קבלת שבת

קבלת שבת היא קבוצת מזמורי תהילים ופיוט הנאמרים בבית הכנסת בזמן המעבר בין ערב שבת לליל שבת, בין תפילת מנחה של חול לתפילת ערבית של שבת, ומציינת את תחילתה של השבת.

מקור המנהג

יסוד מנהג זה נמצא בתלמוד הבבלי, במסכת שבת (קיט ע"א), שם נאמר: "רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא (התעטף ועמד בכניסת השבת), אמר: "בואו ונצא לקראת שבת המלכה [גרסה אחרת: שבת המלך]. רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת (לבש בגדיו בכניסת השבת) ואמר: "בואי כלה בואי כלה"".

אמירת המזמורים צ"ב וצ"ג בתהילים ('מזמור שיר ליום השבת' ו'ה' מלך') הם שריד לטקס "מזמורי החג והשבת", מנהג ארץ ישראלי קדום שמופיע בקטעי גניזה רבים. מנהג זה השתמר בעיקר בקהילות המזרח, שהתפללו בנוסח ארם ובנוסחים נוספים. אמירת פרק "במה מדליקין" גם הוא מנהג קדום, והיה נהוג כבר בתקופת הגאונים.

מקור הנוסח הנוהג כיום במקובלי צפת במאה ה־16. מקורות מסורתיים מיחסים את יצירת המנהג לאר"י ולרמ"ק. נטען כי האר"י אמר את מזמור כ"ט, "לכה דודי" ומזמורים צ"ב-צ"ג, ושרמ"ק הוסיף לכך את חמשת המזמורים הנוספים. למעשה, שניהם ככל הנראה אמרו בקבלת שבת את מזמור כ"ט ("הבו לה'") וצ"ב-צ"ג בלבד.

האר"י ותלמידיו כן קיימו טקס מיוחד. סמוך לזמן כניסת השבת היו מזמינים זה את זה במילים "בוא ונצא לקראת שבת המלכה" (בדומה לנאמר בגמרא), ולצאת, לבושים בבגדים לבנים, אל השדה הסמוך לעיר (הידוע בכתבי האר"י כ"חקל תפוחין קדישין") כדי לקבל את פני השבת.

המנהג התקבל בתפוצות ישראל, אף שהיו קהילות שהסתייגו מהטקס החדשני ומיסודותיו הקבליים. עדות להסתייגות מהכנסת הטקס לנוסח התפילה המקובל אצל יהודי אשכנז ניתן למצוא בהיתר למנות לקבלת שבת חזן שלא הגיע לגיל מצוות, וכן מיקום החזן של קבלת שבת בבימה במרכז בית הכנסת, ולא במקומו הרגיל של החזן, כבעיקר התפילה. (לפי דעה אחרת זהו זכר למנהגם של מקובלי צפת, שהיו יוצאים לשדה ומקבלים את השבת בגופם ממש).

בתקופה מוקדמת יחסית^{[דרושה הבהרה]} היה נהוג לומר את הפרקים האחרונים ('מזמור שיר ליום השבת' ו'ה' מלך') בזמן מאוחר יותר, לפני תפילת ערבית של שבת.

תוכן קבלת שבת

עיקר קבלת שבת הוא אמירת שבעה מזמורי תהילים המכוונים כנגד שבעת ימי השבוע, כאשר קודם לפרק צ"ב ('מזמור שיר ליום השבת') שרים את הפיוט 'לכה דודי'.

התוכן העיקרי של הפרקים הוא תיאור מלכותו של אלוקים על העולם וכל ברואיו, והם כוללים ביטויים רבים של שמחה, שבח והלל. תוכנו של הפיוט 'לכה דודי' הוא השבת, חורבן ירושלים והציפייה לבנייתה ולגאולה.

סדר הפרקים הוא:

• מזמור צ"ה בתהלים ('לכו נרננה')
• מזמור צ"ו ('שירו לה' שיר חדש')
• מזמור צ"ז ('ה' מלך תגל הארץ')
• מזמור צ"ח ('מזמור שירו לה' שיר חדש')
• מזמור צ"ט ('ה' מלך ירגזו עמים')
• מזמור ק' ('מזמור לתודה') - רק לפי נוסח הספרדים
• מזמור כ"ט ('מזמור לדוד, הבו לה' בני אלים')
• אנא בכח (רק בחלק מהקהילות)
• הפיוט לכה דודי
• מזמור צ"ב ('מזמור שיר ליום השבת')
• מזמור צ"ג ('ה' מלך')

בסיום קבלת שבת נאמר קדיש יתום.

