה למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: לכו ובנו לי פלטרין גדולים במקום שאין מים ועפר, הלכו ובנו אותו. לימים נפלו. אמר להם: חזרו ובנו אותו במקום שיש עפר ומים. אמרו לו: אין אנו יכולין. כעס עליהם ואמר להן: במקום שאין מים ועפר - בניתם, עכשיו שיש מים ועפר על אחת כמה וכמה! ואם אי אתה מאמין - צא לבקעה וראה עכבר שהיום חציו בשר וחציו אדמה, למחר השריץ ונעשה כלו בשר. שמא תאמר לזמן מרובה - עלה להר וראה שהיום אין בו אלא חלזון אחד, למחר ירדו גשמים ונתמלא כולו חלזונות. (מסכת סנהדרין צא א).
  • אמר לו ההוא מינא לגביהא בן פסיסא: ווי לכון חייביא דאמריתון מיתי חיין - דחיין מיתי, דמיתי חיין (אבוי לכם שאתם אומרים שהמתים יחיו. שכן אפילו החיים מתים, ודאי שאין המתים קמים)? אמר לו ווי לכון חייביא דאמריתון מיתי לא חיין דלא הוו חיי דהוי חיי לא כל שכן (אבוי לכם האומרים שהמתים לא יקומו. שכן אלו שלא נולדו - נולדים וחיים, אלא שכבר חיו לא כל שכן שיחיו שוב)! (מסכת סנהדרין צא א).

הצדוקים והבייתוסים לא האמינו בתחיית מתים. באבות דרבי נתן נכתב שראשיתן של כתות אלו בשני תלמידים של אנטיגנוס איש סוכו שפירשו באופן מוטעה את אמירתו: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס"[18].

זמן התחייה

לדעת רוב פרשני היהדות[19] תחיית המתים היא תחילת "העולם הבא", שהוא הגמול הסופי והנצחי לצדיקים ולרשעים. לאחר התחייה יקבל כל אדם, בגופו ובנפשו יחד, את הגמול הראוי לו. עולם זה יהיה עולם גשמי אך שונה מהעולם הזה, הגוף שיקום לתחיה יהיה מושלם כעין גופו של האדם הראשון בגן עדן. בעולם ההוא לא יהיה רוע, והגוף וכוחותיו לא יהוו מכשול להידבק באלוקים. האנשים בעולם ההוא יהיו נביאים, כל אחד לפי מעשיו ומדרגתו.

לעומתם, לרמב"ם ישנה השקפה שונה בעניין זה, כפי שהוא מבארה בפירוש המשנה למסכת סנהדרין בהקדמה לפרק חלק ובמאמר תחיית המתים. והיא, שתחיית המתים היא נס גדול, שהתרחשותו מובטח בידי הנביאים, שבו יקומו הצדיקים בלבד לחיים ארוכים וממושכים, שבסופם ימותו, כדרך כל הארץ. אין, לדעתו, לתחיית המתים כל זיקה למושג העולם הבא, שהוא חיי הנשמה לאחר המוות. זאת ועוד, בהלכות מלכים מנתק הרמב"ם את אמונת תחיית המתים מן האמונה במשיח וקובע כי המשיח לא צריך לחולל ניסים כלשהם, למשל לא להחיות מתים. בעקבות עמדה חריגה זו, הרמב"ם אף נחשד בכך שאינו מאמין בתחיית המתים. עקב כך הוא נאלץ לכתוב איגרת, שנקראה לימים "מאמר תחיית המתים", בה הוא מסביר בארוכה את דעתו בעניין זה.

הרמב"ם קבע את תחיית המתים כאחד מי"ג העיקרים בהם מחויב כל יהודי להאמין, ובהיעדר אמונה זו הוא מאבד את חלקו בעולם הבא.

