תורה מן השמים

תורה מן השמים היא אחת מעיקרי האמונה, כנאמר בתורה על עצמה, לפיה משה קיבל את התורה והמצוות מאת ה' במעמד הר סיני, העלה אותה על הכתב בצורת ספר תורה ומסרה לשבטי ישראל. האמונה מתייחסת הן לגבי התורה שבכתב, שהועתקה אות באות על ידי משה מפי ה', והן לגבי התורה שבעל פה, כלומר פירושי וביאורי התורה, שניתנו למשה בעל פה כמקשה אחת עם התורה שבכתב והוא לימד אותם לתלמידיו ולעם ישראל במשך ארבעים שנות שהותם במדבר לאחר יציאת מצרים ומתן תורה.

אמונה זו נחשבת לאחת מעיקרי האמונה היהודית וככזו היא זוכה להתייחסות רבה במקורות, בדברי חז"ל ובהגות. שמירה על האמונה בעקרון תורה מן השמים היא המאפיין המרכזי של היהדות.

פירוש העקרון של תורה מן השמים

במשנה במסכת סנהדרין נמנה "האומר אין תורה מן השמים" בין אלו שאין להם חלק לעולם הבא, דבר המבטא את חשיבותה הרבה של אמונה זו ביהדות..

הרמב"ם, בכותבו על יסודות הדת, מבאר את כוונת העיקרון 'תורה מן השמים':

"היסוד השמיני: היות התורה מן השמים, והוא שנאמין כי כל התורה הזאת הנתונה על ידי משה רבנו ע"ה, שהיא כולה מפי הגבורה, כלומר, שהגיעה אליו כולה מאת ה' יתברך... וכי הוא [משה רבנו] היה כמו סופר שקוראים לו והוא כותב כל מאורעות הימים, הסיפורים והמצוות [שלא ניסח את התורה בעצמו, אלא קבל אותה מנוסחת וכתב מה שקבל], ולפיכך נקרא "מחוקק"...כי הכל מפי הגבורה, והכל תורת ה' תמימה טהורה וקדושה אמת.... וזהו עניין "אין תורה מן השמים": אמרו חכמים ז"ל, הוא המאמין שכל התורה מפי הגבורה, חוץ מן הפסוק הזה, שלא אמרו הקב"ה אלא משה מפי עצמו... אלא: כל דיבור ודיבור מן התורה יש בהן חכמות ופלאים למי שמבין אותם, ולא הושגה תכלית חכמתם, ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים. ואין לאיש אלא להלך בעקבות דוד משיח לאלוקי יעקב, שהתפלל "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך"

וכמו כן פירוש התורה המקובל [-פירוש המצוות שהתקבל דור מפי דור] גם כן מפי הגבורה. וזה שאנו עושים היום מתבנית הסוכה ולולב ושופר וציצית ותפילין וזולתם, הוא בעצמו התבנית אשר אמר השם יתברך למשה, והוא אמר לנו, והוא נאמן בשליחותו, והמאמר המורה על היסוד הזה, הוא מה שנאמר (במדבר טז) "ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות כל המעשים האלה כי לא מלבי".

— פירוש המשניות להרמב"ם בהקדמה לפרק חלק

.

על פי הרמב"ם הביטוי "מן השמים" מבטא את המופלאות של התורה, שהיא חכמתו של הקב"ה, ולא חכמה אנושית, ולו של חכם גדול ככל שיהיה, ואפילו לא משה רבנו. התורה היא חכמה מופלאה ואין סופית של הקב"ה.

הרמב"ם כתב ב'יסוד התשיעי', בהמשך ל'יסוד השמיני' של תורה מן השמים:

היסוד התשיעי: ההעתק, והוא כי התורה הזאת מועתקת מאת הבורא השם יתברך לא מזולתו, ועליה אין להוסיף וממנה אין לגרוע לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה, שנאמר "לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו".

