מערת המכפלה

מערת המכפלה

המבנה על מערת המכפלה
נתונים כלליים
עיר	חברון
קואורדינטות	31°31′29″N 35°06′39″E
machpela.com
(למפת הר חברון מוגדלת)   מערת המכפלה (למפת הר חברון רגילה)   מערת המכפלה (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום מערת המכפלה (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום מערת המכפלה

ציון קבר אברהם

צילום מקרוב של מוזיאיקה במערה – צולם בין 1920–1933

מערת המכפלה בלילה

מערת המכפלה בתמונה משנות ה-20 של המאה העשרים

מערת המכפלה (מכונה בערבית: الحرم الإبراهيمي, תעתיק: אלחרם אלאבראהימי, תרגום: המקום הקדוש של אברהם) היא מערה במזרח העיר חברון מקום קבורתם של אדם וחוה, אבות האומה אברהם, יצחק, יעקב ואמהות האומה שרה, רבקה ולאה (רחל נקברה בקבר רחל בבית לחם), מעל המערה בנוי באלפיים שנים האחרונות מבנה גדול ומפואר. מערת המכפלה היא מהמקומות הקדושים ביותר ביהדות, ולהבדיל מקודש גם לישמעאלים בני אברהם אבינו הקבור שם.

באגדה

ערך מורחב – רכישת מערת המכפלה

בספר בראשית מוזכרת קניית מערת המכפלה על ידי אברהם אבינו מידי עפרון החתי כדי לקבור בה את שרה אשתו:

וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת-מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ-לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן-צֹחַר. וְיִתֶּן-לִי אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת-קָבֶר... לֹא-אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי-עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ... וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ. וַיְדַבֵּר אֶל-עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם-הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם-אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת-מֵתִי שָׁמָּה. וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת-אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ. אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה-הִוא וְאֶת-מֵתְךָ קְבֹר. וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל-עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת-הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר. וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב. לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי-חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ. וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל-מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל-פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

— ספר בראשית, פרק כ"ג, פסוקים ח'-י"ט

בספר הזוהר כתוב כי האדם הראשון חצב את המערה וטמן בה את עצמו ואת אשתו. "מהיכן ידע האדם הראשון היכן המערה? אלא ראה אור אחד דקיק עולה באותו מקום, שיוצא מגן עדן, ורצה אותו לקברו. ושם הוא המקום, סמוך לשער גן עדן." (בראשית נז).

הזוהר חדש מוסיף: "רבי קסמא אומר: מערת המכפלה סמוך לפתח גן עדן. בשעה שמתה חוה – בא אדם לקברה שם, ושם הריח מריחות גן עדן, באותו הריח שהיה שם. רצה לחצוב יותר, יצתה בת קול ואמרה – "דייך". באותה שעה עמד ולא חצב יותר, ושם נקבר. מי נתעסק בו? שת בנו, שהוא היה בדמותו ובצלמו. אמר ר' רחומאי: הקב"ה נתעסק בו כשנוצר, ונתעסק בו כשמת. ולא היה מי שיודע בו (כל כך), עד שבא אברהם אבינו עליו השלום, ונכנס לשם, וראה אותו (את האדם הראשון)..." ( רות, ע"ט, ד').

בפרקי דרבי אליעזר מתואר כיצד אברהם אבינו גילה את המערה. כאשר עשה סעודה למלאכים ורצה ליקח בן בקר, כפי שכתוב: "ואל הבקר רץ אברהם" (בראשית, י"ח, ז') – ברח מלפניו (הבן בקר) ונכנס למערת המכפלה. רץ אברהם אחריו שם ומצא שם אדם וחווה שוכבים על המיטות וישנים, ונרות דולקים עליהם וריח טוב עליהם כריח ניחוח. לפיכך חמד את המערה לאחוזת קבר." (פרק ל"ה).

עוד מובא בפרקי דרבי אליעזר, שכאשר אברהם בקש מהיבוסים, בני חת, לקנות מהם את המערה תמורת זהב לאחוזת קבר, הם לא הסכימו. אברהם השתחווה בפניהם. אמרו לו כי יכרות עימם ברית שבני ישראל לא ייכבשו את עירם, ירושלים. אברהם הסכים וכרת עמהם ברית ושבועה.