רב סעדיה גאון, בספרו "אמונות ודעות"[20], מבחין בין תחיית המתים כתחילתו של העולם הבא, בה כולם יקומו לתחייה, מי לקבל את שכרו ומי את עונשו, לבין תחיית המתים שתתרחש בזמן הגאולה בעולם הזה, בה יקומו רק הצדיקים שבעם ישראל. מצבם של הקמים לתחייה בזמן הגאולה שונה יהיה באופן מהותי ממצבם בעולם הבא. לעומת העולם הבא ש"אין בו אכילה ושתייה" ושאר המרכיבים של החיים הטבעיים, הקמים לתחייה בזמן הגאולה יחיו חיים טבעיים, למעט המוות, שהם לא ימותו עוד, אלא יעברו אל העולם הבא באופן "חלק" ללא כל תהליך של מיתה, וזאת על פי דברי חז"ל במסכת סנהדרין[21]: "צדיקים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיותן אינן חוזרין לעפרן, שנאמר "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים"[22], מה קדוש לעולם קיים - אף הם לעולם קיימין[23]. השקפה דואלית זו על המושג של תחיית המתים היא כעין צירוף ההשקפה המקובלת והשקפתו של הרמב"ם יחד. לטענתו של רס"ג, בו בזמן שתחיית המתים של העולם הבא מקובלת על כל האומה הישראלית, תחיית המתים בזמן הגאולה איננה מקובלת על הכל, וישנו מיעוט המפרש את הפסוקים המעידים על תחיית המתים בזמן הגאולה כמבשרים על תחיית עם ישראל ויציאתו מן הגלות.

נידונים סביב תחיית המתים

 

נידוני התחייה

מושג תחיית המתים עורר הרבה נידונים. חלקן נידונו כבר בתלמוד, וחלקן הועלו על ידי ההוגים לאחר מכן, כבר בימי הגאונים התעוררו שאלות שונות בעניינים אלו, כך למשל רבי סעדיה גאון בספרו האמונות והדעות דן במספר נידונים בנושא[24]. לפעמים יש בנידונים אלו מן הקוריוז והאבסורד, ולפעמים נוגעות הן אף לעניין הלכתי. הרמב"ם[25] הגיב בתרעומת על העיסוק המופרז בשאלות סביב תחיית המתים של הגוף הגשמי, למול חוסר העיסוק בעולם הבא הרוחני, (ראו השקפתו לעיל). להלן כמה נידונים מהם.  

  • תחיית המתים לעם ישראל ולאומות

  האם תחיית המתים תהיה רק לישראל?. במקורות חז"ל נמצאים דברים סותרים בעניין, יש מקורות שמופיע בהם כי רק עם ישראל יזכה לתחיית המתים[26]. ולעומת זאת יש מקורות שכל מי שמאמין באחדות ה' יזכה לתחיית המתים[27].  

  • התחייה באיזה גוף

  בספרי המקובלים והחסידות התומכים במושג גלגול נשמות, דנו לאיזה גוף תחזור הנשמה בתחיית המתים[28]. יש שכתבו כי הנשמה תחזור רק לגוף הראשון[29]. ויש שכתבו שיקום לתחייה בגוף האחרון[30]. ויש שכתבו שנשמתו תתחלק לכמה ניצוצות וכל הגופות יקומו לתחייה[31].  

  • גוף שנשרף או נאכל

  כתב הרס"ג "אם ישאל השואל אם יאכל אריה את אדם, ואחר כך יטבע האריה בים ויאכלו אותו הדגים, ואחר כך אוכל אותם אדם אחר, ואחר כך נשרף האדם ההוא ונעשה עפר דק, מהיכן יחיה הקב"ה את האדם הנאכל?. והשיב כי אין דבר כזה גוף אבוד רק אפשר שנחלק והתפזר "אך שמורים ונצורים כמו שהן או בים או במדבר עד בא קצו, ובעת ההיא יחברם ה' ואין זה דבר נפלא בעיני ה', מפני שכבר הוא בראו יש מאין, וק"ו הוא שיכול להחזירו ולהשיבו לקדמותו"[32].    

