אלול
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אֱלוּל הוא חודש בלוח העברי, החודש השנים-עשר כפי המסורת החז"לית. חודש זה חל בסוף הקיץ והוא מאופיין במנהגי תשובה רבים לקראת ימים נוראים.
בחודש אלול 29 יום. א' באלול חל בימים ראשון, שני, רביעי או שישי.
שם החודש
מקור שמו של החודש, כשמותיהם של כל החודשים בלוח העברי, הוא מתקופת גלות בבל[1].
יש המקשרים אותו למילה "אולולו", שפירושה בשפה האכדית "קציר", היות שהוא חל בסיום תקופת הקציר (באכדית: lulu)[2].
בלוח גזר נקרא החודש "ירח קיץ", על שם אסיף הפירות (או קיצוץ התאנים) בתקופה זו.
מקור אפשרי נוסף לשם הוא "אלל" - בארמית חיפוש. הדבר מבטא את העובדה שחודש אלול הוא חודש התשובה והפשפוש במעשים[3].
השם 'אלול' מופיע לראשונה במקרא בספר נחמיה[4]. בקרב עדת ביתא ישראל החודש נקרא לול.
סמליות
מזלו של החודש הוא - מזל בתולה[5]. יש המוצאים לכך אסמכתא במקורות הקושרת את הכינוי בתולה עם ערך התשובה: "שובי בתולת ישראל - שובי אל עריך אלה" (ירמיהו, ל"א, כ'). תחילת פרק זה בירמיהו גם משמש כהפטרה ביום ב' של ראש השנה. בלוח השנה במגילות קומראן מזל אלול הוא מזל מאזניים.
הקדמונים נתנו סימן לחודש אלול בראשי תיבות של הפסוק : אני לדודי ודודי לי (מגילת שיר השירים, פרק ו', פסוק ג'). לרמוז, כי בחדש אלול, ה' קרוב לעם ישראל, ונעשה כדוד להם. כמו כן, ארבע המילים נגמרות בי'. ארבע פעמים י' בגימטריה הן 40, מספר המסמל את ארבעים הימים שבהם היה משה על הר סיני לצורך קבלת התורה, וכנגד ארבעים ימי הרצון שמראש חודש אלול עד יום הכיפורים[6].
נוסף לכך בפסוק: ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך (ספר דברים, פרק ל', פסוק ו'); להורות שהוא החודש האחרון בשנה, לתקן מה שפגם בשנה שעברה[7].
רמז נוסף רמזו בפסוק ממגילת אסתר איש לרעהו ומתנות לאביונים, לרמז על תיקון העניינים שבין אדם לחברו בתקופה זו[8].
החודש בהלכה
לדעת רבי מאיר, א' באלול הוא ראש השנה למעשר בהמה[9]. לדעת רבי שמעון ראש השנה למעשר בהמה הוא א' בתשרי, ולכן בן עזאי שחשש לשתי הדעות, הורה ש"האלוליים מתעשרין בפני עצמן" (=את הבהמות שנולדות באלול יש לעשר בנפרד, ולא לצרפן לא לשל השנה שעברה ולא לשל השנה הבאה)[10].
אירועים בהיסטוריה היהודית
- לדעת רבי אליעזר[11], בכ"ה באלול החלה בריאת העולם[12], והוא משמש יסוד לחשבון התקופות והמולדות.
- בראש חודש אלול[13] עלה משה אל הר סיני, בפעם השלישית, לאחר חטא העגל, כדי לרצות על החטא. לאחר ארבעים יום – ביום הכיפורים – ירד והביא את לוחות הברית השניים.
- בתקופת בית שני, השלימו את מלאכת בניית החומה בכ"ה באלול: "ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול, לחמישים ושנים יום" (נחמיה, ו', ט"ו)
- בתור הזהב של פריחת הישיבות ומרכזי התורה בבבל, היה אלול אחד משני ירחי הכלה, בהם היו תלמידי החכמים מתכנסים, כדי לשמוע הלכות יום טוב. באדר היו לומדים את הלכות פסח, ובאלול היו מתכוננים לימים נוראים ולחג הסוכות[14].
- במגילת תענית מופיעים שלושה מועדים בחודש אלול:
- על פי מגילת תענית פרק בתרא בז' באלול[16] מתו שנים עשר המרגלים בעונש על כך שהוציאו דיבה על הארץ, והוא יום תענית צדיקים על שלא התקבלה תשובתם[17].
