משה רבינו
| לידה |
ז' באדר ב'שס"ח ז' באדר ב'שס"ח גושן, מצרים העתיקה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1273 לפנה״ס, על פי סדר עולם רבה ז' באדר ב'תפ"ח הר נבו | ||||||||
| שם מלא | משה בן עמרם | ||||||||
| עיסוק | מנהיג עם ישראל | ||||||||
| בת זוג | צפורה | ||||||||
| שושלת לוי | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
מֹשֶׁה, המכונה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ (ז' באדר ב'שס"ח - ז' באדר ב'תפ"ח[1]), היה גדול הנביאים, וראשון המנהיגים של עם ישראל. משה נשלח לגאול את בני ישראל ממצרים והיה אחראי לגילויי הקל החשובים בהיסטוריה: עשרת המכות שמוצגות בתורה כמקור האמונה המרכזי, קריעת ים סוף שכללה ניסים רבים, ומעמד הר סיני בו ירד ה' על הר סיני ודיבר אל משה לעיני כל ישראל. הנהיג את עם ישראל בנדודיהם במדבר במשך ארבעים שנה באמצעים ניסיים: עמוד הענן, הורדת מן מן השמים והוצאת מים מסלע.
משה קיבל בהר סיני את שתי התורות: את התורה שבכתב אותה כתב מפי ה', ואת התורה שבעל פה. בשל כך התורה מכונה במקומות רבים "תורת משה". משה היה היחיד שדיבר אל ה' פה אל פה ובכל זמן שרצה, והאמונה בעליונות נבואתו היא העיקר השביעי מתוך י"ג עיקרי האמונה. גם באישיותו מוכר משה כ"בחיר המין האנושי". משה הוא הדמות המרכזית בתורה, ושמו מוזכר בתורה למעלה משש-מאות פעם. הוא שימש בתפקיד מלך[2] ונביא ולפעמים גם ככהן גדול[3].
האמונה בנבואת משה התפשטה במהלך ההיסטוריה גם בקרב אומות העולם ודתות מונותאיסטיות כמו הנצרות והאיסלאם מתבססות על תורתו. משה היה המנהיג החשוב ביותר בהיסטוריה היהודית וככל הנראה גם האדם המשפיע ביותר בהיסטוריה.
תולדות חייו
נערותו
ערכים מורחבים – שעבוד מצרים, גזירות פרעה, משה בתיבה, משה בכוש, בריחת משה למדין
לידתו של משה היתה בזמן שיעבודם של בני ישראל במצרים, שהגיע לשיא בגזירתו של פרעה ”כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו”. בזמן הזה החליט עמרם שאם כן אינו רוצה בנים - שיהרגו אותם. והתגרש מאשתו (יוכבד). בתו מרים הנביאה טענה לו כי פרעה גזר רק על הזכרים והוא גזר גם על הנקבות שהרי עכשיו לא יוליד בנים כלל, ואכן עשה כעצתה והחזיר את אשתו[4], ואז נולד משה לעמרם ויוכבד בני שבט לוי. הוא נולד מהול[5], והוצפן שלושה חודשים מפחד המצרים[6]. משראתה אמו שאין עוד אפשרות להחביאו, היא הניחה אותו בתיבת גומא, בסוף שעל שפת היאור. בתו של פרעה (במדרשים נאמר כי זוהי בִּתיה בת פרעה, אשר מוזכרת בספר דברי הימים) רואה אותו שם, חומלת עליו, קוראת לו בשם "משה", ”כי מן המים משיתיהו”,[7] ומגדלת אותו אצלה. משה מסרב לינק ממיניקות מצריות, ואחותו של משה מרים הנביאה, מציעה לבת פרעה שתמצא לה מינקת מן העבריות, הלוא היא יוכבד האם, ובעצם מחזירה אותו באופן זמני לחיק המשפחה המקורית, לאחר שנתיים החזירו אותו לבת פרעה.[8]
.jpg)
במדרש דברי הימים של משה מסופר כי בהיותו בגיל שלוש, ישב פרעה עם כל השרים ולידו ישבה בתו בתיה עם משה עליה, ומשה שלח את ידו ולקח את כתר פרעה מראשו והניחו על הראש שלו. פרעה והשרים נבהלו מאוד, ובלעם סריס המלך פתר שמשה עתיד לקחת את מלכות מצרים ולכן צריך להורגו, ירד המלאך גבריאל בדמות אחד מהשרים ואמר לפרעה, שיביאו אבן שהם וגחל אש ואם ישלח את ידו אל אבן השהם סימן שעשה בחכמה וצריך להרגו ואם ישלח ידו אל הגחל סימן שזה לא היה בחכמה ואין צורך להורגו, ואכן עשו כדבריו והמלאך שלח את ידו של משה אל הגחל, ומהחום הכניס משה את ידו אל פיו, ומזה נהיה כבד פה, ואכן לא הרגוהו.[9]
