בת מצווה
בת מצווה הוא היום בו מגיעה נערה יהודייה לגיל 12 ומתחייבת בקיום מצוות. הכינוי בת מצווה משמש גם לאירוע שלפעמים נערך סמוך ליום ההולדת.
המקור לגיל שתים עשרה
בתלמוד הבבלי[1] מובאת מחלוקת תנאים האם הבת מתחייבת במצוות בגיל שלוש עשרה והבן בגיל שתים עשרה, או שהבת בגיל שתים עשרה והבן בגיל שלוש עשרה:
בת אחת עשרה שנה ויום אחד - נדריה נבדקין, בת שתים עשרה שנה ויום אחד - נדריה קיימין... בן שתים עשרה שנה ויום אחד - נדריו נבדקין, בן שלוש עשרה שנה ויום אחד - נדריו קיימין... אלו דברי רבי, רבי שמעון בן אלעזר אומר: דברים האמורים בתינוקת (ילדה) - בתינוק (ילד) אמורים, דברים האמורים בתנוק - בתנוקת אמורים
— תלמוד בבלי מסכת נדה דף מה עמוד ב
בהמשך הגמרא שם מובא טעמו של רבי:
אמר רב חסדא: מאי טעמא דרבי (מה טעמו של רבי)? דכתיב: "ויבן ה' א-להים את הצלע" - מלמד שנתן הקדוש ברוך הוא בינה יתירה באשה יותר מבאיש
כלומר הבת מגיעה לתבונה שלמה קודם לבן.
להלכה נפסק כדעת רבי, שהבת מתחייבת במצוות מגיל שתים עשרה והבן מגיל שלוש עשרה, וכבדברי הרמב"ם:[2] "בת שתים עשרה שנה ויום אחד... ובן שלוש עשרה שנה ויום אחד... הרי הן כגדולים לכל המצוות".
על פי ההלכה, יהודייה שהגיעה לגיל 12 חזקתה שיש לה סימני נערות ונחשבת לבעלת דעת ומחויבת בכל מצוות התורה שבהן חייבות נשים. גיל קבלת המצוות של הנערה נמוך בשנה אחת מהגיל שבו מגיע נער לעול מצוות ("בר מצווה"). הסבר נפוץ לכך הוא שהנערה מתבגרת, בראש ובראשונה מבחינה פיזיולוגית, מוקדם יותר מהנער ולכן היא חוגגת קודם. הרא"ש מסביר את המדרש בבראשית רבה במילים: "נתן הקב"ה בינה יתרה באישה יותר מבאיש. פירוש: הקדים בה בינה יותר מבאיש", כלומר ההתפתחות השכלית של האישה קודמת לזו של הגבר.
באופן נוסף באר הרב זלמן סורוצקין שני כוחות עיקריים באדם: מוח לחשוב מחשבות - בזה עולה על פי רוב האיש על האשה. רגש שבלב - בזה עולה האשה על האיש. האמונה תלויה בלב וברגשותיו לכן האשה מתחייבת במצוות קודם לאיש.[3]
מסיבת בת מצווה
בזמנים קדומים לא נהגו לציין את הגעת הבת לחיוב מצוות בסעודה כפי שנהגו ביחס לבן המגיע לגיל בר מצווה, וכפי שמתאר רבי יוסף חיים מבגדאד (בספרו בן איש חי), אך ציין שעליה לשמוח וללבוש בגדי שבת, ובמידת האפשר ללבוש בגד חדש בשביל להתחייב בברכת שהחיינו.[4] בכף החיים נכתב[5] "יש לה ללמוד באותו היום יותר מבשאר ימים, וכן הבן יעשה כן".
