משפט עברי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק במונח. אם התכוונתם לספרו של מנחם אלון, ראו המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו.
מבואת בית הדין הגדול לשעבר בהיכל שלמה בירושלים

משפט עברי הוא מונח מודרני המשמש להגדרת מכלול התורה המשפטית המופיעה בהלכה היהודית ובמקורות עבריים בכלל, החל ממתן תורה. על מקורות המשפט העברי נמנים המשנה, התלמוד, ספרות השו"ת והפסיקה.

בנוגע לקטגוריות המדויקות הנכללות תחת הגדרה זו קיים ויכוח בין חוקרים ומשפטנים.[1] מנחם אלון סבור כי משפט עברי כולל את התחומים בהלכה שמקובלים כתחומים משפטיים בשיטות משפט אחרות, כמו דיני נזיקין, דיני קניין ודיני עונשין. לדעתו יש להבחין בין הלכות "משפטיות" (Judicial) והלכות "דתיות" (Religious).[2] דעה דומה מביע שמשון אטינגר, המגדיר במסגרת המשפט העברי את כל החוקים שהיה עלינו להמציא אילו לא הייתה תורה, כלומר כל אותם חוקים הנוגעים לתחומים שמהווים חלק בלתי נפרד מהחיים.[דרוש מקור] לעומתם, יצחק אנגלרד סבור כי לא ניתן להפריד בין הלכות משפטיות והלכות דתיות, וחלוקה כזו היא שרירותית.[3]

מקורות המשפט העברי

בתורה שבכתב

בתורה שבכתב, מוקדשות מספר פרשיות להצגת חוקי המשפט העברי. הראשונה שבהם היא פרשת משפטים שבספר שמות, שם מובאים רוב דיני הממונות המוזכרים בתורה בכלל, דיני עבד עברי ואמה עברייה, דיני רוצח וכן הוראות המתייחסות לשופטים.

פרשה נוספת המהווה מקור חשוב לדיני המשפט העברי היא פרשת שופטים שבספר דברים. בפרשה זו לא נידונים דיני ממונות אך מובאת בה החובה להקים מערכת משפט הוגנת:

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ, וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק

.

כמו כן, בפרשה מובאים דיני זקן ממרא, דיני עדות, ודיני רוצח בשגגה.

בתורה שבעל פה

במשנה מובאים חוקי המשפט העברי במספר מסכתות:

בסדר מועד - דיני קידוש החודש מובאים במסכת ראש השנה.

בסדר נשים - דיני יבום וחליצה מובאים במסכת יבמות. דיני כתובה ונישואין מובאת במסכת כתובות. דיני סוטה מובאים במסכת סוטה, ודיני גירושין מובאים במסכת גיטין ובקידושין מובאים דיני אירוסין, וחלק מדיני קניין.

בסדר נזיקין - כל דיני ממונות (מלבד אלו הקשורים בכתובה המובאים במסכת כתובות) נכתבו במסכת אחת בת 30 פרקים, שנקראה מסכת נזיקין, אך בעקבות אורכה היא חולקה מאוחר יותר לשלוש "בבות" (שערים בארמית): "בבא קמא", "בבא מציעא" ו"בבא בתרא". דיני תשלומי מזיק, חובל, גנב, וגזלן מובאים במסכת בבא קמא. דיני השבת אבדה, אונאה, הלוואה, ריבית, שכירות, פועלים, וארבעת השומרים - מובאים בעיקר במסכת בבא מציעא. דיני שכנים, ירושה ודיני מקח וממכר - מובאים בעיקר במסכת בבא בתרא. מסכתות סנהדרין ומכות עוסקות בסדרי המשפט ובעונשים השונים.

בניגוד למסכתות רבות אחרות, על כל המסכתות העוסקות בדיני המשפט העברי נכתב חיבור מקביל, גם בתלמוד הירושלמי וגם בתלמוד הבבלי.

