ערבים
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
 | |
| יוחנן מדמשק, פיליפוס הערבי, גמאל עבד אל נאצר, פייסל הראשון | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| 420 מיליון | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
|
מדינות ערב חלק ממדינות אפריקה ראו גם: ערביי ישראל | |
| שפות | |
| ערבית | |
| דת | |
|
אסלאם נצרות הדת הדרוזית | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
|
עמים שמיים מלטזים, יהודים, שומרונים ואשורים |
ערבים הם אומה שמית שמוצאה בחצי האי ערב. ערבים התיישבו באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה בסדרה של גלי נדידה וכיבוש, בייחוד לאחר התהוותה של דת האסלאם במאה ה-7. מדינות בהן הערבים מהווים רוב ברור באוכלוסייה נקראות "ארצות ערב". כיום משמש השם ככינוי לילידי הארצות הללו, אשר שפת האם שלהם היא ערבית ורובם הגדול מוסלמים (מרביתם סונים).
ההגדרות השכיחות לשם ערבים בהגות ובספרות, במחקר האקדמי ובתקשורת, הן:
- פוליטית: בני אדם שהם אזרחים במדינות אשר חברות בליגה הערבית (או בהכללה רחבה יותר, העולם הערבי) אך למדינות אלו יש גם אזרחים שאינם ערבים. הגדרה זו כוללת מעל ל-300 מיליון בני אדם. בליגה הערבית חברות כמה מדינות אפריקאיות, כגון ג'יבוטי, קומורו וסומליה, שהערבית היא אחת השפות הרשמיות שלהן אך תושביהן אינם ערבים כלל. וקיימים ערבים שאינם אזרחי מדינות אלו (למשל בארצות הברית, ישראל, במדינות אירופה).
- לשונית: בני אדם אשר שפת האם שלהם היא ערבית. הגדרה זו כוללת מעל ל-200 מיליון בני אדם, הדוברים ניבים שונים של השפה הערבית.
- גנאלוגית: בני אדם אשר מתגוררים, או שאבותיהם התגוררו בחצי האי ערב.
- אתנית-תרבותית: בני אדם שרואים עצמם כערבים (ללא קשר למקורות אתניים), שתרבותם היא ערבית ומוכרים כערבים על ידי אחרים.
רוב הערבים הם מוסלמים (רובם סונים ומיעוטם שיעים ובני כיתות מיעוט נוספות), ומיעוטם נוצרים.
אטימולוגיה
המילה "ערבי" במשמעות זו מוזכרת בתנ"ך מספר פעמים. כך, למשל, ספר נחמיה מזכיר את "וְגֶשֶׁם הָעַרְבִי".[1] המילה "ערבי" מופיעה במקרא במשמעות של שוכן הערבה. רש"י מסביר ש'ערבי', בעצם נקרא על שם שיושב בערבה. גר בארץ המישור[2]. כמו כן כתב האברבנאל: "יושב אהלים במדבר בערבה, כי מפני זה נקרא ערבי"[3].
בשפות שמיות ככלל השורש ע.ר.ב נושא משמעויות של: מערב, שקיעה (ערב), מדבר (ערבה), עירוב, סחר, עורב וברור". לכולם או לחלקם יכול להיות קשר למקורו של השם.[דרוש מקור] ייתכן גם שבשיכול עיצורים מקור השם הוא דווקא בשורש ע.ב.ר בהקשר לאורח חייהם הנוודי.[דרוש מקור]
בקוראן המילה "ערבי" לא מופיעה כשם עצם אלא רק כתואר, לדוגמה, הקוראן מתייחס לעצמו כ"ערבי וברור" כאשר שתי התכונות קשורות זו בזו.
היסטוריה
האזכור הראשון של הערבים בכתב הוא מכתובת אשורית משנת 853 לפנה"ס כאשר המלך שלמנסר השלישי מונה את "גינדיבּוּ מלך ארץ-ערב" בין השליטים שהוא הביס בקרב קרקר. החל מהתקופה האשורית ובעקבות ביות הגמל הסוחרים הערבים שיחקו תפקיד מרכזי בסחר בין המזרח הקדום לבין קרן אפריקה ותימן הקדומה.
ככלל האימפריות הגדולות של העולם העתיק לא כבשו את חצי האי הערבי בניגוד ליתר מה שיהיה המזרח התיכון, אפילו האימפריה הסאסאנית ששלטה על החופים המזרחי והדרומי של חצי-האי, לא הגיעה לפנים הארץ ולא לאזור החוף המערבי בו שוכנות הערים מכה ומדינה.
טרם בואו של הנביא מוחמד, היו תושבי חצי האי ערב עובדי אלילים, נוצרים או יהודים. התקופה שלפני מוחמד נקראת בספרות האיסלמית: "תקופת הבערות", או הג'אהיליה. בתקופה זו היו תושבי חצי האי ערב מחולקים לשבטים הצפוניים והשבטים הדרומיים. המסורת השבטית טענה כי אנשי הצפון הם צאצאיו של ישמעאל (איסמאיל) בעוד אנשי הדרום הם צאצאיו של דמות אגדית בשם קחטאן [דרוש מקור] כאשר יש מי שמציע שקחטאן הוא יקטן בן עבר התנ"כי. [דרוש מקור]. בחצי האי ערב, חיו שבטים נודדים (בדואים) ושבטים קבועים. השבטים הקבועים גרו בערים או בנאות מדבר ועסקו בחקלאות או מסחר. בניגוד אליהם, השבטים הנודדים עסקו בליווי שיירות שעברו בחצי האי. בהמשך היו גם קבוצות ערביות אשר התנצרו (ראו: ערבים נוצרים).
ראו גם
לקריאה נוספת
- ברנרד לואיס, הערבים בהיסטוריה, תל אביב: הוצאת דביר, 1995.
- אלברט חוראני, היסטוריה של העמים הערביים, תל אביב: הוצאת דביר, 1996.
- פייר וידאל-נאקה (עורך), מן הכיבוש הערבי אל האסלאם האימפריאלי, בתוך: תולדות העולם משחר האנושות ועד ימינו, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 1993, עמ' 10-7.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