עיבור החודש
בתקופה בה היו מקדשים את החודש לפי הראייה היה חודש אלול נמנה עם ששת החודשים בשנה בהם היו יוצאים שליחי בית דין ליישובים המרוחקים ממקום ישיבת הסנהדרין כדי להודיע לעם באיזה יום קידשו את החודש, ובכך יידעו מתי יחול המועד הקרוב – ובחודש אלול: ראש השנה. אף על פי שמזמנו של עזרא הסופר חדלו מלעבר את חודש אלול והוא לעולם היה בן 29 יום, כיוון שבתקופת חז"ל חזרו לעבר את אלול לפעמים, היה צורך לשלוח שליחים[18].
מנהגי החודש
אמירת סליחות
חודש זה מכונה במסורת "חודש הרחמים והסליחות", מכיוון שהוא מקדים את ראש השנה ויום כיפור, ונוהגים בו להשכים ולהרבות בתפילות מיוחדות הנקראות "סליחות". הספרדים והתימנים משכימים לאמירת סליחות מתחילת החודש, ואילו האשכנזים נוהגים באמירת סליחות רק מתחילת השבוע או שבוע וחצי האחרון לפני ראש השנה[19].
בחסידות מקובל לומר שבניגוד לשאר השנה בה המלך (ה') נמצא בארמון, באלול: "המלך בשדה", כלומר קרוב ונגיש לעם[20]. לאחר שנשתברו הלוחות, משה עלה בפעם השנייה להר סיני בראש חודש אלול, על מנת לקבל את הלוחות השניים וירד לאחר ארבעים יום ביום כיפור.
משמעות מיוחדת נודעה לחודש אלול בקרב אנשי תנועת המוסר המרבים בו בלימוד מוסר ובעריכת חשבון נפש. חשיבותו של החודש בתנועה זו מתבטאת בכתביו של אבי התנועה, רבי ישראל מסלנט, בייחוד באיגרת העוסקת כולה בהתנהגות הראויה לחודש זה (איגרת י"ד בספרו "אור ישראל")[21]. הרעיון מופיע כבר בראשונים כדוגמת דברי רבינו יונה בסוף ספר היראה שכתב: "משנכנס אלול עד מוצאי יוה"כ יהא חרד וירא מאימת הדין".
אמירת מזמור "לדוד ה' אורי וישעי"
בחלק מקהילות אשכנז נהוג להוסיף בתפילה את המזמור "לדוד ה' אורי וישעי" (תהילים, כ"ז), מראש חודש אלול ועד הושענא רבה פעמיים ביום, בבוקר בתפילת שחרית לאחר אמירת עלינו לשבח בסוף התפילה (ויש שנהגו לאחר אמירת שיר של יום[22]), ובערב בתפילת מנחה לנוסח ספרד[23], ולנוסח אשכנז בתפילת ערבית[24]. המנהג התקבל בכמה מקהילות צפון אפריקה[25].
אחד הטעמים לאמירת מזמור זה הוא הרמז שכתב מדרש שוחר טוב[26] על פסוקו הראשון של הפרק - "אורי" רומז לראש השנה, "ישעי" ליום הכיפורים ו"ממי אירא" להושענא רבה, או לגרסה אחרת "כי יצפנני בסוכו" על חג הסוכות.
מנהג זה מופיע לראשונה בספר "שם טוב קטן" לחכם המקובל ר' בנימין בינוש הכהן, על פי כתבי האר"י.
תקיעה בשופר
מנהג נוסף הנהוג בקרב יהדות אשכנז הוא לתקוע בשופר בכל ימות החול בחודש אלול[27]. יש נוהגים לתקוע בסיום תפילת שחרית ויש המוסיפים גם בסיום תפילת מנחה או תפילת ערבית. יש הנוהגים לתקוע סדר תקיעות של תשר"ת (תקיעה שברים תרועה תקיעה), ויש הנוהגים לתקוע סדר תשר"ת תש"ת תר"ת. אצל הספרדים התקבל המנהג רק במספר קהילות, בתקופה מאוחרת, ונוהגים לתקוע במהלך אמירת הסליחות בלבד, לפני אמירת המילים "תענו ותעתרו" בקדיש שבסיום הסליחות[28] ויש המוסיפים אף בעת אמירת י"ג מידות.
מקור המנהג הוא כנראה במנהג ארץ ישראל הקדום, והוא נזכר בפיוט לראש חודש אלול מאת רבי פינחס הכהן בר יעקב מכפרא[29]. שני טעמים נאמרו על מנהג התקיעה בשופר בחודש אלול:
א) פרקי דרבי אליעזר[30]: בראש חודש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה: "עלה אלי ההרה", והעבירו שופר בכל המחנה שהרי משה עולה להר שלא יטעו עוד אחר עבודה זרה, והקדוש ברוך הוא נתעלה אותו היום באותו שופר שנאמר: "עלה אלהים בתרועה, ה' בקול שופר", ועל כן התקינו חכמים שיהיו תוקעין בשופר בראש חדש אלול בכל שנה ושנה.