על מנת להבטיח את קיום השבועה, היבוסי עשו צלמי נחושת והעמידו אותן בירושלים וכתבו עליהם את ברית שבועת אברהם. וכשבאו בני ישראל לארץ כנען, כפי שמתואר בספר שופטים: וְאֶת-הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַם לֹא-(יָוכְלוּ) [יָכְלוּ] בְנֵי-יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת-בְּנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (ט"ו, ס"ג) . דוד המלך רצה לכבוש את ירושלים ולא הצליח שנאמר "וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלַם אֶל-הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר לֹא-תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם-הֱסִירְךָ הָעִוְרִים וְהַפִּסְחִים לֵאמֹר לֹא-יָבוֹא דָוִד הֵנָּה" (שמואל ב', ה', ו').רק אחר שדוד הסיר את העורים והפסחים כבש את העיר.

דברים נוספים באגדה

• מערת המכפלה היא אחד משלושת האתרים הקדושים (יחד עם הר הבית וקבר יוסף) עליהם נכתב בתורה כי נקנו בכסף מלא מאת בעליהם הקודמים.
• מערת המכפלה סמוכה ל"פתח גן עדן".
• קבורים במערת המכפלה גם אדם הראשון וחוה אשתו.
• במסכת סוטה מסופר על כלב בן יפונה שפירש מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות, כאשר הכוונה למערת המכפלה.

שם המקום

פשר שמה של המערה דרך הפשט כתבו הרשב"ם, הרמב"ן והרד"ק: המערה נמצאה בשדה ששמו מכפלה, "ואין צורך לבקש טעם לשם המקומות".

ובדרך הדרש מספר פירושים נתנו לכך:

• רב דרש: כיוון שבנויה משתי מערות, זו על גב זו.
• שמואל דרש: על שם הזוגות הקבורים שם (אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה).
• רבי אבהו דרש: "שכפל הקב"ה קומתו של אדם הראשון וקברו בתוכה".

היסטוריה של הבניין שעל המערה

הבניין שמעל מערת המכפלה הוא אחד המונומנטים הנאים ביותר שהשתמרו מתקופת בית המקדש השני. יש הסוברים שהבניין נבנה על ידי המלך הורדוס, מכיוון שהסגנון האדריכלי שלו דומה לסגנון הבנייה ההרודיאני. מנגד יש הסוברים שבימיו של הורדוס כבר עמד הבניין על תלו, ונבנה קודם לכן על ידי האדומים. או לדעת אחרים מאוחר יותר בימי אדריינוס.

הנוסע אנטונינוס מפלקנטיה (570-560), שביקר במתחם בימי השלטון הביזנטי, מספר שבנויה שם בזיליקה "בת ארבע שדרות עמודים... מהצד האחד נכנסים הנוצרים ומהצד האחר - היהודים, המקטירים הרבה לבונה... וכך מתאסף המון לאין מספר מכל הארץ של היהודים". בימי השלטון המוסלמי הפכה הבזיליקה למסגד המכונה "מסגד אברהם".

מתוך חיבור לטיני שנכתב בחברון ככל הנראה בסוף המאה ה-10, מתברר כי לאחר הכיבוש הערבי בשנת 638 הייתה בחברון קהילה יהודית קטנה שבנתה בית כנסת ליד המערה. בית הכנסת הזה נזכר גם בעדותו של בנימין מטודלה. מתוך מקור יהודי מתקופת שלטון הפאטימים, מתברר כי הקהילה היהודית בחברון החליטה להרוס אותו ולבנות אותו מחדש.

למן התקופה הממלוכית נאסר על יהודים להיכנס למתחם, והותר להם להגיע רק עד המדרגה השביעית סמוך לשער הדרום מזרחי. לאחר כיבוש המערה במלחמת ששת הימים יכלו יהודים לשוב ולהתפלל במערת המכפלה, וזאת לאחר יותר מ-700 שנה שהכניסה למערת המכפלה הייתה אסורה עליהם.

ארכאולוגים שחקרו את המקום הצביעו על הזיקה האדריכלית המובהקת בין המבנה של מערת המכפלה למתחם הר הבית. מבנה נוסף מאותו טיפוס הוא זה שבאלוני ממרא מצפון לחברון. בשלושתם בולטים מאפיינים אדריכליים כגון שימוש באבני ענק, סיתות שוליים, אומנות אחוזות ועוד. לאחרונה הציע הארכאולוג ד"ר יובל ברוך כי המבנה נוסד על ידי הורדוס כמתחם אדומי (של האוכלוסייה האדומית המגוירת), לצד בנייתו של הר הבית בירושלים.

