אביי
 | |||
| מערה שיוחסה כ"מערת אביי ורבא" | |||
| מקום פעילות | ישיבת פומבדיתא | ||
|---|---|---|---|
| תקופת הפעילות | דור רביעי לאמוראי בבל | ||
| רבותיו | רב יוסף, רבה בר נחמני | ||
| בני דורו | רבא | ||
| |||
אַבַּיֵּי (ד'ם' לערך – ד'צ"ח לערך), או בשמו נחמני, היה אמורא בבלי בולט מהדור הרביעי. ראש ישיבת פומבדיתא והבר פלוגתא של רבא. יש להבדיל בינו ולבין אביי קשישא המבוגר ממנו[1].
תולדותיו
אביי נולד כבן יחיד לכייליל[2]. אביו נפטר טרם שאביי נולד, ואמו נפטרה בלידתו; הוא אומץ על ידי דודו, רבה בר נחמני.
היה ראש ישיבת פומבדיתא עד לפטירתו. בתחילה היה עני מרוד, ולעיתים היה צריך להשקות את שדהו בלילה כדי שיוכל ללמוד תורה ביום[3], אך לבסוף התעשר[4].
אביי (וגם רבה, דודו) היו כהנים מבית עלי הכהן, שעליהם נגזר שימותו בגיל צעיר. אביי חי כשישים שנה לעומת רבה שחי כארבעים שנה, הגמרא כותבת שאביי האריך ימים יותר מרבה דודו, משום שרבה עסק בתורה ואביי עסק גם בתורה וגם בגמילות חסדים[5].
שמו
אביי נקרא פעמים רבות בפי חבריו "נחמני".
לדעת רב האי גאון[6], והערוך[7], שמו המקורי הוא נחמני, אלא שנקרא אביי כיוון שגדל אצל דודו [אחי אביו] רבה בר נחמני. והוא לא רצה לקוראו בשם אביו, ולכן קרהו "אביי" בלשון ארמית, כאדם שקורא "אבי", וסליק ליה אביי, וכיון שהיה מן האבות והגדולים קריוה רבנן הכי.
דעה אחרת מצינו בדברי רש"[8], ורשב"ם[9] ששמו האמיתי הוא אביי, ונקרא נחמני משום שגדל אצל רבה בר נחמני.
בספר היוחסין[10] כתב שנקרא "אביי", לפי ראשי תיבות הפסוק: ”אֲשֶׁר-בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם” (הושע י"ד, ד).
סברה אחרת, מודרנית, רואה בשם 'אביי' מילה בסורית עתיקה שמשמעה 'נחמה'. מכאן שהשם אביי הוא למעשה הנוסח הסורי של השם נחמני[דרוש מקור].
בגמרא מובא כי אף בשמים הוא נקרא "נחמני": מובא כי הוא פגש בלילה באגרת בת מחלת (מזיקה) שפגשה אותו ברחוב ואמרה לו: לולי שמכריזים ברקיע הזהרו בנחמני ובתורתו, היית בסכנה. נענה אביי: אם חשוב אני בשמים, גוזרני שלא תעברי במקום יישוב לעולם[11].
ילדותו ורבותיו
רבותיו המובהקים היו רבה בר נחמני, דודו, שאצלו התחנך, וכן רב יוסף[12], מגדולי האמוראים של הדור הקודם. אביי היה עמם כל חייהם.
מסופר שכאשר חלה רב יוסף ושכח את תלמודו, היה אביי מזכיר לו. אביי הוקיר והעריך ביותר את רבותיו, עד שאמרו עליו שכאשר היה רואה את ”אוזן חמורו של רב יוסף שֶׁבָּא - היה עומד מפניו”[13].