משגדל משה בבית פרעה,[10] יצא יום אחד וראה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. משה הרג את המצרי[11] וטמן אותו בחול. ביום אחר רואה משה שני עברים נצים האחד עם חברו, ומתשובתם לנזיפתו, מתברר לו שעובדת הריגתו את המצרי נתגלתה. משה חושש שפרעה ישמע על כך ויבקש להמיתו, ונמלט למדין. במדין המשיך משה בקו האופייני לו; בראותו לצד הבאר את בנות יתרו, כהן מדין, והן מגורשות על ידי הרועים, הוא הושיע אותן והשקה את צאנן. בעקבות זאת התקבל משה בכבוד מלכים אצל יתרו, אשר נתן לו את צפורה בתו לאישה, ולמשה נולדו שני בנים: גרשום (גרשום: גר הייתי בארץ נוכרייה) ואליעזר (אליעזר: אלוקי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה) . רוב הפרשנים קישרו בינה לבין "האישה הכושית", המוזכרת בספר במדבר, פרשת בהעלותך[12].
בגרותו
- ערכים מורחבים – הסנה הבוער, עשר מכות מצרים, יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מעמד הר סיני, תורה
משה הפך לרועה הצאן של יתרו במדבר, וכך לאחר שנים רבות הוא מגיע אל מחזה מופלא: שיח סנה שבוער ולא מתאכל (הסנה הבוער). אז נגלה אליו ה' לראשונה ומבשר לו שהוא אשר יושיע את ישראל מצרתם, שם גם בישר לו שכשעם ישראל יצאו ממצרים יקבלו את התורה בהר הזה. משה בקש מה' שלא יטיל עליו את השליחות הזאת, ואף התווכח עם ה' וכן ביקש ממנו אותות ומופתים שיאמינו לו, אך בסופו של דבר הוא יוצא לתפקיד שנועד לו. כמענה לטענתו שהוא כבד פה[13], ממנה לו ה' את אחיו הבכור אהרן לדובר.
בגיל שבעים ותשע הגיע משה למצרים[14], והתחיל בסדרת פניותיו אל פרעה ובעשר המכות, שבסופו של דבר הובילו ליציאת מצרים. לא ידוע מה עשה בכל אותו הזמן מאז נערותו ועד גיל מופלג זה. יש מדרשים המספרים על היותו מלך כוש[15] (חלק מן הפרשנים הקלאסיים אימצו אותם אך אחרים דחו אותם לחלוטין[16]). יש ששיערו, על סמך רמזים בספר יחזקאל, שמשה אכן הגיע למצרים בגיל צעיר, אך בני ישראל לא שמעו אליו לעזוב את עבודת האלילים שבידם ועל כן רק כעבור דור נוסף חזר.[17]
לאחר ששב משה למצרים, תבע משה מפרעה, בשם ה', לשחרר את עם ישראל. כשפרעה סירב, ניחתו עליו עשר מכות. לאחר המכה העשירית, מכת בכורות, נעתר פרעה לשחרר את עם ישראל שיוצא אל המדבר. אולם, לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים רדפו המצרים אחריהם אל עבר ים סוף. קריעת ים סוף אירעה ובני ישראל חצו את הים ביבשה זמנית שנוצרה בשטחו. אולם, כל חיל מצרים טבע בים. לאחר שבעה שבועות הגיע העם למעמד הר סיני ובו הוריד משה לבני ישראל את התורה. מתן התורה נחשב מאז למאורע המכונן של עם ישראל.
מנהיגותו
- ערכים מורחבים – נדודי בני ישראל במדבר, מי מריבה
משה המשיך להנהיג את העם בכל משך ארבעים שנות הנדודים במדבר, לפני הכניסה לארץ ישראל. במשך תקופה זו, הוא התנסה פעמים רבות על ידי העם, ואף חולל נסים רבים. באחת מהפעמים, נענש משה יחד עם אהרן אחיו, שלא יורשו להיכנס לארץ ישראל.
