תפילת מנחה של שבת

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תפילת מנחה של שבת שונה מתפילת מנחה של ימי חול בשינויים רבים, הן בתפילות הנאמרות לפני תפילת העמידה, הן בנוסח תפילת העמידה עצמה והן בפסוקים הנאמרים לאחר תפילת מנחה.

מהלך התפילה

תחילת התפילה

לפני התפילה נהוג בכמה קהילות צפון אפריקאיות (בעיקר יוצאי תוניסיה ולוב) ואצל יהודי איטליה לומר לקט פסוקים הלקוחים מנבואות הנחמה בספר ישעיהו (לקט הפסוקים לפי נוסח איטליה שונה מלקט הפסוקים הצפון-אפריקאי). לפי שאר העדות מתחילים את התפילה כמו ביום חול עד לאחר אמירת מזמור אשרי יושבי ביתך. לאחר מכן אומרים קדושה דסידרא (המכונה גם "ובא לציון" בשל המילים בהם היא פותחת). מנהג ייחודי לקהילות צפון אפריקה הוא לשיר את המילים הפותחות של הקטע ("ובא לציון" וכו'). מנהג זה נהוג גם בנוסח הספרדי ירושלמי לאחר מכן אומר החזן חצי קדיש.

אמירת הפסוק "ואני תפלתי"

לאחר מכן אומרים את הפסוק בתהילים "ואני תפלתי לך ה' עת רצון א-להים ברב חסדך ענני באמת ישעך"[1]. ההקשר של פסוק זה לתפילת מנחה של שבת הובא במדרש[2]:

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! אין אומה זו כשאר האומות. אומות העולם שותים ומשתכרים ואינן מודים לך. ואני, אף על פי ששבעתי ושמחתי אני בא להתפלל לפניך לעת רצון.

המדרש מתייחס לפסוק שבא בתהילים לפני הפסוק "ואני תפלתי" והוא הפסוק "ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר"[3]. המדרש רואה את שני הפסוקים כמנוגדים: הפסוק הראשון (פסוק י"ג) מדבר על אומות העולם אשר הם "שותי שכר" אך אינם מתפללים, אבל דוד בא להתפלל ולהודות לה', ב"עת רצון" כלומר זמן בו התפילות מתקבלות. כפי שהוסבר לעיל, זמן עת רצון הינו זמן תפילת מנחה. הפסוק נאמר דווקא בתפילת מנחה של שבת (ולא של אמצע השבוע) כיוון שעל פי המדרש דוד המלך "אכל, שבע ושמח" לפני שהוא בא להתפלל, דבר שאינו מצוי בימות החול בהם האדם טרוד לפרנסתו ואינו מאריך בסעודתו.

הספרדים נוהגים לומר פסוק זה פעמיים, אך בשאר עדות ישראל אומרים אותו פעם אחת. בעדות ספרדיות רבות אף נהוג שהחזן שר את הפסוק והקהל עונה לו בשירה. בקהילות גאורגיה נהוג, שהחזן טרם אמירת "ואני תפילתי", מתעטף בטלית, ולאחר מכן מקדים ואומר:" היכון לקראת א-לוהיך ישראל", ולאחר מכן אומרים ב' פעמים בנעימה מיוחדת את הפסוק: "ואני תפילתי...". כמו כן, לאחר אמירת "בריך שמיה", יש הנוהגים בעיקר בקרב קהילות מערב גאורגיה להוסיף את תפילת רבי מאיר ז"ל.

קריאה בתורה

לאחר אמירת הפסוק "ואני תפלתי" קוראים בתורה את תחילת פרשת השבוע של השבוע הבא. קריאה זו היא מתקנתו של עזרא הסופר, כקריאת התורה בשחרית בימי שני וחמישי. בתקופת התלמוד נהגו גם לקרוא הפטרה בתפילת מנחה של שבת. המנהג נשאר במקומות מסוימים עד לתקופת הגאונים, אך לאחר מכן נפסק.

