שיר השירים

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מגילת שִׁיר הַשִּׁירִיםראשי תיבות: שה"ש) היא הראשונה בקובץ חמש מגילות שבחטיבת ה"כתובים" בתנ"ך. ספר שיר השירים הוא משל לאהבה שבין עם ישראל והקב"ה, וחז"ל הפליגו מאוד בשבחו.

מבנה הספר

שיר השירים הוא ספר קצר ובו שבעה-עשר שירים וכמה פסוקים העומדים בפני עצמם (למשל, שני הפסוקים האחרונים). עם זאת, השירים כתובים כולם כמקשה אחת ואינם מובחנים בטקסט. מכאן, יש המפרשים את שם הספר כ"שיר המורכב משירים". אף-על-פי-כן, אפשר להבחין בין השירים על-פי הנושא או העלילה המיוחדת לכל אחד מהם, או לפי זהות הדובר והנמען.

חלוקת הספר לפרקים מבוססת על חלוקה נוצרית של התנ"ך שנעשתה במאה העשירית לאלף החמישי. בכמה מקומות החלוקה אינה חופפת לחלוטין את תוכן השירים, כדוגמת השיר העשירי, המפוצל בין פרקים ה'-ו'.

מחבר שיר השירים

חז"ל אומרים[1] כי מגילת שיר השירים חוברה על ידי שלמה המלך, והיא עוסקת ביחסים בין ה' לעם ישראל, אף שהשם המפורש אינו מוזכר בה. וכן נראה מהפסוקים כמו "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה" (שיר השירים, א', א'), "וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף" (מלכים א', ה', י"ב) ו-"וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת" (מלכים א', י"א, ג'). כמו כן, שלמה תואם את המתואר במגילה זו בעושרו הרב: גם במגילה מתוארים תכשיטים רבים, כסף וזהב, בית עשוי מארזים ומברושים ועוד. חז"ל (בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו ע"א) מייחסים לחזקיה וסיעתו (שחיו כמאתיים שנה לאחר שלמה) את עריכתם של שלושה ספרים שנכתבו על ידי שלמה: שיר השירים, משלי וקהלת. בספר משלי (פרק כ"ה) נכתב במפורש שהוא נערך על ידי חזקיה וסיעתו: "אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה".

חז"ל, וכן כל פרשני המקרא , עמדו על כך ששיר השירים מחולק לקטעים, ומדבר בגופים שונים ובעל רבדים של משמעות. הגדיל לעשות הנצי"ב בפירושו, וכתב במפורש ששלמה המלך ערך את שיר השירים גם משירים שעברו במסורת, בדומה לספר תהילים.

שיר השירים קודש קודשים

אפילו לאחר חתימת המקרא, התנהלו ויכוחים סביב מקומה של מגילת שיר השירים בכתבי הקודש, שהתבטאו בשאלה האם חלה עליה טומאת כתבי הקודש. הדעות בין התנאים היו חלוקות לכאן ולכאן.[2] לבסוף שובצה המגילה במקרא על אף ההסתייגויות, ואף זכתה שרבי עקיבא אמר עליה: "שאין כל העולם כולו כדאי – כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קדש, ושיר השירים קדש קדשים" (משנה, מסכת ידיים ג' ה). אמירה זו יוצאת כנגד הדעות שהעדיפו לא להכליל את המגילה בין ספרי הקודש.

במדרש תנחומא פרשת תצווה סימן ה על הפסוק: ואתה תצווה, מביאים על הפסוק משיר השירים: הנך יפה רעיתי הנך יפה. בהמשך מובאים דבריו של רבי עקיבא שבמשנת ידיים. והמדרש מוסיף:"אמר רבי אליעזר בן עזריה למה הדבר דומה? למלך שנטל סאה של חטים ונתנה לנחתום, ואמר לו הוצא ממנו כך וכך סולת כך וכך סובין כך וכך מורסן וסלית לי מתוכה גלוסקא אחת יפה מנופה ומעולה. כך כל הכתובים קדש, ושיר השירים קדש קדשים."  

