שמע ישראל
שמע ישראל הוא כינוי של פסוק בספר דברים: ”שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד” (ו', ד), המקובל כהצהרת האמונה הבסיסית ביותר ביהדות.
היא נאמרת בהזדמנויות שונות, בין שגרתיות - בכל בוקר וערב בקריאת שמע וכן לפני השינה (קריאת שמע שעל המיטה) - ובין קיצוניות, למשל במקרים של מוות. במוצאי יום כיפור נהוג לומר את פסוק שמע ישראל בסיום תפילת נעילה.
קריאת 'שמע ישראל', לומד הילד מפי אביו מיד בהתחילו לדבר (תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ב עמוד א').
רקע
מבחינת תוכנו, הפסוק הוא קריאה לעם ישראל להכיר באלוקותו של ה' ולקבל את עול מלכותו, בהיותו אלוקיו של עם ישראל, ובהיותו אחד ויחיד.
מצווה זו, היא הראשונה שנאמרה מפי משה לישראל, לאחר עשרת הדיברות שניתנו במעמד הר סיני, בהן אחזה את ישראל אימה לשמיעת קול ה' והם ביקשו שמעתה לא ישמעו את שאר המצוות מפי ה' אלא מפי משה. לאחר דברי הקדמה כלליים מפי משה על החובה לקיים את מצוות ה' שיישמעו מעתה מפיו, ציווה בראשונה ”שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד” (פרק ו', פסוק ד'). לדברי הרמב"ן הטעם לכך שהזכיר מצווה זו בראשונה, הוא משום שהיא שורש האמונה, וכל מי שאינו מודה בה כופר בה', ונחשב כמי שעובד עבודה זרה.
מצווה זו מקבילה לדיבר הראשון שבעשרת הדיברות ”אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים” (ספר שמות, פרק כ', פסוק ב'), שבה התבררה האמונה בה'. ב'שמע ישראל', הצטווה משה לבאר לישראל מצווה זו, והוסיף ופירט בה את אמונת ייחוד ה'[1].
במקור אמר אותו משה רבנו במהלך נאומו לעם ישראל לפני מותו. הגמרא מציינת שהפסוק נאמר עוד לפני כן על ידי בני יעקב ליעקב לפני שנפטר:
אמר ר' שמעון בן לקיש: 'ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם' - בקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: 'שמא חס ושלום יש במיטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל וכאבי יצחק שיצא ממנו עשיו?' אמרו לו בניו: 'שמע ישראל: ה' אלקינו ה' אחד. כשם שאין בלבך אלא אחד, כך אין בליבנו אלא אחד.' באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'.
— תלמוד בבלי, מסכת פסחים דף נו ע"א
בספר התורה מופיע הפסוק "שמע ישראל" ובו האותיות עי"ן של המילה "שמע", ודל"ת של המילה "אחד" מוגדלות (אותיות רבתי), כך שיוצאת מביניהם המילה "עד". בעקבות כך הוא נדפס כך גם בחלק מהסידורים. בטעם הדבר כתבו המפרשים, שישראל מעידים במשפט זה על מציאות ה' וייחודו, כמו שכתוב ”אַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה'” (ספר ישעיה, פרק מ"ג, פסוק י')[2].
בהתלמוד הבבלי[3] נכתב כי חשוב להאריך ולדייק בהגיית המילה "אחד", בעיקר באות דל"ת, וזאת על מנת שלא ישתמע שאלוקי ישראל הוא אלוהים אחר (בעקבות החלפת האות דל"ת ברי"ש). פסוק זה הוא עיקר קריאת שמע, ומי שלא כיוון בו לא יצא ידי חובתו בקריאת שמע. כמו כן, אמרו חז"ל שהמאריך בתיבת "אחד" מאריכים לו ימיו ושנותיו, ושיעור ההארכה הוא שימליך את ה' בשמים ובארץ ובארבע רוחות השמים.