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן: יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם"
— ספר במדבר, פרק כ' י"ב.
סיבת העונש היו מֵי המריבה, אולם בתורה לא התפרש מה היה חטאם של משה ואהרן, ופירושים רבים נאמרו בעניין. במדרש נאמר כי משה עתיד להנהיג את ישראל אף "לעתיד לבוא"[18].
פטירתו
- ערכים מורחבים – ספר דברים, שירת האזינו, מינוי יהושע, ברכת משה, מות משה
טרם פטירתו כתב משה שירה וציווה:
ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם
משה גם כתב ספר תורה ונתנו לבני לוי להניחו בארון[19] לאחר נתינת ספר התורה נתן משה לשבטים את ברכתו. משה נפטר בגיל מאה ועשרים שנה, על סף הכניסה לארץ. נתאפשר לו רק לצפות על ארץ ישראל מרחוק, הוא עמד מעל פסגת הר נבו בארץ מואב. עם מות משה, נעלם מקום קבורתו, והתורה מספרת -
ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה
.
על פי מסורת חז"ל, משה נולד ונפטר בז' באדר[20].
חברי החברא קדישא נהגו לצום ביום פטירתו, לעלות לבתי העלמין ולבקש את סליחת המתים, שמא לא נהגו בהם כבוד. לאחר סיום הצום נוהגים לערוך סעודה[21]. יש שמסבירים את הטעם מפני שבכל תלמיד חכם יש ניצוץ של משה רבינו, ונמצא שיום ז’ באדר יש בו בחינת יום השנה בכל קברות הצדיקים[22]. טעם נוסף הוא משום שלכל בעלי האומנויות ישנם רגעים של שמחה – כאשר מצליחים במלאכתם ובעיסקיהם. ואילו אנשי ‘חברא קדישא’, אף שאומנותם בעשיית חסד ממלאים את סיפוקם, בכל זאת, אין בעבודתם שמחה מאחר ולעולם אין עבודותם נפסקת. ובז’ באדר, יום פטירת משה רבינו, שאף נברא לא התעסק בקבורתו, אלא הקדוש ברוך הוא, הפסיקו ממלאכתם[23].
במדינת ישראל, אומץ יום פטירת משה ונקבע כיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע, בעקבות הסמליות בכך שמקום קבורתו לא נודע.
משפחתו
גיסיו: אלישבע בת עמינדב וכלב בן יפונה[24].
ילדיו
נכדיו
בדברי הימים[25] מופיע כי שבואל בן גרשום בן משה היה נגיד על האוצרות של דוד המלך, עם זאת על פי חז"ל שבואל הוא יהונתן בן גרשום, וכונה שבואל על תקופה בחייו שחזר בתשובה,[26] אך בסופו חזר לרעתו.[27]
שמו של משה
התורה, בספר שמות, מספרת שבת פרעה קראה את שמו משה לאחר שגדל, מפני שהיא משתה (הוציאה) אותו מן היאור - "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה, וַיְהִי-לָהּ, לְבֵן; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ"[28].
בתלמוד בבלי[29] נאמר שהתורה רמזה לשמו משה עוד לפני קריאתו בשם זה על ידי בת פרעה, והוא מרומז בפסוק וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה[30]. "בשגם" בגימטריה "משה", וכפי הרמוז בפסוק שם "והיו ימיו מאה ועשרים שנה" - כמספר שנותיו של משה[31]. המהרש"א[32] הוסיף טעם לשמו, על שם שהוא הוציא ומָשׇׁה את ישראל מן הים, על דרך הכתוב יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים[33], ועל כן נקרא משה ולא נמשה או משוי.
החזקוני והאברבנאל פירשו ששמו של משה ניתן לו במקור בלשון הקודש על ידי אמו, שגידלה אותו מלידתו ועד שגדל והוחזר לבת פרעה. כך כתב החזקוני: "ותקרא יוכבד את שמו משה ותאמר לה בת פרעה מהו לשון משה והגידה היא לה שהוא לשון המשכה ואז אמרה בת פרעה יפה קראתו כן כי מן המים משיתיהו. משה משוי אין כתיב כאן אלא משה לומר כשם שמשיתיהו כן יהיה הוא מושה אחרים פירוש יהיה מושה ישראל ממצרים". הסבר זה הוא מדרש שם נוסף לשמו של משה.