ב) טעם נוסף מביא רבי יעקב בן אשר, בפתיחת הלכות חודש אלול בספרו הטור ”וכל החדש (תוקעים) - כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר (עמוס ג): "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו"”[31].
אמירת תהילים
בחודש אלול נהוג להרבות באמירת מזמורי תהילים. בספר מטה אפרים מובא מנהג לומר בכל יום מימות החול אחרי התפילה, מראש חודש אלול עד ראש השנה, עשרה מזמורי תהילים בציבור, וכך לסיים את כל התהילים פעמיים (300 מזמורים, כמנין "כַּפֶּר")[32]. בקרב חסידי חב"ד נוהגים לומר בכל יום מימי חודש אלול, עד יום הכיפורים, שלושה פרקי תהילים. את אמירת הפרקים הנותרים משלימים במהלך יום הכיפורים עצמו. מנהג זה מיוחס להוראתו של הבעל שם טוב לתלמידו המגיד ממזריטש[33].
איחולי כתיבה וחתימה טובה
יש שנהגו להוסיף בחודש אלול בכל איגרת שלומים את האיחול "כתיבה וחתימה טובה"[34].
מנהגים נוספים
היו קהילות שבהם היה השמש מכריז לאחר תפילת מנחה: "שובו בנים שובבים"[35].
ראשי ישיבות מסוימים מהמגזר הליטאי נהגו לאסור על תלמידיהם לערוך נישואין במשך חודש אלול, במטרה שלא לפגוע באווירת זמן אלול.
ראו גם
לקריאה נוספת
- הרב גדליה אוברלנדר, מנהג תקיעת שופר בחודש אלול: השתלשלותו וקיומו, אור ישראל, לג: צו-קט, 2003
- הרבי מליובאוויטש, שערי המועדים - חודש אלול, בהוצאת היכל מנחם, ירושלים, תשס"ה
- הרב צבי רייזמן, תקיעת שופר בחודש אלול - חובת הציבור או חובת היחיד, רץ כצבי - ירח האיתנים, סימן א
- הרב צבי בלוי, אודות מנהג אמירת מזמור לדוד ה' אורי, בית אהרן וישראל, עג
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: אלול |
- הלכות חודש אלול
- הלכות אלול בקיצור שולחן ערוך
- מרדכי אליהו, הלכות חודש אלול, באתר "ישיבה"
- אודות חודש אלול
- אלול בישיבות, שערים, 13/09/1957
- חודש אלול בעיירה ליובאוויטש, מעיינותיך, תשע"א
- אלול, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- מאמרים ודרשות לחודש אלול
- אמרות חסידיות לאלול, מעריב, 13/09/1965
- הרב יהודה לייב הלוי אשלג, "אני לדודי ודודי לי", מתוך "שמעתי".
- ראשי תיבות נוספים לחודש אלול, מאתר פרשת השבוע
- תכנים על חודש אלול באתר של סיון רהב-מאיר
הערות שוליים
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק א', הלכה ב'
- ^ מתיה קם, חודשי השנה בלוח העברי הקדום, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- ^ לקט יושר חלק א עמוד קכ ענין ד
- ^ נחמיה, ו', ט"ו.
- ^ ספר יצירה פרק ה' משנה י"ב
- ^ אבודרהם סדר תפלת ראש השנה
- ^ אבודרהם, של"ה דף רי"ג
- ^ אליה רבה סימן תקפא סק"א בשם ספר אמרכל
- ^ היינו הזמן שקובע אילו בהמות יתעשרו ביחד. כיוון שעל פי ההלכה, לא ניתן לעשר ביחד בהמות משנים שונות.
- ^ משנה, מסכת ראש השנה, פרק א', משנה א'; משנה, מסכת בכורות, פרק ט', משנה ה' הרמב"ם פסק כדעת רבי שמעון, שאין משמעות מיוחדת לאלול לעניין זה (משנה תורה לרמב"ם, ספר קרבנות, הלכות בכורות, פרק ז', הלכה ו').
- ^ הסובר "בתשרי נברא העולם", (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י' עמוד ב'), כלומר הושלמה בריאת העולם (תוס' המצויין בהערה הבאה)
- ^ תוספות, מסכת ראש השנה, דף ח' עמוד א', ד"ה לתקופות
- ^ פרקי דרבי אליעזר פרק מ"ו. בסדר עולם פרק ו' - כ"ט באב.