תיאורי הנוסעים

רבי בנימין מטודלה

הנוסע רבי בנימין מטודלה ביקר במערה במאה העשירית לאלף החמישי, וכתב:

ובעמק השדה בשדה המכפלה, שם העיר היום, ושם הבמה הגדולה שקורין שמה (St) אברהם, והיא הייתה כנסת (בית כנסת) היהודים בימי ישמעאליים. ועשו הגויים שם ששה קברים על שם אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה, ואומרים ל"תועים" (עולי הרגל הנוצרים) שהם קברי האבות ונותנין שם ממון.

אבל אם יבוא יהודי שם שיתן שכר לשוער של מערה ויפתח לו פתח ברזל שהוא עשוי מבנין אבותינו הע"ה, וירד אדם למטה במדרגות ונר דלוק בידו וירד למטה במערה אחת ואין שם כלום, וכן בשנייה, עד שיבוא אל השלישית והנה שם ששה קברים: קבר אברהם ויצחק ויעקב ושרה ורבקה ולאה זה כנגד זה ועל קבריהם חתומים אותיות חקוקות באבנים. על קבר אברהם חקוק "זה קבר אברהם" ושל יצחק "זה קבר יצחק בן אברהם אבינו", ושל יעקב "זה קבר יעקב בן יצחק בן אברהם אבינו", ועל האחרים "זה קבר שרה" ו"זה קבר רבקה" ו"זה קבר לאה".

ובמערה מדליקין שם עששית אחת דולקות בכל יום ויום ובכל לילה ולילה על הקברים. ושם חביות הרבה מלאות עצמות מישראל, שהיו מביאים שם מתיהם בימי ישראל, כל אחד ואחד עצמות אבותיו, ומניחין אותן שם עד היום הזה. ובקצה שדה המכפלה ביתו של אברהם ומעיין לפני הבית. ואין מניחין שם לעשות בית מפני כבוד אברהם אבינו.

— לפי אוצר ישראל המצטט "מסעות ר'בנימין, הוצאת אדלר 27, לונדון, 1907

נוסעים אחרים במאות ה-15-12

הרמב"ם ביקר בשנת ד'תתקכ"ו במערת המכפלה, וקבע את יום הביקור בה כיום טוב לדורו ולזרעו אחריו, כדבריו: "ובאחד בשבת, תשעה לחודש (מרחשון)... עמדתי במערה והתפללתי, שבח לאל יתברך על הכל .. נדרתי שיהיו לי כמו יום טוב ותפילה ושמחה בהם אכילה ושתייה. אלקים יעזרני על כל ויקים לי נדרי לה' אשלם – אמן".

עוד מידע מסר ר' שמואל ב"ר שמשון שהיה במערה בשנת ד'תתק"ע כי "ירד כ"ד מדרגות למערה, בדרך צר מאד, עד כי יכול לנגוע בסלע מכל צד"

רבי עובדיה מברטנורה ביקר במערה בשנות ה'ר' וכתב: "כי הלכתי לחברון וגרתי בה ימים רבים, עד אשר הייתה ישיבתה חביבה עלי כמעט יותר מירושלים, להיות היהודים בה מעט וטובים ואינם כאנשי ירושלים לרוע. והם כעשרים בעלי בתים מכונסים במבוי אחד הסגור עליהם, ולא יעבור ביניהם ישמעאל וטמא. וגם מסורת ביד כל אנשי הארץ, כי הקבורה בחברון טובה מבירושלים. ופה חברון על קבורת האבות בנין ישן נושן מאד מאבנים גדולות, לא יאומן כי יסופר, על הבניין הנושן בנין חדש מהישמעאלים".

רבי משולם מוולטרה

רבי משולם מוולטרה כתב במסע משולם מוולטרה בארץ-ישראל כי הוא הגיע לחברון בשיירה עם "שר מערת המכפלה". הנוסע מציין כי עקב תפקידו הרם "כולם אוהבים אותו" ואין חשש מפני הערבים ומפני השודדים. הוא מגיע לחברון, מבקר במערת המכפלה ועורך תרשים של המערה.