תוספות לקבלת שבת

שיר השירים

ישנו מנהג נפוץ, בעיקר בקהילות מזרחיות, לומר לפני קבלת שבת את כל שיר השירים. בקהילות אשכנזיות רבות מקובל לומר את הפיוט ידיד נפש קודם לקבלת שבת..

במה מדליקין

לאחר קבלת שבת נאמר הפרק השני במשנה מסכת שבת: "במה מדליקין". המקור לאמירת פרק זה הינו מתקופת הגאונים, והטעם קשור בתקופה בה הדליקו את נר שבת בשמן ופתילות, ואמירת פרק זה הינה תזכורת למי שהדליקו את הנר באופן האסור, על מנת שיתקנו את הנר קודם לכניסת השבת, וכן תזכורת על החובה להדלקת נר שבת. עם זאת, כיום פרק זה נאמר בדרך כלל לאחר כניסת השבת, כך שכבר אסור לתקן את הנר גם אם הודלק באיסור (משום מלאכת מכבה ומלאכת מבעיר). כמו כן כיום ההדלקה הינה בנרות ולא בשמן ופתילות. סיבות אלו עומדות ביסוד מנהג נוסח ספרד לאמר את הקטע "כגוונא" מספר הזוהר במקום פרק 'במה מדליקין'.

מנהגים

הפרקים הנאמרים

בחלק מהקהילות הספרדיות (כמעט בכל קהילות המזרח התיכון וכן בכל הקהילות הספרדיות במערב אירופה), כמו גם אצל רבים מיהודי איטליה, לא נהוג כלל לומר שישה מזמורים, אלא מתחילים ממזמור כ"ט. יהודי עיראק נוהגים לומר רק את מזמורים צ"ט וק'. מקור הבדל זה הוא בכך שחמשת המזמורים (צ"ה-צ"ט) הם הוספה מאוחרת יחסית למנהג. ייתכן שהמנהג נפוץ כבר בקהילות הספרדיות לפני שנוספו.

אצל יהודי חלב וגם ביישוב הספרדי הישן בירושלים נהוג בכל השנה לומר רק את בתים 1–3, 5 ו-8 ("לכה דודי", "שמור וזכור", "לקראת שבת לכו ונלכה" "מקדש מלך עיר מלוכה", "לא תבושי ולא תיכלמי", "והיו למשיסה שאסייך") בפיוט "לכה דודי", כלומר להשמיט את הפרקים המדברים על החורבן והצער.

מיקום החזן

כפי שהוזכר לעיל, אצל המתפללים בנוסח אשכנז וחלק מן המתפללים בנוסח ספרד נהוג שהחזן אומר את קבלת שבת מהבימה בבית הכנסת ולא מן הדוכן. ברם אצל רוב המתפללים בנוסח ספרד (למעשה הנוסח החסידי) נהוג לומר גם את קבלת שבת מן הדוכן. אצל הספרדים (נוסח עדות המזרח) והתימנים, קבלת שבת נאמרת על ידי כל הקהל ביחד, ללא חזן, למעט הפיוט 'לכה דודי' המובל בידי פייטן מן הבימה. בבתי כנסת אלו כל התפילות ממילא מתנהלות מהבימה, ואין דוכן.

שירה

אצל האשכנזים נהוג לשיר רק את הפיוט לכה דודי, ואילו את המזמורים אומרים בלחש כאשר החזן אומר בקול רם ובניגון את הפסוקים הפותחים והמסיימים כל מזמור. כיום נפוצים מספר לחנים, שמקורם בחצרות חסידים, בני 150 שנה. בשנים האחרונות נפוץ בבתי כנסת רבים שירת חלק ממזמורי התהילים ב"נוסח קרליבך".

אחד ממנהגי החסידים, הוא לשנות את הלחן (ה"ניגון" - בלשון המסורתית, וביידיש) לשירת הבתים המתחילים במלים "לא תבושי ולא תכלמי" - האות למ"ד מתוך המילה הלוי בראשי הבתים של הפיוט. מנהג זה פשט גם לרוב בתי הכנסת האשכנזיים (כמו גם המנהג לומר קבלת שבת) ואף אומץ ב"בתי כנסת" רפורמיים וקונסרבטיביים ברחבי העולם. לחנים מוכרים של "לא תבושי" הם של יעקב (ינקל) תלמוד מחסידות גור, המושר ברוב שבתות השנה בבתי כנסת רבים, לחן של רבי שמואל אליהו טאוב, הרבי ממודז'יץ ולחן נוסף של אביו ה"אמרי שאול", ולחן של הרב בן ציון הלברשטאם מחסידות באבוב, שנרצח בשואה, ושני לחנים ל'לא תבושי' של הרב שלמה קרליבך.