המשפט העברי בישראל

אף שהמשפט במדינת ישראל הוא משפט חילוני, אשר שואב את עקרונותיו מן המשפט המקובל ומן הדין העות'מאני, יש בו השפעה של המשפט העברי. את רוח מערכת היחסים הזו בין עקרונות המשפט העברי לבין החקיקה הישראלית ניתן למצוא בדברי חברי הוועדה שדנה בהצעת חוק תחולת עקרוני המשפט העברי.[4] במקרים מסוימים הוכנסו עקרונות המצויים במשפט העברי לתוך חוקי מדינת ישראל. . דוגמאות לכך:

בנוסף לדוגמאות ספציפיות אלה, חוק יסודות המשפט, התש"ם-1980, קבע זיקה ל"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל", ובתיקון משנת 2018 הורחבה זיקה זו ל"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של המשפט העברי ומורשת ישראל".[5] על פי השופט מנחם אלון חוק יסודות המשפט הוא הצינור הפוזיטיבי המשלים חוסרים רבים סביב ההלכה. לעומתו נשיא בית המשפט לשעבר השופט ברק טוען כי ההלכה היהודית אינה מקור מחייב, אלא מצוינת כמקור השראה, שהפירוש המקובל להם מפנה את השופט אל המשפט העברי.

במשרד המשפטים פועלת המחלקה למשפט עברי ליישומו של חוק יסודות המשפט בהקשר זה. בראש המכון עומד ד"ר מיכאל ויגודה.[6]

המשפט העברי קיבל תנופה בכך שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נקבע כי ערכיה של מדינת ישראל הם ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית. השופט מנחם אלון, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, הסביר כי השימוש, תחילה, בתואר "יהודית", נותן עדיפות פרשנית לאימוץ המשפט העברי בשיטת המשפט של מדינת ישראל.

בראשית ימי המדינה תרם רבות השופט חיים כהן להכנסת המשפט העברי לתוך החוק הישראלי, מתוך הכרה בחשיבותו התרבותית.

דחיפה חזקה להכנסת המשפט העברי לתוך מערכת המשפט של המדינה הייתה מצד גורמים דתיים לאומיים, וביניהם גם ראש ישיבת מרכז הרב, הרב צבי יהודה קוק שראה בחשיבות רבה את הטמעת החוק העברי במערכות המשפט, וקונן על כך שבתי המשפט של מדינת ישראל יונקים מהחוק העות'מאני והבריטי, יותר מאשר מהחוק העברי. בחוגים הדתיים היו אחרים שלא התלהבו מכך, ביניהם בלט חבר הכנסת זרח ורהפטיג, מייסד המכון לחקר המשפט העברי במשרד המשפטים ומנהלה הראשון, שלא ראה טעם רב בשימוש "חילוני" במשפט דתי.[7]

אימוץ "מעשי" של המשפט העברי נעשה במסגרת פסקי הדין של בתי המשפט השונים. החלו בכך שופטי בית המשפט העליון בשנים הראשונות של המדינה, כאשר הבולטים שבהם היו השופט הרב פרופ' שמחה אסף והשופט ד"ר משה זילברג. בדור שלאחריהם, הובאו מקורות המשפט העברי על ידי השופט חיים כהן והשופט ד"ר יצחק קיסטר. גם המשנה לנשיא בית המשפט העליון, שניאור זלמן חשין, הרבה להתבסס על המשפט העברי והוא שנקט לראשונה בביטוי "עשיית עושר ולא במשפט",[8] שלימים עוגן בחוק עשיית עושר ולא במשפט בשנת 1979. מאוחר יותר, ניתן לציין כמי שהרבה ביישום המשפט העברי את השופט מנחם אלון, שבשנותיו האחרונות בבית המשפט העליון כיהן כמשנה לנשיא. מנחם אלון הגיע לשיפוט לאחר שנים של מחקר והוראה אקדמיים שבהם עסק רבות במשפט העברי: הוא חיבר את הספר "משפט עברי" (שלושה כרכים), ייסד את המכון לחקר המשפט העברי ליד הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ועמד שנים רבות בראשו, ואשר "הצמיח" את חוקריו ומוריו של המשפט העברי בימנו.[9] נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, כתב בספרו "שופט בחברה דמוקרטית": "נקודת המוצא שלי היא חילונית... חרף זאת הנני סבור כפי שרבים מהחילונים סבורים וכפי שמשפט המדינה קובע, כי יש מקום למשפט העברי במשפט המדינה וכי מקום זה ילך ויגדל ככל שהידע על דבר המשפט העברי והגישה אליו ילכו ויגדלו".[10]