ייחודיות "שמע ישראל" ביהדות
הפסוק "שמע ישראל" מסמל את הידיעה הבסיסית ביותר שכל יהודי צריך לדעת. בתלמוד[4] מבואר, שחבקוק העמיד את כל התרי"ג מצוות על מצווה כוללת אחת, והיא ”וצדיק באמונתו יחיה”[5] , וכתב הריטב"א: 'שהמקיים אותה, מקיים כל התורה, והיא האמונה בשם כראוי - בקבלת אלהותו, ויחודו, ועול מלכותו, כדרך שנצטוינו בפרשת קריאת שמע שכוללת כל התורה'.
בספר קיצור סמ"ג[6] נתן לכך ביטוי מעשי מתקופתו ”כמו שקרה בגרוש פורטוגל, שגזרו שלא ידרשו ברבים, ולא ילמדו לתינוקות, ולקחו כל הספרים שלא יעסקו בתורה, עד שכמעט נשתכחה תורה מישראל, כי איך ילמדו לבניהם בלי ספר ובלי מלמד, ולא נשאר להם אלא שילמדום שמע ישראל, וידעו איך ה' אמר, ושראוי לאוהבו ולמסור נפשו על קדושתו. ולכן נתן ה' לישראל לאותם זמנים פרשה קצרה של שמע, שהיא כלל כל התורה, ואם לא יוכלו לידע כל הפסוקים, למעט ידעו פסוק שמע וילמדו אותו לבניהם”.
גם כיום, נהוג לראות באמירת "שמע ישראל" את הזהות הבסיסית של יהודי. כך, למשל, מציג ארגון יד לאחים ילדים יהודים הגדלים עם אביהם הערבי בכפר ערבי כילדים שאינם יודעים לומר "שמע ישראל".[7] בשנת 2001 יצאה מפלגת ש"ס בקמפיין פרסום גדול להחדרת הכרת הפסוק שמע ישראל, לאחר שהרב עובדיה יוסף חלם שהמשיח אמר לו שהוא אינו בא כי יש מיליון ילדים שאינם יודעים את "שמע ישראל"[8].
האדמו"ר מקאליב הרב מנחם מנדל טאוב תיקן את אמירת "שמע ישראל" בסיום כל תפילה לזכר נספי השואה, וכמו כן עודד אמירת "שמע ישראל" כזכר לנספי השואה בסיום עצרות המוניות בציבור הדתי והחרדי. גם שמו של מכון ההנצחה לנספי השואה שיזם האדמו"ר מקאליב הוא "שמע ישראל", וכך גם שמה של האנציקלופדיה שיצאה מטעם המכון שבה רוכזו סיפורי האמונה ומסירות הנפש של הנספים.
ביטויים נוספים לייחודיות "שמע ישראל" ביהדות
בפרשת שופטים נאמר, שבשעת מלחמה, בעת שיבוא צבא גדול וחזק על ישראל, הכהן ניגש אל אנשי המלחמה ואומר להם ”שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם” (דברים פרק כ' פסוק ג'), ודרשו חז"ל ”מאי שנא שמע ישראל? אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית - אי אתם נמסרין בידם” (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ב עמוד א').
בתלמוד אמרו, שה' משתבח בשבחם של ישראל, ואומר להם 'אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם; אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר: שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' [9].
אף בנוסח התפילה, בברכת לעולם יהא אדם, מודים ישראל על שזוכים לייחד את ה' ולומר "שמע ישראל": ”אַשְׁרֵינוּ, מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ, וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ, וּמַה יָּפָה יְרֻשָּׁתֵנוּ, אַשְׁרֵינוּ שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים עֶרֶב וָבֹקֶר וְאוֹמְרִים פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹקינוּ ה' אֶחָד”.