האבן עזרא כותב על פי ספרים עתיקים ששמו של משה בשפת המצרים היה "מוניוס" שתרגומו ללשון הקודש הוא משה. הוא מציע שבת פרעה למדה את לשון הקודש, ומוסיף שאין לתמוה על השינוי ממשוי למשה כי בשמות משתנים הפעלים[34].
פרשנים אחרים, החל מפילון האלכסנדרוני[35] ויוסף בן מתתיהו[36] ניסו למצוא הסבר לשם במצרית עתיקה, כאשר המשותף לפירושיהם הוא התבססות על הביטוי המצרי 'מו' בהוראת 'מים', או 'מס' בהוראת 'ילד' (ללדת). אחת מן הפרשנויות מצביעה על הקריאה "בן המים" או "זרע היאור" וכדומה, מה שהולם את הסברה של בת פרעה - "כי מן המים משיתיהו"[37]. עוד השערה הובאה על ידי הנצי"ב שהוראת השם המקורית הייתה "הילד" סתם, mose במצרית[37], וכך היה הכינוי המקובל לבן המלך[38].
בתורה מסופר כי משה נולד חודשים או שנים לפני שבת פרעה העניקה לו את שמו ולא מוזכר איך קראו לו קודם לכן. עם זאת בחז"ל[39] ישנם דעות הסוברות שכוונת הפסוק ”וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא” (ספר שמות, פרק ב', פסוק ב') היא כי לאחר לידתו כבר קראו לו הוריו בשם "טוב" או "טוביה".
במדרש "ויקרא רבה" נדרש כי למשה היו לא פחות מעשרה שמות שונים (שמקור כל אחד מהם מובא במדרש), ואלה הם: ירד, חבר, יקותיאל, אביגדור, אבי סוכו, אבי זנוח, טוביה, שמעיה בן נתנאל הסופר, הלוי (בן אביתר), משה[40].
רב ניסים גאון מסביר שעל אף שהחכמים הגדולים נקראו בשמם ללא שום תואר, כי אין כינוי שבו ניתן לפארם ולרוממם[41] אך משה כונה רבינו לא בשביל מעלתו אלא משום מעלתם של ישראל שיאמרו זה רבינו שלימדנו תורה[42].
אישיותו ומידותיו של משה רבינו
- ערך מורחב – קרינת פני משה
הרמב"ם, בעקבות חז"ל, קובע "שאין הנבואה שורה אלא על חכם, גיבור עשיר וענו", וכמקור לכך הוא מביא את דמותו של משה.
המדרש על משה הרועה והגדי מדגיש את האמפתיה והחמלה שגילה משה כלפי צאנו כתכונות שבגינן נבחר להנהיג את עם ישראל.
מאפיין בולט של משה הוא אומץ הלב והגבורה הנפשית. הוא מציל את העברי מיד הנוגש המצרי, ומציל את בנות יתרו מיד הרועים, ואחר כך הוא מתייצב כמעט לבדו לפני פרעה, המלך הגדול של מצרים ללא מורא[43], וגורם לו לשחרר את עם ישראל.
מאפיין בולט נוסף היא תכונת הענווה: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד- מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה"[44]. בתחילה הוא שואל "מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי הוציא את בני ישראל מארץ מצרים", אך גם כאשר הוא מנהיג בפועל, בכל פעם שמחלוקת מנהיגותית מתעוררת בעם, כגון מחלוקת קורח ועדתו, הוא נופל בתפילה לפני ה' או פורש לאוהל ולא מנסה לכפות בכוח את דעתו.
בנוסף לכך, מתואר משה דווקא ככבד-פה: "כבד פה וכבד לשון אנכי"[45] "ואני ערל שפתיים"[46], ולכן אהרן אחיו ממונה להיות דוברו - "ואהרן אחיך יהיה נביאך"[47] היו שפירשו פסוקים אלו כקשיי דיבור וגמגום[48] והיו שפירשו זאת כקשיים בתחום הרטוריקה[49] או אי דיבור רהוט של השפה המצרית[50]. ישנן דעות שגמגומו עבר עוד בהיותו במצרים[דרוש מקור], דעות אחרות סוברות שהגמגום סר ביציאת מצרים או במתן תורה. האבן עזרא סובר כי כל חייו נשאר משה מגמגם[51]. עם זאת, בהמשך חייו, נאם משה נאומים ארוכים ומשמעותים[52].
