לעולם יהא אדם
לעולם יהא אדם הוא קטע בתפילה, הפותח במילים: "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר".[1] הקטע נאמר בתחילת תפילת שחרית לאחר או במהלך ברכות השחר, לפני פרשת הקרבנות.[2]
מקורות הקטע
רב עמרם גאון[3] בהזכירו את מנהג אמירת קטעי הקרבנות, מזכיר אמירה של קטע נוסף הפותח במילים "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר". מקורו של הקטע ככל הנראה בתנא דבי אליהו רבא[4].
מבנה הקטע
הקטע מורכב ממספר פסקאות. הפסקה הראשונה הפותחת במילים "לעולם יהא אדם" כוללת בעיקר דברי תחנון ומדגישה את שפלות האדם מול הקדוש ברוך הוא. חלקים מפסקה זו משותפים גם עם הוידוי לתפילת נעילה. הפסקה שלאחריה דנה בשבחם של ישראל אשר "משכימים ומעריבים בבתי כנסיות" וקוראים את קריאת שמע, ובסיומה כוללת את קריאת פסוק שמע ישראל[5]. לאחריה שתי פסקאות במבנה דומה כאשר כל אחת מן הפסקאות עוסקת בחלקה הראשון בשבחו של הבורא ובסיומה בבקשה לגאולה.
המשפט הפותח
ר' צדקיה בן אברהם הרופא בספרו שיבולי הלקט[6] מביא כי רש"י הנהיג לדלג על מילות הפתיחה של הקטע, "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר" אלא להתחיל מהמשכו של הקטע "רבון כל העולמים", מכיוון שעל האדם להיות גם ירא שמים בגלוי. ר' צדקיה מביא את נימוקיהם שני חכמים שדחו את דברי רש"י, האחד - שאפילו בסתר וכל שכן בגלוי. חכם אחר, אחיו של ר' צדקיה - ר' בנימין, מסביר שה"סתר" הוא בגלל תקופת שמד, ומביא ראיה מסיום הקטע "ברוך המקדש שמו ברבים" שככל הנראה נכתב כציפייה לימים בהם תתבטל גזירת השמד[7]. למרות ההתנגדות, שיטת רש"י התקבלה על מספר חכמים בתקופת הראשונים שפעלו באזור האשכנזי[8] - צרפתי[9] אך במקומות אחרים לא נתקבלה.
שיטה שלישית מביא ר' משה אבן מכיר בספרו סדר היום אשר מצדד שיש לומר "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי"[10], ושיטה דומה מביא האר"י הגורס "בסתר כבגלוי"[11]. ר' חזקיה די סילוה בספרו פרי חדש[12] מנמק את הנוסח "בסתר כבגלוי" על פי סיפור צוואתו של ריב"ז המובא במסכת ברכות: ”כשחלה רבן יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו...אמרו לו: רבנו ברכנו! אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו: עד כאן? אמר להם: ולואי! תדעו - כשאדם עובר עבירה אומר "שלא יראני אדם"”.
משפט זה לא מופיע בסידורי אשכנז המערבי הישנים, אלא מתחילים "רבון כל העולמים".[13]
ברכת המקדש שמו ברבים
הפסקה הבאה לאחר אמירת פסוק שמע ישראל חותמת בברכה "ברוך המקדש שמו ברבים" (יש גורסים "שמך" או "את שמך"). ברכה זו אינה כוללת אזכרת שם ומלכות כמעט בכל נוסחי התפילה כיום. את הסיבה לכך מבהיר על ידי ר' משה אבן מכיר בספרו סדר היום[14] ”ואף על פי שהיה ראוי לחתום בברוך שם במקום הזה מצד העניין, אין בידינו כח להקל בברכות ולברך ברכה אשר לא מצאנו אותה בגמרא, לכן טוב שלא לחתום אלא יהיה כוונתו עם השם הנכבד והנורא ודי לו בזה”. בניגוד למרבית נוסחי התפילה, בנוסח אשכנז נאמרת הברכה בהזכרת השם ללא מלכות ("ברוך אתה ה' מקדש..."). שיטה זו מנומקת על ידי הראבי"ה[15] המביא פסקה שהייתה לפניו בתלמוד הירושלמי אשר גרסה ברכה זו עם אזכרת השם (ללא מלכות), אלא שבירושלמי שלפנינו פסקה זו אינה נמצאת.
שילובו של הקטע בתפילה
מרבית הראשונים שדנו בקטעים הפותחים את תפילת שחרית מזכירים אמירת קטע זה, מה שמעיד על תפוצתו ברוב קהילות ישראל כבר בתקופה זו. ברם, בקהילות ספרד בתקופת הראשונים לא נהגו לאומרו. כך מעיד ר' דוד אבודרהם בפירושו על הסידור[16], וכן חכמים נוספים שפעלו בספרד אשר דנו בפתיחת תפילת שחרית אינם מזכירים קטע זה כגון ר' אברהם בן נתן הירחי[17] ור' ישראל אלנקאוה[18]. רק בדורות מאוחרים יותר הוחל בקהילות הספרדיות לומר קטע זה[19], והחל מתקופת הדפוסים הקטע נדפס גם בסידורים בנוסח הספרדים.
