תפילת תשע

תפילת תשע היא שמה של תפילת העמידה - הכוללת תשע ברכות, הנאמרת בתפילת מוסף של ראש השנה, ומבוססת על תפילת שבע. התפילה כוללת את ברכות מלכויות, זכרונות ושופרות.

במהלך התפילה נהוג לתקוע בשופר במספר הזדמנויות.

תוכן התפילה

בשונה מתפילות מוסף של שאר חגי ישראל, בהם נאמרת תפילת שבע הכוללת את שש הברכות הקבועות וברכת קדושת היום (המותאמת למאורע החל באותו יום), בראש השנה נאמרת תפילה הכוללת תשע ברכות.

למעשה, מדובר בתוספת של 3 ברכות אל מול תפילת שבע, כשהברכה הראשונה - מלכיות משולבת בברכת קדושת היום, ושתיהן נספרות כברכה אחת.

מקור התפילה

במסכת ראש השנה, נכתב:

סדר ברכות: אומר אבות וגבורות וקדושת השם, וכולל מלכויות עמהן, ואינו תוקע; קדושת היום, ותוקע; זכרונות, ותוקע; שופרות, ותוקע; ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים; דברי רבי יוחנן בן נורי.

אמר לו רבי עקיבא: אם אינו תוקע למלכיות, למה הוא מזכיר? אלא אומר אבות וגבורות וקדושת השם, וכולל מלכיות עם קדושת היום, ותוקע; זכרונות, ותוקע; שופרות, ותוקע; ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים.

— משנה, מסכת ראש השנה, פרק ד', משנה ה'

הרמב"ם והשולחן ערוך פסקו כדעת רבי עקיבא.

הברכות הנוספות

ערך מורחב – מלכויות זכרונות ושופרות

מבנה הברכות

במשנה במסכת ראש השנה, נכתב:

אין פוחתין מעשר מלכיות, מעשרה זכרונות, מעשרה שופרות

— משנה, מסכת ראש השנה, פרק ד', משנה ו'

כלומר, הציווי הבסיסי הוא להזכיר בכל ברכה עשרה פסוקים המזכירים את הנושא של אותה הברכה, כאשר יש לגוון במקורות, ולהביא לפחות שלושה פסוקים מהתורה, שלושה מהנביאים ושלושה מהכתובים. בנוסף, קיימות מספר הגבלות נוספות על בחירת הפסוקים, וביניהן ההגבלה שלא להזכיר פסוקים של פורענות.

בעבר, לא היו הברכות מנוסחות באופן קבוע, אלא נתונות לשיקול דעתו של המתפלל. כלומר, בשעת התפילה עצמה, היה צריך המתפלל להיזכר בפסוקים מתאימים ולהזכירם. לאורך הדורות, כתוצאה מהתמעטות הידע אצל הקהל הרחב, נקבע נוסח מחייב לכל אחת מהברכות.

נוסח זה, מוסיף מספר חלקים לכל אחת מהברכות, שלא הוזכרו בהוראה המקורית (כפי שמופיעה במשנה ובגמרא). מבנה הנוסח:

• פתיחה, יצירת ההקשר ליום הדין
• פסוקים מהתורה (שלושה או יותר)
• פסוקים מהכתובים (שלושה או יותר)
• פסוקים מהנביאים (שלושה או יותר)
• פסוק נוסף מהתורה
• חתימת הברכה, כולל בקשה רלוונטית לאותה הברכה

אזכור הפסוקים איננו מוגבל לפסוק בודד, ולפעמים מצוטטים מספר פסוקים, או אף מזמור תהילים שלם, כאזכור אחד בברכות.

מלכויות

כשלב ראשון לקראת פניה אל ה' ביום הדין, על המתפלל לקבל עליו את מלכות ה'. פעולה זו מתבצעת בברכת מלכויות. פתיחת הברכה היא קטע התפילה עלינו לשבח, וסיומה בבקשה "מלוך על כל העולם כולו בכבודך", המשולבת עם סיום ברכת קדושת היום.