תפילת עמידה

לאחר מכן אומר שליח הציבור חצי קדיש ולאחר מכן מתפללים תפילת שבע, ולאחריה חזרת הש"ץ. בתפילה זו מזכירים את השבת כיום מנוחה לעתיד לבוא.

"צדקתך צדק"

לאחר חזרת הש"ץ אומרים שלושה פסוקים מספר תהילים הנקראים "צדקתך" או "צדקתך צדק" והם: "צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה, אדם ובהמה תושיע ה'"[4], "וצדקתך א-להים עד מרום אשר עשית גדֹלות. א-להים מי כמוך"[5], "צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת"[6]. פסוקים אלו מכונים "צו"ץ" בשל ראשי התיבות שיוצרות האותיות הראשונות של כל פסוק ("צדקתך","וצדקתך","צדקתך").

ביחס לסדר אמירת הפסוקים ישנם שני מנהגים: לפי נוסח הספרדים, נוסח ספרד והתכלאל אומרים אותם כפי הסדר שהובא לעיל (וכפי סדרם בתנ"ך). לפי נוסח אשכנז ונוסח איטליה אומרים אותם בסדר הפוך מזה שהובא לעיל. ר' אברהם בן נתן הירחי בספר המנהיג מציין שהספרדים בתקופתו אמרו את הפסוקים בסדר הפוך (כלומר כמו מנהג אשכנז של היום), והוא תמה על מנהגם ומציין שבצרפת[7] ובפרובנס אומרים את הפסוקים לפי הסדר וכך לדעתו צריך להיות (ולמעשה כמו שהספרדים היום אומרים). יש כאן מקרה חריג של התהפכות המנהג בדורות האחרונים: הספרדים הם אלו שבעבר היו אומרים את הפסוקים בסדר הפוך ואילו יהודי צרפת, להם מסורת קרובה מאוד ליהודי אשכנז, היו אומרים אותם בסדר ישר. כיום דווקא האשכנזים (הממשיכים במידת מה את מסורת צרפת) אומרים את הפסוקים בסדר הפוך ואילו הספרדים אומרים אותם בסדר ישר.

שני טעמים נתנו לאמירת צדקתך בתפילת מנחה של שבת. הראשון- בשעה זו של שבת נפטרו על פי המסורת יוסף, משה ודוד וכנגד פטירת שלושתם אומרים שלושה פסוקים של צידוק הדין. השני- על פי המסורת, בכניסת שבת הרשעים מוּצאים מגיהנום ומוחזרים לשם בצאת השבת. כדי להצדיק את הדין על הרשעים שמוחזרים לגיהנום במוצאי השבת, אומרים את שלושת פסוקי הצדקת הדין.

כאשר שבת חלה ביום שבו אין אומרים תחנון אין אומרים פסוקים אלו, בשל זיקתם לאבל (כאמור לעיל), וימים בהם אין אומרים תחנון הם ימי שמחה.

סיום התפילה

לאחר אמירת פסוקי צו"ץ אומר שליח הציבור קדיש תתקבל. התימנים ורוב הספרדים אומרים לאחר מכן את מזמור קי"א בתהילים, ולאחריו קדיש. יש קהילות ספרדיות שבמקום מזמור קי"א אומרות כל שבת מזמור אחר מספר תהילים. בקהילות גאורגיה נהוג ב"שבת תשובה" אומרים את מזמור נ"א מתהילים. האשכנזים (גם נוסח אשכנז וגם נוסח ספרד) לא נוהגים לומר כלל קטעים אלו. לאחר מכן אומרים הספרדים והאשכנזים את תפילת עלינו לשבח (בנוסח הבלדי אצל יהודי תימן ובנוסח האיטליאני, אין אומרים "עלינו לשבח"). האשכנזים והמרוקאים מוסיפים אחריה קדיש, ובזה מסתיימת התפילה.

הערות שוליים

מודעה רבה: המכלול נועד לעיון בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית כלל.