בתחינת שומר ישראל אומרים: ”שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, שְׁמֹר שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, וְאַל יֹאבַד יִשְׂרָאֵל, הָאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. שׁוֹמֵר גּוֹי אֶחָד, שְׁמֹר שְׁאֵרִית עַם אֶחָד, וְאַל יֹאבַד גּוֹי אֶחָד, הַמְיַחֲדִים שִׁמְךָ ה' אלוקינו ה' אחד”.
בבקשת והוא רחום מבקשים: ”אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, אִם אֵין בָּנוּ צְדָקָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, זְכָר לָנוּ אֶת בְּרִית אֲבוֹתֵינוּ, וְעֵדוֹתֵינוּ בְּכָל יוֹם, ה' אֶחָד... וְחוֹן אֹם הַמְיַחֲדִים שִׁמְךָ פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם תָּמִיד בְּאַהֲבָה, וְאוֹמְרִים: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקינוּ ה' אֶחָד”.
בקדושה למוסף של שבת אומרים ”מִמְּקוֹמֽוֹ הֽוּא יִֽפֶן בְּרַֽחֲמִֽים, וְיָחֹֽן עַֽם הַֽמְיַחֲדִֽים שְׁמֽוֹ, עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר בְּכָל־יֽוֹם תָּמִֽיד פַּעֲמַֽיִם בְּאַהֲבָֽה שְׁמַֽע אוֹֽמְרִֽים: שְׁמַֽע יִשְׂרָאֵֽל, ה' אֱלֹקינוּ, ה' אֶחָֽד”.
פירוש הפסוק
"שמע ישראל" - המילה 'שמע' מתפרשת בתורה בשלשה אופנים: שמיעת האוזן[10], השגה והבנה[11], קבלה וציות[12] [13]. הרשב"א כתב שהמילים 'שמע ישראל' מתפרשים בכל שלשת האופנים: ראשית יש להאזין ולשמוע את הדברים, לאחר מכן יש לחקור ולהבין אותם לעומקם, עד שמכח החקירה יבוא האדם למצב שבו מקבל על עצמו לחיות לאור אמונת מציאות ה', השגחתו הפרטית על ברואיו ובפרט על עמו ישראל, וייחוד ה'.
"י-ה-ו-ה אלוקינו" - שם הויה הוא 'שם העצם' של הקדוש ברוך הוא, ומורה על היותו נמצא קיים בעצם - היה הוה ויהיה ללא תלות באף גורם, וכל הנמצאים בשמים ובארץ אינם נמצאים אלא מכח המצאו[14], כוונת הפסוק היא לומר שהויה הוא ה'אלוקים' - בעל הכוחות כולם, המנהיג בפועל את הבריאה על כל פרטיה בשמים ובארץ[15]. ראשונים אחרים[16] פירשו, ש'אלוקינו' משמעו: מנהיגנו ומשגיח על פרטי מעשינו, ונכלל בזה שאנו מאמינים בכך שהוא 'אלוקי ישראל' - שמלכותו מתייחדת בעם ישראל, שבחר בהם להיות לו לעם[17], והוציאם ממצרים, וציוום לעובדו ולשמור חוקותיו ומצוותיו, והוא מנהיגם באופן עצמאי כמלך לעמו, ולא מסר אותם להנהגת מלאכים ושרי מעלה כדוגמת שאר האומות.
"ה' אחד" - ה' הוא אחד מכל הבחינות: א) הן מצד מציאותו - שהוא לבדו המצוי המוכרח, וכל הנמצאים אינם נמצאים אלא מכוחו, ובו הם תלויים. ב) הן מצד שליטתו - שהוא לבדו השליט, וכל מי שפועל ועושה, אינו פועל אלא מכח היכולת שה' מוסר בידו. ג) הן מצד הנהגתו - שכל מעשי הבריאה, על כל גווניהם, פרטיהם ומרחביהם, כולם מכוונים על ידי הקב"ה לתכלית אחדותית אחת, שהיא גילוי כבוד ה' וגילוי ייחודו בזמן הגאולה, אף שלעינינו נראים אלו כפרטים רבים וחלוקים, ולעיתים אף מנוגדים זה לזה (- כמו כוחות הרע והטוב), ואף מנוגדים לכבוד ה'. ככתוב ”לְמַעַן יֵדְעוּ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה כִּי אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד: יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה” (ישעיהו מ"ה פסוקים ו' ז') ”וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד” (זכריה, פרק י"ד פסוק ט')[18].