אביי דאג במיוחד לשמור על קשר עם חכמי ארץ ישראל וללמוד את תורתם, וכך שולבו בתלמוד הבבלי גם פסקיו של רבי יוחנן. כבר מצעירותו בלטו כשרונותיו וכך נכתב במסכת ברכות דף מ"ח ע"א:
אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה. אמר להו רבה: למי מברכין? אמרי ליה: לרחמנא. ורחמנא היכא יתיב? רבא אחוי לשמי טללא; אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא. אמר להו רבה: תרווייכו רבנן הויתו - היינו דאמרי אינשי: בוצין בוצין מקטפיה ידיע.
תרגום: אביי ורבא ישבו לפני רבה, אמר להם: למי מברכים? אמרו לו: לרחמן (ה') והרחמן איפה (הוא) יושב? רבא הצביע למעלה ואביי יצא החוצה והצביע לשמיים. אמר להם רבה: שניכם חכמים תהיו. כמו שאומרים אנשים: "כל דלעת ודלעת משעה שמתחיל בה השרף (כלומר, כאשר הדלעת מתחילה לגדול) יודעים (מה יצא ממנה) (כלומר, משל הוא שלפי מה שהוא בצעירותו יודעים מה יהיה בבגרותו).
כשגדל אביי, הוא נודע כאדם רודף שלום שעוסק בגמילות חסדים, והיה מקובל ומכובד על הבריות וגם אצל הנוכרים, אשר החזירו לו אבדה בלי סימנים[14].
אביי העריך מאד את אמו החורגת, וכמה פעמים אמר דברים בשמה, בצירוף הביטוי "אמרה לי אם"[15].
חבריו
נודע במחלוקותיו עם רבא. יש גם פעמים שאביי מביא ראיות לשיטת רבא או מסביר אותה, ובכשלושים מקומות אומרת הגמרא ”אביי ורבא דאמרי תרוויהו…” (אביי ורבא אמרו יחד…). לבד משש מחלוקות, הלכה תמיד כרבא במחלוקות שהיו ביניהם (ראו יע"ל קג"ם). למעלה מארבעת אלפים אמרות, קושיות, פירכות ותירוצים מיוחסים להם, וכמעט לא ניתן למצוא נושא בש"ס שאותו לא העמיקו והרחיבו. לא לחינם בא המושג הוויות אביי ורבא, המהווה שם נרדף לש"ס כולו.
על חבריו נמנה רב שימי בר אשי. הוא היה בן בית אצל אביי, וכך מסר כמה משמועותיו, שלא אמר בבית המדרש, אלא הסביר לבניו בעת לימודם[16] עם זאת הוא לא נחשב לתלמידם של אביי ורבא, ולרוב הוא דן עימם בהלכה[17], והוא אף חלוק עליהם לפעמים[18].
כראש הישיבה
מלבד רבא, היו גם רבי זירא (השני) ורבה בר מתנה מחבריו של אביי, והיו מגדולי הדור שבחרו באביי לראש המתיבתא לאחר מותו של רב יוסף. התלמוד מספר כי באותה עת ישבו יחד האמוראים: אביי, רבא, רבי זירא ורבה בר מתנה, והוצרכו למנות אחד מהם לראש המתיבתא הכוללת בפומבדיתא. סיכמו ביניהם כי מי שיאמר דבר הלכה שלא יופרך בידי חבריו ימונה לראש. שלשת החברים אמרו דברים שהופרכו, ורק אביי אמר דבר שלא הופרך, ולכן מונה מונה הוא לראש המתיבתא[19], ורבא נשאר בישיבתו במחוזא, ולמעשה לדורות נפסקו רוב ההלכות כרבא. עם זאת, בעוד שרבא זכה לבת קול משמים רק בערב יום כיפור, אביי זכה לזאת בכל יום שישי ואבא אומנא בכל יום.[20]
לאביי היו מאות תלמידים, ורבים מהם סעדו על שולחנו[21]. הוא הנהיג את הישיבה ואת יהדות בבל כולה במשך 14 שנה.