לעומת זאת, היו שופטים בבית המשפט העליון כמו משה זמורה, אלפרד ויתקון, יואל זוסמן וצבי ברנזון אשר דגלו בגישה שפסקי דין צריכים להיות ממוקדים ולא להכיל אמירות אגב, וראו בדיון בעמדת המשפט העברי אמירת אגב שאין לכוללה בפסקי דין[11]

הצגת הקונפליקט

הנחת יסוד של ההלכה היא, שכשם שכל יחיד ויחיד מצווה לקיים את חוקי התורה, כך גם החברה היהודית בכללותה מצווה להשתית את אורחות חייה הציבוריים על יסודות משפט התורה. מכאן, שעל המדינה היהודית הריבונית, לאמץ לה את התורה כבסיס למשפט המדינה, הן מבחינת תכניו המהותיים של דין תורה, והן מבחינת מערכת בית המשפט שאמורה להפעילו. המצב הנוכחי השורר במדינה אינו מגשים באופן מלא את ההשקפה בסיסית זו של ההלכה, באשר המוסדות המוסמכים של המדינה בחרו שלא לאמץ את הדין היהודי כחוק המדינה אלא במסגרת מוגבלת בלבד (דיני אישות), ומערכת בתי המשפט של המדינה פועלת אפוא על-פי מערכת של חוק, שמבחינת הדין היהודי הוא, ברובו, חוק זר.

כאשר יש התנגשות בין שתי מערכות הדינים, ניצב איפוא האזרח היהודי שומר המצוות בפני בעיה קשה, באשר מחד גיסא הוא רואה עצמו נאמן לחוקי התורה, אבל מאידך גיסא הוא רואה עצמו בו בזמן נאמן גם לחוקי המדינה. קונפליקט זה גלש לסוגיות שמעבר למשפט והוליד מגזרים בישראל, שכל אחד מהם מצדד בעמדה שונה בסוגיות שונות וביניהם הסוגיה שלפנינו.

יחס ההלכה למשפט הישראלי

ההלכה מחייבת יהודי לתבוע את חברו רק בבתי דינים המחויבים למשפטי התורה. ישנו איסור הלכתי לדון דיני ממונות בבית משפט ישראלי, בדומה לאיסור לדון בפני "ערכאות של עכו"ם" - זאת אף אם פסק הדין יהיה זהה לפסק שייתן בית הדין. עם זאת, בית דין רשאי להרשות לאדם להגיש תביעה בבית משפט לצורך גביית ממון שבית הדין מצא שהתובע זכאי לקבל לפי דיני התורה, אלא שהנתבע אינו מוכן לדון לפיהם. באשר לדין הפלילי, פוסקי ההלכה המכירים בסמכות המדינה באופן כללי, לרוב מכירים גם בסמכותה לדון בפלילים מכוח 'משפט המלך' (דינא דמלכותא דינא).

גם חקיקה אזרחית, כל עוד אינה מתנגשת בהלכה, מקבלת לעיתים קרובות תוקף הלכתי, כי היא הופכת למנהג המדינה, וההנחה היא שהתושבים מקבלים על עצמם לשאת ולתת ביניהם לפיה. בהקשר של קהילה יהודית נפרדת, מוכר בהלכה גם מושג של "תקנות הקהל" – תקנות נציגי הציבור, שלהם תוקף מחייב, בכפוף לסייגים מסוימים.

על עקרונות אלו אמר השופט מנחם אלון: "ביסוס זה על יסוד משפט המלך ועקרון 'תקנות הקהל', הוא ללא ספק – מבחינת עולמה של ההלכה – הדרך הקלאסית כדי להביא אי פעם בעתיד לאיחוד ושילוב בין המשפט הישראלי והמשפט העברי ההיסטורי".