חלק מהפרשנים הדגישו את היותו ה' אחד בעצמותו עתה[19], וחלק מהפרשנים שמו דגש לכך שאחדותו תתגלה בעתיד לעיני הכל[20]. יש שחילקו, שמי שיש ביכלתו, יכוון שבורא עולם הוא מלך למעלה ולמטה, בשמים ובארץ, וארבע רוחות העולם (מזרח, מערב, צפון ודרום), ותהום רבה, ורמ"ח איברים שבאדם. ומי שאין ביכלתו לכוון כל כך, יכוין ה' שהוא עתה אלוקינו, עתיד להיות אחד[21].
הבסיס העובדתי לאמונות שצוו ב"שמע ישראל"
כותרת הציווי היא "שמע ישראל", והתפרטו בה שני חלקים:
א) "הויה אלוקינו" - הבסיס העובדתי למציאות "הויה" (נמצא קיים שמציאותו אינה מותנית בדבר), ולמציאות ה"אלוקות" (היותו מנהיג העולם, והיותו אלוקי ישראל) הוא יציאת מצרים, ככתוב ”אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים” (שמות פרק כ' פסוק ב').
ב) "הויה אחד" - הבסיס העובדתי לעובדת היותו אחד, הוא מעמד הר סיני, שה' נתגלה לעמו, כנאמר ”אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ: מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ” (דברים, פרק ל"ד פסוקים ל"ה - ל"ו), וכמו שאמרו חז"ל ”כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה פתח להם שבעה רקיעים, וכשם שקרע את העליונים, כך קרע את התחתונים, וראו שהוא יחידי, לכך נאמר אתה הראת לדעת” (מדרש רבה, הובא בדברי רש"י שם)[22].
הרמח"ל הוסיף לבאר, שהייחודיות שבמעמד הר סיני הייתה בעובדה שהאמונה לא הייתה רק מכח המופתים - שבנפול ספק כלשהוא במופתים תתבלבל האמונה - אלא האמונה הייתה מכח שהשיגו את ה' ואת דרכיו בריבוי דעת וחכמה נבואית, ובכך זכו לידיעה והשגה ברורה ככל הנביאים והמלאכים שמכירים את ה' מצד השגתם[23].
מאחר שעובדות אלו - יציאת מצרים ומתן תורה, שכאמור, מכוחן מבוססות האמונה ב"ה' אלוקינו" וב"ה' אחד" - ארעו לעם ישראל, מוטלת איפוא חובה על ישראל להעיד עליהן בפני כל באי העולם, וכמו שנאמר ”אָנֹכִי הִגַּדְתִּי וְהוֹשַׁעְתִּי וְהִשְׁמַעְתִּי, וְאֵין בָּכֶם זָר, וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה', וַאֲנִי אֵל” (ישעיהו פרק מ"ג פסוק י"ב).
קבלת עול מלכות שמים ב"שמע ישראל"
במשנה אמרו: ”אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה פרשת "שמע" ל"והיה אם שמוע" - כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה, ואחר כך מקבל עליו עול מצות” (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ג עמוד א'). ופירשו המפרשים, שבפסוק "שמע ישראל" מקבל האדם על עצמו עול מלכות שמים[24].