בר הדיא וחלומותיהם של אביי ורבא
ערך מורחב – בר הדיא
בזמנם של אביי ורבא היה אדם בשם בר הדיא שעסק במקצועו כפותר חלומות והיה נהוג שמי ששילם לו עבור עבודתו - פתר לו לטבה, ומי שלא שילם לו - פתר לו לרעה. אביי היה נוהג לשלם לו, ורבא לא היה משלם לו, ולכן היה פותר תמיד את חלומותיו של אביי לטובה, ואת אלה של רבא לרעה. התלמוד במסכת ברכות[22] מספר על סדרה של חלומות כאלה. דוגמה: אביי ורבא אמרו לו: ראינו בחלומינו את הפסוק ”שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ וְלֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ”[23]. לרבא פתר בר הדיא שהוא יפסיד בעסקיו עד שלא יוכל לאכול מרוב עצבות, ולאביי פתר שהוא ירוויח בעסקיו ומרוב שמחה לא יוכל להכניס אוכל לפיו.
משפחתו
אשתו הראשונה ילדה לו בנים ובנות, אך לא ידועים עליה פרטים נוספים.
אשתו השנייה הייתה חומא, נינתו של רב יהודה, ששני בעליה הקודמים נפטרו. במחלוקת בין חכמים, האם חזקה היא שאישה היא אישה קטלנית לאחר שמתו שני בעליה או רק לאחר שמתו שלושה בעליה, סמך אביי על רב יצחק בר יוסף, שקבע שהחזקה היא רק לאחר שלושה מקרים, ונישא לחומא, ונפטר גם הוא.[24]
אחד מבניו של אביי הוא האמורא המפורסם רב ביבי בר אביי.
מקום קבורתו
על מקום קבורתו, מופיע בספר הגלגולים[25]: "בכפר אבני"ת יש שם מערה, שבה קבורים אביי ורבא. והנה הפתח לצד מערב, ובתוכה הרבה כוכים, הנה בכוך שבקרן מזרחית דרומית ממש, שם קבור אביי. והכוך הסמוך לו העומד בצד דרום ממש, שם קבור רב דימי מנהרדעא. והכוך הסמוך לו אשר בצד דרום ג"כ, והוא כוך יותר רחב מכוך ר' דימי הנזכר, ושם קבור רבא, והוא בכוך האמצע שבצד דרום, ושאר הכוכין לא הגיד לי מה הם". בעקבות דברים אלו של האריז"ל, שלפי המקובל נכתבו על ידי תלמידו רבי חיים ויטאל ברוח הקודש, הייתה ידועה מערה זו כ"מערת אביי ורבא".
בתשס"ח נתגלתה מערה בכפר אבנית אשר מתאימה לתיאורו המדויק של רבי חיים ויטאל, למערת אביי ורבא. וכן במערה אשר יוחסה למערתם, התגלה שאינה אף מערת כוכים.[26]
| תקופת חייו של אביי על ציר הזמן |
|---|
 |
מתורתו
קיים דין האומר כי כלי הבלוע בתוך אדם או בעל חיים חי, למרות שהאדם או בעל החיים נמצא בתוך אוהל, אין הדבר הטמא נהיה טמא בטומאת אוהל. האמורא רבי זירא הסתפק, האם כלי הבלוע בתוך בהמה המפרכסת נחשב כבלוע - מכיוון שהבהמה אינה מתה. רב ששת פסק שהבהמה נחשבת כאינה בלועה, מכיוון שהיא נחשבת כ"אוכל", אך רבי זירא הקשה על כך, כיצד ניתן להחשיב אותה כ"מתה", לפי ההלכה האומרת שבהמה כזו אינה מטמאת טומאת נבילות. רש"י מסביר, כי השאלה היא רק ביהודי שיש ברשותו כלים בבטן בהמה טמאה, או גוי שיש ברשותו כלים בבהמה טהורה. אך כאשר ליהודי יש כלים בבטן בהמה טהורה, המותרת לו באכילה, ברור שאין הכלים נחשבים כבלועים, שהרי הבהמה מותרת לו באכילה, ודבר הבלוע בתוך אוכל אינו נחשב כבלוע. השאלה היא רק בבהמה טמאה, שאינה מותרת לו באכילה, והשאלה היא האם יש להחשיב את הבהמה כחיה שהרי אינה מטמאת טומאת נבילות, או שמא יש להחשיבה כאוכל, שהרי מטמאת טומאת אוכלין. לפי הכרעת אביי מכיוון שבהמה זו עומדת במצב אמצעי - שבין חיים למוות, יש לנהוג לחומרא כשני המצבים - חיים ומוות, ולכן הבהמה אינה מצלת על הבלוע בתוכה, אך מי שרובעה - מקיים עימה יחסים - חייב מיתת בית דין אם עשה את החטא במזיד וביודעין, וקרבן חטאת בשוגג, שכן היא נחשבת גם כחיה[27].