בכתביו הוא מספר על חברון, שכמו בעזה, אין לה חומות והיא "עיר טובה". על מערת המכפלה יש מסגד והיהודים אינם מורשים להיכנס למבנה. הם רשאיים להתפלל רק דרך "חלון קטן" ולשם "זורקים מעות ומיני בֹשם". הוא מספר על מנהג מעניין של הערבים. היו נותנים לציבור כל יום מזון הדומה לזה שנתנו "האבות":

• לחם, לשונות בחרדל ועגל רך וטוב – כמו שאברהם אבינו נתן למלאכים.
• ציד ומטעמים – כמו שעשיו הכין ליצחק אבינו.
• לחם ונזיד עדשים – כמו שיעקב אבינו הכין לעשיו.

בחברון הוא מצא 20 משפחות יהודיות. המשפחות מספרות לו כי הנשים מצליחות להיכנס למסגד, שכן לא מזהים שהן יהודיות בשל הרעלה על פניהן. הנשים מספרות כי על קברי אברהם ושרה בתוך המסגד יש "מנורת זהב עם אבנים טובות" ועל שאר הקברים יש מנורת כסף עם אבנים טובות.

משולם מוולטרה, שהיה "שולחני" במקצוע, מוצא לנכון לספר לנו כי למערה יש הכנסות גדולות מכרמים, זיתים ובתים. ובנוסף לכך, "הישמעאלים המתים לכפרת נפשם ייתנו יותר מה' אלפים דוקטים זהב כל שנה".

נוסעים במאות ה-19-15

נוסעים נוצרים במאות ה-16-15 מספרים שהכניסה למערה אסורה על היהודים והנוצרים, אולם מותר להם להתפלל מול חלון אחד, שדרכו ניתן לראות את פנים המבנה. גם נוסעים במאה ה-19 מספרים על חור בקיר שממנו יכולים היהודים להביט פנימה. אדוארד רובינסון ועלי סמית מצאו בביקורם ב-1838 את החור בקיר "סתום במכסה מבפנים". הסופר הצרפתי פייר לוטי תיאר את שראה ב-1894:

”בקיר סדק, קרוב לרמת הקרקע; דרכו מתירים לנוצרים וליהודים להכניס את ראשם בזחילה, ולנשק את המרצפות הקדושות. הערב שוהים פה עולי-רגל יהודים עניים, והם משרבבים צוארם כשועלים ממאורתם, בנסותם להדביק את שפתותיהם אל קבר האב, פעוטות ערביים, נחמדים ולגלגנים, הנכנסים חופשית לחצר הפנימית, מסתכלים בהם אותה שעה, כשבת-צחוק של בזיון ושל גאוה על פניהם”.

מרגרט תומאס, אנגליה שהתגוררה בארץ ישראל בשנים 1897-1895, ציינה כי הנוצרים והיהודים "רשאים רק לצעוד צעדים מספר לתוך אחת הדלתות, מקום שם רואים חור בכותל, בו שמים היהודים מכתבים כתובים אל אברהם", וכי ישנו סימון מדויק על אבן שמאחוריה אין רגלם של היהודים רשאית לדרוך.

אתר מערת המכפלה מספר על ביקור שערך במקום האמרי אמת בשנת ה'תרצ"ה : "רק שבע מדרגות מותר לכם לעלות ויותר אף לא צעד אחד" – הזהיר אותנו השומר הערבי האדמוני של המסגד, אשר אף לאחר שקיבל "בקשיש" הגון, לא נתרכך ולא היה מוכן לשום פשרה. .. אנו המלווים ספרנו את המדרגות אשר האדמו"ר עלה בהן: "שמונה, תשע, עשר, אחת עשרה..." – זה הוא, כאן! נפלטה קריאה נרגשת מאת רבנו. ורבנו נעצר במקום, כשכולו שקוע בתפילה, ללא קול והגה, נוסח גור... " האדמו"ר התרעם על האיסור ליהודים להיכנס למערה,.

בתמוז תרפ"ט ביקר ביישוב היהודי בחברון האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש. האדמו"ר ביקר בנכסים שהופקעו מידי חב"ד בהם בית רומנו. בהשתדלות לייזר-דן סלונים, קיבל האדמו"ר אישור מיוחד להתפלל בתוך מערת המכפלה, יחד איתו נכנסו חתנו שמריהו גוראריה, הרב יעקב יוסף סלונים רב העיר, לייזר-דן סלונים, ישראל זיסל דבורץ, ואחיו יצחק – תלמידי ישיבת חברון, ועוד אחד מחסידי האדמו"ר.

המערה בדורות האחרונים

בעקבות פרעות תרפ"ט גורשו יהודי חברון ומאז ליהודים לא הייתה כל גישה למערה.