נחלקו הראשונים, באילו מילים מקבל האדם על עצמו עול מלכות שמים: יש המפרשים, שמדובר במילים "ה' אלוקינו" - שהאדם מקבל על עצמו את מלכותו של אלוקי ישראל, שבחר בהם לעם - עשה להם מופתים במצרים, גאלם מבית עבדים, ומנהיגם בהשגחה פרטית, וציווה אותם חוקים ומשפטים[25]. ויש המפרשים שמדובר במילים "ה' אחד" - שהאדם משעבד את עצמו, ואת כל אשר לו, לשלטונו היחיד של ה'[26]. בתלמוד מצינו מקורות לשתי הדרכים[27]. ויש שנקטו שצריך לכוון לקבל עול מלכות שמים גם ב"ה' אלוקינו" וגם ב"ה' אחד"[28].
בהסבר ההקשר בין קבלת עול מלכות ה', לבין אחדות ה', יש המפרשים שמאחר שה' יחיד בעולמו, השעבוד אליו הוא מוחלט, ואלמלא היה יחיד, השיעבוד היה מוגבל ביחס לשיעבוד לכוחות הנוספים שבבריאה[29]. ויש המפרשים, שתוכן אחדות ה' הוא, שהבריאה כולה מכוונת ומונהגת למטרה אחת - והיא כבוד ה'[30], כמו שאמרו חז"ל: ”כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, לא ברא אלא לכבודו, שנאמר: כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו (- ישעיהו פרק מ"ג פסוק ז')” (משנה, מסכת אבות, פרק ו' משנה י"א), ומשעה שהאדם מבין שמטרת יצירתו בעולם היא לכבד את ה' כפי שציווה בתורתו, ולא למלא את רצונותיו ותאוותיו האישיים, זוהי קבלת מלכות שמים שלימה[31].
אמירה בעת מוות על קידוש השם
בתלמוד הבבלי מופיע סיפור מותו של רבי עקיבא, המדגים אמירת "שמע ישראל" בעת מוות על קידוש השם:
"בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמיים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, "בכל נפשך", אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי ולא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך עקיבא שיצתה נשמתך באחד".
אמירת "שמע ישראל" בשעת מוות ובמיוחד במצבים של הקרבה עצמית, נחשבת בתורת הסוד כתיקון גדול ביותר לנשמת האדם ומכפרת על עוונות רבים, ונהוגה גם דורות רבים לאחר רבי עקיבא. במיוחד בתקופות מסעי הצלב, ובפוגרומים השונים.
בקינה על השואה שחיבר האדמו"ר מבאבוב הוא מציין את מסירת הנפש תוך אמירת "שמע ישראל": ”צעקתם ובכיותיהם, צפופים וסגורים בקרונים. כצאן לטבח יובלו לשרפה בכבשונים. קול שועם יזכר תמיד לפני שוכן מעונים. בקראם שמע ישראל, מסרו נפשם לאדוני האדונים”.
גם בדורנו, התפרסם קצין צה"ל רועי קליין, אשר בקרב בבינת ג'בייל השתטח על רימון יד במטרה להציל את חבריו לפלוגה במהלך מלחמת לבנון השנייה וזעק "שמע ישראל" לפני שהקריב את חייו כדי להציל את חיי חבריו.
סגולת אמירת הפסוק בשעת מלחמה
החפץ חיים הביא סגולה בשם רבי נחומקה מהורדנא:
"ואפילו בעת שהוא עומד בקשרי המלחמה, ורואה שהמלחמה כבדה מאד, אל יתיאש עצמו מן הרחמים... ושמעתי בשם הרב החסיד המפורסם בישראל לתהלה ולתפארת מהר"ר נחום זצ"ל מהוראדנא, שיעץ לאחינו אנשי הצבא שיצעקו אז במאמרים המורים על אחדותו יתברך, כגון פסוק שמע ישראל וגו' או ה' הוא האלקים וכדומה, ויש בזה תועלת רבה: אחד, כי בזה יתעורר זכותן של ישראל שמקבלין עליהן עול מלכותו של הקדוש ברוך הוא בכל יום, וינצלו מכמה מאורעות רעות על ידו... גם אפילו אם ח"ו נגזר עליו שימות, יהיה בזה תועלת גדולה לנשמתו, כי קיבל עליו מלכות שמים ברגע אחרון שבימי חייו, ויצא נשמתו באחד".