אגדה מאוחרת מהמאה ה-18 המובאת על ידי רבי ישראל ליפשיץ[53] מספרת על מלך שרצה לראות את דיוקן משה וציווה על צייר לנסוע אל המדבר ולצייר את צורת פניו. המלך, שהכיר בחכמת הפרצוף, ראה בציור שקיבל כי תווי פניו של משה מראים על היותו איש מושחת ובעל תכונות שליליות, וכעס על הצייר. לאחר שנסע המלך למדבר והקביל את פני משה, הסביר לו משה שאכן נולד כאיש בעל אופי שלילי, אלא שעידן את אופיו על ידי תיקון המידות, לאגדה זו אין מקור קדום יותר.
אגדה זו שנויה במחלוקת, כאשר יש שיצאו נגדה בתוקף ושוללים אותה מכל[54], לעומת זאת האגדה מובאת בספרי חסידות רבים[55]. יצוין גם, כי סיפור דומה מובא בספר שיטה מקובצת[56] בשם רבי אליעזר ממיץ בעל היראים (מבעלי התוספות), אולם שם אין זה מובא על משה רבינו.
מנהיגותו של משה
נבואתו של משה
- ערך מורחב – נבואת משה רבינו
כאמור האמונה בנבואת משה רבנו היא העיקר השביעי בשלושה עשר עיקרים, הרמב"ם מסביר יסוד-אמונה זה כך: "שנאמין שהוא [משה רבנו] אביהם של כל הנביאים שקדמו לפניו והבאים אחריו, כולם הם למטה ממנו במעלה והוא בחיר ה' מכל המין האנושי, אשר השיג ממנו יתעלה יותר ממה שהשיג או ישיג כל אדם שנמצא ושימצא. ושמשה עליו השלום, הגיע לשיא ההתעלות מעל האנושות עד שהשיג המעלה המלאכית" (רמב"ם, הקדמה לפרק "חלק").
בתלמוד ובמדרש מכונה נבואת משה - "נבואת האספקלריה המאירה". נבואה, שדרכה, כמו בזכוכית שקופה, אפשר להביט ולראות את האור האלוקי ללא כל עכירות שכלית או נפשית. במדרש נאמר ש"פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה", בתיקוני זוהר מאפיין את נבואת משה כנבואה שמשית, לעומת נבואות שאר הנביאים שמאופיינים כנבואות ירחיות וכוכביות[57].
הרמב"ם[58] ועוד חכמי ישראל נוספים, מייחדים את נבואתו של משה רבנו משאר הנביאים בתכונות מסוימות:
- משה היה הקרוב ביותר אל ה' מכל נביא אחר: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים" (דברים ל"ד)[59].
- משה בנבואתו ראה את הדברים כהווייתם ומהותם, מפני שנבואתו הייתה שכלית: "פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט" (במדבר י"ב, ח). לעומתו, יכולתם השכלית של שאר הנביאים להבין עניינים נשגבים הייתה מוגבלת, ולכן התנבאו בסמלים ובמשלים, שפרשנותם הייתה תלויה ב-"כוח המדמה" של הנביא.
- נבואת משה נעשתה במצב של ערנות גמורה, לעומת כל הנביאים שהיו במצב של עילפון חושים או שינה בחלום הלילה, "בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר-בּוֹ" (שם, ו).
- נבואת משה נעשתה בעודו עומד על רגליו בשלוה ואילו שאר הנביאים היו מזדעזעים ורוטטים כפי שכתוב בדניאל, "וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית, וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ" (דניאל, י, ח).
- לנבואת משה הייתה ההגבלה הגופנית בלבד, בעוד שלשאר הנביאים היו הגבלות שכליות ומידותיות.
- נבואת משה הייתה לפי רצונו: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם משֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְּצַוֶּה ה' לָכֶם." (במדבר ט' ח'), ושאר הנבואות היו באופן אקראי לא לפי רצון הנביא, שניסה לעשות פעולות להגיע אל הנבואה, "וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד-ה'." (מל"ב, ג:).
- בסיום הנבואה משה נשאר ב"מקדש הפנימי" שלו ובמעמד רוחני, לעומת שאר הנביאים שחזרו לעסקיהם וענייניהם הרגילים, ולכן היה צריך לפרוש מאשתו.
- נבואת משה כללה את החזון ואת דרכי המימוש המפורטים, המצוות, ואילו שאר הנבואות עסקו בחזון כללי ובאידאות, ותפקידם לזרז לקיום תורת משה.
