יטורים
יטורים הם קבוצת שבטים ערבים או ארמים[1] שהחלו לחדור לאזור בקעת הלבנון עוד בתקופה הפרסית. הם הקימו ממלכה בדרום לבנון והתפשטו עד לגולן ולזמן קצר אף לגליל העליון. ממלכתם סופחה ליהודה בידי יהודה אריסטובולוס הראשון ממלכי החשמונאים בערך בשנת 103 לפנה"ס ותושביה גוירו.
היסטוריה
בימי התפוררות הממלכה הסלאוקית, עת קמו ממלכות עצמאיות כממלכת החשמונאים וממלכת הנבטים הקימו אף היטורים ממלכה בחלקיה הצפוניים של ארץ ישראל ולבנון. הגבול המשותף לממלכה היטורית והממלכה הנבטית עבר במרכז רמת הגולן של היום. הצבא הרומאי גייס גם הוא את היטורים לשורותיו, משום שנודעו כקשתים מעולים.
מוצאם של היטורים באזור הטרכון אשר בסוריה של היום, אזור בזלתי הקשה למחיה ולשליטה. משם התפשטו ובשיאה של ממלכתם שלטו על בקעת הלבנון חלקים מחופה הצפוני של לבנון וחופה הדרומי של סוריה, וחלקים מן הגליל. ד"ר משה הרטל, טוען שגם באירופה ניתן למצוא קברים של לוחמים יטורים.
יוסף בן מתתיהו מספר[2] שיהודה אריסטובולוס הראשון שלח את אחיו אנטיגונוס הראשון לכבוש את ממלכתם, בשנת 104 לפנה"ס. הגליל נכבש מידם, ואלו מהם שרצוי להישאר בו חויבו בגיור, כפי שנהגו החשמונאים באדומים. במחקר המודרני, הטענה שהגיור בוצע בכפייה, הן בהקשר של היטורים והן בהקשר של האדומים, שנויה במחלוקת.[3]
בימיו של מלך היטורים תלמי בן מניוס, באמצע המאה הראשונה לפני הספירה, הייתה בירת היטורים העיר כלקיס אשר בלבנון. צאצאיו של הורדוס, כאגריפס השני קיבלו מן הקיסרים הרומים את כלקיס לממלכה.
יטור נזכר במקרא כאחד מבניו של ישמעאל,[4] וכן כאחד העמים בהם נלחמו בני ראובן, גד וחצי המנשה בכובשם את נחלתם בעבר הירדן המזרחי.[5] יטור מוזכרת כממלכה גם בימי הקיסר טיבריוס, בברית החדשה: "וַיְהִי בִּשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לְמַלְכוּת טִיבַרְיוֹס קֵיסַר וּפוֹנְטִיּוֹס פִּילָטוֹס הֶגְמוֹן בִּיהוּדָה וְהוֹרְדוֹס שַׂר־רֹבַע עַל־הַגָּלִיל וְאָחִיו פִּילִפּוֹס שַׂר־רֹבַע עַל־מְדִינוֹת יְטוּר וְטַרְכוֹנָה וְלוּסָנִיָּס שַׂר־רֹבַע עַל־אֲבִילִין".[6]
על הר סנאים בחרמון קיימים שרידי מקדש אלילי יטורי ובו כתובת יוונית, חורבות בית בד ובורות מים.
חרבת חוורית בגולן ,הייתה ישוב יטורי, ולפלא הוא כי המקום הוא מקום קדוש לדרוזים, נבי אליא.
לקריאה נוספת
- שמעון דר, "תרבותם החומרית של היטורים", מכמנים 12, 1998 (תשנח), עמ' 23-44
- אריה קינדלר, "מטבעות בני יטור", ישובי החרמון בעת העתיקה, (1988), עמ' 54-77
- אריה כשר, יחסי יהודים ויטורים בתקופה החשמונאית, קתדרה 33, אוקטובר 1984 (תשרי תשמ"ה), עמ' 41-18
- שמעון דר, הר החרמון – מעוז היטורים, קתדרה 33, אוקטובר 1984, (תשרי תשמ"ה), עמ' 50-42
- שמעון דר, התחום הגאוגרפי של מפגש החשמונאים עם היטורים, קתדרה 59, מרץ 1991, עמ' 11-3
- דניאל הרמן, הפולחן היטורי ומקורו של הפולחן ההליופוליטני, קתדרה 119, 2006 (תשס"ו), עמ' 12-5
- בן-ציון לוריא, "יטור היהודית", HUCA 52, חוברות יא-לב, 1982
- שמריהו גוטמן, "ארץ היטורים [ברמת הגולן]", מבפנים לה, 1973 (תשלג), עמ' 151-143
- אריה אלאלוף, "גיורם של היטורים", יד ליאיר, 1999 (תשנט), עמ' 130-133
הערות שוליים
- ^ The Itureans were not Arabs, and the Impact of Biblical Myths on History
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 13, פרק יא, פסקה ג, סעיפים 319-318.
- ^ שמעון דר, "התחום הגאוגרפי של מפגש החשמונאים עם היטורים"
- ^ בראשית, כ"ה, ט"ו
- ^ דברי הימים א', ה', י"ט
- ^ ספר לוקס פרק ג' פסוק א'