  • קירבת משפחה לאחר התחייה

  בספרות היהודית דנו אם קירבת המשפחה יתחדש לאחר תחיית המתים, צדדי השאלה הם האם חזרת החיים לגופים הם המשך החיים שהיו מקודם, או שאלו חיים חדשים. לשאלה זו יש גם השלכות הלכתיות, כמו למשל: אב ובן שיקומו לתחייה האם יתחייב הבן במצוות כיבוד אב, או: האם יהיה איסור עריות לאח ואחות וכדו' אחר התחייה. מדברי הכל בו נראה שבהחלט ימשיך קירבת המשפחה בעתיד[33]. אמנם הבן איש חי כותב שהקשר של אחים ואחיות יבוטל אבל הקירבה של הבן עם אב ואם לא יפסק[34]. הרס"ג דן בשאלה זה וכך כותב[35]: "והד' אם יכירום אנשי ביתם וקרוביהם מן החיים, ואומר כי הנביאים והנסיכים והרועים כשמתחייב שיכירום בני האדם, יתחייב לעומת זה שיכירו קצתם את קצתם, ושיחובר כל אדם אל שבטו כאשר הוא מבואר בסדור השבטים בספר יחזקאל וזולתו", וכנראה דעתו גם כן שתהיה קירבת משפחה כבחיים[36].  

  • בעל ואשה לאחר התחייה

  האם בעל ואישה יחזרו לחיות ביחד לאחר התחייה?. וכן מי שהתחתן בחייו עם מספר נשים, עם איזו יחזור לחיות לאחר התחייה?. בשאלה זו דן החתם סופר[37], ומסקנתו היא: כי לאחר התחייה יתחתן כל אחד עם זיווגו שהכריזו עליו בשעת היצירה. זאת על פי דברי האריז"ל כי אם אדם אינו ראוי להינשא לזיווגו שהכריזו עליו בשמים בשעת היצירה, מזווגין לו אישה לפי מעשיו. ולפיכך לא בהכרח שהבעל יחזור לאשתו שהיה לו בחייו במקרה שזו לא הייתה זיווגו. אמנם בספר הניצחון כתב שמי שהיו לו נשים רבות כולן ראויות להישאר אצלו[38], ועל פי דבריו חקר בספר "מצב הישר" במי שנשא אישה ולאחר מותה נשא את אחותה איך יתחתן עם שתיהן לאחר התחייה, הרי יש בזה איסור עריות של נישואים עם שתי אחיות[39].   אישה שהתחתנה בחייה למספר אנשים בזה אחר זה, לאיזו בעל תחזור?. על פי דברי החתם סופר שהובאו לעיל כנראה שהאישה תחזור לזיווג שהכריזו עליה בשעת היצירה. אך בספר הניצחון כתב שהאישה תחזור לבעלה האחרון[40]. בספר הזוהר פרשת בראשית דף כא, ב. מופיע: "מִכָּאן נוּקְבָא דְּאִתְנְסֵיבַת בִּתְרֵין, בְּהַהוּא עָלְמָא אֲהַדְּרַת לְקַדְמָאָה", (תרגום: מכאן שאישה שנישאת לשנים, בעולם הבא חוזרת לראשון). יש שהביאו דברי הזוהר האלו לראייה כי כך יהיה גם בעת התחייה, על אף שהנדון בזוהר הוא על הזיווג בגן עדן[41]. באשה שהתגרשה מבעלה והתחתנה לאחר. יש שכתב שגם במקרה כזה תחזור האישה לראשון[42], אך יש שכתבו שבמקרה כזה ודאי שלא תחזור לראשון[43][44].   מי שיחזור לאשתו אחר התחייה האם יצטרך לקדש אותה שוב?. תשובה לשאלה זו יש ללמוד ממה שכתבו פוסקי ההלכה לעניין מי שמת וחי על ידי נס, שאינו צריך לקדש את אשתו שוב[45].  

  • חולים ובעלי מומים

  בתלמוד בבלי מסכת פסחים[46] מופיע: "תנו רבנן אני אמית ואחיה... מחצתי ואני ארפא...  דבר אחר, בתחלה מה שאני ממית אני מחיה, והדר מה שמחצתי ואני ארפא". והכוונה היא כי המתים שיקומו לתחייה, יקומו מתחילה במומים שהיה להם בחיים, ולאחר מכן יתרפאו. הסיבה לכך כותב הרס"ג בספרו התחיה והפדות[47] "כדי שידעו העיוור והפיסח כל אחד את מומו ואח"כ יתרפא ויכיר כי הבורא יתברך זכרו ריפא אותו".  

