לולב
 | |
| לולבים בשוק ארבעת המינים בקדומים | |
| מקרא | ויקרא, כ"ג, מ' |
|---|---|
| משנה | מסכת סוכה, פרקים ג'-ד' |
| משנה תורה | הלכות שופר וסוכה ולולב, פרקים ז'-ח' |
| שולחן ערוך | אורח חיים, סימנים תרמ"ה-תרס"ט |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה קס"ט ספר החינוך, מצווה שכ"ד |
לוּלׇב הוא ניצן של עלה הדקל שעלעליו טרם נפרדו זה מזה. אחד מארבעת המינים שנטילתם היא אחת ממצוות חג הסוכות, ומכונה בתורה בשם 'כפות תמרים׳.
הזיהוי שלו: תמר מצוי - עץ הגדל בנאות מדבר, בארץ ישראל, בבקעת הירדן ובצפון חצי האי סיני. התמר אינו גדל באירופה,[1] ובעבר, קהילות יהודיות באזורים אלה, התקשו מאד להשיגו[2] לצורך קיום המצווה.
מצוות נטילת לולב
התורה מצווה ביום הראשון של חג הסוכות ליטול לולב יחד עם שאר ארבעת המינים, כמבואר בספר ויקרא: ”וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל” (ויקרא, כ"ג, מ'). את המילים כפת תמרים שבמקרא תרגם פרשן המקרא אונקלוס "לולבין".
בזמן בית המקדש היה הלולב ניטל בכל המקומות בעולם רק ביום הראשון ובבית המקדש בכל הימים. לאחר חורבן בית המקדש תיקן רבי יוחנן בן זכאי שיהיה הלולב ניטל בכל הימים בחג הסוכות.
השם
יש מסבירים כי שמו של הלולב לקוח מן המילה "לב", מכיוון שהוא "ליבו" של הדקל- הענף האמצעי שנשאר סגור ושאר הענפים, מכסים עליו.[3]
את המילים כפת תמרים שבמקרא, תרגם פרשן המקרא אונקלוס -"לולבין". התמר המצוי ידוע בעליו המיוחדים, הנותנים לארבעת המינים את המראה האופייני.
בספרות חז"ל מכונים כל ארבעת המינים בתור "לולב" - היות שהוא הבולט מבין המינים ולכן נוסח הברכה על נטילת ארבעת המינים הוא -"על נטילת לולב".
מדיני נטילת הלולב
ישנם כמה מנהגים לגבי אופן אגידתו -קשירתו של הלולב, יחד עם ההדסים והערבות ועל כך נאמר במשנה, במסכת סוכה: ”אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר אפי' במשיחה אמר רבי מאיר מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב אמרו לו במינו היו אוגדין אותו מלמטה” (פרק ג', משנה ח).
אחדים מהדינים הייחודיים:
- נוטלים את המינים כדרך גדילתן: צד שהיה מחובר לעץ יהיה כלפי מטה.
- אוחזין את הלולב ביד ימין ואת האתרוג בשמאל (ושמאליים -להפך).
- שדרו של הלולב צריך להיות מול הפנים.
- יש לנענע את הלולב והוא מעיקר המצווה: אופן הנענוע הוא כדלהלן: עומדים עם הפנים למזרח ומנענעים "שלוש הולכות ושלש הבאות" לכל רוח, לפי הסדר הבא: מזרח, דרום, מערב, צפון, מעלה ומטה (לפי מנהג אחר: מזרח, מערב, דרום, למעלה, למטה, צפון[דרוש מקור]). לפי האר"י הסדר הוא: דרום, צפון, מזרח, מעלה, מטה, מערב.)
כשרות הלולב
ערכים מורחבים – הלכות ארבעת המינים, תיומת
אורכו המינימלי של הלולב יהיה לפחות ארבעה טפחים[4]. בנוסף, על הלולב להיות ארוך בטפח מההדסים והערבות.
ה"תיומת" - בגמרא[5] נאמר ש"נחלקה התיומת פסול". עלי הלולב מורכבים מזוגות עלים מחוברים. לדעת הספרדים, על פי פסקו של השולחן ערוך, התיומת היא החיבור של העלים, ולכן על רוב העלים להיות מחוברים, ואם לא הלולב פסול. לדעת האשכנזים, על פסקו של הרמ"א, העלה האמצעי הוא התיומת ואם הוא נחלק יותר מחציו, הלולב פסול, ולכתחילה עדיף שלא יהיה פתוח בכלל. השם תיומת נגזר מהמילה תאומים.
