אלול
ערך זה עוסק בחודש עברי. אם התכוונתם לפירושים אחרים, ראו תוכן עניינים
שם החודש
מקור שמו של החודש, כשמותיהם של שאר החודשים בלוח העברי, הוא מתקופת גלות בבל.
יש המקשרים אותו למילה "אולולו", שפירושה באכדית "קציר", היות שהוא חל בסיום תקופת הקציר (באכדית:lulu)[1].
על פי פירוש אחר משמעות המילה אלול היא טיהור וכפרה.
בלוח גזר נקרא החודש "ירח קיץ", על שם אסיף הפירות (או קיצוץ התאנים) בתקופה זו.
מקור אפשרי נוסף לשם הוא "אלל"- בארמית חיפוש. הדבר מבטא את העובדה שחודש אלול הוא חודש התשובה והפשפוש במעשים.
השם 'אלול' מופיע לראשונה במקרא בספר נחמיה[2]. בקרב עדת ביתא ישראל החודש נקרא לול.
סמליות
מזלו של החודש הוא - מזל בתולה. יש המוצאים לכך אסמכתא במקורות הקושרת את הכינוי בתולה עם ערך התשובה: "שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה" (ירמיהו, ל"א, כ'). תחילת פרק זה בירמיהו גם משמש כהפטרה ביום ב' של ראש השנה.
הקדמונים נתנו סימן לחודש אלול בראשי תיבות של הפסוק : אני לדודי ודודי לי (מגילת שיר השירים, פרק ו', פסוק ג'). לרמוז, כי בחדש אלול, ה' קרוב לעם ישראל, ונעשה כדוד להם. כמו כן, ארבע המילים נגמרות בי'. ארבע פעמים י' בגימטריה הן 40, מספר המסמל את ארבעים הימים שבהם היה משה על הר סיני לצורך קבלת התורה, וכנגד ארבעים ימי הרצון שמראש חודש אלול עד יום הכיפורים.
נוסף לכך בפסוק: ומל ה' א-לוהיך את לבבך ואת לבב זרעך (ספר דברים, פרק ל', פסוק ו'); להורות שהוא החודש האחרון בשנה, לתקן מה שפגם בשנה שעברה (של"ה דף רי"ג).
רמז נוסף רמזו בפסוק ממגילת אסתר איש לרעהו ומתנות לאביונים, לרמז על תיקון העניינים שבין אדם לחברו בתקופה זו.
החודש בהלכה
כ"ט באלול הוא ראש השנה למעשר בהמה.
אירועים בהיסטוריה היהודית
- בראש חודש אלול עלה משה על הר סיני, בפעם השלישית, לאחר חטא העגל, כדי לרצות על החטא. לאחר ארבעים יום – ביום הכיפורים – ירד והביא את הלוחות השניות.
- בכ"ה באלול נברא העולם, והוא משמש יסוד לחשבון התקופות והמולדות.
- בתקופת בית שני, השלימו את מלאכת בניית החומה בכ"ה באלול: "ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול, לחמישים ושנים יום" (ספר נחמיה, פרק ו', פסוק ט"ו)
- בתור הזהב של פריחת הישיבות ומרכזי התורה בבבל, היה אלול אחד משני ירחי הכלה, בהם היו תלמידי החכמים מתכנסים, כדי לשמוע הלכות יום טוב. באדר היו לומדים את הלכות פסח, ובאלול היו מתכוננים לימים נוראים ולחג הסוכות.
עיבור החודש
בתקופה בה היו מקדשים את החודש לפי הראייה היה חודש אלול נמנה עם ששת החודשים בשנה בהם היו יוצאים שליחי בית דין ליישובים המרוחקים מירושלים כדי להודיע לעם באיזה יום קידשו את החודש, ובכך יידעו מתי יחול המועד הקרוב – ובחודש אלול: ראש השנה. בתקופה מאוחרת יותר, בזמנו של עזרא הסופר, חדלו לעבר את חודש אלול והוא לעולם היה בן 29 יום.
מנהגי החודש
חודש זה מכונה במסורת "חודש הרחמים והסליחות", מכיוון שהוא מקדים את ראש השנה ויום כיפור, ונוהגים בו להשכים ולהרבות בתפילות מיוחדות הנקראות "סליחות". הספרדים משכימים לאמירת סליחות מתחילת החודש לעומת האשכנזים הנוהגים באמירת סליחות רק מתחילת השבוע האחרון לפני ראש השנה.