בניגוד לאשכנזים, אצל רבים מהספרדים והתימנים לא נהוג שהחזן מוביל את סדר קבלת שבת, אלא כל הקהל שר בצוותא את כל קבלת שבת (למעט פרק "במה מדליקין" שהספרדים נוהגים שהחזן אומר בקול והקהל בלחש).

נקודה מענינת היא שאצל הספרדים המנהג הוא להתפלל את תפילת ערבית של שבת במקאם נאוה נהוונד והסמיכו זאת על הפסוק 'לביתך נאוה קודש' זה מתחיל במזמור לדוד שכל הקהל שר יחד במקאם נאוה, ואח'כ בבמה מדליקין שהחזן נותן קטע מוזיקלי אישי על המקאם.

סדרי עמידה וישיבה

אצל האשכנזים נהוג לעמוד במהלך אמירת מזמור כ"ט, ולהסתובב לכיוון פתח בית הכנסת בבית האחרון של 'לכה דודי', כדי לקבל את השבת הנכנסת באופן סמלי. מקור המנהג להסתובב לפתח בית הכנסת נעוץ כנראה בכך שמערב נחשב לצד בו שרויה השכינה, והיות ובאירופה בתי הכנסת היו מכוונים למזרח, הפניה למערב הייתה לכיוון פתח בית הכנסת. סיבה אחרת היא ביטוי סמלי קבלת השבת כאורחת הבאה בפתח. כיום המנהג הרווח הוא לפנות לכיוון פתח בית הכנסת, גם במקומות בהם הפתח אינו בצד מערב.

אצל הספרדים (למעט יהודי מרוקו, אלג'יריה ומערב אירופה) נהוג לעמוד לאורך כל קבלת שבת למעט הפרק "במה מדליקין" בו יושבים. כמו כן נוהגים להסתובב לכיוון הפתח כבר בעת אמירת מזמור כ"ט ולכל אורך אמירת הפיוט 'לכה דודי', ולא רק בבית האחרון. במספר קהילות ספרדיות לא מסתובבים לכיוון הפתח אלא לצד מערב דווקא (ויש שאינם נוהגים להסתובב כלל).

מיקום אמירה 'במה מדליקין'

ישנם מנהגים רבים בקשר למיקום בקבלת שבת שבו אומרים את הפרק "במה מדליקין": כך למשל, על פי המנהג הספרדי הירושלמי הוא נאמר לאחר "לכה דודי", ואילו בקרב יהודי עיראק הוא נאמר לפני "מזמור לדוד"; בקהילות גאורגיה ומרוקו הוא נאמר אחרי "אנא בכח" ולפני "לכה דודי"; וישנן קהילות ספרדיות אחרות האומרות אותו בסוף "קבלת שבת", לפני ערבית. לפי נוסח אשכנז הנהוג בחו"ל לא אומרים את "במה מדליקין" בקבלת שבת, אלא בתפילת ערבית של שבת, אבל בארץ ישראל נהוג לומר אותו בקבלת שבת, בהשפעת הקהילות הספרדיות. בנוסח ספרד אומרים במקום "במה מדליקין" את הקטע "כגוונא" מספר הזוהר קודם לתפילת ערבית של שבת.

יציאה לשדה לקבלת שבת

יש נוהגים לצאת אל רחובה של עיר לאמירת קבלת שבת כמו שכתוב בשיר השירים "לכה דודי נצא השדה" וכן כמו שכתוב בגמרא במסכת בבא קמא: "בואו ונצא לקראת שבת כלה מלכתא (=המלכה)", וכפי שכתב שם רש"י כאדם המקבל פני מלך. וכעין זה מובא במסכת שבת. וכן הביא מנהג זה הרמב"ם "וחכמים הראשונים היו מקבצין תלמידיהן בערב שבת ומתעטפים ואומרים בואו ונצא לקראת שבת המלך".

במנהג זה נהגו גם האר"י ותלמידיו בצפת לצאת לחקל תפוחין קדישין - שדה התפוחים הקדושים, ולקבל שם את השבת וכפי שכתב תלמידו ר' חיים ויטאל ספרו "שער הכוונות" והוסיף לכך טעמים על פי תורת הקבלה בספרו "פרי עץ חיים".

על מנהג זה כותב הבן איש חי: "אם אפשר לעשות קבלת שבת בשדה מה טוב ומה נעים, והוא מצווה מן המובחר". וכן כתב הרש"ש בסידורו וז"ל: "אחר כך יאמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא חקל תפוחין קדישין. ויצא לשדה, ויעמוד במקום גבוה ויחזיר פניו לצד מערב, ובשקיעת החמה יסגור עיניו, וישים ידיו על החזה ימנית על השמאלית, ויעמוד באימה וביראה כמי שעומד לפני המלך לקבל תוספת קדושת שבת".