יש אומרים כי דבריו של רבי עקיבא הם מהמסורת שהתקיימה כבר בין הנביאים בימי בית המקדש הראשון, אשר ראו בשירים הללו משל. מסורת פרשנית זו באה לידי ביטוי כבר במקרא עצמו במספר אופנים, על ידי שימוש שעושים נביאים כמו הושע וישעיהו בפסוקים מתוך שיר השירים. לפיכך, אפשר לפרש כי כשכותב ישעיהו "כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן" (ישעיהו, ה', א'), הוא רומז לדברי המשורר "כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן" (שיר השירים, ח', י"א), תוך כדי משחק בשמו השני של שלמה – ידידיה. באותו אופן, כשכותב הושע "וְרִדְּפָה אֶת-מְאַהֲבֶיהָ וְלֹא תַשִּׂיג אֹתָם, וּבִקְשָׁתַם וְלֹא תִמְצָא" (הושע, ב', ט') יש בכך משום רמיזה לכתוב בשיר השירים: "עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו" (שיר השירים, ג', א').

פרושי שיר השירים

חז"ל, התרגום ובעקבותיהם רש"י, אבן עזרא ואחרים פירשו את הנמשל שבשיר השירים כמכוון לאהבה השוררת בין ה' לכנסת ישראל.

רש"י בפתיחה לשיר השירים מסכם וכותב:

"אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי": מקרא אחד יוצא לכמה טעמים, וסוף דבר אין לך מקרא יוצא מידי פשוטו ומשמעו. ואף על פי שדברו הנביאים דבריהם בדוגמא (=משל), צריך ליישב הדוגמא על אופניה ועל סדרה, כמו שהמקראות סדורים זה אחר זה. וראיתי לספר הזה כמה מדרשי אגדה: יש סודרים כל הספר הזה במדרש אחד, ויש מפוזרים בכמה מדרשי אגדה מקראות לבדם, ואינם מתיישבים על לשון המקרא וסדר המקראות. ואמרתי בלבי לתפוש משמעות המקרא, ליישב ביאורם על סדרם, והמדרשות מרבותינו - אקבעם מדרש ומדרש איש איש במקומו. ואומר אני, שראה שלמה ברוח הקדש שעתידין ישראל לגלות גולה אחר גולה, חורבן אחר חורבן, ולהתאונן בגלות זה על כבודם הראשון, ולזכור חבה ראשונה אשר היו סגולה לו מכל העמים, לאמר "אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה", ויזכרו את חסדיו, ואת מעלם אשר מעלו, ואת הטובות אשר אמר לתת להם באחרית הימים. ויסד ספר הזה ברוח הקדש, בלשון אישה צרורה אלמנות חיות, משתוקקת על בעלה, מתרפקת על דודה, מזכרת אהבת נעורים אליו, ומודה על פשעה. אף דודה צר לו בצרתה, ומזכיר חסדי נעוריה ונוי יופיה וכשרון פעליה, בהם נקשר עמה באהבה עזה, להודיעם כי לא מלבו ענה, ולא שילוחיה שילוחין, כי עוד היא אשתו והוא אישה, והוא עתיד לשוב אליה.

ר' שמואל בן יהודה אבן תבון, ר' יוסף אבן ועקנין, ר' יוסף אבן כספי, רלב"ג והרמב"ם פירשו את הנמשל כמכוון למה שמתרחש בנפשו של החסיד אוהב ה'. הם מפרשים את השיר בדרך פילוסופית, כאשר ה"דוֹד" מייצג את "השכל הפועל", וה"רעיה" מייצגת את "השכל ההיולי" של החסיד,  

הרמב"ם (הלכות תשובה, י' ג') מסכם וכותב:

"וכיצד היא האהבה הראויה, הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה, יתרה, עזה עד מאד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד, בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה. יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו: שוגים בה תמיד, כמו שציוונו "בכל לבבך ובכל נפשך". והוא ששלמה אמר דרך משל "כי חולת אהבה אני" (שה"ש ב 5), וכל שיר השירים משל הוא לענין זה"

והמלבי"ם אף הלך בדרכם אלא שהוא נמנע מלהשתמש במונחים פילוסופים.