בחסידות מקובל לומר שבניגוד לשאר השנה בה המלך (ה') נמצא בארמון, באלול: "המלך בשדה", כלומר קרוב ונגיש לעם[3]. חז"ל מציינים מתוך דיוק המקראות, כי לאחר שנשתברו הלוחות, משה עלה בפעם השנייה להר סיני בראש חודש אלול, על מנת לקבל את הלוחות השניים וירד לאחר ארבעים יום ביום כיפור.
משמעות מיוחדת נודעה לחודש אלול בקרב אנשי תנועת המוסר המרבים בו בלימוד מוסר ובעריכת חשבון נפש. חשיבותו של החודש בתנועה זו מתבטאת בכתביו של אבי התנועה, רבי ישראל סלנטר, בייחוד באותה איגרת העוסקת כולה בהתנהגות הראויה לחודש זה (איגרת יד בספרו "אור ישראל").
אמירת מזמור "לדוד ה' אורי וישעי"
בחלק מקהילות אשכנז נהוג להוסיף בתפילה את המזמור "לדוד ה' אורי וישעי" (ספר תהילים, פרק כ"ז), מראש חודש אלול ועד הושענא רבה פעמיים ביום, בבוקר בתפילת שחרית לאחר אמירת עלינו לשבח בסוף התפילה (ויש שנהגו לאחר אמירת שיר של יום[4]), ובערב בתפילת מנחה לנוסח ספרד[5], ולנוסח אשכנז בתפילת ערבית[6]. המנהג התקבל בכמה מקהילות צפון אפריקה[7].
אחד הטעמים לאמירת מזמור זה הוא הרמז שכתב מדרש שוחר טוב[8] על פסוקו הראשון של הפרק - "אורי" רומז לראש השנה, "ישעי" ליום הכיפורים ו"ממי אירא" להושענא רבה, או לגרסה אחרת "כי יצפנני בסוכו" על חג הסוכות.
מנהג זה מופיע לראשונה בספר "שם טוב קטן" לחכם המקובל ר' בנימין בינוש הכהן, ע"פ כתבי האריז"ל.
תקיעה בשופר
מנהג נוסף שמקורו בקהילות אשכנז הוא לתקוע בשופר – פרט לשבתות וערב ראש השנה – מראש חודש אלול ועד סמוך לערב ראש השנה. יש נוהגים לתקוע בסיום תפילת שחרית ויש המוסיפים גם בסיום תפילת ערבית. לפי מנהג אשכנז המזרחי נוהגים להפסיק לתקוע בערב ראש השנה[9], ולפי מנהג אשכנז המערבי שלושה ימים לפני ראש השנה[10]. יש הנוהגים לתקוע סדר תקיעות של תשר"ת (תקיעה שברים תרועה תקיעה), ויש הנוהגים לתקוע סדר תשר"ת תש"ת תר"ת. אצל הספרדים התקבל המנהג רק במספר קהילות, בתקופה מאוחרת, ונוהגים לתקוע במהלך אמירת הסליחות בלבד, לפני אמירת המלים "תענו ותעתרו" בקדיש שבסיום הסליחות[11] ויש המוסיפים אף בעת אמירת י"ג מידות.
שני טעמים נאמרו על מנהג התקיעה בשופר בחודש אלול:
א) פרקי דרבי אליעזר[12]: בראש חודש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה: "עלה אלי ההרה", והעבירו שופר בכל המחנה שהרי משה עולה להר שלא יטעו עוד אחר עבודה זרה, והקדוש ברוך הוא נתעלה אותו היום באותו שופר שנאמר: "עלה אלהים בתרועה, ה' בקול שופר", ועל כן התקינו חכמים שיהיו תוקעין בשופר בראש חדש אלול בכל שנה ושנה.
ב) רבי יעקב בן אשר, כותב בטור[13], בפתיחת הלכות חודש אלול (לאחר שמביא את הטעם הנ"ל מפרדר"א): ...וכל החדש (תוקעים) - כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר (עמוס ג): "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו"[14].
אמירת תהילים
חודש אלול ידוע כ"עונת התהילים" על שם שמרבים באמירת תהילים בחודש זה.
בקרב חסידי חב"ד נוהגים, לומר בכל יום מימי חודש אלול, עד יום הכיפורים, שלושה פרקי תהילים. את אמירת הפרקים הנותרים משלימים במהלך יום הכיפורים עצמו. מנהג זה מיוחס להוראתו של הבעל שם טוב לתלמידו המגיד ממזריטש[15].
בספר מטה אפרים כותב שנוהגים בכל יום מימות החול, מראש חודש אלול עד ראש השנה, לומר בציבור אחרי התפילה עשרה מזמורי תהילים כדי לסיים את כל התהילים שני פעמים (כמנין "כַּפֶּר").
