הלל הזקן

הלל הזקן

לידה	112 לפנה"ס מסופוטמיה, האימפריה הפרתית
פטירה	9 (בגיל 120 בערך) ירושלים, האימפריה הרומית
תקופת הפעילות	זוג חמישי לתקופת הזוגות
השתייכות	בית הלל
רבותיו	שמעיה, אבטליון
תלמידיו	יונתן בן עוזיאל, רבן גמליאל הזקן, רבן יוחנן בן זכאי
בני דורו	שמאי הזקן, מנחם
נשיא הסנהדרין ה־שישי מונרך בתקופה המלך יוחנן הורקנוס הראשון שותף לשלטון מנחם ואחריו שמאי הזקן - אב בית דין → שמעיה רבן שמעון בן הלל ←

מערת הלל הזקן ותלמידיו בהר מירון, שבה נקבר הלל הזקן

הִלֵּל הַזָּקֵן (על פי המסורת ג'תרמ"ח-ג'תשס"ח; 113 לפנה"ס-8 לספירה) היה נשיא הסנהדרין האחרון בתקופת הזוגות. שמאי הזקן, שהיה אב בית הדין באותה התקופה, היה בר-הפלוגתא הקבוע שלו, לאחר שמנחם עזב את התפקיד.

מוצאו ותפקידיו

הלל הזקן היה צאצא של בית דוד מצד האם ומשבט בנימין מצד האב. הוא נולד בבבל למשפחה נכבדה, ועלה לארץ ישראל בגיל 40. כשהגיע ארצה היה עני מאוד, עבד כחוטב עצים והשתכר טרפעיק (מטבע בעל ערך מועט) אחד ביום. מחצית היה נותן לשומר בית המדרש כדי שיוכל ללמוד תורה מפי רבותיו, ובמחצית השנייה השתמש לפרנסת בני ביתו. מסופר כי יום אחד לא הצליח להשתכר כסף כלל, ושומר בית המדרש סירב לאפשר לו להיכנס. הוא עלה על גג בית המדרש והקשיב לדברי רבותיו מפתח הארובה. הלומדים, שלא הבינו מדוע התמעט האור שנכנס לבית המדרש, עלו לגג ומצאו את הלל מכוסה בשלוש אמות של שלג. מיד הורידו אותו מהגג, היה זה ערב שבת רחצו והושיבו אותו כנגד המדורה. ואמרו חכמים, שאפילו אם זה היה בשבת ”ראוי זה לחלל עליו את השבת”.

המקורות התלמודיים אינם נותנים כל מידע על התקופה בה חי, למעט ציון כרונולוגי אחד: ”הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה”, ומשמעות הדבר היא כי נשיאותו של הלל החלה סביב שנת ג'תשכ"ח (32 לפנהסה"נ), כ-100 שנה לפני החורבן. ועל פי מה שאמרו חז"ל שהיה חי 120 שנה, ונשיאותו נמשכה 40 שנה, הרי שנולד בשנת ג'תרמ"ח, וסיום נשיאותו ומותו היו סביב שנת ג'תשס"ח (10 למניינם).

הלל היה מייסדה של שושלת נשיאי הסנהדרין, אשר התקיימה במשך 15 דורות ו-450 שנה עד לביטול מוסד הנשיאות במאה ה-5, גם לאחר חורבן ירושלים.

כנשיא הסנהדרין היה הלל מנהיג תקנות בעם. הידועה שבהן היא תקנת הפרוזבול, שנועדה לעקוף את שמיטת הכספים הנהוגה בשנת השמיטה. במשנה מסופר שהלל תיקן תקנה זו כיוון ששמיטת החובות הביאה את בעלי ההון להפסיק להלוות כספים, מחשש שכספם לא יוחזר כלל (משנה, מסכת שביעית, פרק י', משנה ג').

כיום אין בידינו מהלכותיו של הלל אלא כמה פסיקות קצרות, בכמה עניינים שונים בהלכה. עם זאת, חותמו של הדור שלאחריו נטבע בהלכות רבות במשנה. תלמידיו כונו בית הלל, והם מצוטטים פעמים רבות כמי שחלקו בהלכה על בית שמאי. לאורך הדורות, מרבית חכמי ההלכה הלכו בשיטת בית הלל כיוון שהיו נוחים לבריות ונתנו לחכמי בית שמאי להביע את דעתם ראשונים, והתקבלה הקביעה הגורפת ש"הלכה כבית הלל".

מקום קבורתו

מערת קבורה המיוחסת להלל ותלמידיו נמצאת במירון בסמוך למתחם קבר רשב"י. עם זאת, עיקר פועלו של הלל היה בירושלים וביהודה, ואין כל אזכור לפועלו באזור הגליל או למקום קבורתו במקורות קדומים. אזכורים למערת קבורה זו נמצאים החל מהמאה ה־11, ועד שלהי ימי הביניים היה אתר זה המרכזי מבין אתרי מירון, ומתוארת עלייה לתפילה שנתית באתר זה בפסח שני. מאוחר יותר עבר המוקד לקבר רשב"י ולל"ג בעומר, ומאז זהו אתר משני מבין אתרי מירון. בשנת תשפ"ג שופץ מתחם הקבר והותקנו תשתיות המאפשרות הגעה נוחה יותר למקום ובשל כך התרבו המתפללים על קברו^{[דרוש מקור]}.

