יהדות שוודיה
יהדות שוודיה היא הגדולה מבין ארבע הקהילות היהודיות בסקנדינביה. רובה היום מורכב מצאצאיהם של ניצולי שואה, אולם שורשי הקהילה עתיקים מעט יותר. זרמי היהדות שבה מאוחדים במסגרת "קהילה מאוחדת", בראשות הנשיא ארון וורסטאנדיג (Aron Verständig). נישואי תערובת, בין יהודים ללא-יהודים, מתרחשים בשיעור גבוה במיוחד ונובעים מהאופי החילוני של המדינה. הקהילה היהודית בשוודיה מונה כשמונה עשר אלף נפש, כאשר מחציתה מתגוררת בעיר הבירה סטוקהולם - בה מצויים שלושה בתי כנסת, הגדול שבהם בית הכנסת הגדול של סטוקהולם, בית ספר יסודי ותיכון, מוזיאון יהודי ותנועת נוער פעילה, בני עקיבא.
מלבד הקהילה בסטוקהולם, קהילות יהודיות משמעותיות חיות בערים מאלמה וגטבורג, וקהילות קטנות יותר מתקיימות בבורוס ובאופסלה. במאלמה יש בית כנסת אורתודוקסי וקהילה פעילה שלה גן ילדים[1].
היסטוריה
המאה ה-17 עד המאה ה-20
כבר באמצע המאה ה-17 התכתב הרב מנשה בן ישראל עם כריסטינה מלכת שוודיה, אותה ניסה לשכנע ליישב יהודים בארצה. אך רק בשנת 1680 התיר קרל האחד עשר, מלך שוודיה ליהודים להתיישב בשוודיה. אולם בשנת 1685, נוכח התנגדות התושבים המקומיים, נדרשו היהודים לעזוב את המדינה תוך 14 יום. הסיבה הייתה חשש מהשפעת הדת היהודית על המאמינים הנוצרים. בכנסייה הלותרנית בסטוקהולם נמצא רישום משנת 1681, לפיו 28 יהודים, בני המשפחות ישראל, מנדל ומוזס יעקב, הוטבלו לנצרות בנוכחות המלך.
הנוכחות הרשמית של היהודים בשוודיה החלה בשנת 1772. סמסון אפרים (Samson Efraim) ובנו הגיעו לגטבורג ולסטוקהולם למטרות מסחריות. אנשי עסקים נוספים הגיעו לשוודיה, מטעם חברת הודו המזרחית הבריטית, שלה היה מונופול על כל המסחר של אירופה עם הודו המזרחית. ב-1773 הורשו היהודים לקחת חלק בשווקים של העיר גטבורג. - במקביל, התקיימה קהילה יהודית קטנה בסטוקהולם, גם קודם לשנה זו.
בשנת 1774 הגיע לשוודיה אהרון אייזיק, חרט וגַּלָּף במקצועו, מגרמניה. הוא קיבל אישור לישיבת קבע, בתנאי שיקבל על עצמו את דת הנצרות. לפי מסורות בקהילה הוא השיב: "לא אמיר את דתי בעד כל הזהב בעולם". תגובתו הרשימה את ראש העירייה של סטוקהולם והוא הציע לו להגיש מחאה חריפה למלך שוודיה גוסטב השלישי. המלך אישר לאייזיק אזרחות שוודית ואפילו התיר לו להביא לעיר משפחות יהודיות נוספות עד אשר יימנו מספר האנשים הדרושים למניין, במטרה לאפשר קיום תפילה יהודית בציבור.
הקהילה רכשה אדמה לבית קברות והקימה חברה קדישא. יהודי שוודיה הביאו לארצם רב אשר שימש גם מורה לבניהם. בשנת 1779 הורשו יהודים לשבת בסטוקהולם, גטבורג ונורשפינג.
רק בשנת 1782 בוטלה החובה להתנצר כתנאי להתיישבות יהודית בשוודיה. בשנה זו פורסמו תקנות שקבעו כי יהודים יוכלו לעסוק רק במקצועות מסוימים, שלא נשלטו על ידי הגילדות. כן הותר להם להקים בית כנסת ולקיים תפילה בציבור.