איחולי כתיבה וחתימה טובה
נהגו להוסיף בחודש אלול בכל אגרת שלומים את האיחול "כתיבה וחתימה טובה".
מנהגים נוספים
היו קהילות שבהם היה השמש מכריז לאחר תפילת מנחה: "שובו בנים שובבים"[16].
ראשי ישיבות מסוימים מהמגזר הליטאי נהגו לאסור על תלמידיהם לערוך נישואין במשך חודש אלול[17].
ראו גם
לקריאה נוספת
- הרב גדליה אוברלנדר, מנהג תקיעת שופר בחודש אלול: השתלשלותו וקיומו, אור ישראל, לג: צו-קט, 2003
- הרבי מליובאוויטש, שערי המועדים – חודש אלול, בהוצאת היכל מנחם, ירושלים, תשס"ה
- הרב צבי רייזמן, תקיעת שופר בחודש אלול - חובת הציבור או חובת היחיד, רץ כצבי - ירח האיתנים, סימן א
- הרב צבי בלוי, אודות מנהג אמירת מזמור לדוד ה' אורי, בית אהרן וישראל, עג
קישורים חיצוניים
|
מיזמי קרן ויקימדיה
 ערך מילוני בוויקימילון: אלול |
|---|
- הלכות אלול בקיצור שולחן ערוך
- אלול, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- הרב מרדכי אליהו, שיעור על הלכות חודש אלול, באתר ישיבה
- מתיה קם, חודש אלול: חודש הסליחות, אתר מט"ח
- אמרות חסידיות לאלול, מעריב, 13/09/1965
- הרב יהודה לייב הלוי אשלג, "אני לדודי ודודי לי", מתוך "שמעתי".
- ראשי תיבות נוספים לחודש אלול, מאתר פרשת השבוע
- אלול בישיבות, שערים, 13/09/1957
- חודש אלול בעיירה ליובאוויטש, מעיינותיך, תשע"א
הערות שוליים
- ↑ מתיה קם, חודשי השנה בלוח העברי הקדום, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- ↑ ספר נחמיה, פרק ו', פסוק ט"ו.
- ↑ ראו לקוטי תורה לרבי שניאור זלמן מלאדי, פרשת ראה, דף לב
- ↑ , מנהג ויז'ניץ לאמרו מיד לאחר חזרת הש"ץ לפני הקדיש.
- ↑ . מנהג חסידות גור לאמרו לאחר תפילת ערבית
- ↑ אך בנוסח אשכנז המערבי לא התקבל המנהג, וכן אצל הנוהגים במנהג הגר"א (מעשה רב אות נ"ג הגאון, יששכר דב בר בן תנחום, 1779-1855, מעשה רב, באתר HebrewBooks)
- ↑ ישנן קהילות ספרדיות הנוהגות לומר מזמור בימות החול לאורך כל השנה ולא רק בימי אלול, בסיום תפילת שחרית וכפתיחה לתפילת ערבית
- ↑ על תהלים כ"ז
- ↑ . אין תוקעים בערב ראש השנה כדי להבדיל בין "תקיעות רשות" במהלך חודש אלול, לבין "תקיעות מצווה" בראש השנה
- ↑ דברי קהלות, עמ' 121 דברי קהלת - גיגר, שלמה זלמן בן אהרן יחיאל מיכל (page 122 of 479), www.hebrewbooks.org .
- ↑ אף בתפילת מוסף של ראש השנה ובתפילת נעילה ביום הכיפורים מתבצעות חלק מהתקיעות בנקודה זו
- ↑ פרק מו.
- ↑ אורח חיים, סימן תקפא
- ↑ טור, אורח חיים, סימן תקפא
- ↑ ראו 'קובץ מכתבים ע"ד אמירת תהילים', לרבי יוסף יצחק שניאורסון, בסוף תהילים 'אוהל יוסף יצחק'
- ↑ מטה אפרים
- ↑ נוהג הסותר לכאורה את משמעות הפסיקה ההלכתית המופיעה במשנה במסכת יומא פרק ח' משנה א', "והמלך והכלה ירחצו את פניהם", כלומר כי ישנו היתר מיוחד לכלה לרחוץ את פניה ביום הכיפורים, ולפי המבואר שם במפרשים כי הגדרת כלה לעניין זה, היא בתוך 30 יום לנישואיה, הרי מתחייב מכך, כי אין מניעה לנישואין בפרק זמן זה של חודש אלול ותחילת חודש תשרי.
| חודשי השנה | ||
|---|---|---|
|