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

אתרים

מאמרים

הערות שוליים

  1. ^ על מחלוקת אלון-אנגלרד ראי גדעון ספיר, 'שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו', עיוני משפט כה (תשס"א), 189-220
  2. ^ מנחם אלון, עוד לענין מחקרו של המשפט העברי, משפטים ח ח, (תשל"ז), עמ' 99-137
  3. ^ יצחק אנגלרד, מחקר המשפט העברי – מהותו ומטרותיו, משפטים ז, תשל"ו-תשל"ז, עמ' 34-64
  4. ^ נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", הצעת חוק תחולת עקרוני המשפט העברי, כרך ראשון, בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), עמ' 104-112, באתר דעת.
  5. ^ חוק יסודות המשפט (תיקון), התשע"ח–2018, באתר הכנסת
  6. ^ אתר המחלקה למשפט העברי במשרד המשפטים
  7. ^ חוקה לישראל - דת ומדינה, ירושלים, מסילות, 1988.
  8. ^ קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד, עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט; בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ, וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל. (ירמיהו פרק י"ז פסוק יא')
  9. ^ חיים כהן, להיות יהודי: תרבות, משפט, דת, מדינה, הוצאת כנרת, 2006, עמוד 316
  10. ^ אהרן ברק, שופט בחברה דמוקרטית, הוצאת ירושלים, 2004, עמ' 289
  11. ^ שם