משה בתרבויות אומות העולם
משה בארכיאולוגיה
כמו מחיי רוב האישים מתקופת הברונזה בעת העתיקה, לא נמצאו לעת עתה שרידים ארכיאולוגיים מחייו של משה. החוקר יהושע מאיר גרינץ, מצטט טקסט מצרי קדום[דרושה הבהרה] על אדם שעמד לפני פרעה ובאופן נסי הפך החפץ שבידו לנחש, ושוב הרים את הנחש בידו וחזרה להיות חפץ.[60] והדבר מזכיר את המסופר במקרא על משה, בספר שמות ז' י'.
משה במסורת המוסלמית
כמו דמויות אחרות בתנ"ך, גם משה מוזכר בקוראן, שם הוא נקרא "מוסא". לפי האסלאם, כל אדם שאלוקים מתגלה לו הוא נביא, ונהוג לחלוק לו כבוד גם אם אינו מוסלמי ועל כן הוא מכונה "נבי מוסא". למשה חשיבות רבה באסלאם - מלבד מוחמד, מוסא הוא הנביא המוזכר ביותר בקוראן, ורוב פרטי סיפורו של משה שמופיעים בתורה מופיעים גם בקוראן, החל בהטמנתו בתיבה ביאור וכלה בסיפור יציאת מצרים והמסע במדבר. אחת הפרשנויות הנפוצות באסלאם היא שמוסא היה סולל דרכו של מוחמד, שגם אליו נגלה אללה וכמו משה היה עבדו הנאמן ועשה כמצוותיו. בארץ ישראל היו נהוגות חגיגות נבי מוסא, שכללו עלייה לרגל לקברו (על פי מסורת מוסלמית מסוימת) מדי שנה באביב.
יצוגיו באמנות ובתרבות הנוצרית
כאחת הדמויות הבולטות ביותר בתנ"ך, משה היה בעולם הנוצרי נושא ליצירות אמנות רבות. לעיתים קרובות מוצג משה באמנות המערבית כשהוא נושא את לוחות הברית כשלראשו זוג קרניים. דוגמה בולטת לכך ניתן לראות למשל בפסלו של מיכלאנג'לו, "משה". ייצוג זה בא בעקבות פרשנות מעוותת של הנאמר בספר שמות, פרק ל"ד, פסוק כ"ט: "כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו", שבתרגום הוולגטה, תורגם כאילו הכוונה היא לקרן כאיבר בגוף, ולא לקרן אור. ייצוגים מאוחרים יותר של משה באמנות, שנוצרו כאשר תרגומים מדויקים יותר[דרוש מקור] של התנ"ך החלו להיות נפוצים, הציגו פשרה עם ייצוג מסורתי זה של משה, על ידי כך שתיאורו אותו כששתי קרני אור בוקעות ממצחו, בדומה לקרניים.
בין יצירותיו של הצייר רמברנדט ציורו המפורסם "משה שובר את הלוחות", כשבציור מתוארות פניו של משה כועסות, כפי שניכר הדבר גם בפסלו של מיכלאנג'לו.
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל תנ"ך | ||
לקריאה נוספת
- מחניים, גיליון קט"ו. מסכת על הנושא "משה רבנו", אייר תשכ"ז (1967)
- משה חלמיש, חנה כשר, חנוך בן פזי (עורכים), משה אבי הנביאים - דמותו בראי ההגות לדורותיה, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2010.
- אוריאל סימון, בקש שלום ורדפהו- שאלות השעה באור המקרא, המקרא באור שאלות השעה, תל אביב, הוצאת ידיעות אחרונות, 2002. עמ' 93-95.
- בנימין אופנהיימר, הנבואה הקלאסית- התודעה הנבואית, ירושלים, מאגנס, תשס"א. עמ' 272-274.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: משה רבנו |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: משה |
- משה רבנו, באנציקלופדיה היהודית באתר דעת
- משה רבנו: מתיבת עץ קטנה למנהיג הדגול ביותר בהיסטוריה ביוגרפיה קצרה באתר בית חב"ד
- "משה - הרועה הנאמן" - משה רבנו באור הקבלה
- סרטים על משה רבנו
- שירים שנכתבו על משה רבנו באתר הספרייה הלאומית
- הרב זאב סולטנוביץ', מנהיגות משה, באתר ישיבה
- מיכה גודמן, מנהיגותו של משה רבינו, דעות 32, סיון תשס"ז, באתר נאמני תורה ועבודה
- "ראשיתו של משה רבנו", שיעור באתר שפע
הערות שוליים
- ^ על פי מדרש סדר עולם פרק ג.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ק"ב עמוד א', ויקרא רבה, פרשה ל"א, פסקה ד', משנה תורה לרמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק ו', הלכה י"א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ק"א עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"ב עמוד א', שם נאמר שמרים ידעה בנבואה שיולד משה
- ^ ילקוט שמעוני ירמיהו רמז רסא.