— פירוש המשניות להרמב"ם בהקדמה לפרק חלק

חז"ל ניסחו טיעונים להמחשת אמיתות "תורה מן השמים". לדוגמה:

אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא: ”הַשְּׁסוּעָה” (דברים, י"ד, ז') – בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הִיא, שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי גַבִּין וּשְׁנֵי שִׁדְרָאוֹת; וְכִי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ קִנִּיגִי (=צַיָּד) הָיָה, אוֹ בַּלִּיסְטְרִי (=קַשָּׁת) הָיָה? מִכָּאן תְּשׁוּבָה לָאוֹמֵר אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם!

— תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ס' עמוד ב'

הטיעון הוא שמכך שמשה כתב בתורה מידע בו לכאורה לא היה אמור להחזיק בהתחשב בנסיבות ההיסטוריות, משתמע שכוח עליון העביר לו את המידע שנכתב בתורה.

תיאור מותו של משה

למרות המסורת שאת התורה כתב משה מפי ה', מ'בראשית ועד לעיני כל ישראל' ישנה מחלוקת בחז"ל לגבי שמונת הפסוקים האחרונים בתורה, בהם מדובר אודות מיתתו של משה עצמו, מי כתבם, כאשר הדעה הסוברת שמשה עצמו כתבם, נשענת על הטענה, שלא ייתכן שספר התורה חסר אות אחת, כדלהלן:

אָמַר מָר: יְהוֹשֻע כָּתַב סִפְרוֹ וּשְׁמוֹנָה פְּסוּקִים שֶׁבַּתּוֹרָה. תַּנְיָא כְּמַאן דְּאָמַר: שְׁמוֹנָה פְּסוּקִים שֶׁבַּתּוֹרָה יְהוֹשֻע כְּתָבָן, דְּתַנְיָא: ”וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה'” (דברים, ל"ד, ה') – אֶפְשָׁר מֹשֶׁה מֵת וְכָתַב "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה"? אֶלָּא, עַד כָּאן כָּתַב מֹשֶׁה, מִכָּאן וְאֵילָךְ כָּתַב יְהוֹשֻע, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, וְאָמְרִי לָהּ רַבִּי נְחֶמְיָה. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֶפְשָׁר סֵפֶר תּוֹרָה חָסֵר אוֹת אַחַת? וּכְתִיב: ”לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה” (דברים, ל"א, כ"ו). אֶלָּא, עַד כָּאן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר וּמֹשֶׁה אוֹמֵר וְכוֹתֵב, מִכָּאן וְאֵילָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר וּמֹשֶׁה כּוֹתֵב בְּדֶמַע, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן: ”וַיֹּאמֶר לָהֶם בָּרוּךְ, מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ” (ירמיה, ל"ו, י"ח).

— תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו עמוד א'

רבינו בחיי בפירושו על התורה חולק על אבן עזרא הסובר שיהושע כתב פסוקים אלו בנבואה:

כתב החכם רבי אברהם ז"ל, לפי דעתי כי מזה הפסוק ואילך כתב יהושע כי אחר שהלך משה לא ירד, ובדרך נבואה כתב אותו, והעד ויראהו השם, גם ויאמר השם אליו, גם ויקבור אותו ע"כ, הוצרך לפרש כן לפי שקשה בעיניו שיכתוב משה מיתתו וקבורתו, ואינו אמת ואין פירושו נכון, אבל הנכון להאמין והקבלה האמיתית שיש לנו, כי משה כתב התורה כולה מבראשית עד לעיני כל ישראל, הכל מפי הגבורה, והנה משה כמעתיק מספר קדמון מתחילה ועד סוף אות באות, וזו היא דעת רבי מאיר שאמר אפשר ספר תורה חסר אות אחת וכו'.