ספר דברים
פרשת דברים ערבות מואב • חטא המרגלים
פרשת ואתחנן עשרת הדיברות • שמע ישראל • שמע ישראל (פרשיה) • תפילין
פרשת עקב כוחי ועוצם ידי • תורת הגמול • חטא העגל • והיה אם שמוע • ברכת המזון • שבעת המינים
פרשת ראה היתר אכילת בשר • נביא שקר • מסית • עיר הנידחת • סימני כשרות בבעלי חיים • תרומות ומעשרות • שמיטת כספים • עבד עברי • שלוש רגלים • עלייה לרגל
פרשת שופטים משפט עברי • איסור שוחד • איסור עבודה זרה • זקן ממרא • מצוות מינוי מלך • זרוע, לחיים וקיבה • ראשית הגז • מכשפה • ידעוני • רוצח בשגגה • עיר מקלט • עדות שקר • עדים זוממים • לא תערוץ מפניהם • הלכות מלחמה • כהן משוח מלחמה • קריאת שלום • בל תשחית • עגלה ערופה
פרשת כי תצא אשת יפת תואר • משפט הבכורה • בן סורר ומורה • תלייה • השבת אבידה • לא ילבש • מוציא שם רע • מפתה • איסור קדשה • גירושין • ייבום וחליצה • ממזר • מצוות טעינה • איסור ריבית • משכון • הלנת שכר • מתנות עניים • לא תחסום שור בדישו • כלאי הכרם • לא תחרוש בשור ובחמור יחדו • שעטנז • לא ילבש • השבת אבדה • איסור גנבת נפש • אתנן זונה ומחיר כלב• קבורת המת • שילוח הקן • מצוות מעקה • ציצית • נדרים • מלקות
פרשת כי תבוא מקרא ביכורים • וידוי מעשרות • מעמד הר גריזים והר עיבל
פרשת נצבים תשובה • קיבוץ גלויות
פרשת וילך הקהל • הסמכת יהושע • כתיבת משה את התורה
פרשת האזינו שירת האזינו
פרשת וזאת הברכה ברכת משה • מות משה • הר נבו
דמויות מרכזיות משה • יהושע בן נון
ספר בראשית • ספר שמות • ספר ויקרא • ספר במדבר • ספר דברים
חוק ומשפט
ענפים עיקריים משפט ציבורי • משפט חוקתי • משפט מנהלי • משפט פלילי • דיני חיובים • דיני חוזים • דיני נזיקין • דיני עשיית עושר ולא במשפט • דיני קניין • דיון אזרחי • דיון פלילי • משפט בינלאומי פומבי • דיני היושר
תחומים נוספים משפט ימי • דיני חדלות פירעון • דיני תאגידים • דיני הגבלים עסקיים • משפט בינלאומי פרטי • דיני הגנת הצרכן • דיני משפחה • דיני ירושה • קניין רוחני • דיני עבודה • משפט צבאי • דיני מיסים • דיני נאמנות
מקורות המשפט חוקה • חוק • תקנות • צו • תקדים • קודקס • מנהג • פקודה • אסדרה
שיטות משפט משפט קאנוני • המשפט המקובל • המשפט הקונטיננטלי • המשפט הרומי • משפט עברי • שריעה • יאסה • השיטה האינקוויזיטורית • השיטה האדברסרית
תורת המשפט פוזיטיביזם משפטי • פורמליזם משפטי • ריאליזם משפטי • הגישה הביקורתית למשפט • משפט הטבע • משפט השוואתי • הגישה הפמיניסטית למשפט • ניתוח כלכלי של המשפט • מחשבה מדינית
מוסדות ובעלי תפקידים רשות מחוקקת • הרשות השופטת • רשות מבצעת • שופט • עורך דין • בוררות
סנהדרין
מונחים נשיא • אב בית דין • סנהדרין גדולה • סנהדרין קטנה • בית דין • משפט עברי • שבעים הזקנים • כנסת הגדולה • סמיכת זקנים
נשיאי הסנהדרין יוסי בן יועזר • יהושע בן פרחיה • שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי • שמעיה • (בני בתירא) • הלל הזקן • רבן שמעון בן הלל • רבן גמליאל הזקן • רבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבן יוחנן בן זכאי • רבן גמליאל דיבנה • (רבי אלעזר בן עזריה) • רבן שמעון בן גמליאל • רבי יהודה הנשיא • רבן גמליאל ברבי • רבי יהודה נשיאה • רבן גמליאל הרביעי • רבי יהודה נשיאה השני • רבן גמליאל החמישי • רבי יהודה נשיאה השלישי • הלל נשיאה • רבן גמליאל השישי
מקומות מושב הסנהדרין לשכת הגזית • חנות • ירושלים • יבנה • אושא • יבנה • אושא • שפרעם • בית שערים • ציפורי • טבריה
שונות מסכת סנהדרין (ומסכת מכות) • עדות • ארבע מיתות בית דין • זקן ממרא • חידוש הסנהדרין • הסנהדרין של פריז • קברי הסנהדרין שבגן הסנהדרין בשכונת סנהדריה • פר העלם דבר של ציבור
דיני ממונות בהלכה
חיובי תשלומין גזל • גניבה • ארבעה אבות נזיקין • אדם המזיק • שור המזיק • בור • אש • קרן • שן ורגל • צרורות • תשלומי חובל (ה' דברים) • בושת • חיוב מזונות • נהנה • משתרשי ליה
קנסות תשלומי כפל • תשלומי ארבעה וחמישה • שלושים של עבד • אונס • מפתה • מוציא שם רע • חצי נזק • כופר • מודה בקנס • חומש • הגונב אחר הגנב
דיני נזיקין גרמא בנזיקין • דינא דגרמי • היזק שאינו ניכר • היזק ראייה • הרחקת נזיקין
קניינים קניין כסף • קניין חצר • קניין חזקה • קניין הגבהה • קניין משיכה • קניין מסירה • קניין רכוב • קניין ארבע אמות • קניין הילוך • קניין אגב • קניין אותיות • קניין הבטה • קניין חליפין • אודיתא • סיטומתא • מעמד שלשתן • אסמכתא • זכייה • סילוק • מחילה • קניין פירות • קנייני גזילה: קנין בשינוי • ייאוש
שטרות שטר חוב • גט • שטר שחרור • כתובה • שטר תנאים • שטר אמנה • שטר אדרכתא • קיום שטרות • פרוזבול • היתר עיסקא
מצוות ממוניות השבת אבידה • אונאה • ריבית • מצוות הלוואה • הענקה • החזרת משכון • שמיטת כספים • השבת גזלה • הלנת שכר • פדיון מעשר שני • גזל הגר
דיני טענות טענת ברי • ברי ושמא • ספק וודאי • קים לי • מרא קמא • כופר הכל • מודה במקצת • מיגו • טענו חיטין והודה לו בשעורין • טוען וחוזר וטוען
פסק בית דין המוציא מחברו עליו הראיה • יחלוקו • יהא מונח עד שיבוא אליהו • כל דאלים גבר • שודא דדייני • מי שפרע • פשרה • עביד איניש דינא לנפשיה • הפקר בית דין הפקר • חזקת ממון • תפיסה • גוד או איגוד • אין הולכין בממון אחר הרוב
דיני שומרים
ארבעת השומרים שומר שכר • שומר חינם • שואל • שוכר
דיני השומרים שבועת השומרים • שמירה בבעלים • כל לא ידענא פשיעותא היא • מתה מחמת מלאכה • שומר אבידה • שליחות יד • שמור לי ואשמור לך • תחילתו בפשיעה וסופו באונס • נכסי צאן ברזל • שומר שמסר לשומר • טוען טענת גנב
חזקות חזקת ממון • חזקת מטלטלין • חזקת קרקעות • מרא קמא • חזקת שור המועד • חזקה אין אדם תובע אלא אם כן יש לו • חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו • חזקה אין אדם פורע תוך זמנו • חזקה שאין עמה טענה
שונות זה נהנה וזה לא חסר • קניין רוחני • שעבודא דרבי נתן • אחריות נכסים • הפקר • פועל • ירושה • אפוטרופוס • שותפות • תפיסת הבית • ספק ממון • בית דין לממונות • חלוקת שותפות • ריבוי דיורים • נכסי מלוג • ערבות • שכירות בתים • דינא דבר מצרא • יורד לנכסי חברו שלא מדעתו • מבריח ארי • ייאוש שלא מדעת • ניחא ליה לאיניש דתיעבד מצווה בממוניה
מצוות ומנהגים יהודיים
ערכים כלליים הלכה • עשרת הדיברות • תרי"ג מצוות • שבע מצוות דרבנן • שבע מצוות בני נח