- ^ הוא נולד שלשה חדשים לפני הזמן שציפו המצרים ללידתו וכך יכלו להצפינו במשך חודשים אלו (מסכת סוטה, דף י"ב עמוד א')
- ^ ישנן הצעות אחרות באשר למשמעות ומקור שמו. ראה בפרק "שמו של משה" בערך זה
- ^ ילקוט שמעוני רמז קסו'
- ^ ילקוט שמעוני רמז קסו' י'
- ^ בשמות רבה, פרשה א', פסקה כ"ז מובא שהיה בן 20 או בן 40, וישנן דעות נוספות ראו רמב"ן על ספר שמות, פרק ב', פסוק י"א
- ^ על פי מדרש תנחומא פרשת שמות פיסקא י' באמצעות שם המפורש
- ^ ראו: הערך: כושן, לכסיקון מקראי, עמ' 391; במדבר, פרק י"ב
- ^ יש המפרשים שסבל מגמגום ויש המפרשים שחיתוך דיבורו לא היה ברור או ששכח את השפה המצרית, ראה לקמן
- ^ ראו שו"ת חתם סופר חלק ו סימן כ"ט שנכנס לשנת השמונים ולכן נקרא בכתוב "בן שמונים"
- ^ ספר הישר, ילקוט שמעוני שמות רמז קסח, תרגום יונתן במדבר יב, א
- ^ אבן עזרא על ספר שמות, פרק ב', פסוק כ"ב
- ^ הרב יעקב מדן, קורות משה עד יציאת מצרים באתר התנ"ך של מכללת הרצוג
- ^ דברים רבה פרשה ט
- ^ רש"י מביא מחלוקת היכן בארון זה היה מונח
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ח עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"ב עמוד ב'. ובילקוט שמעוני יהושע רמז טו, יש דעה שנפטר בז' באדר א', ויש דעה שנפטר בז' בשבט
- ^ רבי יהודה דוד אייזנשטיין, אוצר דינים ומנהגים, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ באתר משיב כהלכה שע"י מוסדות ברכת אברהם
- ^ באתר הללויה - הפצת יהדות
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"א עמוד א'
- ^ ספר דברי הימים א', פרק כ"ו, פסוק כ"ד
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ק"י עמוד א'. תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ט', הלכה ב'. ראו גם בספר גלגולי נשמות לרמ"ע מפאנו בערכו
- ^ ראה בגמרא, שם
- ^ ספר שמות, פרק ב', פסוק י'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קל"ט עמוד ב'
- ^ ספר בראשית, פרק ו', פסוק ג'
- ^ ספר דברים, פרק ל"א, פסוק ב'
- ^ על תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קל"ט עמוד ב'
- ^ ספר תהילים, פרק י"ח, פסוק ז'
- ^ אבן עזרא על ספר שמות, פרק ב', פסוק י'.
- ^ פילון האלכסנדרוני, על חיי משה א, 17.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר שני, סעיף 228: "המצרים קוראים למים „מוֹאִי” ו„אסיס” למי שניצל. וכן צירפו את שניהם לכינוי אחד ונתנוהו לו"; נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק לא.
- ^ 37.0 37.1 עולם התנ"ך, שמות, עמ' 32
- ^ העמק דבר שמות ב, י
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"ב .
- ^ ויקרא רבה א ג
- ^ כמו כן כתב הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה, הפרק השביעי.
- ^ רב נסים בן יעקב, מקירואן, ספר מעשיות, באתר היברובוקס. ראו רעיון דומה בשו"ת אפרקסתא דעניא ח"א סימן ל"ח מרבי דוד שפרבר.
- ^ "וְאַחַר, בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ, אֶל-פַּרְעֹה" (שמות ה' א') ועיינו בפירוש רש"י שם
- ^ (במדבר, פרק י"ב 3)
- ^ שמות, פרק ד' 10
- ^ שמות פרק ו' 12
- ^ שמות, פרק ז' 1
- ^ רש"י, אבן עזרא ורמב"ן על שמות ד' 10
- ^ ספורנו: "לא קנתה לשון לימודים...וזה קרה לי בהיות כלי הדיבור שלי בלתי מוכנים"
- ^ רשב"ם: "איני בקיא בלשון מצרים בחיתוך הלשון כי בקטנותי ברחתי משם"
- ^ רבי אברהם בן הרמב"ם על ספר שמות, פרק ז', פסוק א'.
