ויכולו

ויכולו
וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל־צְבָאָם: וַיְכַל אֱלקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת־יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר־בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת.
ספר בראשית, פרק ב', פסוקים א'-ג'

וַיְכֻלּוּ היא פסקה קצרה בחומש בראשית בסיום פרשת בריאת העולם, בה מתוארת סיום הבריאה בשבת, וקביעתה למנוחה על ידי ה'. פסקת ויכולו משמשת כחלק אינטגרלי מהקידוש בליל שבת וכן כחלק מתפילת ליל שבת.

בהלכה

מצוות קידוש השבת בדברים מחייבת את אזכור השבת באמירה. חז"ל מציינים את פרשת ויכולו כהחלת חובה זו. הפרשה נאמרת באופן אישי ובלחש באמצע תפילת העמידה של תפילת ערבית של שבת. מלבד אמירת הפרשה בתפילת העמידה, תיקנו לחזור ולומר אותה בקול ובציבור מיד לאחר תפילת העמידה.
אף אמירת ויכולו שאחר התפילה יש לאומרה בעמידה משום שאמירה זו נחשבת כעדות על בריאת העולם, ועדות נאמרת בעמידה. על פי דימוי זה לעדות, יש מהפוסקים שהוסיפו עוד וכתבו שאין לאומרה אלא בשנים, שאין עדות ביחיד.

באגדה

התלמוד במסכת שבת כותב: אמר רב המנונא כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו - מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, עוד נכתב שם: אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו, שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו: "וסר עונך וחטאתך תכפר".

ראו גם

• מצוות קידוש השבת בדברים
• קידוש
• יום השבת