— ספר מחנה ישראל, חלק א', פרק ד'
במוזיקה היהודית והישראלית
הפסוק שמע ישראל הולחן ובוצע על ידי צביקה פיק בפסטיבל הזמר החסידי בשנת 1972 וזכה במקום השלישי. כעבור זמן קצר ביצע הזמר מרדכי בן דוד לחן זה והכלילו באלבום הבכורה שלו שיצא בשנת 1973.
הביטוי "שמע ישראל" הוא המוטיב הבולט בשירה של שרית חדד "כשהלב בוכה" (מילים: יוסי גיספן). שמו של אלבום הסולו הראשון של הזמר מוקי הוא "שמע ישראל".
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: שמע ישראל |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שמע ישראל |
- רוני מגידוב; מיכל שמחון, "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", באתר "מקראנט"
- דוד דב לבנון, שמע ישראל - קבלת עול מלכות שמים
- שיר שמע ישראל והקדמה מאת זכריה ג'קי מקייטן
הערות שוליים
- ^ רמב"ן על ספר דברים, פרק ו', פסוק ד'
משנה תורה לרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק א', הלכות ו'–ז'
משנה תורה לרמב"ם, הלכות מצוות עשה, פרק א', הלכה ב' - ^ בעל הטורים לפסוק זה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ג עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף כ"ד עמוד א'
- ^ ספר חבקוק, פרק ב', פסוק ד'
- ^ מצות עשה כ"א
- ^ מי לא יצעק השנה "שמע ישראל", 26 בספטמבר 2006, באתר "יד לאחים".
- ^ 5 שנים להתגלות המשיח למרן בחלום, י"א בתמוז תשס"ו (7 ביולי 2006), באתר "השם1.נט.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ו' עמוד א'.
- ^ 'וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה' (ספר בראשית, פרק מ"ה, פסוק ט"ז), 'אֹזֶן שָׁמְעָה וַתְּאַשְּׁרֵנִי' (ספר איוב, פרק כ"ט, פסוק י"א).
- ^ 'גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ' (ספר דברים, פרק כ"ח, פסוק מ"ט), 'וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע' (ספר מלכים א', פרק ג', פסוק ט').
- ^ וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי (ספר דברים, פרק י"א, פסוק י"ג), וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה (ספר שמות, פרק ו', פסוק ט').
- ^ מורה הנבוכים חלק א' פרק מ"ה, שו"ת הרשב"א חלק ה' סימן נ"ה
- ^ רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק א'
- ^ רמב"ם שם הלכה ה' - ו', וכן מבואר בדבריו בהלכות קריאת שמע פרק א' הלכה ב' כתב שיש בפרשת שמע יחוד השם, ואהבתו, ותלמודו, שהוא העיקר הגדול שהכל תלוי בו, ולא הזכיר כלל שנכללה בה חובה להאמין שה' הוא אלוקי ישראל. וכשיטתו בהלכות יסודי התורה בפירוש מצוות 'אנכי ה' אלוקיך'.
- ^ רש"י על התורה. שו"ת הרשב"א חלק ה' סימן נ"ה. וכן דעת הרמב"ן בפירושו לתורה, שכתב שמצוות 'שמע ישראל' היא פירוט של מצוות 'אנכי ה' אלוקיך', ובנוגע למצוות 'אנכי', כתב הרמב"ן בפירושו לתורה (שמות כ' ב') ובספר המצוות (מצוות עשה א', ומצוות לא תעשה ה') שהמצווה היא להאמין שה' אלוקי ישראל. וכשיטתו בחומש ויקרא פרק י"ח פסוק כ"ה.