- ^ ספר הערוך ערך כל בשם רבינו חננאל, ספר העיתים מובא בתוספות, מסכת ברכות, דף י"ז , ד"ה תרי זימני
- ^ מגילת תענית פרק ו
- ^ זו גירסת הבה"ג הלכות תשעה באב סימן יח, ולגירסת הטור ושולחן ערוך אורח חיים סימן תק"פ בי"ז אלול, וראה במשנה ברורה שם סק"ז
- ^ בית יוסף סימן תקפ
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ט עמוד ב'-דף כ' עמוד א'.
- ^ לגבי נוסח איטליה, ראו בערך סליחות.
- ^ ראו לקוטי תורה לרבי שניאור זלמן מלאדי, פרשת ראה, דף לב
- ^ הרב ישראל מסלנט, אור ישראל, איגרת י"ד, באתר היברובוקס
- ^ , מנהג ויז'ניץ לאמרו מיד לאחר חזרת הש"ץ לפני הקדיש.
- ^ . מנהג חסידות גור לאמרו לאחר תפילת ערבית
- ^ אך בנוסח אשכנז המערבי לא התקבל המנהג, וכן אצל הנוהגים במנהג הגר"א (מעשה רב אות נ"ג הגאון, יששכר דב בר בן תנחום, 1779-1855, מעשה רב, באתר היברובוקס)
- ^ ישנן קהילות ספרדיות הנוהגות לומר מזמור בימות החול לאורך כל השנה ולא רק בימי אלול, בסיום תפילת שחרית וכפתיחה לתפילת ערבית
- ^ על תהלים כ"ז
- ^ כדי להבדיל בין תקיעות הרשות במהלך החודש, שהן מנהג בלבד, ובין תקיעות החובה בראש השנה, נוהגים שלא לתקוע בערב ראש השנה. לפי מנהג אשכנז המערבי מפסיקים לתקוע שלושה ימים לפני ראש השנה (רבי שלמה זלמן גיגר, דברי קהלת, פפד"מ תרכ"ב, עמ' 121, באתר היברובוקס)).
- ^ אף בתפילת מוסף של ראש השנה ובתפילת נעילה ביום הכיפורים מתבצעות חלק מהתקיעות בנקודה זו
- ^ שולמית אליצור, פיוטי רבי פינחס הכהן, האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים תשס"ד, עמ' 222–223; ושם, פיוט ק"כ, עמ' 702–704.
- ^ פרק מו.
- ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תקפ"א.
- ^ מטה אפרים, סימן תקפ"א, סעיף ח'; משנה ברורה, סימן תקפ"א, סעיף קטן ג'.
- ^ ראו 'קובץ מכתבים ע"ד אמירת תהילים', לרבי יוסף יצחק שניאורסון, בסוף תהילים 'אוהל יוסף יצחק'
- ^ מהרי"ל הלכות ימים הנוראים אות ג
- ^ מטה אפרים סימן תקפ"א סק"ז
| חודשי השנה | ||
|---|---|---|
|
| חגי ישראל ומועדיו | ||
|---|---|---|
| חגים מהתורה | ראש השנה • יום הכיפורים • סוכות • שמיני עצרת • ערב פסח • פסח • שביעי של פסח • פסח שני • שבועות • חול המועד |  |
| חגים מדרבנן או מסורת | אסרו חג • הושענא רבה • שמחת תורה • חנוכה • ט"ו בשבט • פורים • ל"ג בעומר • ט"ו באב | |
| ימים מיוחדים | שבת • ראש חודש • חודש אלול • עשרת ימי תשובה • פורים קטן • ראש השנה למלכים ולרגלים • ספירת העומר • בין המצרים | |
| תעניות חובה | צום גדליה • עשרה בטבת • תענית אסתר • י"ז בתמוז • תשעה באב | |
| תעניות אחרות | יום כיפור קטן • תענית בכורות • כ' בסיוון • שובבי"ם • תענית בה"ב • תעניות גשמים • ז' באדר | |
| שבתות מיוחדות | שבת מברכים • שבת שובה • שבת שירה • שבת שקלים • שבת זכור • שבת פרה • שבת החודש • שבת הגדול • שבת חזון • שבת נחמו | |
| מועדי עדות | יום שמחת כהן • סיגד • י"ט כסלו • פורים שני • בסיסה • סהרנה • מימונה • תענית כ' בסיוון | |
אלול34005755Q217168