בין החכמים שהזכירו את הקטע קיימת מחלוקת לגבי מיקום אמירתו - האם הוא פותח את תפילת שחרית ורק לאחריו נאמרים קטעי הקרבנות, או שמא הוא נאמר בסיומם של כל הקטעים. בין החכמים המזכירים את אמירתו לאחר סיום כל קטעי הקרבנות ניתן למצוא את רב עמרם גאון, הרמב"ם, בעל מחזור ויטרי[20], ר' שלמה בר' נתן הסיג'למסי[21], ר' יעקב חזן מלונדרץ. כשיטה זו נוהגים עד היום בנוסח איטליה, וכן הוא בסידורי נוסח רומניא והרבה סידורי נוסח פרובאנס, ומאזכורה על ידי בעל מחזור ויטרי נראה שכך נהג בעבר גם בנוסח צרפת.[22] בנוסח תימן בלדי, אומרים אותה אחרי פרשת התמיד; בימות החול לא נוהגים לומר שאר קרבנות בנוסח זה, אבל בשבת, קטע זה נאמר לפני שאר הקרבנות.
בניגוד למנהג צרפת, באשכנז הישן נהגו לומר את הקטע מיד לאחר ברכות השחר, ורק לאחר אמירתו ברכו את ברכות התורה וקראו את קטעי הקרבנות. כך מביאים מספר חכמים כדוגמת ר' אלעזר מוורמס בפירושו לסידור וחכמים נוספים מבית מדרש זה[23], וכשיטה זו נהוג עד היום בנוסח אשכנז המערבי ובמנהגי הגר"א. בעל הטורים שהכיר אף הוא מנהג זה מקשה עליו ”והוקשה לי על זה הסדר לומר פסוקים קודם ברכת התורה. ונהגתי בעצמי מיד אחר ברכת אלקי נשמה לברך ברכות התורה ולומר אחריה פרשת ברכת כהנים ולסדר הברכות[24] ויהי רצון[25] ורבון העולמים[26] וכו' עד לעיניכם אמר ה'. וראיתי בסדור רב עמרם אחר שכתב משנת איזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל סידר אותו”[27]. הקושי של בעל הטורים הוא איזוכרם של פסוקים בקטע "לעולם יהא אדם", ואיסור על הזכרת פסוקים לפני ברכות התורה[28]. בשל כך הוא מקדים את ברכות התורה לפני מרבית ברכות השחר ומוסיף לאחריה את פרשת ברכת כהנים כדי שלכל הפחות יאמר קטע לימוד כלשהו מיד לאחריה. בכך גם נוצרו שתי פסקאות של קטעי לימוד - אחת מיד לאחר ברכות התורה ואחת לאחר "לעולם יהא אדם". מנהג זה מקובל עד היום בנוסח אשכנז המזרחי ובהשפעתו גם בנוסח ספרד החסידי (אם כי נוהגים שם להקדים את פרשת העקדה לפניו). בנוסח הספרדים הקטע נתקבל כאמור בתקופה מאוחרת, והוא נאמר לאחר פרשת העקידה ומשנת אלו דברים ולפני יתר הקטעים.
הערות שוליים
- ^ לפי חוקרי נוסח אשכנז המערבי, התפילה פותחת "רבון כל העולמים", והמשפט "לעולם יהא אדם" נחשב כהוראה למתפלל שאינה נאמרת. עיין מדריך למנהג אשכנז המובהק, בני ברק תשע"ד, עמ' 22, וכן הוא בסידורי אשכנז המערבי הישנים, עיין לדוגמא ראו לדוגמא סידור ר' אליה בחור. וראו גם דבר קהלת, עמ' 18 (למטה בטקסט המרובע, וממשיך בעמוד הבא).
- ^ בנוסח איטליה, וכן בנוסח רומניא ונוסח פרובאנס, קטע זה נאמר אחרי פרשת הקרבנות, קודם שמתחילים פסוקי דזמרא. בנוסח תימן, הוא נאמר אחרי פרשת התמיד.
- ^ מהדורת גולדשמידט עמוד ג'; עמוד ז'
- ^ פרק כ"א; בדפוס וינציה של תנא דבי אליהו נמצאים רק המשפטים הפותחים והמסיימים ואין עדות ליתר הקטע. בדפוס וינה לעומתה מופיעה המילה "וגומר" בין המשפט הפותח למשפט המסיים, מה שעשוי להעיד על השמטת הקטע המלא על ידי המעתיק של כתב היד. במהדורה של ר' שמואל הידא הובא הנוסח המלא, אך ככל הנראה זו הוספה של המהדיר, שכן במהדורת וינציה איננו.