  • קימה לתחייה במלבושים

  במסכת כתובות[48] מופיע "עתידים צדיקים שיעמדו במלבושיהן". וכתבו התוספות שהכוונה הפשוטה לתכריכים שנקבר בהם, אולם שבתלמוד ירושלמי נראה דהכוונה למלבושים שלבשו בחייהם. רבי עקיבא אייגר כותב שזה מחלוקת התנאים בירושלמי בין רבי לרבנן[49].  

  • השגה בתורה לאחר התחייה

  רבי משה מטראני חקר בספרו "בית אלקים"[50] את צורת ההשגה בתורה של האנשים שיקומו לתחייה, וכותב כי יתכן בשלשה אופנים: או שיזכרו כל מה שלמדו בעולם הזה, ואפילו מי שעבר עליו כמה אלפים שנה לא ישכח כלום. או שאפילו לא יזכרו יהיה להם קל ללמוד מה שכבר למדו. או שיהיה להם מיד השגה גדולה בתורה כמו אדם הראשון שהיה יציר כפיו של הקב"ה. אמנם בספר הזוהר מפורש שהמתים שיקומו לא ישתכח מהם התורה וידעו כל מה שידעו כשנפטרו[51].  

  • הכלת העולם את הקמים לתחייה

  כיצד תכיל העולם את כל הקמים לתחייה?. הרס"ג בספריו האמונות והדעות[52] התחיה והפדות[53] דן בשאלה זו וקובע על פי חישוב כי העולם יספיק להכיל את כל הקמים לתחייה. אך רבי יעקב עמדין קובע כי בדרך נס יתרחב העולם ויהיה מספיק מקום לכל הקמים לתחייה[54]. וכדבריו מפורש גם במדרש תנחומא פרשת צו[55]: ”אף לעתיד לבא כך אני עושה בציון, כל אותן האוכלוסין מן אדם הראשון עד שיחיו המתים היכן הם עומדין, והם עתידים לומר צר לי המקום גשה לי ואשבה, מה אני עושה להם, אני מרחיבה שנאמר הרחיבי מקום אהלך”.  

  • סדר התחייה

  בכמה מהמקורות מופיע שתחיית המתים לא יקרה בזמן אחד, רק יקרה בסדר מסוים, כך למשל כתב הרמ"ה[56]: "מתים שחיים לימות המשיח, אין כולם עומדין כאחת, אלא יש מוקדם ויש מאוחר, כל אחד ואחד לפי מעלתו". לעומת זאת כותב רבי משה מטראני[57] כי סדר התחייה תהיה לפי שמות האנשים בסדר האלפבית, כך למשל מי ששמו מתחיל באל"ף יקום ראשון, וכן הלאה. אך מסייג קצת כי יתכן שהסדר האלפביתי יהיה רק בכל דור עצמו, אבל באופן כללי סדר התחייה תהיה לפי קדימת הדורות. האוהב ישראל כותב שמי שיש לו ענווה יקום תחילה לתחייה.  

  • ברכה על התחייה

יש שכתב[58] שאחר שהמתים יקומו לתחייה יצטרכו לברך "ברוך אתה ה' מחיה המתים". הישמח משה כותב[59] כי נתגלה לו בחלום שהצדיקים יברכו קודם התחייה "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וכו'", והסיבה לכך כתב: "כי תחיית המתים הוא קיום מצוות גמילות חסדים עם הגוף אשר טרח בעולם הזה", ולא כתב מה יהיה סיום הברכה.

מעלת הקבורים בארץ ישראל

לדעת האמורא הארץ-ישראלי רבי אלעזר[60] אין תחיית המתים אלא לקבורים בארץ ישראל. לשיטתו, הקבורים בחוץ לארץ יעברו על ידי גלגול מחילות לארץ[61]. מסיבה זו ציוו יעקב אבינו ויוסף להביאם לקבורה בארץ ישראל[62].