האמנציפציה ביהדות שוודיה החלה בשנת 1838. קרל הארבעה עשר, מלך שוודיה העניק ליהודים זכויות אזרחיות במעמד של אזרחי מדינה והם הוגדרו בתור "שוודים בני דת משה". בשנת 1870 קיבלו היהודים שוויון זכויות מלא, בדומה לשאר יהודי אירופה. בשנת 1840 מנו יהודי שוודיה 900 נפש. עם זאת רק בשנת 1951 הוסרה ההגבלה האחרונה שעוד חלה על היהודים, והם הורשו לקבל משרות ציבוריות. במחצית השנייה של המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 הגיעו לשוודיה יהודים מרוסיה ומפולין וכך מנתה קהילת יהודי שוודיה כ-6,500 נפש בשנת 1920.
השואה
ערך מורחב – שוודיה והשואה
השואה פסחה על יהדות שוודיה הודות להיותה של הממלכה מדינה נייטרלית במלחמת העולם השנייה. בניגוד לגישה שבה נקטה שוודיה טרם המלחמה, כאשר אסרה על אלפי הפליטים היהודים להיכנס אליה, במהלכה ולאחריה היא שינתה את גישתה. יהודי שוודיה היו מעורבים בעת המלחמה במאמצים להצלת יהודים מנורווגיה, מדנמרק ומהונגריה, במסגרת פעולות ההצלה של חסידי אומות העולם, הדיפלומט השוודי בבודפשט, ראול ולנברג, הכומר אריק פרווה, הרוזן פולקה ברנדוט ואחרים. גם ועד ההצלה יכול היה לפעול משוודיה. כך למשל, הרב שלמה וולבה (שהגיע לשוודיה כבר בשנת 1938), הצליח להשיג אלפי ויזות לבני ישיבות ולאחרים מאת הקונסול ההולנדי בשוודיה. וולבה אף דאג משם להעברת סכומי כסף גדולים לישיבת מיר הגולה בשאנגחאי.
אחרי מלחמת העולם השנייה
בתום המלחמה פתחה שוודיה את שעריה לכעשרים אלף פליטים יהודים, רובן נשים. הרב המקומי בנימין זאב יעקבזון, שימש מנהל סניף ועד ההצלה ופתח בסטוקהולם, בית ספר חרדי, לכאלף בנות, משוחררות מחנה הריכוז רוונסבריק, באי בשם לידינגה סמוך לסטוקהולם.
בסופו של דבר התיישבו בשוודיה לאחר המלחמה כשבעת אלפים ניצולים ממחנות ריכוז[2]. הגירה זו הכפילה את האוכלוסייה היהודית השוודית. בשנת 1956 הגיעו אליה יהודים מהונגריה ובשנת 1968 מפולין. בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 הצטרפו גם יהודים מחבר המדינות וממדינת ישראל.
שיעור נישואי התערובת בקרב יהדות שוודיה גבוה; לא מעט בשל העובדה ששוודיה היא מדינה חילונית מאוד. היהודים, המהווים חמישית האחוז מאוכלוסיית המדינה, מהווים חלק מהחברה ומהתרבות השוודיות.
הקהילה היהודית בסטוקהולם היא קהילה מאוחדת: אורתודוקסים, קונסרבטיבים ורפורמים. בתי הכנסת נמצאים תחת חסות ארגון גג אחד: "המועצה הרשמית של הקהילות היהודיות בשוודיה", תחת נשיא אחד ומוסדות מאוחדים. ההבדל מתבטא רק בבית כנסת ורב נפרדים. נוסח התפילה, המקובל בכל קהילות סקנדינביה, הוא נוסח אלטונה מאשכנז. האורתודוקסים המעטים בשוודיה קיבלו את דעתו של הרב עזריאל הילדסהיימר, מראשי היהדות האורתודוקסית בגרמניה וממבשרי האורתודוקסיה המודרנית, שלפיה "מותר לקיים אחדות קהילתית בין יהודים רפורמים ליהודים אורתודוקסים במצבים שבהם אפשר להבטיח את שלמות העמדה האורתודוקסית".