לולב פסול
אם כפת התמרים היא גנובה, הלולב פסול, היות שזו מצווה הבאה בעבירה, ומן התורה, האיסור הוא רק ביום הראשון, והוא חל גם על לולב שאול שכן נאמר "ולקחתם לכם" - משלכם. לולב נפסל גם אם אין בו יופי (הדר) ודי שיהיה בו כתמים ירוקים. בתלמוד ירושלמי אומר "רבי יודה בן פזי: היבש פסול על שם ”לא המתים יהללו יה” (סוכה, פרק ג', משנה א). כלומר, לולב יבש נחשב לדבר מת ולפי-כך הוא אינו ראוי לנטילה.
המשנה מרחיבה גם לגבי מקרים שלא קיימים בהווה: ”לולב הגזול והיבש פסול של אשירה ושל עיר הנדחת פסול” (שם).
הלולב היבש
במשך הדורות התעוררו קשיים בהשגת ארבעת המינים, מציאות זו החריפה במיוחד בקהילות מזרח אירופה ומרכזה. כבר חז"ל ציינו מציאות ש"אנשי ערי הים הורישו את לולביהם היבשים לבניהם", היות שלא היו להם לולבים טריים.[6] המאירי כתב שבזמן המקדש לא היו היהודים רחוקים מארץ ישראל... וידוע כי שם היו דקלים... לאחר החורבן התרחקנו מהארץ למקומות שבהן אין דקלים.[7] פליניוס הזקן כתב שאפילו באיטליה לא גידלו תמרים כגידול חקלאי. הם גדלו רק באיים: כרתים, קפריסין וסיציליה.
זהר עמר הביא בספרו את הנוהג, לפיו זני תמרים עקרים לצורכי נוי שימשו ללולבים באיטליה (טריאסטה) ובפולין (גליציה).[8]
לקריאה נוספת
- זהר עמר, ארבעת המינים - עיונים הלכתיים במבט היסטורי, בוטני וארץ-ישראלי, הוצאת המחבר, תש"ע
קישורים חיצוניים
- לולב, באתר "צמח השדה"
- יהודה איזנברג, סוגיית הלולב הגזול - אתר דעת
- דיני לולב באתר "לולב"
- מידע על לולב בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ התמר זקוק לטמפרטורות גבוהות בקיץ 25 עד 30 מעלות ואם בחורף הטמפרטורה יודת מתחת ל-5 מעלות כפות התמרים נפגעים מהקרה מקור:זהר עמר, עמ' 82.
- ^ ולכך הוצרכו להשתמש בלולב היבש משנה שעברה, על פי ההלכה המתירה לולב היבש בשעת הדחק.
- ^ ספר התשבי, ערך ללב.
- ^ אורכו של הטפח נתון במחלוקת: לפי החזון איש – 38.4 ס"מ (טפח אחד – 9.6 ס"מ) ופי הגר"ח נאה – 32 ס"מ (טפח אחד – 8 ס"מ)
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ל"ב עמוד א'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, א'.
- ^ מגן אבות, ח', י"ז.
- ^ מקורות בספרו זהר עמר, הערה 20.
| סוכות | ||
|---|---|---|
| מהלך החג | יום טוב ראשון • חול המועד סוכות • הושענא רבה • שמיני עצרת/שמחת תורה |  |
| סוכה | סכך • אכילה בסוכה • שינה בסוכה • ברכת לישב בסוכה • אושפיזין • מצטער פטור מן הסוכה • תשבו כעין תדורו • מעמיד • דופן עקומה | |
| ארבעת המינים | אתרוג, לולב, הדס וערבה • הלכות ארבעת המינים • קוישיקלך | |
| מנהגים | הושענות • הקפות • חיבוט ערבה • זכר לשמחת בית השואבה • תיקון ליל הושענא רבה | |
| מצוות הנוהגות בזמן בית המקדש |
מצוות ערבה במקדש • הקפת המזבח • ניסוך המים • שמחת בית השואבה • הקהל • שמחת הרגלים | |
| שמיני עצרת ושמחת תורה | תפילת הגשם • וזאת הברכה • דגל שמחת תורה • הקפות בשמחת תורה • הקפות שניות | |
| תפילות ופיוטים | פיוטי הושענות (כהושעת אלים) • פיוטי הגשם (אף ברי · זכור אב · שפעת רביבים) • מפי קל • סוכה ולולב לעם סגולה • משה אמת | |
| שונות | שמחת הרגלים • מסכת סוכה • שלומית בונה סוכה • א סוכה א קליינע • סהרנה | |
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