על פי המדרש[63] מתי ארץ ישראל עתידים לקום לתחייה לפני מתי חוץ לארץ. הגוף של מתי חוץ לארץ שיקומו לתחייה לא תשרה בו רוח חיים אלא בארץ ישראל, לאחר התגלגלותו אליה דרך המחילות.

קיים מנהג עתיק בעם ישראל, המוזכר כבר בתלמוד[64], להשתדל להביא את המתים בחוץ לארץ לקבורה בארץ. קבורתו של האדם בארץ ישראל אף נחשבת לכפרה על חטאיו[65]. מכאן גם התפתח המנהג להניח עפר מארץ ישראל על המת בטקסי קבורה של יהודי התפוצות[66].

לדברי הרדב"ז, תחיית המתים עתידה להתרחש דווקא בהר הזיתים שבירושלים, ולא בכל שטחה של הארץ:

קבלה בידינו שאין תחיית המתים אלא בעמק יהושפט ושם ירדו הנשמות לגוף, ונמצא ניצול מגלגול מחילות, ואפילו מתי ארץ ישראל לא יקבלו הנשמות אלא שם

— שו"ת רדב"ז מכתב יד - אורח חיים, יורה דעה (חלק ח) סימן קצז

דבריו תואמים לדברי התרגום לשיר השירים:

כד יחון מיתיא עתיד לאתבזעא טור משחא וכל מיתיא דישראל עתידין למפק מתחותוהי ואפילו צדיקיא דמיתו בגלותא עתידין למייתי אורח כוכיא מלרע לארעא ונפקין מן תחות טור משחה ורשיעיא דמיתו ואתקברו בארעא דישראל עתידין להויהון רמין היכמא דרמי גבר אבנא באלא [כשיחיו המתים עתיד להתבקע הר הזיתים וכל מתי ישראל עתידין לצאת מתחתיו, ואפילו הצדיקים שמתו בגלות עתידים לבוא דרך המחילות מתחת לארץ ויוצאים מתחת להר הזיתים. והרשעים שמתו ונקברו בארץ ישראל עתידין להיות מושלכים כמו שמשליך איש את אבן היער.]

— פרק ח פסוק ה

על פי זה התיר הרדב"ז לפנות קבר במטרה להעלות את עצמות הנפטר לירושלים, אף על פי שבדרך כלל יש בכך איסור. על פי פסיקה זו נוהגים גם בימינו[67].

החייאת מתים על ידי נביאים וחכמים

ערך מורחב – כוחם של חז"ל להחיות ולהמית בדיבורם

בספר מלכים א' מסופר על אליהו הנביא כיצד החיה את בנה של האישה הצרפתית.

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלָה בֶּן הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת וַיְהִי חָלְיוֹ חָזָק מְאֹד עַד אֲשֶׁר לֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה ... וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ תְּנִי לִי אֶת בְּנֵךְ וַיִּקָּחֵהוּ מֵחֵיקָהּ וַיַּעֲלֵהוּ אֶל הָעֲלִיָּה אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב שָׁם וַיַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטָּתוֹ. וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהָי הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ. וַיִּתְמֹדֵד עַל הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהָי תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל קִרְבּוֹ. וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד עַל קִרְבּוֹ וַיֶּחִי

— מלכים א פרק יז פסוקים יז-כד

בספר מלכים ב' מסופר על אלישע הנביא שהחיה את בנה של האישה השונמית:

וַיָּבֹא וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה'. וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְכַפָּיו עַל כפו כַּפָּיו וַיִּגְהַר עָלָיו וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד. וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וַיַּעַל וַיִּגְהַר עָלָיו וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו

— מלכים ב פרק ד פסוקים לג-לה

על פי המסופר במלכים ב' גם לאחר מותו הביא אלישע לתחיית המת:

וַיְהִי הֵם קֹבְרִים אִישׁ וְהִנֵּה רָאוּ אֶת הַגְּדוּד וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת הָאִישׁ בְּקֶבֶר אֱלִישָׁע וַיֵּלֶךְ וַיִּגַּע הָאִישׁ בְּעַצְמוֹת אֱלִישָׁע וַיְחִי וַיָּקָם עַל רַגְלָיו

— מלכים ב פרק יג פסוק כא

בכך נתקיימה ברכתו של אליהו הנביא לאלישע[68]:

וַיְהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי

— מלכים ב פרק ב פסוק ט

על פי דעות מסוימות בתלמוד[69] גם הנביא יחזקאל החיה מתים.