ב-1883 התמנה הרב גוטליב קליין (1852–1914), יליד הונגריה ובוגר ישיבת אייזנשטט ובית המדרש הגבוה למדעי היהדות בברלין, לרבה הראשי של סטוקהולם. קליין היה רפורמי והושפע רבות מאברהם גייגר[3]. מי שירש אותו היה מרדכי אהרנפרייז, שהחזיק בתפקיד עד 1948. הוא הוחלף בידי הרב קורט וילהלם, יוצא מגדבורג, שהוסמך בבית המדרש לרבנים בברסלאו ובבית המדרש לרבנים באמריקה. עם פטירת הלה ב-1965 בא במקומו מורטון נארו, קונסרבטיבי מארצות הברית. הוא כיום מבכירי הרבנים בצפון אירופה. את עבודת הדוקטורט שלו כתב על ההיסטוריה הציונית בשוודיה. בית-הכנסת הגדול בסטוקהולם חבר ב"מסורתי עולמי", הגוף הקונסרבטיבי הבינלאומי. רבת הקהילה ורבת בית הכנסת הגדול היא אוטה סטייר ((אנ')), שהוסמכה בבית המדרש לרבנים באמריקה. סטייר היא האישה הראשונה למלא את התפקיד מאז 2015. הרב יצחק נחמן הוא רב הקהילה האורתודוקסית.
בהתאם לסקר של ליגה נגד השמצה שוודיה נכללת בין המדינות עם אנטישמיות נמוכה ביותר[4]. במחצית הראשונה של תבנית:העשור השני של המאה ה-21 החלו להתפרסם הודעות על גל פעולות אנטישמיות במלמה. ראש העיר אילמר ריפאלו תחילה הודיע שלא לא ידוע לו על אירועים מסוג זה אך מאוחר יותר הודה בכך שלא עודכן בנושא[5]. העיר מאלמה עצמה נודעה בתור ״העיר האנטישמית באירופה״, ומספר היהודים בה הולך ויורד באופן דרמטי מדי שנה.[6]
מוסדות הקהילה
חינוך ותרבות
בסטוקהולם פועל בית ספר יסודי, "הלל", במתכונת רגילה של לימודי חול ולימודי מסורת. בית הספר התיכון פועל בתוך בית ספר תיכון עירוני ויש בו ארבע כיתות יהודיות. היהודים לומדים בכיתות נפרדות את כל המקצועות, כאשר לרשותם עומד חדר אוכל כשר במשך כל ימות השנה. התלמידים היהודים אינם לומדים בשבת ובמועדי ישראל. היתרון בהסדר זה הוא שהם נהנים מתמיכת המדינה בכל ההוצאות הכרוכות בחינוך הכללי ובחינוך היהודי. כמו כן פועל במקום גן ילדים.
בשוודיה יש נציגות לתנועות ויצו, אמונה ובני ברית. בקרב הנוער, הפעילה ביותר היא תנועת בני עקיבא. התנועה משמשת לא רק כתנועת נוער ציונית, אלא פועלת לקירוב הצעירים לעצם זהותם כיהודים. בית חב"ד פועל בעיר הבירה לאורך כל השנה.
מפעלי התרבות היהודיים העיקריים הם: מוזיאון קטן לאמנות יודאיקה בסטוקהולם, ספרייה ציבורית לנושאי יהדות, ביטאון דו-חודשי ושידור רדיו שבועי. אנשי הקהילה מעורבים בפוליטיקה הארצית.
בתי הכנסת
בעיר הבירה סטוקהולם שלושה בתי כנסת. הגדול ביותר הוא הקונסרבטיבי, המכונה בית הכנסת הגדול. שני בתי הכנסת הקטנים יותר הם אורתודוקסיים – עדת ישראל ועדת ישורון.
בית הכנסת הגדול נחנך בשנת 1870. בסגנונו ובממדיו ממשיך בית הכנסת הגדול בסטוקהולם מסורת של בתי כנסת מונומנטליים שנבנו באירופה, ביניהם בתי כנסת בולטים במיוחד כגון בית הכנסת היילברון, סגנון בנייה שהזכיר את סגנון הבנייה הממלוכית או ארמון אלהמברה. התפילות בו בערבי שבת, בשבתות וחגים נעשית בלוויית נגינת עוגב (על ידי נגן שאינו יהודי), ובשירת מקהלה מעורבת. עד שנת 2008 הייתה נהוגה בו ישיבה נפרדת: הגלריות שמורות לנשים, ואילו הצד השמאלי בקומת הקרקע לגברים. בצד הימני מותרת ישיבה מעורבת. כיום בית הכנסת שוויוני לחלוטין. התפילות מסורתיות, ומתקיימות בשבת ובחג ובימי שני וחמישי. בצל מגפת הקורונה, התקיימה בו לראשונה גם תפילה וירטואלית.