מידותיו והנהגותיו

מקובל לייחס לבית הלל את הגוון המקל והרך של ההלכה, ולבית שמאי את הפן הקפדני והמחמיר, וכך עולה גם מעיון בהלכות שבהם חלקו הבתים. גם המסורות על דמויותיהם של הלל ושמאי מתאימות להבחנה זו, והסיפורים האישיים עליהם ממחישים את אופיים. עם זאת, מסכת עדויות מונה כ-30 הלכות, שבהן בית הלל החמיר ובית שמאי הקל דווקא.

בתלמוד ובמדרשים מופיעים סיפורים רבים אודות אישיותו ואופיו של הלל, ורובם, מובאים תוך השוואה לבן-זוגו שמאי. כאמור, הלל נודע באופיו כענוותן, וכסבלן בהלכותיו ובהנהגותיו, ואילו שמאי היה קפדן יותר.

באחד המקומות, מורה התלמוד באופן מפורש ללכת בדרכו של הלל ולא בדרכו של שמאי: "תנו רבנן, לעולם יהא אדם ענוותן כהלל, ואל יהא קפדן כשמאי" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל' עמוד ב').

דוגמה מובהקת נוספת היא מסורת הסיפורים על הגויים שבאו לפני הלל ושמאי להתגייר, כל אחד מסיבותיו. כל אחד מהם קיבל משמאי תשובות דוחות ומרחיקות, ואילו הלל היה זה שקיבל אותם אל היהדות, ולימד אותם לפי דרכם. לאחר זמן מה, נפגשו שלושת הגרים הללו ואמרו זה לזה: "קפדנותו של שמאי ביקשה לטורדנו מן העולם. ענוותנותו של הלל קירבנו תחת כנפי השכינה" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א עמוד א').

אחד הגרים הללו ביקש להתגייר תוך כדי לימוד כל התורה בעומדו על רגל אחת. לאחר שנדחה על ידי שמאי, בא לפני הלל. הלל גייר אותו ואמר לו: "דעלך סני - לחברך לא תעביד. זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור". כלומר: מה שעליך שנוא לא תעשה לחברך, זו (תמצית) כל התורה (על רגל אחת) והשאר פירוש הוא, לך ללומדו (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א עמוד א'). המהרש"א מפרש שם, שהדבר נלמד ממצוות "ואהבת לרעך כמוך" (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ח).

בתלמוד הבבלי עוד מסופר על כך שאדם חצוף התערב עם חברו על סכום כסף נכבד (ארבע מאות זוז) שיוכל להרגיז את הלל. בערב שבת, כאשר הלל התרחץ, הטריד אותו הלה בשאלות שווא, אך הלל הפסיק עם כל שאלה את רחצתו, התעטף במגבת ויצא לענות. כאשר ראה אותו אדם שהלל נותר שליו, התעצבן בעצמו ואמר לו: "אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל... שלא ירבו כמותך בישראל", שאל אותו הלל לסיבת דבריו וענה לו האיש "שבעבורך הפסדתי ארבע מאות זוז", אמר לו הלל: "מוטב שתאבד ארבע מאות ועוד ארבע מאות זוז, והלל לא יקפיד [יכעס]" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א עמוד א').

שמונים תלמידים היו להלל הזקן. על מעלתם נאמר ששלושים מהם ראויים להשראת השכינה כמשה רבנו, שלושים ראויים להעמיד חמה כיהושע בן נון, ועשרים בינוניים. על גדלותו בתורה של קטן תלמידיו רבי יוחנן בן זכאי מסופר ש"לא הניח מקרא ומשנה, גמרא, הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, קלים וחמורים וגזרות שוות, תקופות וגימטריאות, שיחת מלאכי השרת שיחת שדים ושיחת דקלים, משלות כובסין משלות שועלים, דבר גדול ודבר קטן", ועל גדול תלמידיו יונתן בן עוזיאל סופר, כי בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף.

הדרכותיו

במסכת אבות מובאות הדרכותיו ואימרותיו של הלל הזקן, שבהן הוא מדריך בין היתר:

• לאהוב שלום ולהשכינו בעולם;
• לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה;
• לא לפרוש מהציבור;
• לא להיות זחוח דעת;
• לא לדון את החבר עד שתהיה במקומו;
• לא לומר דבר שלא נשמע (שלא יתקבל);
• לא להיות ביישן בלימוד ולא להיות קפדן בהוראה;
• מה ששנוא עליך, לא תעשה לחברך - זו תמצית כל התורה, והשאר הוא פירוש, לך ללמוד;
• לדעת שהצדק נעשה בסופו של דבר;
• להרבות בתורה, חוכמה ורוח ולא בדברים חומריים (משנה, מסכת אבות, פרק ב', משנה ד'-פרק ב', משנה ז').

