קריאת שמע
 | |
| קלף מזוזה, חלק מקריאת שמע | |
| מקרא | ספר דברים, פרק ו', פסוק ד' |
|---|---|
| משנה | מסכת ברכות, פרקים א'-ג' |
| ברייתא | תוספתא, ברכות, פרקים א'-ב' |
| משנה תורה | ספר אהבה, הלכות קריאת שמע |
| שולחן ערוך | אורח חיים, סימנים נ"ח-פ"ח |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה י' ספר החינוך, מצווה ת"כ |
קְרִיאַת (במקורות קדומים: קְרִיַּת) שְׁמַע היא מצווה מהתורה המהווה אחת מהמצוות המרכזיות בחיי השגרה היהודיים, ונאמרת בבוקר ובלילה. מצווה זו כוללת הצהרת אמונה בדבר ייחוד השם, אהבתו, זכירת מצוותיו והאמונה בשכר ועונש. הפסוק הפותח את קריאת שמע הוא "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".
משמעות הקריאה התקבעה גם כ"קבלת עול מלכות שמיים" ו"קבלת עול מצוות", דהיינו הקריאה מהווה אקט הצהרתי שהקורא אותה מקבל על עצמו את הדברים האמורים בה: ייחוד השם, אהבתו, וקיום מצוותיו. כך הועצמה החשיבות של הקריאה, אשר הפכה גם לקריאה הצהרתית על ידי מקדשי השם היהודיים, בטרם מותם.
תוכן קריאת שמע
מצווה זו כוללת את אמירתן של שלוש פרשיות מן התורה:
שמע ישראל
ערך מורחב – שמע ישראל (פרשיה)
הפרשה הראשונה עוסקת בלימוד ייחוד ה' ואהבת ה', מתוך פרשת ואתחנן:
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד.
וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--עַל-לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ; וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ.
יש הסבורים כי על דרך הפשט האמור בפרשת שמע "והיו הדברים האלה על לבבך", מכוון ל"עשרת הדברים" (עשרת הדיברות) שהוזכרו לפני כן, ולא לפרשה גופה; ויש הסבורים שהכוונה היא ללימוד דברי התורה בכללם. גם בקרב חז"ל היו דעות שעיקרה של קריאת שמע אינו אלא תקנה מדברי חכמים, או יציאה ידי חובה של לימוד תורה אשר הוא עיקרה של הפרשה. אכן, בעבר נקראה פרשת 'שמע ישראל' בבית המקדש יחד עם פרשת עשרת הדיברות. אך משחרב המקדש אסרו חז"ל על קריאת עשרת הדיברות כחלק מקריאת שמע, מפני "תרעומת המינים", דהיינו מפני הכתות שהיו באותה תקופה, שקידשו רק את עשרת הדיברות וזלזלו בשאר המצוות[1].
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד
- ערך מורחב – ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד
לאחר אמירת הפסוק הראשון של פרשיה זו ('שמע ישראל') בעצימת העיניים, מפסיקים באמצע הפרשה ואומרים את המילים 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'. מילים אלו אינן חלק מן הפרשה, אך בפועל נהגו לאומרם כבר בתקופת חז"ל, כיוון של פי המסורת יעקב אבינו בטרם מותו רצה לגלות לבניו מה יקרה באחרית הימים, וה' לא אפשר לו לגלות, וחשש שמא בגלל שאחד מבניו אינו ראוי לשמוע מה יקרה באחרית הימים מנע ממנו ה' לגלות זאת לבניו, ושאל את בניו שמא אחד מהם אינו ראוי להיות חלק מעם ה', כמו שישמעאל בן אברהם לא היה ראוי להיות חלק מעם ה', ועשו בן יצחק לא היה ראוי להיות חלק מעם ה', וענו לו פה אחד "שמע ישראל ה' א - לקינו ה' אחד", כלומר גם אנחנו כמותך מאמינים בה' ומקיימים את ציווייו, ענה להם "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" כלומר ברוך ה' שעזר לי שבניי יהיו צדיקים.[2] אכן בתורה לא מופיע פסוק זה, ולכן אומרים אותו בלחש, כדי לציין שזוהי תוספת שאינה חלק מן הפרשיה המקראית הזו. מדרש חז"ל ידוע מספק הסבר אחר לתוספת, כמו גם לאמירתה בלחש. לפי המדרש הזה, משה רבנו שמע את התוספת הזו בפי המלאכים בשמים - הגם שאין היא חלק מן הטקסט המקראי שנמסר לו בסיני. בתפילת ערבית של יום הכיפורים משנים מהמנהג הרגיל וקוראים את התוספת הזו ('ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד') בקול ולא בלחש. ההסבר לכך נשען על המדרש הנ"ל, כיוון שביום הכיפורים לא אוכלים ולא שותים נדמים למלאכים שלא אוכלים ולא שותים. בין חכמי ישראל היו שביקשו לבטל את המנהג לומר "ברוך שם".
