יהדות פורטוגל

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יהדות פורטוגל היא קהילה שהייתה חלק מיהדות ספרד דאז וכמו כן הייתה לקהילה גדולה ומפוארת שהתקיימה באזור פורטוגל של היום.

תחילת התיישבות בפורטוגל

הידיעות הראשונות על ישיבת יהודים בפורטוגל הן מהמאה התשיעית לאלף החמישי וכבר אז היו קיימים רבעים יהודיים בליסבון, בז'ה וסנטרן. במאה העשירית לאלף החמישי המלך אפונסו השלישי, מלך פורטוגל, הקים חטיבה נפרדת בממשל ליהודים והוא ניסה לנצל את קשריהם הכלכליים הטובים לפיתוח פורטוגל. היהודים הואשמו בהבאת המגפה השחורה אך השלטונות הצליחו למנוע מההמונים לפגוע ביהודים עד לשנת ה'ר"ט, אז נערכו פרעות קשות ביהודי ליסבון שהיוו את הקהילה הכי גדולה של יהודי פורטוגל.

רדיפות דת

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הטבלת יהודי פורטוגל לנצרות

ב-ה'רנ"ב, בעת גירוש היהודים מספרד, חיו בפורטוגל כ-30,000 יהודים, בתוך אוכלוסייה של כמיליון תושבים. מגורשי ספרד שהיגרו לפורטוגל שינו את משקל היהודים באוכלוסייה בצורה משמעותית: ההערכה היא שהקהילה היהודית גדלה בכ-70,000 איש, עד לכ-10% מהאוכלוסייה הפורטוגזית. מתוך המהגרים, שהוגדרו כבלתי חוקיים וכעבדי המלך, הותר רק ל-600 בתי אב להישאר בפורטוגל באופן חוקי למשך שנה, תמורת כופר גדול לשלטון. ילדיהם של אותם יהודים עבדי-המלך נלקחו מהם, בהוראתו של מלך פורטוגל ז'ואו השני, ונשלחו לאי סאו טומה שלחופי אפריקה, שהיה חלק מהאימפריה הפורטוגזית, על מנת שיעבדו במטעי הסוכר שבו. רובם מתו שם מרעב וממחלות או נפלו טרף לשיני תנינים.[1] בשנת 1496 נשא המלך מנואל הראשון את איזבל, בתם של פרננדו השני ואיזבלה מלכי ספרד, ובמסגרת הנישואים כפתה המלכה הצעירה על המלך לגרש את היהודים מפורטוגל. באותה תקופה החלה פורטוגל לעלות כמעצמה עולמית, ומנואל היה מעוניין ביכולותיהם, בקשריהם ובכספם של היהודים שבממלכתו. בלחצם של מלכי ספרד ושל שרים בממלכתו הוציא לבסוף מנואל צו גירוש בה'רנ"ו, אך באמצעות שורה של פעולות הפך את הקערה על פיה: הטבלת יהודי פורטוגל לנצרות (ה'רנ"ז), יחד עם חטיפת ילדים נוספים ושורה של הבטחות כלכליות, גרמה לרבים מהיהודים להישאר בפורטוגל, אם כי לא כיהודים. המרתם הגורפת של יהודי פורטוגל לנצרות, בשונה מתהליך הארוך שעברו יהודי ספרד, הביאה לכך שרובם לא אימצו את הנצרות באמת ובתמים אלא המשיכו לשמור על יהדותם, בצורה כזו או אחרת, בסתר, כאנוסים. בשנת ה'רנ"ח קבע המלך שיהדותם של יהודים שממירים את דתם לנצרות לא תיבדק או תיחשד למשך עשרים השנים הבאות, וב-ה'רנ"ט הוא אסר על יציאת יהודים מפורטוגל.

כתובה מפורטוגל

הטמעתם של יהודי פורטוגל בחברה הנוצרית לא התקבלה בצורה חלקה באוכלוסייה המקומית. משקלם של החברים החדשים באוכלוסייה היה גדול מאוד, ורבים מהם תפסו עמדות כח ושלטון. דרשנים ומטיפים סבבו ברחבי הממלכה ודיברו כנגד הקונברסוס, היהודים שהמירו את דתם, ותלו בהם את צרותיה השונות של פורטוגל. בשנת ה'רס"ט הכתה מגפה בליסבון, המלך נמלט אל מחוץ לעיר וההמון הזועם טבח בקהילת הנוצרים החדשים שבעיר. בעקבות הטבח ביטל מנואל את איסור היציאה מפורטוגל.

בשנת ה'רפ"ה הגיע דוד הראובני לקהילת הנוצרים החדשים בפורטוגל. הוא זכה לתגובות אוהדות בקרב קהילת האנוסים הפורטוגזית, ששימרה מתחת לפני השטח קירבה ליהדות וציפיות משיחיות, ואף נשארה כקהילה מאורגנת ומוכרת, אם כי לא אהודה. הראובני נאלץ לעזוב את פורטוגל לאחר התגיירותו של שלמה מולכו, שהיה מזכירו של המלך מנואל. האינקוויזיציה הפורטוגזית הוקמה בשנת ה'רצ"ו, והחלה להעלות אשמים על המוקד משנת ה'ש.