- ^ כמו שכתוב ”וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים” (ספר שמות, פרק ו', פסוק ז').
- ^ דרך ה' חלק ד' פרק ד' אות א'. וראה עוד בפירוש רש"ר הירש לפסוק זה. הרמח"ל ייחד את ספרו 'דעת תבונות' להסביר עקרון זה.
- ^ רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק א' הלכה ז', ספר החינוך בהקדמה, ביאור הלכה סימן א'.
- ^ רש"י בפירושו על התורה, והרמב"ן ציטט את דבריו.
- ^ ספר היראה.
- ^ עוד אמרו במכילתא דרבי ישמעאל: על הפסוק "אנכי ה' אלוקיך": ”מכאן תשובה למינין, שאומרים שתי רשויות הן, שכשעמד הקדוש ברוך הוא ואמר "אנכי ה' אלהיך", מי עמד ומיחה כנגדו”.
- ^ דעת תבונות, דרכי הנהגת המשפט והאהבה, אות קמ"ו.
- ^ רמב"ם, ספר המצוות, מצוות עשה ב', ועוד ראשונים שיובאו להלן.
- ^ השגות הרמב"ן לספר המצוות מצוות עשה א', פירוש הרמב"ן על התורה שמות כ' ב', אבודרהם דיני קריאת שמע, ארחות חיים הלכות קריאת שמע.
- ^ רמב"ם ספר המצוות מצוות עשה ב', ספר החינוך מצווה תי"ז, סמ"ק מצווה ב', המאירי ברכות י"ד ב', תוס' ברכות מ' ב', אור זרוע הלכות קריאת שמע סימן כ"ז.
- ^ במסכת ר"ה (דף ל"ב עמוד א') מבואר שהפסוק "אני ה' אלוקיכם" הוא מפסוקי מלכויות, ופירש רש"י שמשמעות הכתוב היא: "אני אדון לכם". ובמסכת ברכות (דף י"ג עמוד ב') מבואר שצריך להאריך במילה "אחד", והביאו על זה עובדה שרבי ירמיה ראה שרבי חייא בר אבא מאריך מאד במילה "אחד", ואמר לו שמשעה שהמליך את ה' למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים, שוב לא צריך עוד.
- ^ משמעות רש"י מסכת ברכות דף כ"א עמוד א' ד"ה הכי גרסינן, לבוש סימן תקצ"א סעיף ד'.
- ^ שו"ת הרשב"א חלק ה' סימן נ"ה, אור זרוע הלכות קריאת שמע סימן כ"ז
- ^ נתבאר לעיל תחת הכותרת "פירוש הפסוק".
- ^ מהר"ל, דרוש לשבת הגדול. ספר "רעה אמונה" שיעור ה'. שפתי חיים - ביאורי תפילות, ביאור קריאת שמע עמוד ק"צ.
| חיי הקהילה היהודית | ||
|---|---|---|
| תפקידים על-קהילתיים | חכם באשי • שד"ר • אדמו"ר • גדול הדור • רב ראשי | |
| תפקידים מקומיים | מרא דאתרא • רב • דיין • פרנס • שליח ציבור • גבאי • גבאי צדקה • בעל קורא • מוהל • שוחט • מלמד • דרשן • סופר סת"ם • בלנית • משגיח • משגיח כשרות | |
| מוסדות | תלמוד תורה • ישיבה • ישיבה קטנה • ישיבה גדולה • כולל אברכים • מקווה • בית כנסת • בית מדרש • חברה קדישא • קופה של צדקה | |
| דברים שבקדושה | מניין • היכל/ארון קודש • חזנות • תפילת עמידה • שחרית • מנחה • ערבית • מוסף • קריאת התורה • שמע ישראל • ברכה • קידוש • רשימת תפילות וברכות | |
| ניהול חיי הקהילה | בית דין • תקנות הקהילה • פדיון שבויים | |