קבלת עול מצוות
- ערך מורחב – והיה אם שמוע
הפרשה השנייה עוסקת במלכות ה' על הארץ, ובעיקר במצוות ועבודת ה' ושכרם, מתוך פרשת עקב:
וְהָיָה אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם--לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹקֵיכֶם, וּלְעָבְדוֹ בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ; וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ. הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם; וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף-ה' בָּכֶם, וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם. וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם; וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּכְתַבְתָּם עַל-מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם, עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם--כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל-הָאָרֶץ.
פרשת ציצית
- ערך מורחב – פרשת ציצית
הפרשה השלישית מתוך פרשת שלח לך עוסקת בזכירת כל המצוות באמצעות הציצית, בהתקדשות עם ישראל עבור ה', ובזכירת יציאת מצרים:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל-כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל-צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת-כָּל-מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת-כָּל-מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹקֵיכֶם. אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹקִים, אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם.
הפרשה השלישית אינה חלק ממצוות קריאת שמע מן התורה, ונתקנה לאומרה על ידי חז"ל כדי לקיים מצוות זכירת יציאת מצרים המוזכרת בפרשה, שהיא מצווה שחייבים בה מצד עצמה וחכמים קבעו לקיים אותה לפני סוף זמן קריאת שמע.
דיני מצוות קריאת שמע
לפי רוב הדעות קריאת שמע היא מצווה מן התורה, אך ישנן דעות בגמרא,[3] כי המצווה היא רק מדרבנן. דעות נוספות סוברות כי רק הפרשה הראשונה היא מן התורה, ואילו הפרשה השנייה היא מדרבנן. הפרשה השלישית היא מן התורה לפי כולם, אך זהו רק בגלל החיוב להזכיר את יציאת מצרים בכל יום, וניתן לקיימה גם באמירת זכירת יצירת מצרים ללא אמירת הפרשה.
מצווה זו, דיניה ופרטיה פותחים את שישה סדרי משנה: "מאימתי קורין את שמע בערבית? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן..." שם מבואר, שזמנה של קריאת שמע הוא, כאמור בשתי הפרשיות הראשונות, "בשכבך ובקומך", כלומר (לדעת בית הלל שהלכה נפסקה כמותם), "בשעה שבני אדם שוכבים, ובשעה שבני אדם עומדים". שיטת בית שמאי הייתה שהקוראים צריכים גם לעמוד בפועל בזמן קריאת שמע של שחרית, ולשכב בפועל בזמן קריאת שמע של ערבית, אך חז"ל דחו דעה זו מהלכה, ואף גינו את ההולכים לפיה.[4]
לקריאה תוקנו ברכות לפניה ולאחריה - "ברכות קריאת שמע", ובמשך הזמן הוצמדה הקריאה לתפילת שחרית וערבית. אצל חז"ל מוזכרת גם "קריאת שמע על המיטה", בסמוך לשינה, ולפי דעתו של רש"י הייתה זו הקריאה של בני ארץ ישראל אשר היו מתפללים תפילת ערבית לפני השקיעה, והיו מזכירים בה קריאת שמע רק כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. בהמשך התקבלה קריאה זו כקריאה עצמאית ונוספת, בסמוך אל ברכת המפיל לפני השינה, וכהגנה מפני סכנות הלילה. לדעת בעלי התוספות כבר מלכתחילה תוקנה קריאת שמע כחלק מתפילת ערבית על שלשת פרשיותיה, ואילו בקריאת שמע שעל המיטה, נאמרת הפרשה הראשונה בלבד.
חתן בערב חתונתו, פטור מהקריאה, בשל הכלל ההלכתי: העוסק במצוה פטור מן המצוה, כיוון שהוא טרוד במצווה אחרת.
שתי הפרשיות הראשונות שבקריאת שמע נכתבות בקלף שבתוך התפילין (יחד עם שתי פרשות אחרות) ובתוך המזוזה. מצוותן מוזכרת בסופן.
זמן קריאת שמע
זמן קריאת שמע בשחרית
תחילת זמן קריאת שמע בבוקר היא "משיכיר את חברו הרגיל עמו קצת רחוק ארבע אמות", כלומר מהשעה בבוקר שיש מספיק אור שאפשר לראות חבר לא כ"כ קרוב ממרחק של ארבע אמות(בערך שתי מטר) ולזהות אותו. ובדיעבד אם קרא מעלות השחר יצא.
לגבי סוף זמן קריאתה, נחלקו התנאים[5] אם הוא בהנץ החמה או בסוף שלוש שעות זמניות, ולהלכה נפסק כדעה השנייה. בלוחות שנה רבים מובאות שתי שיטות מתי מסתיימת השעה השלישית: שיטת המגן אברהם, זמן מוקדם יותר, ושיטת הגר"א (שלפיה סוף הזמן מאוחר יותר). מי שלא קראה בשעה זו יכול לקוראה עם ברכותיה עד סוף השעה הזמנית הרביעית, ויש הסוברים שיכול לקוראה עד חצות בברכותיה. לאחר מכן יקראנה בלא ברכותיה ויקבל על כך שכר כלימוד תורה.