רשימות: מצוות הנהוגות בזמן הזה • מצוות שאינן נוהגות בזמן הזה

קריאת התורה, עטיפה בטלית ונטילת לולב
סדר היום נטילת ידיים • ציצית • תפילין • קריאת שמע • תפילה • תלמוד תורה • ברכת המזון
הלוח העברי קידוש החודש • עיבור השנה • שבת • ראש חודש • חגי ישראל ומועדיו • שמיטה • שנת היובל
מצוות שבין אדם לחברו ואהבת לרעך כמוך • צדקה • גמילות חסדים • לשון הרע • והדרת פני זקן • אונאת דברים • משפט עברי • ביקור חולים
מצוות התלויות בארץ מצוות יישוב ארץ ישראל • מתנות כהונה • מתנות עניים • איסור ערלה • שמיטה • שנת היובל
איסור והיתר כשרות • בשר בחלב • שחיטה • טרפה • איסור אכילת חלב • יין נסך • חמץ
חפצי קדושה ומצווה ביהדות ספר תורה • תפילין • מזוזה • סידור • ציצית • שופר • לולב • מצה • כיפה • תשמיש קדושה ותשמיש מצווה
בית המקדש מצוות בניין בית המקדש • כהן • קורבן • עלייה לרגל • טומאה וטהרה • רשימת מצוות בית המקדש
חיים ומשפחה ברית מילה (או הטפת דם ברית) • פדיון הבן • זבד הבת • חלאקה • בת מצווה • בר מצווה • חופה וקידושין • טהרת המשפחה • צניעות • כיבוד אב ואם
מוות אבלות • אנינות • הלוויה • קריעה • קדיש • קבורה • סעודת הבראה • שבעה • יום השנה • אזכרה • נר נשמה • הזכרת נשמות • חברה קדישא
המשפט העברי
בית דין והדיינים ערכאות של גויים • איגרות בית דין • איסור הטיית משפט • איסור שוחד • כבוד הבריות במשפט העברי
העדות כיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד • עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה
עדים עדים זוממים • פסולי עדות • נוגע בעדות • לא תישא שמע שווא • אין עד נעשה דיין • נמצא אחד מהן קרוב או פסול
סדר הדין לא תגורו מפני איש • בצדק תשפוט עמיתך • דרישה וחקירה • דין מרומה
תובע ונתבע הולכין אחר הנתבע • כתב סירוב • הודאת בעל דין
דיני טענות טענת ברי • ברי ושמא • ספק וודאי • קים לי • מרא קמא • כופר הכל • מודה במקצת • מיגו • טענו חיטין והודה לו בשעורין • טוען וחוזר וטוען • הוחזק כפרן
פסק בית דין המוציא מחברו עליו הראיה • יחלוקו • יהא מונח עד שיבוא אליהו • כל דאלים גבר • שודא דדייני • מי שפרע • פשרה • עביד איניש דינא לנפשיה • הפקר בית דין הפקר • חזקת ממון • תפיסה • גוד או איגוד
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35720997משפט עברי

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=משפט_עברי&oldid=2230773"