במסכת עבודה זרה (י ב) מסופר שבזמן שאנטונינוס ביקר אצל רבי, החיה רבי חנינא בר חמא את עבדו ההרוג של אנטונינוס. אמר על כך אנטונינוס לרבי: "ידענא זוטי דאית בכו מחיה מתים" (=יודע אני שהקטנים שבכם מחיים מתים).

אחת ממצוות פורים היא סעודת פורים. במסכת מגילה[70], במסגרת הדיון האם יש להשתכר "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". מסופר על שני אמוראים שקיימו מצווה זו:

רבה ורבי זירא עבדו (=עשו) סעודת פורים בהדי הדדי (=ביחד). איבסום (=התבסמו). קם רבה שחטיה לרבי זירא (=קם רבה ושחט את רבי זירא). למחר בעי רחמי ואחייה (=למחרת התפלל עליו והחיה אותו). לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי (=בשנה הבאה אמר לו: יבוא כבודו ונסעד יחד סעודת פורים). אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא (=אמר לו: לא בכל שעה ושעה מתרחש נס).

במסכת כתובות (סב ב) מסופר על רבי חנינא בן חכינאי שהחיה את אשתו, שפרחה נשמתה כשראתה אותו לאחר שהיתו הממושכת מחוץ לביתו לצורך לימוד התורה. וכך התפלל עליה: "רבונו של עולם עניה זו זה שכרה!".

על רב כהנא מסופר במסכת בבא קמא[71], שציער את רבי יוחנן, ולכן "חלש דעתיה ונח נפשיה" חלשה דעתו של רבי יוחנן, וכתוצאה מכך מת רב כהנא. למחרת התחרט רבי יוחנן והלך למערת הקבורה של רב כהנא, ביקש עליו רחמים והקימו לתחייה.

תחיית המתים בתרבויות אומות העולם

הרעיון של תחיית המתים מצוי גם בכתבים של מספר דתות אחרות במזרח התיכון. כמו למשל בדת היוונית העתיקה.

גם הנצרות והזורואסטריות אימצו את המושג "תחיית המתים" מן היהדות.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • פרטי עניין תחיית המתים, אשר הוא עיקר בדת ישראל, מהרבי מליובאוויטש אגרות קודש חלק ב אגרת מספר 200 https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200.htm
  • ארתור כהן, תחיית המתים. בתוך, ארתור א. כהן ופול מנדס-פלור (עורכים), אברהם שפירא (עורך המהדורה העברית), לקסיקון התרבות היהודית בזמננו: מושגים, תנועות, אמונות, עם עובד, תל אביב, תשנ"ג, 1986. עמ'550–554.
  • Rabbi Nissan Dubov, To Live and Live Again: An Overview of Techihas Hameisim Based on the Classical Sources and on the Teachings of Chabad Chassidism