המבנה נבדק ותועד בתקופת המנדט הבריטי על ידי ואנסאן ומקיי שפרסמו את המחקר המקיף ביותר על המקום בספר בצרפתית בשם: "לה חרם אל-חליל".

Click to Shrink Back

Click to Enlarge

---

היישוב היהודי בחברון (מפת האו"ם)

ב-10 באוקטובר ה'תשכ"ח, הפקיעה ישראל מידי הקאדי של חברון את החזקה שלו על מערת המכפלה. זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים נזרקו רימונים על יהודים ששהו בסמוך ל"מדרגה השביעית" ובעקבות כך, ב-1969 הורה אלוף פיקוד מרכז דאז רחבעם זאבי להרוס את המדרגות שסימלו את ההשפלה באיסור כניסת יהודים למערת המכפלה במשך מאות שנים.

גם השלטון הישראלי שאף בתחילה להשאיר על כנו את המקום כמסגד והתיר ליהודים להתפלל במקום רק שעתיים בבוקר ושעה אחת בלבד אחה"צ, כן הייתה אסורה הכניסה על יהודים לאולם יצחק. רק לאחר שנים אחדות בעקבות פעילויות ומאבקים של יחידים, דוגמת פרופ' בן ציון טבגר, התעוררה תסיסה ציבורית שאפשרה ליהודים תפילה בכל שעות היום בדומה למוסלמים.

בפורים תשנ"ד אירע במערה טבח, שבו רצח ברוך גולדשטיין 29 מוסלמים שהתפללו במקום. לאחר הרצח נסגרה המערה לכניסת יהודים לזמן מה, ומאז חולק המתחם בין המתפללים היהודים לאלו המוסלמים. האולם המרכזי, אולם יצחק ורבקה, פתוח למתפללים מוסלמים בלבד רוב ימות השנה.

המערה כיום

אולם יצחק ורבקה במהלך חוה"מ סוכות – בזמן כניסת יהודים

אולם יצחק ורבקה בזמן הכניסה למוסלמים (ניתן לראות על הרצפה שטיחים – שנלקחים בימים בהם יהודים נכנסים לאולם יצחק ורבקה).

מזוזת הכניסה הראשית במערת המכפלה, יצירת האמן אסף קדרון

כיום קיימים במבנה בית כנסת, ולהבדיל מסגד. המבנה נתון לשליטת ישראל והוא נמצא בחלק של חברון הנמצא בשליטה ביטחונית ישראלית. את המבנה מאבטחים שוטרי מג"ב.

את מערת המכפלה פוקדים מדי יום מאמינים רבים, יהודים ולהבדיל מוסלמים. לרגל קדושת המקום וחשיבותו, מתקיימות בו שמחות רבות – חגיגות ברית מילה, בר מצווה ובת מצווה, חתונות ועוד.

מאז טבח מערת המכפלה, ברוב ימות השנה, מתחם המערה מחולק לשני אזורים ליהודים ולמוסלמים. אולם יצחק ורבקה, אשר בו מסגד, והוא החלל המרכזי במערת המכפלה, משמש לתפילת מוסלמים, ואילו החצר וכן החדר שבו ציון קבר יעקב משמשים את המתפללים היהודים. הפרדה זו תקפה לכל ימות השנה פרט ל-20 ימים בשנה: 10 ימים המכונים "חריג יהודי", בהם נפתחת כל המערה בפני יהודים בלבד, ו-10 ימים אחרים, המכונים "חריג מוסלמי", בהם המערה פתוחה למתפללים מוסלמים בלבד. הימים בהם כל המערה פתוחה לתפילת יהודים (כולל "אולם יצחק ורבקה") הם ראש השנה, יום הכיפורים, ובעשרת ימי תשובה ביום אמירת סליחות י"ג מידות, יומיים בחוה"מ סוכות ופסח, בשבת "חיי שרה", וב"ערב ראש חודש אלול". בימים אלו יהודים רבים גודשים את המקום. בתשרי תשע"ג נפתח לראשונה אולם יצחק ורבקה ליהודים בלבד להקפות שניות במוצאי שמחת תורה. הימים בה המערה פתוחה למוסלמים בלבד כוללים את החגים המוסלמים העיקריים: יום הולדת הנביא מוחמד, לילת אל-מעראג', ימי שישי של הרמדאן, לילת אל-קדר, עיד אל-פיטר, חג הקורבן וראש השנה ההג'רית.