בבית הכנסת "עדת ישורון" ריהוט, תיבה וארון קודש שעמדו בעבר בבית כנסת קטן בהמבורג. המבנה שרד בליל הבדולח, כאשר נשרפו והושחתו כמעט כל בתי הכנסת בגרמניה. לאחר שיפוץ בית הקהילה, מבנה ביה״כ טרם נפתח לציבור שכן לא נמצא לו מקום.
שחיטה
בשוודיה חל איסור על שחיטה כשרה, בדומה לאיסור על שחיטת חלאל. בני הקהילה המעוניינים בבשר כשר נדרשים לפיכך לייבאו מארצות אחרות באירופה. הקהילה היהודית מקיימת מאמצים גדולים כדי להביא לשינוי החוק בפרלמנט ולהתיר את השחיטה; אחת הדרכים לכך, היא קואליציה ההולכת ונרקמת בין היהודים לבין המוסלמים בנושא זה.
אליהו בירנבוים אשר ביקר בקהילה ביולי 2008 מצטט במאמרו את תשובת נשיאת הקהילה בסטוקהולם לשאלה, מדוע שינוי חוק השחיטה כה חשוב בעיניה, והאם אכן הקהילה מתכוננת להפעיל מערכת של שחיטה מקומית אם החוק יאושר. היא השיבה: "אינני בטוחה שנתחיל לשחוט בשוודיה, אבל כיהודים גאים שחיים בעולם חופשי ודמוקרטי, אני לא מוכנה לוותר על כך שנוכל לחיות כבני חורין במדינה זו ולשחוט לפי רצוננו וראות עינינו, הן במחשבה והן במעשה".
ראו גם
לקריאה נוספת
- מנפרד גרסטנפלד, "Sweden’s Ugly Ultraliberalism and the Jews", מרכז בגין-סאדאת, 4 בדצמבר 2018
קישורים חיצוניים
- אתר קהילת שוודיה
- Rebecca Weiner, The Virtual Jewish History Tour
- אליהו בירנבוים, שוודיה - אידיליה צפונית, באתר "דעת", פורסם במקור ראשון
- ה. וואלנטין, היהודים בשוודיה, הצופה, 22 במאי 1940
הערות שוליים
- ^ לא קיים בשוודיה רישום על פי מוצא. יהודים שאינם דתיים ואינם קשורים כלל למסגרות יהודיות או ציוניות, אינם מוזכרים כאן ומספרם אינו ידוע.
- ^ 5000 על פי יהודי סקנדינוויה נקלטים ונטמעים, דבר, 17 בינואר 1955
- ^ ראו אודותיו בביוגרפיה הלאומית הנורדית.
- ^ https://global100.adl.org/country/sweden/2019
- ^ https://www.thelocal.se/20100226/25228
- ^ https://mida.org.il/2019/08/11/כך-הפכה-מאלמו-לעיר-האנטישמית-ביותר-בשב/
| יהדות אירופה | ||
|---|---|---|
| מדינות | אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה (סיציליה) • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בלגיה • בלארוס • בוסניה והרצגובינה • בריטניה (גיברלטר • סקוטלנד • ויילס) • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • טורקיה • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סלובניה • סלובקיה • סן מרינו • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קפריסין • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ • ברית המועצות • יוגוסלביה | 
|
| מדינות שההכרה בהן מוגבלת | אבחזיה • קוסובו • צפון קפריסין • דרום אוסטיה • טרנסניסטריה | |
| אזורים היסטוריים | אשכנז • מזרח אירופה • אוברלנד • אונטרלנד • אלזס • גליציה • טרנסילבניה • קטלוניה • הקרפטים | |
34862647יהדות שוודיה