בתחילת המאה העשרים, היחס למסיבת בת מצווה היה מסויג, כיוון שלעיתים היה זה ניסיון חיקוי של סממנים השאובים מטקס הקונפירמציה, ואכן היו רבנים, כמו הרב אהרן וולקין, שאסרו את המנהג משום חוקות הגויים[6], או שהתייחסו אליו בחשדנות, כמו רבי משה פיינשטיין, שבתשובה משנות ה-50 אסר קיום אירוע בבית הכנסת כיוון שהוא "דברי רשות והבל בעלמא...אין זה שום עניין וסמך להחשיב זה דבר מצווה וסעודת מצווה".[7] גם בעדה החרדית הביעו התנגדות עזה לחגיגת בת המצווה עקב מקורה בחוגים רפורמיים.[8] ב-1977 עוד התייחס אליו הרב יהודה דוד בלייך כאחת "הבעיות הנוכחיות בהלכה", וציין כי רק מיעוט בקרב האורתודוקסים חוגג אותו וכי התפשט אליהם מקרב הקונסרבטיבים.[6]
אמנם מנגד, כבר בתחילת המאה העשרים החלו רבנים לעודד עריכת מסיבת בת מצווה לבת, בדומה למסיבה שנהוג לעשות לבן, כאשר הדבר נעשה מתוך מטרה לחזק את שמירת המצוות בקרב בנות ישראל. בשתי תשובות מקיפות בעניין שניתנו על ידי הרב יחיאל יעקב וינברג בשו"ת שרידי אש (ח"ב, צ"א; וח"ג צ"ג) הוא כותב:
ויש הרוצים לאסור משום ובחוקותיהם לא תלכו, ולענ"ד תלוי בזה, שבאם נאמר שהקונפירמציאן של העכו"ם הוא לשם עבודה זרה, יש לאסור משום (כך)... וגם הרפורמיים מעמנו אינם עושים כן כדי להידמות להם, אלא לשם חגיגת משפחה ושמחתה... ואלה מאחינו שהנהיגו זה מחדש חגיגת בת מצווה אומרים, שהם עושים כן כדי לחזק בלב הבת, שהגיעה למצוות... ולמעשה הדבר תלוי בכוונת הרוצים לחדש מנהג זה של חגיגת הבת מצווה, אם הם מתכוונים לשם מצווה או חלילה לשם חיקוי המינים... והואיל וכבוד תורתו כתב שרוב בני הקהלה רוצים דוקא להנהיג מנהג זה של חגיגת בת מצווה לבנות, אין לכבוד תורתו לצאת במחלוקת נגדם, רק לדאוג לכך שמנהג זה ישמש באמת חיזוק וחוסן להשלטת רוח תורה ומצות בלב בנות ישראל
בשנות ה-60 קבע הרב הראשי לישראל יצחק נסים, בתשובה לשאלת נערה שסבה התנגד לכך, כי "ראוי ורצוי לערוך חגיגה לכבוד מאורע זה בחייה. את החגיגה יש לערוך בבית, בחברת קרובים וידידים ובהשתתפות של רב. הרב ישא דברים לכבוד המאורע הזה, וידבר במעלת החובה לשמור את המצוות ובשכר של מקיימיהן. הבת, ראוי שתלבש בגד חדש ותברך עליו ברכת "שהחיינו". מן הנכון שתכין הרצאה קצרה על המאורע ועל ערך היום. האם (צ"ל: האב) יאמר: "ברוך שפטרני מענשה של זאת".[9] הרב עובדיה יוסף, בתשובות הלכתיות משנות ה-70, גם כתב שבתקופה זו יש לערוך סעודת מצווה.[10]
בזרמים הליברליים של האורתודוקסיה המודרנית ישנם בתי כנסת בהם הונהג שאבי בת המצווה עולה לתורה ובת המצווה עצמה נושאת דרשה לאחר התפילה.[11] בקבוצות אחרות נהוג לערוך טקס הכולל עלייה לתורה בנוכחות נשים בלבד.[12]
טקסים בקרב הקונסרבטיבים והרפורמים
בעת החדשה הונהג לערוך לבנים שהגיעו לגיל מצוות טקס שכלל עלייה לתורה וסעודת מצווה. אך באופן מסורתי לא נערך טקס לרגל הגעתה של נערה לגיל מצוות.
עוד בראשית המאה ה-19, בימיה המוקדמים של התנועה הרפורמית החלו להיערך טקסי קונפירמציה לבנים ולבנות בהן נבחנה ידיעתם על הדת, בדומה לנהוג אצל הנוצרים. היא התפשטה בחוגים הליברליים יותר ביהדות גרמניה, ועד אמצע המאה החלה להיות נפוצה גם בקרב הבורגנות האורתודוקסית. הרב יעקב אטלינגר מאלטונה נאלץ מכח תקנות הקהילה להשתתף באירוע כזה ב-1867, ופרסם את הדרשה שהכין לשם כך מאוחר יותר. הוא הדגיש כי חויב במעשה מכח חוק, וכי היהדות אינה מכירה בכך שעקרונות הדת יאומצו בהצהרה פומבית שכזו, מאחר שהיא מחייבת מלידה. עם זאת, כחלק מניסיונו לבלום את הרפורמה, תמך במעין הליך מקביל שנועד להיערך אך ורק מחוץ לבית הכנסת.[13][6] לא תמיד נתקל רעיון הקונפירמציה בהתנגדות, בעיקר בנוגע לנערות: הרב הראשי של הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת, שלמה זלמן אולמן, התיר זאת לבני שני המינים ב-1843. ב-1844 נערכה קונפירמציה לצעירים יהודים לראשונה בוורונה שבאיטליה. בשנות ה-80 הסכים הרב צבי הרמן אדלר להחלה גורפת של הטקס, לאחר שהפך נפוץ יותר ויותר בבתי-הכנסת, אך סירב לקרוא לו 'קונפירמציה'. ב-1901 התיר זאת הרב אליהו בכור חזן באלכסנדריה, לבנים ולבנות, בהשראת הנעשה באיטליה. פוסקים אחרים הורו לכתחילה על קיום אירוע שמרני יותר. חגיגת בת מצווה בבית הכנסת בדומה למתכונת של בר המצווה החלה בזרמים הקונסרבטיבים והרקונסטרוקטיבים בארצות הברית בשנות ה-20 של המאה ה-20. הראשונה שחגגה כך, בשנת 1922, הייתה ג'ודית קפלן, בתו של מרדכי קפלן, מייסד הזרם הרקונסטרוקטיבי. קפלן קראה את הברכות בניגון, וקראה את פרשת השבוע בעברית ובאנגלית מתוך ספר תורה מודפס ובלי לעמוד על במת בית הכנסת. אך מגבלות אלה הוסרו במהירות ועלייה לתורה של בנות מצווה (ובנות בכלל) הפכה למנהג נפוץ בזרמים אלה. בשנות ה-30 של המאה ה-20, כאשר טקס בר-המצווה חדר מחדש לקהילות הרפורמיות, החלו לערוך שם גם טקסי בת-מצווה. טקס בת-המצווה הראשון במרכז רפורמי התקיים ככל הנראה בשיקגו ב-1930, וב-1960 כבר נערכו טקסי בת ובר מצווה כמעט בכל הקהילות הרפורמיות.[14] כיום בקרב הזרמים הלא-אורתודוקסיים חגיגת בת המצווה של נשים כוללת בדרך כלל קריאת המפטיר וההפטרה ונשיאת דרשה. בחלק מהקהילות מקובל בנוסף להניח תפילין ביום חול. מקובל גם שבנות ובני המשפחה עולים גם הם לתורה בעליות הנוספות שבאותו היום. התפילה מונהגת על ידי מנהיג הקהילה, ולעיתים גם על ידי חזן או חזנית, ומלווה בהדרכה ובהסברים על הטקס.
