הנני העני ממעש

הנני העני ממעש
הִנְנִי הֶעָנִי מִמַּעַשׂ נִרְעַשׁ וְנִפְחַד מִפַּחַד יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, בָּאתִי לַעֲמֹד וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלָחוּנִי, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי כְדַאי וְהָגוּן לְכַךְ. לָכֵן אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אֱ-לֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, ה' ה' אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁ-דַּי, אָיֹם וְנוֹרָא, הֱיֵה נָא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְעוֹמֵד לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עָלַי וְעַל שׁוֹלְחַי. וְנָא אַל תַּפְשִׁיעֵם בְּחַטֹּאתַי וְאַל תְּחַיְּבֵם בַּעֲווֹנוֹתַי כִּי חוֹטֵא וּפוֹשֵׁעַ אָנִי. וְאַל יִכָּלְמוּ בִפְשָׁעַי, וְאַל יֵבוֹשׁוּ בִי, וְאַל אֵבוֹשׁ בָּם. וְקַבֵּל תְּפִלָּתִי כִּתְפִלַּת זָקֵן וְרָגִיל, וּפִרְקוֹ נָאֶה וּזְקָנוֹ מְגֻדָּל, וְקוֹלוֹ נָעִים, וּמְעוּרָב בְּדַעַת עִם הַבְּרִיּוֹת. וְתִגְעַר בְּשָׂטָן לְבַל יַשְׂטִינֵנִי, וִיהִי נָא דִגְלֵנוּ (נ"א דִּלּוּגֵנוּ) עָלֶיךָ אַהֲבָה. וּפְשָׁעֵינוּ תְּכַסֶּה בְּאַהֲבָה. וְכָל צָרוֹת וְרָעוֹת הֲפָךְ נָא לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל, לְשָׂשֹוֹן וּלְשִׂמְחָה לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ. וְאַל יְהִי שׁוּם מִכְשׁוֹל בִּתְפִלָּתִי. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אֱ-לֹהֵי יִצְחָק וֵא-לֹהֵי יַעֲקֹב הָאֵ-ל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא אֵ-ל עֶלְיוֹן אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, שֶׁכָּל הַמַּלְאָכִים שֶׁהֵם פּוֹעֲלֵי תְפִלּוֹת, יָבִיאוּ תְפִלָּתִי לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ וְיָפִיצוּ אוֹתָהּ לְפָנֶיךָ, בַּעֲבוּר כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים וְהַתְּמִימִים וְהַיְשָׁרִים, וּבַעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

הִנְנִי הֶעָנִי מִמַּעַשׂ הן מילותיה הפותחות של תפילה שאומר שליח הציבור בקהילות יהדות אשכנז בטרם ייגש לתפילת מוסף של ראש השנה ויום הכיפורים. בהרבה קהילות, התפילה היא אחד מרגעי השיא בתפילות הימים הנוראים ונאמרת בכוונה ובהתרגשות.

הפיוט

בדומה לפיוטים אחרים שנאמרים על ידי שליח הציבור בתפילות הימים הנוראים, כגון "מסוד חכמים ונבונים" ו"אוחילה לא-ל" ו"יראתי בפצותי שיח להשחיל", משמשת התפילה מעין בקשת רשות לחזן לשאת תפילה.

את התפילה, שמקורה לא ידוע, פותח שליח הציבור בהבעת ענווה ובתחושת סערה פנימית מגודל התפקיד שהוטל עליו, לבקש רחמים בפני האל עבור הציבור. בהמשך הוא מתוודה בגילוי לב על פגמיו וחוסר שלמותו כביכול, ומתפלל שיהיה ראוי לתפקיד על אף חסרונותיו. עוד הוא מבקש כי תפילתו תיחשב כאילו יצאה מפי שליח ציבור שעונה על כל הדרישות ההלכתיות המפורטות בספרות חז"ל: ”וְקַבֵּל תְּפִלָּתִי כִּתְפִלַּת זָקֵן וְרָגִיל, וּפִרְקוֹ נָאֶה, וּזְקָנוֹ מְגֻדָּל, וְקוֹלוֹ נָעִים וּמְעוּרָב בְּדַעַת עִם הַבְּרִיּוֹת.”