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: תחית המתים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט"ו עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ח עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"א עמוד ב'
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ' עמוד ב'-צב עמוד א
  3. ^ כך כותב הרמב"ם במאמר תחיית המתים.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"א עמוד ב'
  5. ^ רש"י על תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"א עמוד ב', וכן ר"י מלוניל שם. ובאחרונים מצאנו חולקים על כך. ראו באר שבע על הגמרא שם.
  6. ^ פסחים, סח, א. סנהדרין, צא, ב.
  7. ^ מאמר השביעי.
  8. ^ מאמר תחיית המתים
  9. ^ סנהדרין, צב, א. מקורותיהם של רבינא ורב אשי.
  10. ^ מאמר תחיית המתים
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ' עמוד ב'.
  12. ^ רש"י, רד"ק, ר"י קרא ועוד.
  13. ^ אבן עזרא ור"י אבן כספי.
  14. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ' עמוד ב'.
  15. ^ כך פירש רב סעדיה גאון בספרו "אמונות ודעות", המאמר השביעי.
  16. ^ כך מפרש הרמב"ם מאמר תחיית המתים, רש"י ורד"ק מביאים את שני הפירושים. הרמב"ם והרד"ק מציינים שכבר נחלקו בזה חז"ל בסנהדרין צב ב.
  17. ^ מסכת סנהדרין צ, א.
  18. ^ אבות דרבי נתן פרק 5
  19. ^ הרס"ג בספרו "אמונות ודעות, הראב"ד בהשגותיו על משנה תורה לרמב"ם הלכות תשובה פרק ח' הלכה ב'-ג', הרמב"ן בספרו "שער הגמול", הרב עובדיה מברטנורא, המהר"ל: "הרי לך כי העולם הבא הוא שיהיה אחר תחית המתים" - (ספר דרך חיים - פרק ד משנה יז), "בתורה תמיד (דברים כ"ב) והארכת ימים (שם ה') למען תחיון וכאשר יהיה לו חיים אז מעצמו בא לעולם הבא שהוא יהיה בסוף ואם לא ישמור התורה לא יהיה לו אריכת ימים ויגיע לו המיתה ואיך יבא לעולם הבא?" - ( ספר גבורות השם - הקדמת המחבר - הקדמה ראשונה), הרמח"ל, מאמר העיקרים, פסקת הגמול, אתר דעת ועוד
  20. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם המאמר השביעי
  21. ^ צב ב
  22. ^ ישעיהו ד'
  23. ^ רס"ג אף נוטה לומר, שכל האנשים בזמן הגאולה, גם אלה שנולדו באופן טבעי, לא ימותו
  24. ^ מאמר השביעי.
  25. ^ בפירוש המשנה מסכת סנהדרין בהקדמה לפרק חלק (בתחילתו) וכן ב'איגרת תחיית המתים': " בני אדם נושאים ונותנים רק תחיית המתים לבד, היקומו ערומים או בלבושיהם, וכיוצא באלו השאלות. אמנם העולם הבא שכחוהו לגמרי"
  26. ^ מדרש רבה, פרשת בראשית, פרק יג, ו. זוהר הקדוש, פרשת וישב, דף קפא, ב.
  27. ^ פרקי דרבי אליעזר, פרק לד. "כל מי שיאמר שאין אלוה שני אני אחייהו לחיי העולם הבא לעתיד לבא" , ובספר ילקוט אליעזר העתיק הלשון "כל גוי שיאמר וכו'".
  28. ^ ראו בצל"ח, ברכות, נח, ב. ובדברי תורה, חלק ח, אות עה, בשם הזוהר פרשת ויחי, דף קלא, א.
  29. ^ אברבנאל, פרשת כי תצא, עמוד רלג. קדושת לוי, פרשת ואתחנן, בשם המקובלים.
  30. ^ נועם אלימלך, פרשת משפטים. ערבי נחל, פרשת שלח.
  31. ^ מגיד מישרים, פרשת מקץ, מהדו"ב. ש"ך על התורה, פרשת בהר. דברי יואל, פרשת במדבר, עמוד פד.
  32. ^ התחיה והפדות, בהקדמה. וכך כותב גם בהאמונות והדעות, המאמר השביעי.
  33. ^ כל בו, הלכות אבל, פרק ב.
  34. ^ שו"ת רב פעלים, חלק ב, סוד ישרים סימן ב.
  35. ^ האמונות והדעות, מאמר השביעי.
