כור היתוך
כור היתוך (או כור מצרף) הוא ביטוי מטפורי לתהליך שינוי בו חברות הטרוגניות המורכבות מאנשים מרקעים תרבותיים, חברתיים, אתניים ודתיים שונים הופכות יותר הומוגניות על ידי חיים זה לצד זה ואימוץ מאפיינים תרבותיים שונים. תהליך זה מכונה גם "הטמעה תרבותית". מקור השימוש בביטוי "כור היתוך" כסמל להטמעה תרבותית הוא במחזה "כור ההיתוך" (The Melting Pot), אשר נכתב על ידי ישראל זנגוויל בשנת 1908, שבו מתואר סיפורו של צעיר יהודי שהיגר מרוסיה לארצות הברית של ראשית המאה ה-20 לאחר שמשפחתו נרצחה בפרעות קישינב, שם הוא מבקש להינשא לצעירה רוסייה שאינה יהודייה. בתחילת המחזה מכנה הצעיר את ארצות הברית "כור מצרף בו ניתכים כל גזעי אירופה". מחזה זה מתאר את ארצות הברית כמקום בו ניתכים כל הגזעים ובן דמותו תהיה של הגזע החזק ביותר ושפתו תהיה השפה הטובה ביותר.[1]
גם בישראל, התקיימו ומתקיימות מסגרות שמטרתן הומוגניזציה של החברה, ביניהן חינוך חובה והחיוב על שירות בצה"ל. ראו עוד על כך להלן.
כור היתוך לעומת רב-תרבותיות
הרעיון של רב-תרבותיות מוצג לעיתים כחלופה מנוגדת להיטמעות. ההנחה מאחוריה מכונה "גישת קערת הסלט" או "פסיפס תרבותי". לפי הגישה הרב תרבותית, כל "מרכיב" בקבוצה שומר על שלמותו ו"טעמו" ובכך תורם לתוצר סופי מגוון ומוצלח. בשנים האחרונות, מאומצת גישה זו באופן רשמי גם בחברות כור היתוך מסורתיות כגון בקנדה ובריטניה, מתוך כוונה לגילוי סובלנות כלפי מהגרים מרקע שונה. קשה לאמוד את מידת ההשפעה של הממשלה על מידת ההיטמעות של מהגרים וקירובם לכור ההיתוך. עיר אמריקנית יכולה, לדוגמה, להציע הנחיות אזרחיות במגוון של שפות, גם אלו שאינן נפוצות, לטובת מהגרים דוברי שפה זרה. אולם בו בזמן עשויים ילדי המהגרים לקבל הנחיה לדבר באנגלית בלבד בהיותם בבית הספר.
שתי הגישות המנוגדות מגיעות לעיתים להתנגשות. תומכי הרב תרבותיות טוענים, כי גישת כור ההיתוך היא כלי לא סובלני, המביא את אנשי העולם השלישי ומהגרים אחרים לזנוח את תרבותם מתוך כורח להשתלב בזרם המרכזי בחברה. תומכי ההיטמעות גורסים, כי הרב-תרבותיות תהרוס את מרקם החברה בשל פירוד אתני ואקונומי שיוצרת המדיניות הרב-תרבותית.
השקפת תומכי הרב תרבותיות על כור ההיתוך
תומכי הרב-תרבותיות תומכים באופן טבעי בתוכניות ופיקוח רפויים בענייני הגירה, כגון חינוך רב-לשוני או העדפה מתקנת כלפי קבוצות מיעוט או מהגרים.
תומכי הרב-תרבותיות טוענים כי היטמעות עשויה לפגוע בחברות מיעוטים על ידי הפשטתם ממאפיינים ייחודיים.
גם אם יש תומכי רב-תרבותיות המודים כי תוצאת ההיטמעות היא חברה יחסית אחידה בעלת רגשות לאומיים, הם מזהירים כי היכן שמיעוטים צריכים מתוך כורח להיטמע, עתידים לצמוח כוחות המתנגדים בקיצוניות לאינטגרציה ורק יביאו לבידול רב עוד יותר. לטענתם הכרחה להיטמעות רק הביאה את המהגרים לקשירת קשר הדוק עם משפחותיהם מחוץ לארץ.
השקפת תומכי ההיטמעות על כור ההיתוך
בעוד תומכי הרב תרבותיות רואים בכור ההיתוך תוכנית עריצה, תומכי ההיטמעות רואים בה כמביאה יתרונות הן לממשלה והן לתושבי המדינה. הם נוטים להעדיף מידה מבוקרת של הגירה, בהתאם לכושר הכלכלי של המדינה. הם גם נוטים להתנגד לתוכניות אשר מעניקות פריבילגיות מיוחדות למיעוט על חשבונו של הרוב.
תומכי היטמעות מאמינים כי אומתם הגיעה למידת התפתחותה הנוכחית הודות ליצירת זהות לאומית אחת. הענקת העדפה לקבוצות מהגרים עשויה דווקא להזיק להם בשל יחס עוין שיעניק להם הרוב וירחיק עוד יותר את הצדדים זה מזה. מאמצים לשילוב המהגרים בחברה יעודדו אותם לרכוש מנהגים חדשים וישמר את האחדות הלאומית.
טענותיהם נוגעות גם בשיעורי ההגירה. לפי שיטתם הגירה לפי הגישה הרב תרבותית משמעותה הגדלת מספר המהגרים מעבר לכושר הכלכלי של החברה, מבלי שיקלטו מספיק מהגרים במקומות עבודה, דבר שרק ינציח ויעמיק את שיעור העוני בחברות חלשות. גישת כור ההיתוך עובדת לדעתם היטב בשל יצירת הגירה מבוקרת והדרגתית, בה מרכיבים מתווספים לאטם אל כור ההיתוך בקצב המספיק לקליטה טובה בחברה.