בקרב חילונים ומסורתיים בישראל ובקהילות יהודיות ברחבי העולם רבים חוגגים בת מצווה במסיבה ללא סממנים יהודיים. מסיבות כאלו נערכות בבית, במסעדה או באולם אירועים. הן כוללות סעודה, מוזיקת רקע או מוזיקה לריקודים ולעיתים נאום של כלת השמחה ושל הוריה. יש המוסיפים לאירוע הופעות בידור, הקרנת סרט אודות הנערה החוגגת, ספר אורחים ועוד.
ראו גם
לקריאה נוספת
- אתר הקול החמישי - האוצר לבת המצווה. מעלת הבת, תפילה לכלת הבת המצווה ועוד, ירושלים תשע"ח.
- אברהם (רמי) ריינר, היחס לטקסי בת-מצווה : עיון משווה בפסיקה מודרנית, נטועים י' (תשסג), 55-77
- זאב אלף, מנחם באטלר, How Bat Mitzvah Became Orthodox.Symposium on Masorah, מאי 2016
- אהרון בק, בת מצוות : ספר הלכה לילדה ולנערה, המכון התורני אור עציון, 2011
- אורנה פילץ, את ואני : אמא ובת מצווה, כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2013,
- יחווה דעת, חלק ב' סימן כ"ט.
קישורים חיצוניים
- בת מצווה במגזר הדתי לאומי, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל"
- בת מצווה במגזר החילוני הוותיק, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל"
- הרב אליעזר מלמד, המצווה לחגוג בת מצווה, רביבים
- יוסי טישלר, בר מצווה ובת מצווה במגזר החרדי, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל"
- ד"ר אהרן ארנד, חגיגת בת מצווה בפסקי הרב יצחק נסים (אורכב 14.10.2008 בארכיון Wayback Machine), דף השבוע לפרשת וישלח באתר אוניברסיטת בר-אילן
- שיטת הרב עובדיה יוסף שו"ת "יביע אומר", "יחווה דעת" בעניין בת מצווה, באתר "דעת"
- Michele Alperin, The evolution of the bat mitzva, The Jerusalem Post, May 15, 2012
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף מ"ה עמוד ב'.
- ^ הלכות שביתת עשור, ב', י"א
- ^ קול תודה, מכתב לבת המצווה, אוצר ההודיה לבת המצווה, קרית אתא תשע"ח, עמ' עמודים 9–19
- ^ בספר בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת ראה, י"ז
- ^ אורח חיים סימן רכ"ה אות י"ב
- ^ 6.0 6.1 6.2 J. David Bleich, Contemporary Halakhic Problems, Volume 1, KTAV Publishing House, Inc., 1977. עמ' 77-78.
- ^ שו"ת אגרות משה חלק או"ח א' סימן קד
- ^ אוצרות ירושלים, קכ"ט, עמודים ת"ס-תס"ג.
- ^ תשובה משנת תשכ"ג שנמצא בארכיון של יד הרב נסים, מצוטט במאמרו של ד"ר אהרן ארנד, חגיגת בת מצווה בפסקי הרב יצחק נסים
- ^ תשובותיו צוטטו באתר דעת
- ^ תמר ביטון, סיבת עילויה - טקס בת מצווה כמחולל שינוי בקהילה, באתר קולך
- ^ שרה פרידלנד בן ארזה, תפילה בלי עזרת גברים, באתר קולך
- ^ Michael Hilton, Bar Mitzvah, a History, U. of Nebraska Press, 2014. עמ' 88-89.
- ^ מיכאל מאיר, בין מסורת לקידמה, תולדות תנועת הרפורמה ביהדות, הוצאת מרכז שז"ר, 1990.