הרעיון של אדם צדיק המתפלל לפני ה' על זולתו מצוי לראשונה במקרא בסיפורו של אברהם המבקש רחמים על אנשי סדום, בהכנעה יתרה: ”הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר.” "הנני העני" משקפת איפה רעיון זה, כמו גם את הקריטוריונים המעשיים שהעמידו חז"ל על מי ראוי להתפלל על אחרים בעת צרה ותענית, כפי שמסכם אותם הרמב"ם:

"ואיזה הוא הראוי להתפלל בתעניות אלו, איש שהוא רגיל בתפלה, ורגיל לקרות בתורה בנביאים ובכתובים, ומטופל ואין לו [כלומר, מטופל בילדים ואין לו פרנסה שאז מתפלל בכוונה רבה], ויש לו יגיעה בשדה, ולא יהיה בבניו ובבני ביתו וכל קרוביו והנלוים עליו בעל עבירה אלא יהיה ביתו ריקן מן העבירות, ולא יצא עליו שם רע בילדותו, שפל ברך, ומרוצה לעם, ויש לו נעימה וקולו ערב. ואם היה זקן עם כל המדות האלו הרי זה מפואר, ואם אינו זקן הואיל ויש בו כל המדות האלו – יתפלל".

בחלק מהמחזורים מופיעים קטעי הווידוי בתפילה באותיות "טל ומטר" זעירות, ובחלק מהקהילות אף נהוג כי החזן מתכנס בתוך עצמו כשהוא קורא את הווידוי ונשמעות רק התייפחויותיו, ואילו כשהוא פונה בתחינה לה' שיגער בשטן המקטרג, קולו מסתלסל והופך באבחה אחת לצווחה המדמה גערה. לתפילה מנגינה מפורסמת שלה גרסאות שונות עם שינויים קלים, המושתתות על נוסח מקורי עתיק של קהילת פרשבורג. אחת הגרסאות הידועות הולחנה ובוצעה על ידי החזן יוסל'ה רוזנבלט.

בתחינה ניכרת השפעתה של תורת הקבלה, שככל הנראה שימשה השראה למחבר. התפילה הודפסה לראשונה בסידור משנת ש"ך (1560) המלווה בפירושים על דרך הקבלה וספר הזוהר. הסידור חובר בידי החזן הרב נפתלי הירץ טריוויש והודפס בידי בניו בעיר ולדשאוט-טיינגן (Waldshut-Tiengen) בגרמניה.

על אף האופי האישי של התפילה, המיועדת לפי המצוין במחזור לשליח הציבור בלבד – ”תפילה לחזן לאומרה ברטט ובחרדת קודש קודם התפילה”, ועל אף שהיא אינה תפילת חובה ואינה נזכרת כמעט בספרי ההלכה, היא הפכה בקהילות אשכנז המזרחית לאחת התפילות המשמעותיות של ימים אלו, המהדהדת גם בלב המתפללים המצטרפים גם הם לשליח הציבור בהתייחדות חרישית עם קונם. כתב בעל "חוות דעת": ”ומטעם זה (שהיא אינה תפילת חובה) נ"ל לדון זכות על (אלו) האומרים במעמדות ובקשות "ברוך אתה ה', דדוקא דרך חוב[ה] אסור.” התפילה נאמרת לרוב בעיתוי חשוב בסדר התפילה, אל מול ארון קודש סגור וטרם תפילת העמידה החרישית של מוסף, ובראש השנה שלא חל בשבת היא נאמרת גם מיד לאחר תקיעות השופר הראשונות. במחזורים שונים הודפסה התפילה בליווי הוראה לאומרה פעמיים, לפני תפילת מוסף וגם לפני תפילת שחרית אך ברוב המקומות מנהג זה לא שרד, ייתכן בשל טורח הציבור שהוא עשוי לגרום. בקהילות אשכנז המערבי, הוא נאמר קודם ברוך שאמר וקודם מוסף, אבל התפילה אף פעם לא נאמרת בקול.

בתרבות

השורה הפותחת של התפילה אף הפכה למטבע לשון של ענווה, גם מעבר לחוגי הציבור הדתי והספרות הרבנית, כשהפכה לציטוט השגור לעיתים בפיהם של אישים ומנהיגים ישראלים, כביטוי לענווה העצמית הראויה לשליחי ציבור בפוליטיקה.

אברהם פריד שר על המילים מהקטע "בָּאתִי לַעֲמֹד וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי כְדַאי וְהָגוּן לְכַךְ. הֱיֵה נָא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְעוֹמֵד לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עָלַי וְעַל שׁוֹלְחַי", את שירו "לבקש רחמים" בלחן של אלי קליין ובעיבוד של אלי קליין ואיצי ברי.

קישורים חיצוניים

• מיכאל ריגלר, הנני העני ממעש - תחינה לחזן, בתוך: הצופה, כ"ט באלול תשס"ו

הנני העני ממעש, בביצוע יוסלה רוזנבלט, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 4:20)

• מידע על הנני העני ממעש בקטלוג הספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34810190הנני העני ממעש