השקפה מפשרת בין הגישות
קיימת גם גישה המנסה לשלב בין שתי השיטות השונות. תומכיה גורסים כי מהגרים אינם צריכים לנטוש לחלוטין את תרבותם ומנהגיהם כדי להגיע למטרה שאליה שואף כור ההיתוך. הדבר נשען על ההנחה כי המהגרים שואפים לראות עצמם קודם כתושבי האומה שאליה הגיעו ורק לאחר מכן כאנשי מולדתם. לפי כך ישמרו המהגרים על המסורות הישנות אך כאשר תתפצלנה הדרכים יבחרו המהגרים בדרכה של אומתם החדשה. גישת הפשרה תומכת בהגירה מבוקרת ומפוקחת, ושפת המקום כשפה ראשית בבתי הספר לצד אפשרות ללימודי שפה זרה. לדבריהם השוני בינם לבין תומכי ההיטמעות הוא בכך שתומכי הפשרה מוכנים לאפשר למהגרים לשמר ולטפח את תרבותם ולהעבירה בין הדורות, אך זאת במקביל לטיפוח רגש הזדהות עם ארצם הנוכחית מעל לכל.
בישראל
בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל הנהיג ראש הממשלה דוד בן-גוריון מדיניות של מיזוג גלויות על פי תפיסת קיבוץ הגלויות ושיבת ציון. בשונה מכור ההיתוך האמריקאי, מיזוג הגלויות בבסיס מדיניות ממשלת ישראל שאובה מרעיונות יהודיים ואף משיחיים. אחד הביטויים למיזוג הגלויות הישראלי הוא הניסיון לעצב את דמות הצבר - היהודי החדש, הישראלי, כתוצר של כור היתוך - מפגש הדדי ונישואי תערובת בין יהודים מעדות שונות בארץ הקודש.
נאום 'כור ההיתוך'
את תפיסת כור ההיתוך פרס בן-גוריון בנאומו (מפורט ב"יחוד ויעוד – דברים על ביטחון ישראל"[2]) בפני מפקדי הגדנ"ע בל' בחשון, ה'תשי"ב (כ"ט בנובמבר 1951). בן-גוריון תיאר את הבעיה לשיטתו:
ברגע שהיהודי עולה מעיראק ארצה – הוא נעשה יהודי עיראקי, והדגש הוא על עיראק, וכשיהודי עיראקי ויהודי רומני נפגשים במחנה-עולים אחד או במעברה אחת, הם מרגישים קודם כל ההבדל, המרחק, המחיצה שביניהם. אין הם יכולים לדבר איש אל רעהו, וכל הליכות-חייהם הן שונות. ליהודי הרומני שכנו הוא עיראקי, וליהודי העיראקי שכנו הוא רומני. והוא הדין תימני ופרסי ומרוקני. אין זה ערב-רב – כי לא בנקל ולא במהרה מתערבים זה בזה, אלא זהו מיפגש של שבטים שונים ורחוקים זה מזה; ואולי יותר נכון להגיד – אוסף של קרעים שאינם מתאחים, ושרק על ידי התקבצותם יחד בארץ מתגלים ההפרשים והתהומות שביניהם.
והציע פתרון של "כור מצרף" (היתוך) לנוער, בגיל צעיר באמצעות חוק חינוך חובה ובגיל בוגר יותר באמצעות גדנ"ע וצה"ל:
התקנו חוק חינוך-חובה כללי. חוק זה חל על ילדים בני 6–13. ואין ספק שבית-הספר היסודי הוא כור-המצרף הנאמן, אם כי אולי לא מספיק, של האומה. אבל יש רבבות נוער עולה שהם למעלה מגיל זה, ובית-הספר היסודי לא יגיע עדיהם. בגילים שבין 14 ו-18, כלומר בגיל שמעבר לבית-ספר חובה ולפני חובת שירות בצבא, יש כמאה אלף נערים ונערות. אולי רק כעשרים אלף מאלה לומדים בבתי-ספר תיכוניים ובתי-ספר מקצועיים; רבים משמונים אלף הנערים והנערות, לא קיבלו שום חינוך עברי או כללי, וגם בארץ הם נשארים ללא טיפול חינוכי, ונוער זה – הוא עתיד האומה. וזהו היעוד ההיסטורי הגדול של גדנ"ע: לחנך נוער זה, בין שזה נוער לומד, או נוער עובד או נוער הרחוב, המופקר לבטלה ולבערות ואולי גם לחיי-פשע, ולעשותו מנוֹף מרכזי לתמורה המוסרית, התרבותית, החברתית, שיש לחולל ביישוב מנומר ורב-קרעים, על-מנת לצרפו ולמזגו ליחידה היסטורית, יחידת רצון ושאיפה לשון וכוח ויצר ומאוויי יצירה, כלומר – להופכו לעם.
ראו גם
קישורים חיצוניים
מכונת המיתוסים - סדרה דוקומנטרית לקראת 75 שנות עצמאות| פרק 2 - כור ההיתוך, סרטון בערוץ "כאן | דיגיטל - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 54:09)
הערות שוליים
- ^ Israel Zangwill, The Melting Pot, New York: The American Jewish Book Company, 1921
- ^ הוצאת "מערכות", ה'תשל"א, 1971; מובאות מתוך על כור-ההיתוך התרבותי, בבלוג "מִרְשִׁימוֹתָיו שֶׁל שְׁנִי-צִיּוֹנִי"
כור היתוך36805401Q862085