- ^ כל ספר דברים הוא בעיקר נאומי משה.
- ^ 14281&st=משה+רבינו&pgnum=176 סוף מסכת קידושין].
- ^ רבי חיים יצחק אהרן רפפורט בקונטרס "כליל תפארת". פרדס יוסף פרשת שמות, עמוד טז.
- ^ ביניהם בדגל מחנה אפרים בשם סבו הבעש"ט, פרשת כי תשא ד"ה וראו. קדושת לוי, פרשת תרומה. ועוד.
- ^ https://he.wikisource.org/wiki/שיטה_מקובצת_על_הש%22ס/נדרים/פרק_ג#דף_לב_עמוד_ב נדרים לב, ב
- ^ תיקוני זהר פב ב. ובדומה גם מפרש הראי"ה קוק, "פני משה כפני חמה שהיא היסוד האורי המקורי, ופני יהושע כפני לבנה שהיא היסוד ההסתעפותי" (עין איה על שבת יב יא)
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ז', פירוש המשנה סנהדרין פרק י, מורה נבוכים חלק ב פרק לד
- ^ לדעת הרמב"ם שאר הנביאים התנבאו רק באמצעות מלאך, אולם הרמב"ן על ספר בראשית, פרק י"ח, פסוק א' חולק על כך
- ^ מספרות מצרים העתיקה, ירושלים תשל"ה, עמ' 78-88
| משה רבינו | ||
|---|---|---|
| אישים | ציפורה • גרשום • אליעזר • אהרון • מרים • עמרם • יתרו • בתיה | |
| שונות | משה בארץ כוש • מעמד הר סיני • נבואת משה רבינו • מטה משה • האישה הכושית • הסנה הבוער • משה הרועה והגדי • מי מריבה • קרינת פני משה • קריעת ים סוף • שירת הים • עשרה נסים שנעשו לבני ישראל על הים • הר נבו • מות משה • ז' באדר | |
| יציאת מצרים | מכות מצרים • דם • צפרדע • כינים • ערוב • דבר • שחין • ברד • ארבה • חושך • בכורות • דצ"ך עד"ש באח"ב | |
| שלשלת הקבלה | ||
|---|---|---|
| נביאים | משה רבינו • יהושע בן נון • פינחס וזקנים • עלי הכהן • שמואל • דוד המלך • אחיה השילוני • אליהו הנביא • אלישע • יהוידע הכהן • זכריה בן יהוידע • הושע בן בארי • עמוס • ישעיהו • מיכה • יואל הנביא • נחום • חבקוק • צפניה בן כושי • ירמיהו • ברוך בן נריה | |
| אנשי כנסת הגדולה | עזרא הסופר ובית דינו • שמעון הצדיק | |
| תקופת הזוגות | אנטיגנוס איש סוכו • יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן • יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי • יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח • שמעיה ואבטליון • הלל ושמאי | |
| תנאים | רבן יוחנן בן זכאי ורבן שמעון בן הלל • רבן גמליאל הזקן • רבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבן גמליאל • רבן שמעון בן גמליאל • רבי יהודה הנשיא | |
| אמוראים | רב ושמואל ורבי יוחנן • רב הונא ורב יהודה • רבה ורב יוסף • אביי ורבא • רב אשי ורבינא | |
| הרשימה לפי הרמב"ם בהקדמת משנה תורה. לרשימות אחרות, ראו שלשלת הקבלה. | ||
- המכלול: ערכים הדורשים הבהרה
- אישים בתורה
- ילדים במקרא
- נביאים בתנ"ך
- אישים שמקום קבורתם לא נודע
- נדודי בני ישראל במדבר: אישים
- מורים רוחניים יהודים
- שבט לוי
- לוויים בתנ"ך
- אישים בתנ"ך שהונצחו על בולי ישראל
- ניסיונות עלייה לארץ ישראל
- אישים בספר יהושע
- אישים שהגיעו לגיל 120 ומעלה לפי המסורת
- נשיאי הסנהדרין
- אושפיזין
- מוסרי התורה
- משה רבינו
- אישים שנולדו מהולים
- אישים שנפטרו בתאריך לידתם
- שבעת הרועים