— רבינו בחיי על דברים, פרק ל"ד, פסוק א'

גם רבי חיים בן עטר בספרו אור החיים על התורה מתייחס לעניין זה, וכותב:

”עַד הַיּוֹם הַזֶּה” (דברים, ל"ד, ו'). הֵם דִּבְרֵי ה' שֶהָיָה אוֹמֵר וּמֹשֶׁה כּוֹתֵב, וּכְמוֹ כֵן מַאֲמָרִים הַקּוֹדְמִים לָזֶה ”וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה” (דברים, ל"ד, ה') ”וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ” (דברים, ל"ד, ו'). וְרָאִיתִי לְהָראב"ע שֶׁכָּתַב שֶׁיְּהוֹשֻעַ כָּתַב כֵּן, וְאֵין רָאוּי לִכְתֹּב כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּפְשָׁטֵי הַכְּתוּבִים שֶׁמֹּשֶׁה לֹא הִשְׁלִים הַסֵּפֶר תּוֹרָה כְּשֶׁמְּסָרוֹ לַלְּוִיִּם, שֶׁבְּאָזְנַי שָׁמַעְתִּי מִבְּנֵי עַמֵּנוּ מִסְתַּבְּכִים בְּדָבָר זֶה וּמִסְתַּעֲפִים מִזֶּה כְּפִירָה בַּתּוֹרָה, וְזוֹ הִיא טַעֲנַת הָעַכּוּ"ם שֶׁמִּבְּנֵי יִשְׂרָאֵל תִּקְּנוּ הַמִּכְתָּב וְנִמְצָא בָּהּ מַה שֶּׁלֹּא הָיָה וְלֹא הָיָה מַה שֶּׁהָיָה, וְיִשְׁתַּקַּע הַדְּבָרִים וְדוֹמֵיהֶם הֲסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדָּם, וְהָעִקָּר שֶׁכָּל הַסֵּפֶר תּוֹרָה כְּתָבוֹ מֹשֶׁה וּכְאוֹמְרָם הִשְׁלִימוֹ ”בְּדֶמַע” (מסכת בבא בתרא, דף ט"ו עמוד א').

— אור החיים על דברים, פרק ל"ד, פסוק ו'

השגות על הזיהוי של "תורה מן השמים" עם "שכינה מדברת מתוך גרונו של משה"

בניגוד לדעה הרווחת לפיה כתב משה רבינו את התורה מראשיתה ועד סופה, היו פרשנים אחדים שסברו כי בתורה ישנם פסוקים שלא כתבם משה. בין אלו, בולט במיוחד פירושו על התורה של רבי אברהם אבן עזרא, שהרחיב את שיטת רבי יהודה וטען שכמה פסוקים נוספים קודם "וימת שם משה" נכתבו אף הם על ידי יהושע. יש שטענו שלדעת האבן עזרא ישנם עוד קטעים שנוספו לאחר חתימת התורה בידי משה, זאת על פי רמזים שלטענתם השאיר האבן עזרא בכתביו. אך ישנם עוד פרשנים, פחות ידועים, למשל:

• בספר פרושי התורה - ליקוט של פירושים למקרא שיש שייחסו לרבי יהודה החסיד העלה סברה, לדוגמה, שדוד המלך העביר את תוכן שירת באר מרים שנאמרה על ידי משה רבינו בזמן ההתרחשות הנ"ל המתוארת בספר במדבר, פרק כ"א, פסוק י"ז, ולא מסרה ה' למשה להכניסה בחומש, אלא נשמרה שירה זו במסורת ישראל, והכניסה דוד לספר תהלים, פרק קל"ו.
• רבי שלמה בן רבי שמואל הצרפתי, תלמידם של תלמידי רבי יהודה החסיד, מייחס לתיבה "עזאזל" המופיעה בספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוקים ח'-י' גיזרון ארמי ומבאר: "אל תתמה על מה שכתב בתורה לשון ארמי, מפני... שלא אמר משה זה הפסוק אלא אחר כתבו. ואל תתמה על מה שאני אומר אחר כתבו, 'כי יש לו חברים במקרא', כלומר הרבה יש שלא אמר משה רבינו".

בנוסף לאפשרות שכותבים אחרים מלבד משה השתתפו בעריכת התורה, נודעה דעה לפיה ספר דברים לא נכתב "ישירות מפי הגבורה" אלא במדרגת נבואה נמוכה יותר.