יהודים בסתר

באופן פורמלי לא נותרו יהודים בפורטוגל, אולם רבים מהיהודים שם, שחיו כאנוסים, שמרו בסתר על זהותם היהודית. רבים מהאנוסים בפורטוגל היגרו למרוקו, סלוניקי, אמסטרדם, ברזיל והאימפריה העות'מאנית, וחזרו לדת היהדות. עקב מספרם הקטן יותר הם היו ידועים פחות מיהודי ספרד. האוטו דה פה האחרון נעשה בפורטוגל בשנת ה'תקמ"א והאינקוויזיציה הסתיימה סופית בשנת ה'תקפ"א.

העת החדשה

רק לאחר מאות שנים החלו להתגורר באופן פורמלי יהודים בפורטוגל. במהלך המאה השישית לאלף השישי החלו להגר לפורטוגל יהודים רבים דוברי ספרדית וחכיתיה מצפון מרוקו, מקהילת טטואן, טנג'יר ומגיברלטר. בשנת ה'תרנ"ב זכתה הקהילה הספרדית - מרוקנית להכרה רשמית כקהילה.

בשנת ה'תרע"ז עורר גילוי של קהילת צאצאי אנוסים בכפר בלמונטה על ידי יהודי פולני בשם שמואל שוורץ - הד גדול בקרב יהדות העולם.

מי שפעל רבות להשבת צאצאי האנוסים ליהדות היה קצין בצבא פורטוגל - ארתור קרלוש דה בארוש באשטו (ה'תרמ"ז - ה'תרכ"א) שהיה בעצמו בן למשפחת אנוסים, למד יהדות ועברית, התגייר, והקים קהילה יהודית בפורטו ואת בית הכנסת כדורי. מסופר שהיה מסתובב רכוב על סוסו בעיירות ובכפרים בצפון פורטוגל, ותר אחרי צאצאי האנוסים, שגם במאה השישית לאלף השישי עדיין שמרו על יהדותם בסתר ופחדו לגלות אותה לסביבתם. בתוך מספר שנים גייר כ-9,000 צאצאי אנוסים.

דמות בולטת אחרת ביהדות פורטוגל בעת המודרנית היה הפרופ' משה בן-שבת אמזאלג, כלכלן מפורסם ואיש ציבור שכיהן כנשיא יהדות פורטוגל למשך למעלה מ-50 שנה, עד פטירתו בשנת ה'תרל"ב. משפחת בנסאודה שהגיעה ממרוקו לאיים האזוריים במאה החמישית לאלף השישי גם כן התבלטה בקהילה היהודית המתחדשת בפורטוגל, תחילה בתחומי המסחר והכלכלה באיים ולאחר מכן באקדמיה ובחיים הציבוריים של המדינה. כך למשל פרופ' אלפרדו בנסאודה ייסד את המכון הטכני הגבוה של ליסבון, אחד ממוסדות ההשכלה הגבוהה הנודעים ביותר בפורטוגל.

במהלך מלחמת העולם השנייה הגיעו לפורטוגל פליטים רבים, יהודים ולא יהודים, בדרכם מערבה, ובסוף המלחמה היו בה כ-400 יהודים בעלי מעמד תושבי קבע וכ-650 במעמד פליטי מלחמה. לאחר המלחמה היגרו רבים מיהודי פורטוגל ממנה, ועד להתייצבות הפרלמנטרית בשנת ה'תשל"ו היגרו כ-300 יהודים משטח המדינה.

בשנת ה'תשמ"ח התמנתה קולט אביטל כשגרירת ישראל ראשונה בפורטוגל, ולאחר ששמעה על אנוסים שחיים בפורטוגל, פנתה לרב הראשי לישראל, הראשון לציון אליהו בקשי דורון, ששלח את הרב שלמה סבג להקים להם בית כנסת, ולהשיבם ליהדות.

כיום מעריכים שבפורטוגל כ-750 יהודים, אך במפקד לאומי שנערך שם רשמו עצמם כ-1000 אזרחים כיהודים, כמובן שהמספרים מתעלמים מצאצאי היהודים האנוסים. רוב היהודים מתגוררים בליסבון.

יהודים בולטים ממוצא פורטוגל

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יום טוב עסיס, משה אורפלי (עורכים), יהדות פורטוגל במוקד - מחקרים על יהודים ויהודים בסתר, הוצאת מאגנס, מרכז דינור לתולדות ישראל, 2009.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. על גירוש זה מדווחים היסטוריונים ויהודים בני התקופה, ביניהם יוסף הכהן הרופא בספרו עמק הבכא, שמואל אוסק בספרו "ניחומים לתלאות ישראל" (Samuel Usque, Consolation for the Tribulations of Israel), עמנואל אבוהב, והרב דון יצחק אברבנאל בפירושו על התורה לחומש שמות, פרשת וארא, בעניין מכת צפרדע. וראה גם
    http://www.aish.com/h/9av/aas/52421817.html
    http://www.mybelmonte.com/wordoc/b02-lipiner-translation.htm#_ftnref9
    http://old.ort.org.il/articles/?item=422867262
    http://www.kulanu.org/balearic/balearic.php


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0