יהדות ונצואלה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יהדות ונצואלה היא קהילה יהודית המתקיימת ביבשת דרום אמריקה בוונצואלה של היום. בעיר קורו (Coro) שבצפון מזרח המדינה אף נמצא בית הקברות היהודי שנחשב לעתיק ביותר באמריקה הלטינית.[1]

היסטוריה

נראה שראשוני היהודים הגיעו לוונצואלה במאה ה־17 ואלו היו בעיקר צאצאי אנוסים שהגיעו מהאיים הקריביים (בעיקר מהאי קורסאו). תחילה התיישבו אלו בעיר קורו שבצפון מזרח המדינה ומשם היגרו לבירה קראקס. היהודים הראשונים שישבו בוונצואלה ואף הודו ביהדותם בגלוי עשו זאת בשנת 1850 כאשר יהודים מספרד היגרו גם כן לעיר קורו. אך רק במאה ה־19 התארגנה בה הקהילה היהודית הראשונה עם גלי ההגירה הגדולים מברזיל, מצפון אפריקה (בעיקר ממרוקו) ומקורסאו.

תהליך התבוללות הקהילה הואט בראשית המאה ה־20 עם הגעת יהודים שומרי דת ממזרח אירופה ומרכז אירופה. אותם היהודים השתקעו בעיקר בקראקס וסייעו מאוד בפיתוחה. יהודים רבים פנו לוונצואלה לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה ולפני פרוץ מלחמת העולם השנייה כאשר רובם היו מאירופה. מספר גדול בהרבה מזה היגרו לאחר סוף מלחמת העולם השנייה.

מוערך שכ־95% מיהודי ונצואלה יושבים בקראקס אך קיימות קהילות קטנות גם במרקאיבו, במראקי ובוולנסיה. מעמדם בחברה גבוה אך גילויי אנטישמיות מופיעים מדי פעם. ארגון הגג של יהדות ונצואלה הוא פדרציית הקהילות היהודיות בוונצואלה (CAIV) המרכזת ומתאמת את פעילות הקהילה ומייצגת אותה כלפי השלטונות.

שנות ה-2000

מאז עלייתו של הוגו צ'אווס לשלטון בשנת 1999, ידעה יהדות ונצואלה תקריות אנטישמיות בתדירות הולכת וגדלה. בנאום שנאם בערב חג המולד, ב-24 בדצמבר 2005 במרכז שיקום, טען צ'אבס טענות, אמנם מעורפלות, כי "צאצאיהם של אלו שצלבו את ישו... השתלטו על אוצרות העולם וריכזו את העושר בידיהם"[2]. בהמשך קיבל הנשיא צ'אבס בתחילת 2006 בכבוד רב את נשיא איראן, מחמוד אחמדינז'אד, שקרא אחרי שנבחר לנשיא בשנת 2005, למחוק את ישראל מהמפה. לעיתים קרובות כינה צ'אבס את אנשי האופוזיציה "יהודים נודדים" ובעת מערכת בחירות רמז שיריבו בבחירות אנריקה קפרילס רדונסקי בעל שורשים יהודיים ואף טען כי הוא משרת אינטרסים זרים. לקראת הבחירות לפרלמנט בשנת 2010 הגיעו ההתקפות המילוליות והכתובות באמצעי התקשורת לשיא ובין היתר אף הואשמו היהודים בפגיעה בכלכלת ונצואלה ובקשירת קשר בדומה למתואר בפרוטוקולים של זקני ציון. בעקבות הרדיפות והגילויים האנטישמיים, התמעט מספר היהודים במדינה, פדרציית הקהילות היהודיות בוונצואלה מדווחת על ירידה של כ־50% במספר חברי הקהילה הרשומים מ־18 אלף בשנת 2000 לכ־9,000 בלבד ב־2010. לפי הערכה בשנת 1999 התגוררו במדינה כ-22 אלף יהודים ובשנת 2007 נותרו רק 12-13 אלף[3]. בשלהי העשור הראשון של המאה ה־21 התגבר זרם היציאה ומעריכים כי יותר מ־5,000 יהודים היגרו לארצות הברית ומיעוטם לישראל.[4]

חינוך

בבירה - קאראקס - בית ספר יהודי -"הרצל-ביאליק" (הברייקה) - ובו כ־1,000 תלמידים (90% מילדי היהודים), המוחזק על ידי "ההתאחדות היהודית", וגן ילדים וכן אור חב"ד, בית שמואל/מאור התורה ות"ת סיני בהם לומדים כמה מאות ילדים. שליחי המחלקה לחינוך של הסוכנות היהודית מקיימים לימודים גם באמצעות האינטרנט.

דת

אין ארגון כללי ארצי, אך קיימת "ההתאחדות היהודית" (אוניון) של הקהילה האשכנזית, ולספרדים - "ארגון יהודי ונצואלה" (אסוססיון), בקראקס. בבירה, קראקס, ובכל רחבי המדינה יש בתי-כנסת אחדים, ומספר רבנים. בעיר קראקס קיימים מספר בתי כנסת מרכזיים: רבינטו ונצואלה - בית הכנסת הראשון בעיר הוקם ב־1952. בתי כנסת נוספים הם האוניון ישראליטה (שמשמש גם כמרכז של הקהילה האשכנזית בעיר), בית חב"ד - מנוהל על ידי שליחי חב"ד הפועלים במקום, מגן דוד, תפארת ישראל מריפרץ אסוסיון (המרכז הספרדי), בית אל, כתר תורה, מאור התורה, אור תורה, ובית שמואל.

בקראקס יש גם בית כנסת חסידי, של רבי מאיר רוזנבוים, בנו של רבי יצחק אייזיק מזוטשקא.

תרבות

העיתונות היהודית כוללת שבועון (בספרדית).

בישראל

כיום קיימת שותפות של הסוכנות היהודית (שותפות ביחד) בין הקהילה היהודית בוונצואלה ליישוב הישראלי שוהם. במסגרת השותפות, בעת ביקורם בישראל, עוברים בני הנוער מוונצואלה פעילות עם בני נוער משוהם וכן לבני הנוער המגיעים ל"שנת הכשרה" קיימות משפחות מארחות משוהם. בנוסף, מדי שנה יוצאת משלחת נוער משוהם לקהילה היהודית בקראקס. בסוף שנת 2008 נחנך בשוהם היכל תרבות חדש - "המשכן לאומנויות הבמה", אשר נבנה בזכות תרומתה הנדיבה של משפחת בן-טאטא מוונצואלה.

יהודים שעלו מוונצואלה ממשיכים להיות בקשר עם הקהילה שנותרה. כך למשל ליליאנה לרה ממשיכה לכתוב עבור שבועון Nuevo Mundo Israelita שיוצא לאור בקראקס.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Naomi Ariel -Les Juifs du Venezuela, une communauté en voie de disparition reportage, Le Mag Nr 18 juillet-aout 2018, p.13

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0