המקובלים, פירשו את האהבה שבשיר השירים רומזת לתשוקת המלכות דאצילות לשוב לזעיר אנפין בוראהּ ולתשוקת העולמות שנפרדו ונתרחקו ממקורם לשוב ולדבוק בצור מחצבתם

מועד קריאת המגילה במנהגי ישראל

בקהילות אשכנז נקראת מגילת שיר השירים בבתי הכנסת בשבת החלה במהלך שבעת ימי הפסח, בהתאם למנהג הכללי במסורת האשכנזית לקרוא בכל אחת משלוש הרגלים מגילה המתאימה לאווירת החג. תיאורי האביב המופיעים בשיר השירים הם הסיבה לקריאת המגילה בפסח, הוא חג האביב. מאותו טעם נהוג בקהילות אחרות לקרוא את מגילת שיר השירים בשביעי של פסח, או בתום ליל הסדר או בתפילת ערבית של השבתות של ספירת העומר. כמו כן, בחלק מקהילות ישראל (בעיקר בקהילות בני עדות המזרח) נהוג לקרוא מגילה זו בכל יום שישי, קודם קבלת שבת, זאת הודות לדברי חכמי הקבלה כי יום השבת בכללו, וליל שבת בפרט, הוא זמן של קירוב וייחוד מיוחדים בין ישראל לקב"ה[3].

תרומת שיר השירים ללשון הקדש


שגיאות פרמטריות בתבנית:מצגת

פרמטרים [ תצוגה מקדימה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הקטנה (4 תמונות)

מגילת שיר השירים תרמה מילים ומטבעות לשון רבים לשפה ללשון הקודש:

  • "הַיָּפָה בַּנָּשִׁים" (א', ח).
  • "חֲרַכִּּים" (ב', ט)מילה יחידאית.
  • "בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת" (ד', ד), המופיע בספר כתיאור של צוואר האשה – לא ברורה משמעותו המקורית של הביטוי.
  • הפועל "לְטַנֵּף" (שיר השירים ה ג) (ללכלך).
  • "עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה" (ח', ו).
  • "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ" (ח', ז).
  • "צְאֶנָה וּרְאֶינָה" (ג', יא) הוא שם של ספר מדרש שנכתב לנשים.
  • "מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים" (א', ח) הוא שם של חסידות בירושלים.

פיוטים ושירי קודש רבים משתמשים בביטוים משיר השירים

פסוקים וחלקי פסוקים רבים הולחנו, לדוגמה:

  • "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה-זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל-הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל-הַגְּבָעוֹת" (ב', ח).
  • "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (שיר השירים ב ז).

זה לעומת זה

שיר השירים בתרבות העברית

מגילת שיר השירים השפיעה רבות על השירה העברית, ועל הספרות העולמית.

שמות היישובים אבי הנחל, חבצלת השרון ושושנת העמקים מקורם בשיר השירים (ב', א).

הרחוב הראשי ביישוב אלקנה נקרא שיר השירים, והרחובות המשניים ביישוב נקראים בשמות הלקוחים מצירופי מילים שנמצאים במגילה.

שיר השירים והאינקויזיציה בספרד

לואיס דה לאון (Luis de León), נזיר נוצרי, תאולוג ומשורר ספרדי בן המאה הרביעית לאלף השישי שהיה ממשפחת אנוסים תרגם בשנת ה'שכ"א את שיר השירים מלטינית לספרדית, עבור דודניתו שהייתה נזירה ולא ידעה לטינית. התרגום זכה לתפוצה רחבה למדי בספרד באותה תקופה. פעולת התרגום של ספר זה התקבלה בחשדנות ועוינות בידי רשויות הכנסייה הקתולית, והמתרגם דה לאון נעצר בידי האינקויזיציה בחשד "כפירה" והוחזק במעצר בתנאים קשים במשך ארבע שנים, אך בסופו של דבר שוחרר לאחר שאשמת הכפירה לא הוכחה חד משמעית.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • שרה יפת, פירוש ר' שמואל בן מאיר (רשב"ם) לשיר השירים, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2008.
  • יובל שרלו, אחריך נרוצה - פירוש משולב, פשט ודרש, על ספר שיר השירים, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 2003.
  • יונתן יקובס, פירוש 'לקח טוב' על שיר השירים: מקומו בתולדות פרשנות שיר השירים ויחסו לפירוש רש"י למגילה, בית מקרא, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום כ"ג, ספטמבר 2014.

קישורים חיצוניים

טקסטים:

קישורים נוספים:

הערות שוליים

  1. סדר עולם רבה פרק טו
  2. "רבי מאיר אומר קהלת אינו מטמא את הידיים ומחלוקת בשיר השירים" (בבלי, מסכת מגילה, דף ז ע"א).
  3. הסידור והתפילה, כרך ב', עמ' 150