ישנם בתי כנסת בעיר צפת שעד היום ממשיכים במנהג זה.

מנהגים שונים

מנהג ייחודי אצל יהודי גאורגיה הוא שהחזן אומר נוסח לשם יחוד לפני אמירת ששת המזמורים. ולאחריו אומר בקול: "קבלת שבת", ולפני כל אחד מששת המזמורים, אומר החזן בקול, "מזמור כנגד יום פלוני", כדי להדגיש שכל מזמור מסמל יום אחר בשבוע. לפני אמירת מזמור לדוד נוהגים להוסיף את הפסוק: "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים, כמי עולם וכשנים קדמוניות". מנהג נוסף אצלם, שלפני "מזמור שיר ליום השבת", נוהג הש"ץ לומר לשם ייחוד של תפילת ערבית של שבת בנוסח מיוחד, ולאחר מכן להוסיף: "ברוך המנחיל מנוחה לעמו ישראל ביום שבת קודש". גם בקהילות הבלקן נהוג בדומה לכך לומר "ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ביום שבת קודש" (וריאציה על פי מלכים א' ח', נו). כמו כן, נוהגים שכל הקהל (בעיקר בקרב קהילות מערב גאורגיה) לפני אמירת חצי קדיש של ערבית לשבת, מזמרים בניגון מיוחד את הפסוקים הבאים :"השיבה לי ששון ישעך, ורוח נדיבה תסמכני", "הראנו ה' חסדך, וישעך תתן לנו", "קומה עזרתה לנו, ופדנו למען חסדך", "בהיוועדם בבית מועדם, ובגרונם רוממות אל", "להקדיש את קדוש יעקב, ואת א-להי ישראל, ישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא".

קבלת שבת בחול המועד וביום טוב

כאשר חלה שבת בחול המועד או ביום טוב, או אם חל יום טוב בערב שבת, נהוג לקצר את נוסח קבלת שבת. לפי נוסח ספרד ורוב קהילות הספרדים, פותחים את קבלת שבת בפרק "מזמור לדוד" (מזמור כ"ט). בקהילות הספרדיות נאמר הפיוט לכה דודי כרגיל, אך לפי נוסח ספרד אומרים רק את שני הבתים הראשונים ושני האחרונים ומשמיטים את השאר. לפי נוסח אשכנז אלא אומרים רק את המזמורים צ"ב וצ"ג ומשמיטים את שאר הפרקים ואת הפיוט לכה דודי. בנוסף מדלגים גם על אמירת פרק "במה מדליקין" או "כגונא", לפי הנוסחים השונים.

הסיבה לקיצור היא מפני כבודו של יום טוב, כאשר קבלת שבת מכוונת רק כלפי השבת ולא כלפי יום טוב, אך בכמה קהילות בצפון אפריקה וכן לפי מנהג גאורגיה אומרים את קבלת שבת כרגיל.

טעם נוסף 

כי בשבת רגילה צריך להתחיל הכל מהתחלה להמשיך את הקדושה מימות החול אבל ביום טוב אנחנו כבר בתוך הקדושת יום טוב אז אין צורך בהרבה מזמורים לעלות לקדושה של שבת (לפי הטעם הראשון קצת קשה מה שיך כבוד יום טוב הרי במזמורים האלו לא מוזכר מילה אחת שבת אדרבא מוזכר צפיה לגאולה ואדרבא אם זה מטעם זה היה בוודאי ראוי להזכיר בחגים ביתר שאת)

בשבת חנוכה נהוג ברוב קהילות הספרדים (למעט קהילות גאורגיה ועוד כמה קהילות ) וחלק מהאשכנזים לדלג על אמירת פרק "במה מדליקין". סיבת השמטה זו היא כיוון שבפרק מתוארים השמנים בהם אסור להדליק את נר שבת, וההלכה קובעת שגם בשמנים בהם אסור להדליק את נר שבת מותר להדליק את נר חנוכה, ומשום כבודו של נר חנוכה שמותר להדליקו בשמן נחות יותר, לא אומרים את הפרק בשבת זו.

ראו גם

• קבלת שבת מוקדמת
• שבת המלכה

לקריאה נוספת

• קימלמן, ראובן. 'לכה דודי' וקבלת שבת: המשמעות המיסטית. ירושלים: מאגנס, תשס"ג 2003.

קישורים חיצוניים

• קבלת שבת בטעות באתר ויקיסוגיה.
• זמן קבלת שבת באתר ויקיסוגיה.

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.