השתחוואה

במסגרת אמירת קטע זה בחזרת הש"ץ, משתחווים המתפללים אפיים ארצה. השתחוואה כזו הייתה מתבצעת בבית המקדש באופן תדיר, אך נאסרה מחוץ להר הבית. בתפילת תשע, כאשר מגיע החזן למילים "ואנחנו כורעים ומשתחווים", כל הקהל משתחווה.
השתחוות זו, אינה נעשית על הרצפה עצמה, אלא על גבי דבר מה החוצץ בין המתפלל ובין הרצפה, שכן השתחוואה על רצפת אבנים אסורה, מחוץ לבית המקדש.

זכרונות

פתיחת ברכת זכרונות מציגה את יכולת המשפט של הקב"ה במלוא הדרה, בכך שכל הנתונים פרוסים לפניו, וכי פרט לא יכול להישכח. התבוננות כזו במציאות היא הכרחית על מנת לקבל את המשפט הנערך על ידי הקב"ה ביום זה כלגיטימי.^{[דרוש מקור: מנין שזה הכרח? ומנין שזו הסיבה]}

הפסוקים בברכה זו ותחימתה מציגים זווית שונה במעט של הזיכרון - העלאת "זכות ראשונים", על מנת שתסייע למתפלל. באופן נקודתי, נמצאת הברכה בסימן הזכרת זכותם של אברהם אבינו ויצחק אבינו לאור תפקודם בעקידת יצחק.

בסיום הברכה מופיעה הבקשה "זכרנו בזיכרון טוב לפניך".

שופרות

מטרת ברכת שופרות להציג את עוצמתו של הקב"ה, ואת הצורך בגידולו והעצמתו.^{[דרוש מקור]} כמו כן, מוזכרת בברכה השאיפה שקול השופר המושמע על ידי עם ישראל ביום זה יעמוד לזכותם במשפט. פתיחת הברכה מציגה את מעמד הר סיני, בו נשמע קול שופר, וסיומה בבקשה "תקע בשופר גדול לחרותנו".

תקיעות השופר

ערך מורחב – תקיעת שופר

חלק מתקיעות השופר אותם נהוג לבצע בראש השנה מתרחשות בזמן תפילת תשע. לפי הדעה הראשונה בשולחן ערוך, תוקעים תשר"ת אחד בסוף ברכת מלכיות, תש"ת אחד בסוף זכרונות, ותר"ת אחד בסוף שופרות. כך נוהגים עד היום בקהילות אשכנז המערבי.

לפי הרמ"א,, תוקעים אחר כל אחד מהברכות פעם אחת תשר"ת. מנהג זה נתקבל במנהג אשכנז המזרחי, אלא שבשנים האחרונות נתקבל ברוב הקהילות לעשות תשר"ת תש"ת תר"ת אחרי כל הברכות. בחלק מקהילות החסידים, הנהיגו לתקוע עוד שלושים קולות בתפילת לחש, בנוסף לשלושים הנ"ל שבחזרת הש"ץ.

אחרי התקיעות שבסוף כל ברכה, נהגו לאמר את שני הפיוטים הבאים:

היום הרת עולם - נאמר גם בשבת:

הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם, הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָמִים, אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים.

אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים,

וְאִם כַּעֲבָדִים, עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ וְתוֹצִיא כָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ, אָיֹם קָדוֹשׁ.

ארשת שפתינו - ברוב הקהילות לא נאמר בשבת:

אֲרֶשֶׁת שְׂפָתֵינוּ יֶעֱרַב לְפָנֶיךָ, אֵ-ל רָם וְנִשָּׂא,

מֵבִין וּמַאֲזִין מַבִּיט וּמַקְשִׁיב לְקוֹל תְּקִיעָתֵנוּ,

וּתְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן סֵדֶר מַלְכֻיּוֹתֵינוּ/זִכְרוֹנוֹתֵינוּ/שׁוֹפְרוֹתֵינוּ. (בהתאם לברכה אחריה נאמר הקטע).

ראו גם

• ראש השנה

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32157553תפילת תשע