- ^ לפי נוסח הרמב"ם ומנהג תימן בלדי הפסוק שמע ישראל נכלל גם באמצע הפסקה נוסף על חתימתה בו
- ^ פרק ה'
- ^ ראיה נוספת לשיטה זו היא אזכורה של קריאת שמע בקטע, מה שמעיד ככל הנראה על תקופה בה לא היה ניתן לאומרה בגלוי, לפיכך היא הוקדמה לקטע זה, כמו הפסוק של שמע שהוכנס לקדושה של מוסף, ובדומה לקטעים אחרים בתפילה שהועתקו למקומות אחרים בשל גזירות שמד.
- ^ ביניהם ניתן למנות את ר' אלעזר מוורמס בסידורו (עמוד י"ז) ואת בעל הטורים (ארבעה טורים, אורח חיים, סימן מ"ו).
- ^ בעל מחזור ויטרי (גולדשמידט עמוד ח') מציין "ואומר רבון כל העולמים" ומכאן משמע ששיטתו כשיטת רש"י; המוציא לאור של מחזור ויטרי מעיר כי בסדר התפילה המובא במחזור ישנם כתבי יד שאינם גורסים קטע זה וישנם כתבי יד שמביאים אותו באותיות קטנות השונות מן האותיות שבהן מובאת התפילה עצמה, ככל הנראה כהוראה למתפלל אך לא כקטע שנאמר.
- ^ וכן הוא כותב: "והאומר 'בסתר' לבד טועה, כי למה נשנה הנוסחה הטובה והיפה משום דברי האומר: 'מה חידוש הוא לו בגלוי?' פשיטא, העיקר הוא שיהיה ירא שמים בסתר במקום שאין שם רואה אותו שום נברא. וזאת אינה קושיא, כי אין כוונתו להשמיע חידוש, כי אם להודיע כיצד יתנהג אדם ירא שמים במעשיו, שצריך לו להיות לעולם יראת שמים כנגד פניו בין בסתר בין בגלוי. ואפילו הרוצה לדקדק ולומר 'בסתר כבגלוי' טועה, כי אין הכוונה אלא כמו שכתבנו, ואפילו שצד אחד אין בו חידוש - אין לחוש לזה, דאגב חדא נקט תרתי, וכן דרך תנא בכמה מקומות, דוק ותשכח."
- ^ שער הכוונות, עניין נוסח התפילה
- ^ סימן מ"ו סוף סעיף קטן ח'
- ^ עיין לדוגמא סידור ר' אליה בחור.
- ^ סדר היום, פירוש לעולם יהא אדם"
- ^ ברכות סוף סימן קמ"ו
- ^ לאחר פירושו לברייתא דרבי ישמעאל: "ויש מקומות שנוהגים לומר "רבון כל העולמים כי לא על צדקותנו וכו' אתה הוא עד שלא נברא העולם." ואין מנהגנו לאומרו". נראה גם מדבריו שהקהילות שהכיר שנהגו לאומרו אמרו אותו בסיום קטעי הלימוד ולא בפתיחתם, ראו על כך להלן.
- ^ ספר המנהיג, מהדורת רפאל חלק א עמוד מ"ח
- ^ בספרו מנורת המאור, חלק ב, עניין מאה ברכות, עמודים 79-80 מזכיר רק את עניין שלושת הקטעים (ומוסיף במקרא אף את ברכת כהנים)
- ^ למשל מעיד ר' יוסף קארו בבית יוסף (סימן מ"ו סעיף ח') "ובסידורים שלנו כתוב...לעולם יהא אדם..."
- ^ מהדורת גולדשמידט עמוד ד'
- ^ מהדורת שמואל חגי עמוד ט'
- ^ גם בנוסח פרובנס המאוחר נמצאה מחלוקת בין הקהילות השונות ובקרפנטרץ נהגו לומר את הקטע בסיום קטעי הקרבנות אבל באוויניון וביתר הקהילות נהגו לאומרו לפני הקטעים
- ^ פירוש סידור התפילה לרוקח עמודים ט"ז, כ"ג. כן גם בסידור רבנו שלמה ב"ר שמשון מגרמייזא וסידור חסידי אשכנז עמודים ו',ח'
- ^ כלומר ברכות השחר
- ^ כלומר הפסקה "יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתצילני היום" הנאמר לאחר ברכות השחר
- ^ מדבריו נראה שגרס כשיטת רש"י שהקטע פותח במלים "רבון העולמים". ראו על כך בפסקה לעיל.
- ^ טור אורח חיים סוף סימן מ"ו
- ^ יש לציין כי אזכרתם של פסוקים לפני ברכת התורה בדרך תפילה ושלא בדרך לימוד (כמו למשל בקטע "לעולם יהא אדם") נתונה במחלוקת הפוסקים ויש שהתירו אותה