בשנת 2013 התלכדו מועדי לילת אל-קדר וראש חודש אלול, והמנהל האזרחי הורה לפתוח את האתר ליהודים בלבד.

בפברואר ה'תש"ע, הודיע ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, כי מערת המכפלה תוכנס לתוך רשימת אתרי המורשת הלאומיים.

ב-7 ביולי 2017 החליטה אונסק"ו כי העיר העתיקה של חברון ומערת המכפלה בפרט הן אתר מורשת עולמי.

החלל התת-קרקעי מתחת למערה

קיימת עדות מהתקופה הצלבנית, לפיה מתחת למצבות הקבורה קיים פתח לחלל תת-קרקעי גדול שהוא מערת המכפלה הקדומה. בשנת 1922 מיפה הארכאולוג לואי-איג ונסאן ("האב ונסן") את המערה, וכן תיאר מערה שמצא מתחת למבנים, ובה מצבות ופתחים שונים למערות נוספות.

עדות נוספת על ירידה למערות הקבורה הגיעה מג'ק סקלן, יהודי שנכנס למערה בשנות ה-30 בעזרתו של קצין בריטי בעת ביקורו בארץ, באותה תקופה. בראיון שנערך עמו שבוע לפני מותו, תיאר סקלן את הקברים הנמצאים בתוך המערה לדובר היישוב היהודי בחברון, נעם ארנון.

לאחר מלחמת ששת הימים הוריד בכיר השב"כ יהודה ארבל אל החלל הפנימי את בתו מיכל בת ה-13, שסיירה בחלל והביאה תצלומים ושרטוטים שלו. בעקבות סיור זה פרסם משה דיין מאמר ראשוני ובו תיאור של המערכת התת-קרקעית. בשנת 1981 ירדה אל החלל התחתון קבוצה של תושבי קריית-ארבע. הם תיארו קומה נוספת ובה מערה כפולה המזכירה מערת קבורה כנענית. בעקבות זאת ירדה למערה ב-1986 משלחת נוספת ובה נציגי צה"ל והארכאולוג זאב ייבין. ייבין הראה שהמערה דומה למערות קבורה רבות בהר חברון, האופייניות לאלף השני לפנה"ס, שפיר אנכי מוביל אליהן ובתחתיתן מצוי חדר קבורה.

לקריאה נוספת

• אלי שילר, מערת המכפלה, הוצאת אריאל, 1976.
• נעם ארנון, עמק חברון, הוצאת מדרשת חברון, תשנ"ב.
• נעם ארנון, מערת המכפלה שורשי העם היהודי, בהוצאת מחדשי היישוב היהודי בחברון, תשס"ב.

קישורים חיצוניים

• מידע על אתר 15450 מערת המכפלה, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
• חברון
• מערת המכפלה - אלבום תמונות, באתר "דעת"
• סיור במערת המכפלה – באתר "טבע ונופים בישראל"ד"ר אבי נוב, פרשת שבוע כלכלית: עסקת הנדל"ן הראשונה, באתר ynet
• תיעוד נדיר של השטחים בשנת 1967, באתר של "רשת 13" (במקור, מאתר "nana10")
• הרב ישראל דנדרוביץ, אבות דרך היסב הם קבורים – כמה פעמים נקבר יצחק אבינו, היכן ומתי?, בתוך: נזר התורה, גליון סח, אב תשס"ח, עמ' רי–רלה.
• יהושע פרנקל, ‏ענייני ארץ-ישראל בספר מסע מגרבי, אל-רחלה אל-מגרביה של אל-עבדרי, קתדרה 31, אפריל 1984
• רבקה גונן, ‏על קברים עתיקים ומקומות קדושים – מערת-המכפלה והר-הבית, קתדרה 34, ינואר 1985, עמ' 3–8, 14
• עודד פרי, ‏עבודות ציבוריות בירושלים וחברון בסוף המאה הי"ח, קתדרה 37, ספטמבר 1985, עמ' 17–32
• דותן גורן, היהודי ששיפץ את מערת המכפלה, עת-מול, 201 (אוגוסט 2009), עמ’ 14–17
• נעם ארנון, המבנה שמעל מערת המכפלה – "המאוזוליום היהודי": מקורות ההשראה והמשמעויות הרוחניות-ארכיטקטוניות, מחקרי יהודה ושומרון, קובץ י"ח עמ' 125–138 (הקישור אינו פעיל)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25904098מערת המכפלה