לקריאה נוספת
- הרב זאב פרנק, ספר "דבר קטן" - איפיון כלל מחלוקות אביי ורבא בתלמוד הבבלי, ירושלים ה'תשע"א
- י"ל מימון, אביי ורבא: תולדותיהם ומסכת מאמריהם וסוגיותיהם בהלכה ובאגדה, ירושלים, תשכ"ה.
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "אביי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק א', עמודים 87-74, באתר היברובוקס
- "אביי", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמודים 38–40, באתר HebrewBooks
- אביי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- אליקים כרמולי, אַבַּיִּי, בתוך: תולדות גדולי ישראל, מיץ: אפרים הדאמר, תקפ"ח. עמ' יח-כ, באתר היברובוקס
- אביי, קברי צדיקים
- אביי, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף צ"ד עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קי"ח עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס' עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס' עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ה עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ה עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח עמוד א'.
- ^ המובאת בתוספות הרא"ש הוריות י"ד ע"א
- ^ ערך אביי
- ^ גיטין לד, ב
- ^ פסחים קי"ב ע"ב
- ^ ערך אביי
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ב עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף מ"א עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף נ"ג עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ג עמוד א'
- ^ רש"י, מסכת גיטין, דף מ"ה עמוד א'
- ^ במסכת שבת, דף ס"ו עמוד ב' ומסכת כתובות, דף י' עמוד ב' ועוד
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"ז עמוד א', מסכת קידושין, דף מ"ח עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ט"ז עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ט"ו עמוד א', מסכת זבחים, דף ס"ט עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י"ד עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"א עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ו עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ו עמוד א'
- ^ ספר דברים, פרק כ"ח, פסוק ל"א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ד עמוד ב'
- ^ הקדמה ל"ז
- ^ ובזמנו העיד הרב מרגליות, על מערה זו, שאינה מערת אביי ורבא
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קכ"א עמוד ב'
| שלשלת הקבלה | ||
|---|---|---|
| נביאים | משה רבינו • יהושע בן נון • פינחס וזקנים • עלי הכהן • שמואל • דוד המלך • אחיה השילוני • אליהו הנביא • אלישע • יהוידע הכהן • זכריה בן יהוידע • הושע בן בארי • עמוס • ישעיהו • מיכה • יואל הנביא • נחום • חבקוק • צפניה בן כושי • ירמיהו • ברוך בן נריה | |
| אנשי כנסת הגדולה | עזרא הסופר ובית דינו • שמעון הצדיק | |
| תקופת הזוגות | אנטיגנוס איש סוכו • יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן • יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי • יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח • שמעיה ואבטליון • הלל ושמאי | |
| תנאים | רבן יוחנן בן זכאי ורבן שמעון בן הלל • רבן גמליאל הזקן • רבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבן גמליאל • רבן שמעון בן גמליאל • רבי יהודה הנשיא | |
| אמוראים | רב ושמואל ורבי יוחנן • רב הונא ורב יהודה • רבה ורב יוסף • אביי ורבא • רב אשי ורבינא | |
| הרשימה לפי הרמב"ם בהקדמת משנה תורה. לרשימות אחרות, ראו שלשלת הקבלה. | ||