  36. ^ וכך כותב גם המבי"ט בבית אלקים, פרק נט.
  37. ^ שו"ת חתם סופר, חלק ז, סימן לד.
  38. ^ הובא בענף יוסף, סנהדרין, צ, ב.
  39. ^ שו"ת מצב הישר, סימן ז, (לרבי שניאור זלמן דוב אנושיסקי). וראו עוד בשו"ת רב פעלים, חלק ב, סוד ישרים, סימן ב. וזה תלוי בנדון לעיל אם ישאר קירבה משפחתית לאחר התחייה.
  40. ^ פרשת וארא. הובאו דבריו בהגהות יד שאול יורה דעה, סימן רסז.
  41. ^ שו"ת מצב הישר סימן ז. שו"ת רב פעלים, חלק ב, סוד ישרים, סימן ב. וראו גם בהגהות מהרצ"א על דברי הזוהר שפירש שהכוונה היא על תחיית המתים.
  42. ^ שו"ת מצב הישר סימן ז.
  43. ^ שו"ת רב פעלים, חלק ב, סוד ישרים, סימן ב. וכך יש ללמוד מדברי ספר הניצחון שהובאו לעיל.
  44. ^ ראו גם בספר התחיה והפדות להרס"ג  "שאלה ששית: כיון שיחיו המתים ויבקשו לארס ולקדש הידע כל איש ואיש את אשתו" תשובה: שאלה זו כתשובת שאלה מי ששאל כיון שיחיו המתים צריכים למי נדה או לא, ונשיב כי במקום שמשה רבינו עומד אין לנו רשות להורות לפניו, ובלי ספק כי משה רבנו ושאר הנבראים יחיו בימים של משיח, והם יורו לנו האסור והמותר, וישיבו לנו על כל אלו הספיקות עם שאר ספיקות שיהיו", כנראה שכוונת השואל הייתה עם מי יתחתנו אלו שיקומו לתחייה, וזו הייתה תשובת הרס"ג, וכך הבין במצב הישר הנ"ל.
  45. ^ באר היטב, אבן העזר, סימן יז, סעיף קטן א, ופתחי תשובה שם.
  46. ^ סח, א.
  47. ^ שאלה רביעית.
  48. ^ קיא, ב.
  49. ^ בכתובות, שם על הדף.
  50. ^ שער היסודות, פרק ס.
  51. ^ פרשת וישב, דף קפה, א. וראו גם בפירוש הר"ש משאנץ על התורת כהנים פרשת קדושים, (דף צג, א, בשם מדרש ויכולו), על הפסוק והקיצות היא תשיחך, "לפי שפעמים אדם עומד בחצי מסכתא ונפטר מעולמו, וכשיחיו המתים אומרים לו בכאן הנחת ומכאן תסיים".
  52. ^ מאמר השביעי.
  53. ^ שאלה השביעית. וראו שם שכתב כי יחדש להם צורם מקום חדש והוא העולם הבא ויכנסו שם. (וזה להיפך משיטתו באמונות והדעות כי תחיית המתים אינו לעולם הבא).
  54. ^ פירוש למעמדות ליום הששי.
  55. ^ סימן יב.
  56. ^ סנהדרין, צב, א.
  57. ^ בית אלקים, שער היסודות, פרק נה בסופו, בשם פירוש תהילים(?). וכך כתב גם האוהב ישראל, ליקוטים, בשם המדרש (לא נמצא לפנינו).
  58. ^ אמונת התחייה, פרק ד, דף כב, א.
  59. ^ ישמח משה על התורה, פרשת קרח.
  60. ^ כתובות, קיא, א.
  61. ^ על פי רש"י שם, עצמותיהם מתגלגלות על פני האדמה אל ארץ ישראל, ושם הן זוכות לקום לתחייה. הצדיקים שבהם זוכים לקום על רגליהם ולעבור דרך מחילות לארץ ישראל.
  62. ^ מחשש שלא יזכו למחילות, ועצמותיהם יצטרכו להתגלגל בצער על פני האדמה; או לפי גרסה אחרת, כדי למנוע צער ההתגלגלות במחילות עצמן.
  63. ^ בראשית רבה פרשה צו
  64. ^ כתובות קיא א ועוד
  65. ^ משנה תורה לרמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה יא
  66. ^ הגהות מיימוניות שם
  67. ^ לדוגמה: שו"ת יביע אומר חלק ז - יורה דעה סימן לט
  68. ^ על פי מסכת סנהדרין מז א
  69. ^ סנהדרין צב ב
  70. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז' עמוד ב'
  71. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף קי"ז עמוד א'
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29517519תחיית המתים

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=תחיית_המתים&oldid=2489867"