בנוסף הוא מצוטט בידי רבי צדוק כמי שנהג לומר, כי אדם המשתמש בכתר תורה לענייניו האישיים יחלוף מהעולם (משנה, מסכת אבות, פרק ד', משנה ה').

שושלת הלל

קבר הלל הזקן מבפנים

צאצאיו של הלל שימשו אף הם נשיאי הסנהדרין, במשך 15 דורות:

• הלל הזקן (32 לפנה"ס-9 לספ')
• שמעון בן הלל
• רבן גמליאל הזקן
• רבן שמעון בן גמליאל הזקן
• רבן גמליאל דיבנה
• רבן שמעון בן גמליאל (השני) (130-160 לספ')
• רבי יהודה הנשיא (רבי) (160-200 לספ')
• רבן גמליאל ברבי (200-220 לספ')
• רבי יהודה נשיאה (הראשון) (220-250 לספ')
• רבן גמליאל הרביעי (250-280 לספ')
• רבי יהודה נשיאה השני (280-320 לספ')
• הלל נשיאה (הלל השני) (320-360 לספ') - מתקין הלוח העברי
• רבן גמליאל החמישי (360-385 לספ') - בימיו החל חידוש בבניין הבית (בית המקדש של יוליאנוס) ב-362
• רבי יהודה נשיאה השלישי (385-400 לספ')
• רבן גמליאל השישי (400-425 לספ')

בתרבות

הלל עם הנכרי שבא להתגייר
תבליט של בנו אלקן בתוך מנורת הכנסת

בפיוט "חי ה' וברוך צורי" מופיעה שורה המזכירה את מידת הביטחון של הלל, שבשונה מרעו שמאי, לא חיפש אחר מאכלי שבת במשך השבוע ובטח בה' שיזמין לו לשבת, באמרו "ברוך ה' יום יום". בגרסה הנפוצה של הפיוט מופיעה השורה: "אל ההרים אשא עיני, כהלל ולא כשמאי". בחלק מחצרות החסידות (למשל בחצרות רוז'ין וויז'ניץ) תיקנו את הנוסח ל"כהלל וכשמאי", וזאת כי יש פוסקים שבנושא זה הלכה כשמאי, שיש לחפש במשך כל השבוע מאכלים טובים לשבת.

יום טוב עהרליך כתב את סיפור מסירות נפשו ללימוד התורה. הופיע באלבומו "תורה", וכן מופיע באלבום "ערליכע ניגונים" (משחק מילים: "הניגונים של עהרליך" ו"ניגונים קדושים") של ירמיה דמן.

אמרתו "אם אין אני לי מי לי" הולחנה בלחנים רבים בהם לחנו של חיים בנט ("הנה אנכי"), שני לחנים של מרדכי בן-דוד ("אני מאמין" ו"כולם אהובים") ולחנו של אודי דוידי ("רוחות טובות").

אמרתו "הוי מתלמידיו של אהרן" גם היא הולחנה, בין היתר על ידי חיים בנט ("רננו חסידים") ויובל סטופל (ביצוע יוסי רוז, "הלל אומר", רובי בנט "רובי בנט ותזמורתו").

ראו גם

• שמאי הזקן
• בית הלל ובית שמאי
• תקופת הזוגות
• הלל לומד תורה
• על דאטפת אטפוך

לקריאה נוספת

• יהושע חנא רבניצקי, הלל הזקן, אבא דוכנא, אדעססא, תרנ"א, 1890.
• עדין שטיינזלץ, הלל הזקן, פרק א' בספר אישים בתלמוד, האוניברסיטה המשודרת, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ז 1987, עמ' 9–14.
• בנימין לאו, "שער שלישי: שמאי, הלל ותלמידיהם", בספרו: חכמים, כרך ראשון: ימי בית שני, ידיעות ספרים, 2006, עמ' 202-151.

קישורים חיצוניים

• רבי אהרן הימן, "הלל הבבלי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
• הלל הזקן, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• "הלל הזקן", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• הלל הזקן, באתר "תרבות•il"
• אהרן קמינקא, ‏הלל, באתר "דעת"
• י"ל קצנלסון, ‏הלל ובית מדרשו, באתר "דעת"
• יעקב מדן, יש תוחלת מהבבלי, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח, ספטמבר 2011
• המהפכה של הלל הזקן, בערוץ "אורות – טלוויזיה יהודית", (הרב בני לאו ואבי רט בתוכנית 'מדברים חכמים' על הלל הזקן)
• רחביה ברמן, הלל הזקן, האיש שהמציא את ישו - נענע, מדור "ישנו עם אחד"
• דמותו של הלל במקורות התלמודיים
• הרב חגי לונדין, לדמותו של הלל, אתר "ערוץ מאיר"
• [1]הלל הזקן, מתוך סדרת פינות על חכמי ישראל עם הרב אורי שרקי, באתר ערוץ מאיר.
• הלל הזקן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הלל, באתר אנציקלופדיה (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31479626הלל הזקן