אָמַר אַבַּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בַּקְּלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, אֲבָל קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה פּוֹסֵק. מַאי טַעְמָא? הַלָּלוּ בִּלְשׁוֹן רַבִּים אֲמוּרוֹת וּמֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה אֲמָרָן, וְהַלָּלוּ בִּלְשׁוֹן יָחִיד אֲמוּרוֹת, וּמֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אֲמָרָן.

— תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ל"א עמוד ב'

רבי יוסף בכור שור מדבר במספר מקומות על עבודת עריכה של "בעל הספר" או "הסופר".

תורה שבעל פה

ערכים מורחבים – תורה שבעל פה, מסורת (יהדות)

גם בעניין התורה שבעל פה, קיימות מובאות רבות, לפיהן היא ניתנה מאת ה' למשה, כאשר הוא שהה בהר סיני, ארבעים יום ולילה, בתקופת מתן תורה. בספר יהושע כתוב ”לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי, אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ, יָמִין וּשְׂמֹאול” (א', ז') ובהמשך ”לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ” (א', ח'). מהכפילות שבין הפסוקים והשוני ביניהם הסיקו פרשנים כי מדובר על ספר התורה הכתוב ובנוסף אליו על התורה שבעל פה.

הגמרא במסכת סנהדרין מביאה ברייתא המבטאת את העיקרון של תורה מן השמים גם לתורה שבעל פה:

תַּנְיָא אִידָךְ, ”כִּי דְבַר ה' בָּזָה” (במדבר, ט"ו, ל"א), זֶה הָאוֹמֵר אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם. וַאֲפִילּוּ אָמַר, כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ מִן הַשָּׁמַיִם, חוּץ מִפָּסוּק זֶה, שֶׁלֹּא אֲמָרוֹ הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ, זֶהוּ 'כִּי דְבַר ה' בָּזָה'. וַאֲפִילּוּ אָמַר, כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ מִן הַשָּׁמַיִם, חוּץ מִדִּקְדּוּק זֶה, מִקַּל וָחוֹמֶר זֶה, מִגְּזֵרָה שָׁוָה זוֹ, זֶה הוּא 'כִּי דְבַר ה' בָּזָה'.

— תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ט עמוד א'

המונח "תורה שבעל פה" עצמו מוזכר לראשונה בספרות חז"ל, בעולם העתיק היה מקובל המונח "חוקים בלתי כתובים" (agraphos nomos). תיאור של התורה שבעל פה נמצא בדברי פילון האלכסנדרוני:

מנהגים הם חוקים שלא נכתבו. הכרעות של אנשי קדם אינן חרותות בלוחות אבנים או בניירות שעש יאכלם, אלא בנפשותיהם של אלה שיש להם חלק באותה החוקה. כי מלבד הנחלות חייבים הבנים לרשת מהוריהם את מנהגי האבות, שעל פיהם נתחנכו ושעמהם חיו מילדותם, ואין לזלזל בהם משום המסורת הבלתי כתובה.

— פילון, על החוקים המיוחדים ד, 149–150

על פי הרמב"ם, גם התורה שבעל פה עברה מה' למשה וממנו נמסרה מדור לדור. בהקדמת משנה תורה כתב: "ואלעזר ופנחס ויהושוע שלושתן קבלו ממשה וליהושוע שהוא תלמידו של משה רבנו מסר תורה שבעל פה וצווהו עליה, וכן יהושוע כל ימי חייו למד על פה". הרמב"ם מוסיף כי כבר בימי יהושע הורחבה התורה שבעל פה מעבר למה שנמסר על ידי ה' ”ועם מות יהושע מסר לזקנים מה שקיבל מהפירושים. ומה שנתחדש בזמנו.”

ראו גם

• לא בשמיים היא
• בל תוסיף ובל תגרע
• עיקרי האמונה היהודית
• נצחיות התורה
• טיעון העד (יהדות)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

תורה מן השמים33942114Q16131024