המובחר ביותר הוא לקרוא קריאת שמע סמוך להנץ החמה, ומיד להתפלל תפילת שחרית. תפילה שכזו, בה קריאת שמע נעשית סמוך להנץ החמה והתפילה מיד לאחריה נקראת תפילת ותיקין.
זמן קריאת שמע בערבית
תחילת הזמן היא בשעת צאת הכוכבים. יש לקראה לפני חצות הלילה, ואם לא הספיק לקוראה לפני חצות יקראנה לפני עלות השחר ולפחות לפני הנץ החמה.
אחיזת ונישוק הציציות
בקריאת שמע בשחרית מצווה לאחוז את חוטי הציצית ביד שמאל כנגד הלב[6] ולפי מנהג האר"י בין הקמיצה לזרת[7]. יש נוהגים להסתכל בציציות ולהעבירן על העינים באמירת "וראיתם אותו"[7], ויש הנוהגים גם לנשקן[8] אך מנהג הגר"א שלא לנשק[9]. הסמ"ק[10] כתב שההסתכלות בציצית היא מצוות עשה דאורייתא, וכן רבי שמעון בן צמח דוראן בספרו זהר הרקיע[11] כתב שזו מצוה נוספת על לבישת הציצית, אך לפי מדרש לקח טוב[12] אין זה אלא מנהג לחיבוב המצווה.
רבים נוהגים לנשק את הציצית בכל אמירת "ציצית",[13]. למנהג חב"ד[14] יש לנשק את הציציות 6 פעמים, בכל אמירת "ציצית", ואחר כך כשמזכירים "אמת" "קימת" ו"לעד". אך ישנם אחרונים הטוענים[15] שאין להפסיק באמצע פסוק ויש לנשק רק באמירת "וראיתם אותו" או בעזיבת הציצית.
ראו גם
לקריאה נוספת
- חובת קריאת שמע ועונתה; בתוך: אוצר עיונים, ש"ס מתיבתא, ברכות, כרך א, מערכה א, עמ' א-יז.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: קריאת שמע |
 טקסט בוויקיטקסט: קריאת שמע |
| טקסט בוויקיטקסט: קטגוריה:קריאת שמע |
- הערך "תחילת זמן קריאת שמע של ערבית", באתר ויקיסוגיה
- קריאת שמע, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- מידע על קריאת שמע בקטלוג הספרייה הלאומית
- הרב אורי שרקי, קריאת שמע וברכותיה חלק א, חלק ב, מתוך סדרת השיעורים "שיעורים במחשבת ישראל" באתר מכון מאיר.
- פרופ' משה ויינפלד, פירושה של קריאת שמע, באתר מט"ח
- אורי שרקי, עיון תפילה, פירושים על קריאת שמע וברכותיה באספקלריה של התורה הגואלת, הוצאת תנועת "תורה אחרי צבא", תשס"ח
- ישעיהו ליבוביץ, קריאת-שמע (מתוך הספר "אמונה, היסטוריה וערכים"), אתר עמותת "לשמה"
- הרב אליעזר מלמד: קריאת שמע בכלליות, פרטי קריאת שמע (פירוט תוכן המאמרים בדף השיחה.
- שיעור על הלכות קריאת שמע באתר אור תורה. (אורכב 01.06.2020 בארכיון Wayback Machine)
- אסופת מאמרים בנושא קריאת שמע, באתר אסיף
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ב עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ"ו עמוד א'; משנה תורה לרמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א', הלכה ד'.
- ^ ברכות כא.
- ^ מסכת ברכות, דף י' עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט' עמוד ב'.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן כ"ד, סעיף ב'
- ^ 7.0 7.1 משנה ברורה, אורח חיים, סימן כ"ד, סעיף קטן ד'
- ^ רמ"א, אורח חיים, סימן כ"ד, סעיף ד'
- ^ סידור אשי ישראל, ספר מעשה רב, תל אביב תשכ"ח, אות ל"ט, באתר היברובוקס
- ^ מצווה כ"ט
- ^ רבי שמעון בן צמח דוראן, זהר הרקיע, אופנבך, תקפ"ג, באזהרות אות כ', באתר היברובוקס
- ^ מדרש לקח טוב, במדבר, פרשת שלח, הוצאת וגשל ירושלים תשמ"ו עמ' 226, באתר היברובוקס
- ^ ראה לדוגמא דורש ציון תשובת הרב בן ציון מוצפי וכן נוהגים העולם
- ^ ספר המנהגים - חב"ד, עמוד 11, אוצר החסידים ברוקלין תשכ"ו, באתר היברובוקסספר המנהגים עמ' 11
- ^ מקורי מנהגים, ראה באריכות בספר בסימן ז', הרב יוסף פינקלשטיין ממישקולץ, ווארשא תרל"ד,, באתר היברובוקס
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
36709748קריאת שמע